טטראהידרוקנאבינול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף THC)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
טטראהידרוקנאבינול
Tetrahydrocannabinol.svg
Delta-9-tetrahydrocannabinol-from-tosylate-xtal-3D-balls.png
שם IUPAC
(−)-(6aR,10aR)-6,6,9-trimethyl-3-pentyl-6a,7,8,10a-tetrahydro-6H-benzo[c]chromen-1-ol
מזהים
מספר CAS 1972-08-3
PubChem 16078
ChemSpider 15266
נתונים כימיים
נוסחה C21H30O2 
מסה מולקולרית 314.4636 גרם/מול
נתונים פרמוקוקינטיים
זמינות ביולוגית 10-35% (בשאיפה), 6-20% (בליעה)
מטבוליזם בדרך כלל בכבד על ידי CYP2C
זמן מחצית חיים 1.6-59 שעות, 25-36 שעות בצריכת דרונאבינול דרך הפה
הפרשה 65-80% (צואה), 20-35% (שתן) כמטאבוליטים חומצתיים
בטיחות
מעמד חוקי

נכלל בפקודת הסמים המסוכנים בישראל. בארצות הברית נכלל ב-Schedule I ו-Schedule III.

קטגוריית סיכון בהריון C
דרכי מתן בליעה, עישון (או אידוי)
רנדור תלת מימד למולקולת ה-THC
זן קאנביס מעורב (White Widow), ניתן לראות בתמונה את הטריכומים, שמכילים THC יותר מכל חלק אחר בצמח
תקריב של טריכומים מלאים בקנבינואידים על עלה של קנאביס סאטיבה

טטראהידרוקנאבינול (THC) או ליתר דיוק האיזומר העיקרי שלו (tetrahydrocannabinol-‏9-delta-(‏6aR,10aR)) ‏tetrahydrocannabinol-‏Δ9-‏trans-(−), הוא המרכיב הפסיכואקטיבי העיקרי בצמח הקנאביס. בודד לראשונה בשנת 1964, בצורתו הטהורה, על ידי הכימאים הישראליים רפאל משולם, יחיאל גאוני ועמיתיהם באוניברסיטה העברית בירושלים. כאשר הוא קר הוא מוצק מזוגג, כאשר מחומם הופך לדביק וצמיגי. כשהוא נוצר בצורה סינתטית הוא נקרא באופן רשמי על ידי INN דרונאבינול. הוא זמין על ידי מרשם רופא בארצות הברית ובקנדה תחת שם המותג מרינול. עקב היותו מסווג כטרפנואיד ארומטי, ל-THC יש יכולת נמוכה מאוד להתמוסס במים, אבל יכולת טובה להתמוסס בממסים אורגניים, במיוחד שמנים וכוהל.

כמו רוב המטבוליטים המשניים שפעילים פרמקולוגית בצמחים, ההנחה היא שה-THC בקאנביס מעורב בהגנה העצמית כנראה מפני בעלי חיים אוכלי עשב, אך עדיין לא ידוע כיצד.
THC ידוע כבעל יכולת לקליטת קרינה - UV-B בטווחים 280-315 ננומטר. הוערך כי תכונה זו מסוגלת להגן על הצמח מחשיפה לקרינת UV מזיקה.

פארמקולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפעילות הפרמקולוגית של THC, הראתה שהTHC פועל כאגוניסט חלקי על הקולטנים הקנבינואידים CB1, שממוקמים ברובם במערכת העצבים המרכזית, ובקולטנים CB2 שממוקמים בעיקר בתאים של מערכת החיסון. ההשפעות הפסיכואקטיביות של THC נגרמות בעיקר על ידי הפעלת קולטני CB1 שהם קולטנים המצומדים לחלבון G, הפעלת קולטנים אלו מובילה לירידה בריכוז מולקולות ה-cAMP שמתפקדות כשליח שניוני. תוצאה זה מתקבלת בעקבות עיכוב האנזים אדנילט ציקלאז

גילוי נוכחותם של קולטנים אלו במוח, הובילה את החוקרים לגילוי קנבינואידים טבעים בגוף - האנדוקנבינואידים, כמו אנאנדמיד ו2-ארכידונוילגליצרול (AG-‏2).
THC פועל על הקולטנים בצורה הרבה פחות סלקטיבית ממולקולות האנדוקנבינואידים, שמשוחררות באיתות לאחור, ל-THC יש יחסית פחות יעילות וזיקה לקולטני הקנבינואידים לעומת האנדוקנבינואידים. באוכלוסיות בעלות צפיפות נמוכה של קולטני קנבינואידים, THC עלול להפריע לאנדוקנבינואידים מכיוון שלהם יש יעילות לקולטנים טובה יותר.
THC היא מולקולה ליפופילית, ועלולה להיקשר בצורה לא ספציפית למגוון קולטנים במוח ובגוף, מלבד הקולטנים הקנבינואידים. אך נושא זה עדיין לא מובן לחלוטין, ומחקרים עתידיים יניבו מידע רב יותר ואמין יותר

מספר מחקרים הראו כי ל-THC יש גם פעילות אנטי-כולינאסטראז שעשויה להפוך אותו לטיפול פוטנציאלי למחלות האלצהיימר ומיאסטניה גראביס.

השפעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ל-THC השפעה קלה עד בינונית בשיכוך כאב, לכן קאנביס יכול לשמש לשיכוך כאב. מנגנון שחרור הכאב מתבטא בשינוי שחרור שליח מהחומר אפור מרכזי שנמצא במוח האמצעי, ובגנגליון השורש הגבי, הממוקם בעמוד השדרה. תופעות נוספות כוללות רגיעה, שינוי חזותי ושמיעתי, שינוי בחוש ריח, עייפות וגירוי תיאבון. ל-THC יש גם מאפיינים כנגד בחילה, ועשוי גם להפחית תוקפנות במקרים מסוימים.

בשל הפעילות האגוניסטית החלקית שלו, ניראה שTHC מוביל להפחתה של מספר הקולטנים למולקולה (שמתבטא בחוסר רגישות התא לTHC) יותר מאשר האנדוקנבינואידים.

רעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעולם לא תועד מקרה מוות של אדם ממנת יתר של THC או קאנביס המצויים בצורתם הטבעית. אם כי גלולת ה-THC הסינתטית "Marinol" צוטטה על ידי ה-FDA כאחראית למוות של 4 אנשים בין התאריכים 1 בינואר 1997 ל-30 ביוני 2005. מידע על הרעילות של ה-THC בעיקר מבוססת על תוצאות של מחקרים בבעלי חיים. הרעילות תלויה בדרך הנתינה של החומר ובבעל החיים שבו בוצע הניסוי. הקליטה של ה-THC מוגבלת בלפידים שנמצאים בדם, אשר יכולים להיות רווים ב-THC ובכך להקל על ההרעלה.

מטאבוליזם וזיהוי בגוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

THC עובר מטאבוליזם בדרך כלל ל- THC-‏OH-‏11 על ידי הגוף. המטאבוליט הזה עדיין פסיכואקטיבי והוא מתחמצן בהמשך ל (COOH-‏THC) ‏THC-‏carboxy-‏9-nor-‏11.
בבני אדם ובבעלי חיים, יותר מ-100 מטבוליטים ניתן לאתר, אבל THC-‏OH-‏11 ו- (COOH-‏THC) ‏THC-‏carboxy-‏9-nor-‏11 הם המטאבוליטים הדומיננטים.
המטאבוליזם מתרחש בעיקר בכבד על ידי האנזימים cytochrome P450, ‏CYP2C9, ‏CYP2C19 ו- CYP3A4. יותר מ-55% של THC מופרש בצואה וכ-20% בשתן. המטאבוליט העיקרי בשתן הוא אסתר של החומצה גלוקורונית ו- COOH-‏THC ו- COOH-‏THC חופשי. בצואה, בעיקר THC-‏OH-‏11 זוהה. THC ,THC-‏OH-‏11, THC-COOH יכולים להיות מזוהים בדם, שתן, שיער, נוזלי פה וזיעה. שימוש בשילוב של הטכניקות immunoassay וכרומטוגרפיה הם חלק מבדיקה לשימוש בסמים או בחקירות לסחר בסמים ועבירות פליליות אחרות, כמו כן גם מקרים של מוות חשוד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]