Sea Launch
Sea Launch הוא מיזם מסחרי לשיגור לוויינים למסלול גיאוסינכרוני, העושה שימוש באסדת שיגור המתמקמת על קו המשווה בטרם השיגור לחלל.
זהו מיזם משותף לארבע חברות:
- חברת בואינג מארצות הברית (בבעלותה 40% מהבעלות במיזם) - אחראית על האינטגרציה של המשג והמטעד
- תאגיד החלל אנרגיה מרוסיה (בבעלותו 25% מהמיזם) - אחראי לספק את השלב השלישי למשגר זניט
- חברת אקר קווארנר מנורבגיה (20% בעלות במיזם) - אחראית על בניית אסדת השיגור ואוניית הפיקוד
- תאגיד החלל יוז'נוי מאוקראינה (15% מהבעלות במיזם) - ייצור ואספקת המשגר זניט (למעט השלב השלישי שלו)
תוכן עניינים |
טיל השיגור [עריכה]
מיזם Sea Launch עושה שימוש בדגם מיוחד של משגר הלוויינים זניט, בעל שלושה שלבים. הטיל מיוצר על ידי חברת יוז'נוי האוקריאנית, וכולל שלב עליון מתוצרת רוסית.
אסדת השיגור [עריכה]
מיזם Sea Launch הוא במהותו שיגור של משגר לוויינים מהים. על מנת להשיג את היציבות הנדרשת מכן השיגור, וכן את הנפח הגדול של ציוד ותשתיות הדרושות למשגר הלוויינים זניט, נבנתה אסדת השיגור "אודיסיאה" על בסיס של אסדת קידוח נפט. ההסבה בוצעה על ידי החברה הנורבגית Aker Kværner בשיתוף עם חברת יוז'נוי מאוקראינה, יצרנית המשגר.
לאסדת השיגרו כושר הפלגה עצמית בים ובאוקייאנוס, ובסיס הקבע שלה, שם היא עוברת טיפולי תחזוקה תקופתיים , מצוי בלוס אנג'לס, ארצות הברית.
מרכז הבקרה הימי [עריכה]
אוניית חברת Sea Launch המכונה Sea Launch Commander מכילה את המשגר והלוויין, דלק ומחמצן, אנשי צוות ומרכז בקרה. באוניה מגורים לנציגים מטעם החברות שהלוויינים בבעלותן עתידים להיות משוגרים, מרכז מעקב וטלמטריה, מסוק, ציוד תקשורת מתקדם ומאגר חלקי חילוף לשם טיפול ותיקון במשגר.
צוות האוניה מונה 240 איש. אורך האוניה: 220 מטר. הדחק: 34,000 טון.
יומן שיגורים [עריכה]
| מספר | הערות | מסה | מטען | תאריך |
|---|---|---|---|---|
| 1 | הצלחה | 4.5 טון | DemoSat | 27 במרץ 1999 |
| 2 | הצלחה | 3.5 טון | DIRECTV 1-R | 9 באוקטובר 1999 |
| 3 | כישלון | 2.7 טון | ICO F-1 | 12 במרץ 2000 |
| 4 | הצלחה | 3.7 טון | PAS-9 | 28 ביולי 2000 |
| 5 | הצלחה | 5.1 טון | Thuraya-1 | 20 באוקטובר 2000 |
| 6 | הצלחה | 4.7 טון | XM-2 ROCK | 18 במרץ 2001 |
| 7 | הצלחה | 4.7 טון | XM-1 ROLL | 8 במאי 2001 |
| 8 | הצלחה | 4.9 טון | Galaxy IIIC | 15 ביוני 2002 |
| 9 | הצלחה | 5.2 טון | Thuraya-2 | 10 ביוני 2003 |
| 10 | הצלחה | 4.7 טון | EchoStar IX/Telstar 13 | 7 באוגוסט 2003 |
| 11 | הצלחה | 4.1 טון | Galaxy XIII/Horizons-1 | 30 בספטמבר 2003 |
| 12 | הצלחה | 4.7 טון | Telstar 14/Estrela do Sul 1 | 10 בינואר 2004 |
| 13 | הצלחה | 5.5 טון | DIRECTV-7S | 4 במאי 2004 |
| 14 | אנומליה בזמן השיגור | 4.8 טון | Telstar-18 | 28 ביוני 2004 |
| 15 | הצלחה | 4.7 טון | XM-3 | 1 במרץ 2005 |
| 16 | הצלחה | 6 טון | SPACEWAY-1 | 26 באפריל 2005 |
| 17 | הצלחה | 5.5 טון | Intelsat IA-8 | 23 ביוני 2005 |
| 18 | הצלחה | 6.0 טון | Inmarsat 4-F2 | 8 בנובמבר 2005 |
| 19 | הצלחה | 4.3 טון | EchoStar X | 15 בפברואר 2006 |
| 20 | הצלחה | 4.4 טון | JCSAT-9 | 12 באפריל 2006 |
| 21 | הצלחה | 5.1 טון | Galaxy 16 | 18 ביוני 2006 |
| 22 | הצלחה | 4.9 טון | Koreasat 5 | 22 באוגוסט 2006 |
| 23 | הצלחה | 4.7 טון | XM-4 | 30 באוקטובר 2006 |
| 24 | כישלון | 5.9 טון | NSS-8 | 30 בינואר 2007 |
פשיטת רגל [עריכה]
ב - 22 ביוני 2009 ביקשה החברה סעד משפטי לפי סעיף 11 האמריקני, המקנה לה הגנה מנושים, בטרם פשיטת רגל. המצב הקשה אליו נקלעה חברת השיגורים נבע בעיקר מתקלת השיגור בשנת 2007, שהביאה לעיכובים משמעותיים בשיגורים וממעבר של לקוחות שהזמינו שיגור באמצעות החברה לספקי שיגור אחרים.
