Spirit of Eden

*Spirit of Eden*
	אלבום אולפן מאת Talk Talk
יצא לאור	16 בספטמבר 1988
הוקלט	1987–1988
סוגה	פוסט רוק, ארט רוק, ג'אז
שפה	אנגלית
אורך	41:30
חברת תקליטים	EMI
הפקה	טים פריס-גרין

Spirit of Eden (באנגלית: רוח גן עדן) הוא האלבום הרביעי של הלהקה הבריטית Talk Talk. הוא יצא לאור בשנת 1988. הביקורות בעת יציאת האלבום היו מעורבות והמכירות היו מועטות יחסית, אבל ככל שעבר הזמן האלבום קיבל מעמד משפיע ביותר וכיום נחשב לאחד מהאלבומים שהניחו את היסודות לפוסט רוק, סוג מוזיקה שהתפתח בשנות התשעים בבריטניה ובארצות הברית. מספר של ביקורות הכתירו את האלבום הזה באופן רטרוספקטיבי כאחד האלבומים הטובים ביותר של שנות השמונים.

השירים נכתבו על ידי מארק הוליס וטים פריס גרין, ובוצעו על ידי מספר מוזיקאי אולפן שניגנו בכלים שונים. האלבום התפתח כתוצאה מאלתורים ארוכים באולפני אסקס שבלונדון, בין השנים 1987 ל-1988: לעיתים קרובות הלהקה עבדה בחשכה והקליטה שעות רבות של אלתורים. אותם אלתורים נערכו רבות, ואז סודרו מחדש כדי להרכיב את ששת קטעי האלבום בעזרת ציוד דיגיטלי. התוצאה הסופית היא שילוב של רוק, ג'אז, מוזיקה קלאסית ואמביינט. האלבום שוחרר דרך הלייבל EMI.

בשנת 2008, כתב אלן מקגי מעיתון הגארדיאן הבריטי: "ספיריט אוף אידן לא התיישן; זה מדהים כמה עכשווי הוא נשמע, מקדים את הפוסט רוק, The Verve ורדיוהד. זה הצליל של אמן שניתנים לו המפתחות לממלכה והוא חוזר עם אמנות."

ביקורות רואות לעיתים קרובות את ההבדל הגדול בין האלבום הזה לבין יצירתה המוקדמת של טוק טוק. ביחסית לאלבום הקודם, The Colour of Spring, מכירות האלבום היו נמוכות. בזמן שבשחרור האלבום הביקורות נטו להיות מעורבות עד נמוכות, הוכר מאוחר יותר כהשפעה על התפתחות מספר של ז'אנרים ומוזיקאים מתחום הרוק האלטרנטיבי.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

טוק טוק, בהנהגת הזמר מארק הוליס, הוקמה בשנת 1981 בבריטניה. כבר מההתחלה אמר הוליס שהשפעותיו כוללות מוזיקאי ג'אז ומוזיקה קלאסית - מיילס דייוויס, ג'ון קולטריין, בלה בארטוק וקלוד דביסי. למרות זאת, שני אלבומי הלהקה הראשונים - The Party's Over וIt's My Life - לא הראו את ההשפעות האלו באופן בולט; מבקרים השוו אותם ללהקות גל חדש כמו דוראן דוראן. הוליס טען מאוחר יותר שהשתמשו בסינתסייזרים בתחילת דרכם בעיקר בגלל בעיות תקציביות.

אף על פי שהביקורות לא אהדו את היצירה המוקדמת של טוק טוק, שני האלבומים הראשונים היו מוצלחים מסחרית מאוד בארצות אירופה. הצלחה זו העניקה לטוק טוק את התקציב שהיו צריכים על מנת לשכור נגני כלים אקוסטיים, כפי שעשו באלבום The Colour of Spring. הלהקה לא הייתה צריכה להסתמך עוד על סינתסייזרים. במקום זה, מוזיקאים אורחים אלתרו עם כליהם למשך שעות רבות, ואז הוליס והמפיק טים פריס גרין ערכו את ההקלטות על מנת לקבל את התוצאה שרצו. מספר הנגנים שהופיעו ב-The Colour of Spring הוא שישה-עשר, והוא היה לאלבום המצליח ביותר שלהם, עם מכירות של מעל לשני מיליון עותקים וסיבוב הופעות עולמי בשביל לקדם אותו. באותו הזמן, שירים מינימליסטיים כמו "April 5th" ו-"Chameleon Days" מהאלבום, והבי-סייד "It's Getting Late in the Evening" רמזו על הכיוון הבא שאליו טוק טוק התקרבו.

הקלטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתוצאה מההצלחה המאסיבית של The Colour of Spring, חברת EMI נתנה לטוק טוק תקציב וזמן בלתי מוגבלים להשלמת האלבום הבא שלהם, Spirit of Eden. לטוק טוק הייתה שליטה מוחלטת כעת על תהליך הקלטה; מנהלם ונציגי חברת EMI לא הורשו להיכנס לאולפן במהלך ההקלטות. ההקלטות לאלבום החלו בשנת 1987 באולפני אסקס בלונדון, וארכו כשנה. טכנאי ההקלטה פיל בראון אמר שהאלבום, כמו האלבום שבא אחריו, הוקלט "במקרה, מתאונה, וכתוצאה משעות של ניסיון כל אפשרות אוברדאבינג אפשרית."

מחלוקת חוזית עם EMI[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת מרץ 1988, הלהקה סיימה להקליט את האלבום ושלחה קלטת למנהלי חברת EMI. אחרי ההאזנה, נציגי החברה הטילו בספק את ההצלחה המסחרית הצפויה לאלבום. הם ביקשו מהוליס להקליט מחדש ולהחליף חומרים, אבל הוא סירב לעשות כך. סרטי ההקלטה נשלחו מאוחר יותר באותו החודש, וחברת התקליטים נאלצה להודות שהאלבום הושלם בסיפוק מצד האמנים.

למרות כך, EMI הציעה להאריך את החוזה עם טוק טוק. הלהקה, מצדה, הביעה רצון להתנתק מהחוזה הקיים. על פי מנהלם, הלהקה חששה ש"לא יהיה תקציב לאלבום הבא." הלהקה וEMI הלכו לבית המשפט על מנת להסדיר את העניין הזה.

הבעיה המשפטית שדנו בה הייתה האם EMI יידעה את הלהקה בדבר הארכת החוזה. על פי ההסכם, החברה הייתה אמורה לשלוח הודעה כשלושה חודשים לאחר סיום הקלטות האלבום. לדבר הלהקה, הם שלחו את ההודעה מאוחר מדי מכיוון ששלושת החודשים נספרו מבחינתם החל מסיום הקלטות האלבום. EMI, מצדם, טענו שתקופת שלושת החודשים אמורה להתחיל מהרגע שבו הם מרוצים מההקלטות. תחילה, EMI יצאו זכאים במשפט אך החלטה זו בוטלה וטוק טוק השתחררו מהחוזה. מאוחר יותר, הם חתמו בחברת פולידור.

שיווק והיסטוריית הוצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

האופי הקודר והנסיוני של Spirit of Eden הפך את האלבום לקשה לקידום; אחת הביקורות אמרה כי "זהו אחד האלבומים שגורמים לאנשי שיווק להתאבד." טוני וודסוורת', אחראי מכירות בEMI, אמר ש"טוק טוק הם לא השילוב הרגיל שלכם והם דורשים שיווק מתאים. הם לא כאלה קשים באותה מידה שהם לא צפויים. רק צריך למצוא כמה שיותר דרכים לחשוף את המוזיקה הזו." בכתבת השוואה של יצירות מופת משנות השמונים שהתפרסמה בהגרדיאן, ג'ון רובינסון אומר שהאלבום, כמו האלבום Brilliant Trees של דייוויד סילביאן, הוא "מנצח, אבל לא ניתן לשיווק בכלל."

למרות כוונותיה של הלהקה לא לשחרר אף סינגל, EMI שחררו גרסה מקוצרת של השיר "I Believe in You" בספטמבר 1988. הסינגל לא הצליח מסחרית. בוים לו גם קליפ, שבו יושב הוליס ומנגן בגיטרה ושר את המילים. מאוחר יותר, הוליס התחרט על שיתוף הפעולה עם זה וקרא לקליפ "טעות עצומה". הלהקה גם לא יצאה לסיבוב הופעות, בטענה שלא ניתן לשחזר את השירים מהאלבום כפי שהם אמורים להיות. בעקבות החלטה זו, טוק טוק לא יצאו להופיע יותר לעולם.

בסופו של דבר, האלבום שוחרר בשנת 1988 בכל העולם. הוא זכה רק למעט מההצלחה המסחרית המסחררת של Colour of Spring. האלבום הוצא מחדש ברימאסטר דיגיטלי בשנת 1997, ובמארז מיוחד בשנת 2003.

סגנון מוזיקלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף על פי שהאלבום מכיל אווירה שלווה, גראהם סוטון מבארק פסיכוזיס אומר ש:"רעש זה חשוב. אני אף פעם לא יכולתי להבין אנשים שהכרתי ואהבו את טוק טוק וראו אותם כ'משהו נחמד להירגע איתו' בזמן שאני נהניתי מהעומס ומהשינויים בדינמיקה."

המילים באלבום מתפרשות כדתיות ורוחניות. אף על פי שהוליס מכיר בכך, הוא אומר שהמילים לא מתבססות על דת מסוימת אלא כמשהו כלל אנושי. השיר "I Believe in You" הוא שיר שנכתב כנגד הרואין. כשנשאל הוליס אם הוא כתב את השיר מחוויה אישית, הוא השיב: "לא, בכלל לא. אבל פגשתי אנשים שלגמרי נדפקו בגלל זה. בתוך הרוק יש כל כך הרבה האדרה מזדיינת של הדבר הזה, וזה דבר מרושע ונורא."

ביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

באופן רטרוספקטיבי, האלבום נחשב שהצלחה אמנותית יוצאת מן הכלל. בביקורות עכשוויות המבקרים נוטים להעריך את השאיפות האמנותיות של טוק טוק ואת השפעתם על המוזיקה האלטרנטיבית. האלבום נכלל לעיתים קרובות ברשימות שמדרגות את האלבומים הטובים של שנות השמונים ומוכר רבות בתור אחד האלבומים שהשפיעו הכי הרבה על היווצרות הפוסט רוק.

מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Spirit of Eden, ביחד עם האלבום הבא, Laughing Stock, נחשבים למשפיעים במיוחד בז'אנר הפוסט רוק.^[^{דרוש מקור]} בביקורת לאלבום Hex של בארק פסיכוזיס, אומר המבקר סיימון ריינולדס (שבאותה ביקורת טבע לראשונה את המושג פוסט רוק) שהאלבום מושפע מ"הפאר הבארוקי" של Spirit of Eden. אנדי וויטמן מהמגזין 'Paste' אומר שספיריט אוף אידן מייצג את התחלת הפוסט רוק - "הסימנים המסגירים של הז'אנר - טקסטורות של גיטרות, הקצב האיטי, והדגש על דינאמיקות, אלקטרוניקה, אווירה ומינימליזם - כולם במקום, והם סוללים את הדרך ללהקות כמו סיגור רוס, מוגוואי, Godspeed You! Black Emperor, Low והתקופה המאוחרת של רדיוהד."^[^{דרוש מקור]} סיימון הארפר מה'בירמינגהאם פוסט' אומר ש"ללא ספק, השילוב של ג'אז, מוזיקה קלאסית, רוק, והדים של דאב, השימוש בשקט כמעט כאילו היה כלי בעצמו, מוביל את עצמו לשפה של הפוסט רוק, ואפשר לטעון שטורטויז ושאר הלהקות משיקגו היו בקושי נשמעות אותו הדבר ללא ההישגים של הוליס ופריס-גרין." מספר רב של אמנים בעצמם שבחו את Spirit of Eden. הלהקה בון איבר ביצעה גרסת כיסוי לשיר "I Believe in You" בהופעותיהם ב-2008 בדבלין ואדינבורו.