Station to Station

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Picto infobox music.png
Station to Station
600px-S2s.jpg
אלבום אולפן מאת דייוויד בואי
יצא לאור 23 בינואר 1976 (בריטניה),
הוקלט אוקטובר-נובמבר 1975 בלוס אנג'לס, ארצות הברית
סוגה פאנק, מוזיקת נשמה, מוזיקה ניסיונית
אורך 38:08
חברת תקליטים RCA Records
הפקה דייוויד בואי והארי מסלין
כרונולוגיית דייוויד בואי
Young Americans
‏(1975‏)
Station to Station
‏(1977‏)
Low
‏(1977‏)

Station to Station הוא אלבום מאת המוזיקאי הבריטי דיוויד בואי שיצא בשנת 1976. האלבום נחשב לאחת מהעבודות המאפיינות ביותר את בואי ומייצג היטב את הדמות אותה הציג בואי באותה העת בפני הקהל וכונתה הדוכס הלבן והרזה (Thin White Duke). ברשימת 500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים, שערך מגזין המוזיקה רולינג סטון בשנת 2003, הגיע האלבום למקום 323.

האלבום הוקלט מיד עם השלמת צילומי סרטו של ניקולס רוג The Man Who Fell to Earth ועטיפת האלבום לקוחה מאחת מהסצנות בסרט. בזמן ההקלטות היה בואי מכור כבד לקוקאין ובעקבות זאת לא היה מעורב כלל בנושא ההפקה של האלבום.

Station to Station מהווה אבן דרך בקריירה המוזיקלית של בואי, בכך שלאחר ששקע בסגנונות הפאנק ומוזיקת הנשמה באלבומו הקודם Young Americans, עבר לכיוון מוזיקלי אחר שנטה לסגנון אלקטרוני יותר, שהתבסס על סינתיסייזר וצליל תעשייתי. ההשפעה נבעה מחשיפתו של בואי ללהקות גרמניות שפעלו באותה העת ובהן קרפטוורק וNeu!. השפעה זו המשיכה ללוות את הקו המוזיקלי בו דבק עד לראשית העשור הבא, וביתר דגש בטרילוגית האלבומים שהוקלטו בהשפעת האווירה בעיר ברלין ובשיתוף הפעולה עם המוזיקאי בריאן אינו. מילות שירי האלבום הראו השפעה של הפילוסופים פרידריך ניטשה, אליסטר קראולי, וכן השפעות מיסטיות ודתיות.

האלבום נחשב לאחת מההצלחות המוזיקליות הגדולות ביותר של בואי, והלהיט שנכלל באלבום Golden Years הגיע למקום ה-5 במצעדים בבריטניה ובארצות הברית.

הפקת האלבום[עריכת קוד מקור | עריכה]

האלבום הוקלט ב"אולפני צ'רוקי" שבלוס אנג'לס, קליפורניה. במהלך ההפקה ניתן לאלבום השם "The Return of The Thin White Duke" או "Golden Years". האלבום הופק על ידי המפיק הארי מסלין שהפיק שניים משירי אלבומו הקודם של בואי Young Americans (בהם שותף ג'ון לנון בהקלטות). המפיק שליווה את בואי עד אותה העת טוני ויסקונטי לא הפיק את האלבום בשל מחויבויות קודמות להן התחייב.

להקת הנגנים שהתגבשה כבר באלבום הקודם של בואי, המשיכה גם לאלבום זה, ולמעשה ליוותה את בואי עד לסוף העשור ללא שינויים משמעותיים.

מבחינת הסגנון, אלבום זה מהווה המשך ופיתוח לאלבומו הקודם של בואי וכן ליצירות מוקדמות יותר של בואי. השיר השני האלבום Golden Years, שהיה השיר הראשון שהוקלט לצורך האלבום, הוצע במקור על ידי בואי לאלביס פרסלי, אך נדחה, והפך ללהיט בבריטניה ובארצות הברית. השיר החותם את האלבום Wild is the Wind - הוא בלדה אותה חידש בואי (בהשראת נינה סימון), ויש הרואים בה את אחד מרגעיו הגדולים של בואי כזמר.

על אף ששיר הנושא של האלבום, ניפתח בקולות של רכבת נוסעת, בואי טוען שהכוונה היא לא בתחנת רכבת אלא בתחנות הייסורים כדוגמת אלו שבויה דולורוזה (באנגלית: Stations of the Cross). בשיר ישנה שורה בעברית המצטטת מושגים מהקבלה: כתר ומלכות ("From Kether to Malkuth").

יציאת האלבום והשפעתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינואר 1976 יצא האלבום וזכה מיד לתשבחות מצד מבקרי המוזיקה. האלבום הגיע למקום ה-3 במצעדי המכירות בארצות הברית, שם נותר 32 שבועות. בבריטניה הגיע למקום ה-5 ונותר 17 שבועות במצעד. זו הייתה הפעם האחרונה בה זכה אלבום של בואי להצלחה גדולה יותר מחוץ לארץ מולדתו.

לאחר הוצאת האלבום, ניגש בואי לערוך את פס-קול הסרט The Man Who Fell to Earth, יחד עם המוזיקאי פול בקמסטר (עמו עבד בראשית הקריירה שלו). בשל חילוקי דעות בין השניים שקע הפרויקט ולא יצא אל הפועל. אחת מהסיבות העיקריות לכישלון הפרויקט הייתה ההתמוטטות של בואי, שנבעה מעומס עבודה ומהתמכרותו לסמים. רק רצועה אחת מפס-הקול יצאה לבסוף לאור ונקראה Subterraneans, ומופיעה באלבומו הבא של בואי Low.

מיד עם צאת האלבום יצא בואי למסע הופעות לקידומו. את ההופעות פתח שירה של להקת קרפטוורק "Radioactivity". על הבמה הופיע בואי בתלבושת של דוכס, ובסיוע של תאורה מתאימה ואביזרי במה, ביקש בואי למעשה ליצור אווירה של הסגנון האקספרסיוניסטי הגרמני.

Station to Station מאוזכר ביצירות רבות שאר הופיעו לאחר יציאתו. להקת קרפטוורק בשירם Trans-Europe Express: "מתחנה לתחנה/ חזרה לעיר דיסלדורף/ לפגוש את איגי פופ ודיוויד בואי". להקת רד הוט צ'ילי פפרז בשיר הנושא של האלבום Californication: "קוביין האם אתה מאזין לרקיע / שר שירים מתחנה לתחנה". להקת פול אאוט בוי ציטטה בשירם "It's Not a Side Effect of the Cocaine, I'm Thinking It Must Be Love". וכן שמו של פרק הסיום בספרו של אירווין ולש טריינספוטינג הנו "מתחנה לתחנה".

עטיפת האלבום[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקור יועד תצלום ציבעוני על גבי עטיפת האלבום, שנילקח מהסרט The Man Who Fell to Earth. התצלום הצבעוני נדחה בסופו של דבר על ידי בואי. כשהאלבום יצא לאור בשנת 1976 התנוסס על עטיפתו התצלום המקורי רק שהפעם בשחור לבן. רק בשנת 1991 במהדורת הדיסק, הופדס על עטיפת האלבום התצלום הצבעוני.

שירי האלבום[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. Station to Station
  2. Golden Years
  3. Word on a Wing
  4. TVC 15
  5. Stay
  6. Wild Is the Wind
  7. Word on a Wing (בונוס מהופעה חיה למהדורת האלבום משנת 1991)
  8. Stay (בונוס מהופעה חיה למהדורת האלבום משנת 1991)

קרדיטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דיוויד בואי - שירה, קולות, גיטרה, סקסופון, קלידים
  • קרלוס אלומר - גיטרה
  • רוי ביתן - פסנתר
  • דניס דיוויס - תופים
  • ג'ורג' מארי - בס
  • וורן פיס - קולות
  • ארל סילק - גיטרה