SU-85

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
SU-85
Czerniaków SU-85.JPG
מידע כללי
סוג משחית טנקים
מדינה מייצרת Flag of the Soviet Union.svg  ברית המועצות
שנת ייצור 1943
דגם קודם SU-122
דגם עוקב SU-100
מערכה מרכזית מלחמת העולם השנייה
מידע טכני
אורך 8.15 מטר
רוחב 3 מטר
גובה 2.45 מטר
משקל 29.2 טון
מהירות 47 קמ"ש
טווח פעולה 400 קילומטר
חימוש עיקרי תותח 85 מ"מ D-5S
חימוש משני אין
מנוע דיזל, 500 כוחות סוס
מיגון 45-20 מ"מ
צוות 4

SU-85 (ר"ת של: Samokhodnaya Ustanovka-85) הוא משחית טנקים שפותח בברית המועצות במהלך מלחמת העולם השנייה, אשר נבנה על בסיס ה-SU-122. שלא כמו תותחים מתנייעים אחרים שפותחו על ידי הסובייטים במלחמה כגון ה-SU-122 וה-SU-76, ששימשו כתותחי סער וככלי נ"ט, ה-SU-85 תוכנן במיוחד כמשחית טנקים כדי להתמודד עם האיום מצד טנק הטיגר הגרמני.

פיתוח ועיצוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינואר 1943 שבו הסובייטים בשלמותו טנק גרמני חדש באזור לנינגרד, הטיגר. השריון של הטיגר היה עבה ביותר וחסין מפני תותחי ה-7.62 ס"מ של ה-T-34 וה-KV (הטנקים המתקדמים ביותר של הצבא האדום בתקופה) בטווחי קרב סבירים, מה שהוביל את המהנדסים הסובייטים לנסות ולפתח במהרה משחיתי טנקים עם תותחים חזקים יותר שיוכלו להתמודד עם האיום החדש.

העדיפות הראשונה של המפתחים הייתה לפתח תותח ארוך קנה כמו תותח ה-88 מ"מ הגרמני, שיוכל לחדור את השריון של הטיגר. במבחני שדה שנעשו על ידי הסובייטים התברר כי גם תותח הנ"מ בקוטר 85 מ"מ וגם תותח השדה מדגם A-19 בקוטר 122 מ"מ מסוגלים לחדור את הטיגר. צוות הפיתוח בראשותו של פ. פטרוב (Fyodor Petrov) נתבקש לפתח תותח 85 מ"מ חדש אשר ישתמש באותה התחמושת של תותח הנ"מ 85 מ"מ, ויורכב על כלי משוריין. לאחר שניסיון להרכיב את תותח ה-122 מ"מ על התותח מתנייע SU-122 בתור ה-SU-122P נכשל בגלל משקלו של התותח, פנו המפתחים להרכבת התותח החדש של פטרוב, הD-5 בקוטר 85 מ"מ על ה-SU-122 ‏‏[1].

מאחר וה-SU-122 (שנבנה על תובת ה-T-34) תוכנן לשאת תותח הוביצר, לא היה לו את הציוד האופטי הדרוש להרכבת תותח נ"ט. המפתחים במפעל Uralmash התגברו על הבעיה בעזרת התקנתו של בסיס תותח בצורת כדור, שהוסיף למיגון ושיפר את צידוד התותח. התקנת התותח דרשה שינויים במבנה העל של הכלי, אולם המתאר הכללי שלו נשאר זהה. הכלי חולק לשתי תאים, כשמאחור יושב המנוע מסוג V-12 דיזל בעל הספק של 500 כ"ס, ומקדימה תא הלחימה בו ישבו ארבעת אנשי הצוות‏[2].

ייצור[עריכת קוד מקור | עריכה]

‏ SU-85 של האגד הארטילרי הממונע ה-13 של הצבא הפולני.

ייצורו של ה-SU-85, שדגם האבטיפוס שלו נבנה בזמן קצר, החל באמצע 1943 במפעלי אורלמש. 100 הכלים הראשונים נכנסו לשירות בחודש אוגוסט 1943. ייצורו של ה-SU-85 נפסק בספטמבר 1944 מאחר שה-T-34-85, שהיה בעל תותח 85 מ"מ זהה נכנס לשרות ולא היה טעם בהמשך ייצורו של משחית טנקים ללא כוח אש עדיף. את מקומו של הSU-85 ביחידות השדה תפס ה-SU-100, שהיה בעל כוח אש עדיף ושריון משופר. בסך הכל נבנו 2,050 יחידות של ה-SU-85 ‏‏[3].

שירות קרבי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ה-SU-85, שנכנס לשירות באוגוסט 1943, הופעל ביחידות של אגד ארטילרי עצמאי אשר הורכבו מ-12 כלים כל אחד. ב-1944 הופעלו ה-SU-85 גם בגדודי משחיתי טנקים. כל גדוד הורכב תחילה מ-16 SU-85 מחולקים לשלוש סוללות, כלאחר מכן גדל מספר הכלים בכל גדוד ל-21‏[4].

ה-SU-85 תוכנן לפעול בקרב מאחורי הכוח העיקרי לו הוא סייע, ולתקוף את הטנקים הכבדים של האויב מטווחים רחוקים. ה-SU-85 לא התאים לקרבות פנים אל פנים, מאחר שמחסור במקלעים הפך את הכלי לפגיע מאוד לחיילים רגלים. בסך הכל הוכיח עצמו הכלי כמצליח ויעיל במיוחד כנגד טנקי אויב כמו הטיגר והפנתר הגרמנים. מלבד הצבא האדום, שירתו SU-85 במהלך המלחמה בצבא הפולני, שם הורכבו מהם שני אגדים עצמיים - מס' 13 ומס' 28. כמו כן בחטיבת השריון הצ'כוסלובקית ה-1 היו 2 SU-85 בפלוגת המפקדה.‏[5].

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Zaloga Steven J., James Grandsen (1984). Soviet Tanks and Combat Vehicles of World War Two, London: Arms and Armour Press עמ' 165-164.
  2. ^ Rickard, J (16 September 2008), SU-85 Tank Destroyer
  3. ^ Zaloga, עמ' 181-180.
  4. ^ Zaloga, עמ' 181
  5. ^ [1]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]