Sea Launch

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סמל חברת Sea Launch

Sea Launch הוא מיזם מסחרי לשיגור לוויינים למסלול גיאוסינכרוני, העושה שימוש באסדת שיגור המתמקמת על קו המשווה בטרם השיגור לחלל.

זהו מיזם משותף לארבע חברות:

  • חברת בואינג מארצות הברית (בבעלותה 40% מהבעלות במיזם) - אחראית על האינטגרציה של המשגר עם המטע"ד.
  • תאגיד החלל "אנרגיה" מרוסיה (בבעלותו 25% מהמיזם) - אחראי לספק את השלב השלישי למשגר זניט.
  • חברת אקר קווארנר מנורבגיה (בבעלותה 20% מהמיזם) - אחראית על בניית אסדת השיגור ואוניית הפיקוד.
  • תאגיד החלל יוז'נוי מאוקראינה (בבעלותו 15% מהמיזם) - ייצור ואספקת המשגר זניט (למעט השלב השלישי שלו)

טיל השיגור[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיזם Sea Launch עושה שימוש בדגם מיוחד של משגר הלוויינים זניט, בעל שלושה שלבים. הטיל מיוצר על ידי חברת יוז'נוי האוקריאנית, וכולל שלב עליון מתוצרת רוסית.

אסדת השיגור[עריכת קוד מקור | עריכה]

אסדת השיגור אודיסיאה

מיזם Sea Launch הוא במהותו שיגור של משגר לוויינים מהים. על מנת להשיג את היציבות הנדרשת מכן השיגור, וכן את הנפח הגדול של ציוד ותשתיות הדרושות למשגר הלוויינים זניט, נבנתה אסדת השיגור "אודיסיאה" על בסיס של אסדת קידוח נפט. ההסבה בוצעה על ידי החברה הנורבגית Aker Kværner בשיתוף עם חברת יוז'נוי מאוקראינה, יצרנית המשגר.

לאסדת השיגור כושר הפלגה עצמית בים ובאוקיינוס, ובסיס הקבע שלה, שם היא עוברת טיפולי תחזוקה תקופתיים , מצוי בלוס אנג'לס, ארצות הברית.

מרכז הבקרה הימי[עריכת קוד מקור | עריכה]

האוניה Sea Launch Commander

אוניית חברת Sea Launch המכונה Sea Launch Commander נושאת את המשגר והלוויין, הדלק והמחמצן, אנשי הצוות ומרכז בקרה. באוניה מגורים לנציגים מטעם החברות שהלוויינים בבעלותן עתידים להיות משוגרים, מרכז מעקב וטלמטריה, מסוק, ציוד תקשורת מתקדם ומאגר חלקי חילוף לשם טיפול ותיקון במשגר.

צוות האוניה מונה 240 איש. אורך האוניה: 220 מטר. הדחק: 34,000 טון.

יומן שיגורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר הערות מסה מטען תאריך
1 הצלחה 4.5 טון DemoSat 27 במרץ 1999
2 הצלחה 3.5 טון DIRECTV 1-R 9 באוקטובר 1999
3 כישלון 2.7 טון ICO F-1 12 במרץ 2000
4 הצלחה 3.7 טון PAS-9 28 ביולי 2000
5 הצלחה 5.1 טון Thuraya-1 20 באוקטובר 2000
6 הצלחה 4.7 טון XM-2 ROCK 18 במרץ 2001
7 הצלחה 4.7 טון XM-1 ROLL 8 במאי 2001
8 הצלחה 4.9 טון Galaxy IIIC 15 ביוני 2002
9 הצלחה 5.2 טון Thuraya-2 10 ביוני 2003
10 הצלחה 4.7 טון EchoStar IX/Telstar 13 7 באוגוסט 2003
11 הצלחה 4.1 טון Galaxy XIII/Horizons-1 30 בספטמבר 2003
12 הצלחה 4.7 טון Telstar 14/Estrela do Sul 1 10 בינואר 2004
13 הצלחה 5.5 טון DIRECTV-7S 4 במאי 2004
14 אנומליה בזמן השיגור 4.8 טון Telstar-18 28 ביוני 2004
15 הצלחה 4.7 טון XM-3 1 במרץ 2005
16 הצלחה 6 טון SPACEWAY-1 26 באפריל 2005
17 הצלחה 5.5 טון Intelsat IA-8 23 ביוני 2005
18 הצלחה 6.0 טון Inmarsat 4-F2 8 בנובמבר 2005
19 הצלחה 4.3 טון EchoStar X 15 בפברואר 2006
20 הצלחה 4.4 טון JCSAT-9 12 באפריל 2006
21 הצלחה 5.1 טון Galaxy 16 18 ביוני 2006
22 הצלחה 4.9 טון Koreasat 5 22 באוגוסט 2006
23 הצלחה 4.7 טון XM-4 30 באוקטובר 2006
24 כישלון 5.9 טון NSS-8 30 בינואר 2007


פשיטת רגל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב - 22 ביוני 2009 ביקשה החברה סעד משפטי לפי סעיף 11 האמריקני, המקנה לה הגנה מנושים, בטרם פשיטת רגל. המצב הקשה אליו נקלעה חברת השיגורים נבע בעיקר מתקלת השיגור בשנת 2007, שהביאה לעיכובים משמעותיים בשיגורים וממעבר של לקוחות שהזמינו שיגור באמצעות החברה לספקי שיגור אחרים.