T-10

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
T-10
T-10 tank.jpg
מידע כללי
סוג טנק כבד
מדינה מייצרת Flag of the Soviet Union.svg  ברית המועצות
שנת ייצור 1953
דגם קודם IS-3
מערכה מרכזית מלחמת ששת הימים, מלחמת יום הכיפורים
מידע טכני
אורך 7.41 מטר (9.87 מטר עם אורך קנה התותח קדימה)
רוחב 3.56 מטר
גובה 2.43 מטר
משקל 52 טון
מהירות 42 קמ"ש
טווח פעולה 250 ק"מ
חימוש עיקרי תותח 122 מ"מ
חימוש משני שני מקלעי DSHK בקוטר 12.7 מ"מ
מנוע דיזל, 700 כוח סוס
מיגון עד 250 מילימטר
צוות 4

T-10 (נודע גם בשם Object 730) היה טנק סובייטי כבד שפותח במהלך המלחמה הקרה, השלב האחרון בפיתוחן של סדרת טנקי ה-KV והסטלין. הוא אושר לייצור ב-1952 תחת השם IS-8 (צורת היגוי ברוסית לשם יוסיף סטלין), אך באקלים הפוליטי שלאחר מות סטלין ב-1953, שונה שמו של הטנק ל-T-10.

הטנק נבדל מקודמו, ה-IS-3, בשלדה מוארכת יותר, שבעה גלגלי מרכוב בכל צד במקום שישה, צריח גדול יותר שהכיל תותח חדש עם מפנה גזים, מנוע דיזל חדש ומיגון משופר. הביצועים הכללים של הטנקים היו זהים, אולם ה-T-10 יכל לשאת יותר תחמושת.

היחידה העיקרית של טנקי ה-T-10 (בדומה לטנקי ה-IS אותם החליפו) הייתה רגימנט שריון עצמאי הכפוף לארמיות, וגדוד שריון עצמאי הכפוף לדיוויזיות. יחידות אלו יכלו להסתפח ליחידות ממוכנות, לספק אש מסייעת לחיל הרגלים או לשמש כיחידות הבקעה.

דעיכת הטנקים הסובייטים הכבדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חשיבות הניידות בלוחמת שריון במלחמת העולם השנייה הדגישה את מגרעות הטנקים הכבדים והאיטיים. בדחיפה האחרונה לעבר ברלין, דיוויזיות ממוכנות נהיו מפוצלות במדה רבה כאשר טנקים כבדים השתרכו מאחור והתקשו להדביק את טנקי ה-T-34 הניידים. הסובייטים המשיכו לייצר טנקים כבדים למשך מספר שנים כחלק ממרוץ החימוש במלחמה הקרה, אולם באותו זמן כבר הופיעו טנקים כגון ה-T-54 וה-T-62 אשר היו ניידים יותר והשתוו מבחינת כוח אש ומיגון ל-T-10.

בשנות ה-60 הסובייטים אימצו את הקונספט של טנק מערכה, בכך שהחליפו את הטנקים הכבדים בטנקים בינונים וניידים. בשלהי שנות ה-60 צוידו גדודי השריון העצמאיים בטנק המתקדם T-64 שהחליף את הטנקים הכבדים, בעוד יחידות ממוכנות ויחידות שריון רגילות צוידו ב-T-55 הבסיסי יותר. ייצורו של ה-T-10 הופסק ב-1966, ופרויקטים אחרים לטנקים כבדים בוטלו, דוגמת ה-Obiekt 770 החמוש בתותח 130 מילימטר ובעל מערכת טעינה אוטומטית‏[1].

באותה תקופה החל השימוש הנרחב בטילים מונחים נגד טנקים, שהתבררו כמחליפים יעילים לכוח האש רחוק הטווח של טנקים כבדים. הסובייטים עשו שימוש בטילי הנ"ט לראשונה בנגמ"ש הלחימה מדגם BMP-1, ומאוחר יותר בטנקי מערכה כגון T-64. לבסוף, השריון ריאקטיבי הקל והמתוחכם סיפק תוספת מיגון לטנקי המערכה מבלי להכביד על משקלם.

לפי ההיסטוריון בריאן פרט (Bryan Perret), "הקרבות במלחמת ששת הימים, במיוחד אלו ברפיח, רק הדגישו את שידע הצבא הסובייטי, שחלף זמנו של הטנק הכבד"‏[2].

היסטוריית שירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

T-10 במוזיאון בקייב, אוקראינה.

T-10 שירת בצבא הסובייטי אך ככל הנראה לא סופק למדינות ברית ורשה, על אף שיחידות שריון סובייטיות שהוצבו במדינות אלו אפשרי כי צוידו בהם. בנוסף, T-10 יוצאו למצרים וסוריה[3] והשתתפו במלחמת יום הכיפורים, שם הם סיפקו לרוב אש מסייעת לטווח ארוך לטנקי T-55 ו-T-62, בהצלחה מועטה‏[4]. הסובייטים הוציאו את הטנקים הכבדים משירות בקו החזית ב-1967, וב-1993 אלו הוסרו סופית משירות. שלדות טנקים רבות הוסבו לנשיאת טילים.

דגמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

(בסוגריים: שנת ייצור)

  • T-10 - ‏ (1952)
  • T-10A - ‏ (1956) בדגם זה נערכו מספר שינויים, נוספה מערכת חד מישורית לייצוב התותח.
  • T-10B - ‏ (1957) נוספה מערכת דו-מישורית לייצוב התותח.
  • T-10M - ‏ (1957) דגם משופר עם תותח מדגם M-62-T2 באורך של 43 קליברים, המקלעים הוחלפו במקלע כבד מדגם KVPT בקוטר 14.5 מילימטר, נוספו מערכת תת אדום ומערכת אב"כ. אורך כולל של הטנק הגיע ל-10.29 מטר.
    • 1963 - T-10M אשר צוידו במערכת צליחה עמוקה מדגם OPVT.
    • 1967 - T-10M להם נוספה תחמושת מסוג APDS‏ (חודר שריון עם מנעל מתפרק) ומטען חלול (HEAT).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Sewell, Stephen ‘Cookie’, Why Three Tanks?, Armor, vol. 108, n 4 (July–August 1998), Fort Knox, KY: US Army Armor Center
  2. ^ Perret, Bryan, Soviet Armour Since 1945, London:Blandford Press 1987
  3. ^ Tucker, Spencer, Tanks: An Illustrated History of Their Impact, ABC-CLIO 2004
  4. ^ Miller, David, The Illustrated Directory of Tanks of the World ,Zenith Imprint Press, 2000