The Velvet Underground and Nico

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Picto infobox music.png
The Velvet Underground and Nico
Velvet Underground and Nico.jpg
אלבום אולפן מאת הוולווט אנדרגראונד
יצא לאור מרץ 1967
הוקלט רצועות 3, 5, 6, 8-11
25 באפריל 1966 אולפני ספקטר, ניו יורק
רצועות 2, 4, 7
מאי 1966 אולפני טי.טי.ג'י, הוליווד
רצועה 1
נובמבר 1966 אולפני מייפייר, ניו יורק
סוגה רוק
אורך 48:51
חברת תקליטים Verve רקורדס
הפקה אנדי וורהול (רצועות 2-11), טום וילסון (רצועה 1)
כרונולוגיית הוולווט אנדרגראונד
The Velvet Underground and Nico
‏(1967‏)
White Light/White Heat
‏(1968‏)

The Velvet Underground and Nico ("הוולווט אנדרגראונד וניקו") הוא אלבום הבכורה של הוולווט אנדרגראונד מ-1967, שנחשב לאחד מאלבומי הרוק החשובים והמשפיעים ביותר בהיסטוריה, על אף שנכשל במכירות לאחר יציאתו לאור וצונזר בתחנות הרדיו בשל הטקסטים השערורייתיים שלו.

האלבום הוקלט על ידי ההרכב המקורי של הוולווט אנדרגראונד, לו ריד, ג'ון קייל, סטרלינג מוריסון ומורין "מו" טאקר, ביחד עם הזמרת ניקו שצורפה להקלטות בעצתו של המנטור של הלהקה אנדי וורהול ושרה כסולנית מובילה בשלושה שירים וקולות רקע ב"Sunday Morning". ההקלטות מומנו על ידי וורהול ומנהל המכירות של קולומביה רקורדס נורמן דולף במטרה להציע את האלבום המוכן לחברת הקלטות גדולה. לאחר שנדחה בידי קולומביה, אטלנטיק רקורדס ואלקטרה רקורדס התקבל האלבום על ידי Verve רקורדס שבבעלותה של MGM רקורדס לאחר שזה מכבר החלה לעסוק בז'אנר הרוק האלטרנטיבי. השיר "Sunday Morning" היה האחרון שהוקלט בהפקה מקצועית ומלוטשת יותר משאר שירי האלבום שהותאמה במיוחד להשמעתו ברדיו כסינגל מייצג. "I'm Waiting for the Man" ,"Venus in Furs" ו-"Heroin" הוקלטו מחדש בידי מפיק האלבום טום וילסון שלדעתו גירסתם המקורית הייתה מחוספסת מדי.

האלבום זוכה לעתים לכינוי "אלבום הבננה" בשל תדפיס הבננה שהכין וורהול עבור עטיפתו. הגרסאות המוקדמות של העטיפה הזמינו את רוכש האלבום "לקלף באיטיות ואז לראות" ("Peel slowly and see"), כאשר קילוף השכבה העליונה חשף תדפיס של בננה מקולפת בצבע עור גוף.

"I'm Waiting for the Man" מתאר אדם הממתין לסוחר ההרואין שלו בהארלם וכולל נגינת פסנתר דומיננטית של ג'ון קייל. "Heroin" האוונגרדי מתאר אף הוא שימוש והתמכרות להרואין (ריד היה מכור כבד להרואין בעת כתיבתו). המבקר מארק דמינג כתב כי "למרות שקשה לומר שהשיר מעודד צריכת סמים, הוא גם אינו מגנה אותה באופן ברור, מה שהפך אותו לבעייתי אפילו יותר בעיניהם של מאזינים רבים".‏[1] השיר מתחיל בקצב איטי וקיצבו מתגבר באיטיות כשהוא מדמה את תחילת השפעתו של הסם על המשתמש, עד הוא הופך להיות רועש מאוד בסיועה של נגינת ויולה פרועה ושרקנית של קייל. השיר חוזר לקצב בו התחיל וחוזר על התהליך פעם נוספת לפני שהוא מסתיים. "The Black Angel's Death Song" והשיר החותם "European Son" נחשבים לאוונגרדיים אפילו יותר, עם נגינת ויולה אלקטרונית חורקת ופרצים רעשניים של צלילי משוב (פידבק) ברקע. "Venus in Furs" הושפע מספרו בעל אותו השם של ליאופולד פון זאכר מאזוך וכולל נגינת ויולה קקופונית של קייל.

מתוך "The Black Angel's Death Song", המהווה דוגמה טובה למילות השירים מעוררות המחלוקת יחסית לאותה התקופה של הלהקה:

גורלו נפרש על גבי מגש למספר עצום של אפשרויות
מהן היה עליו לבחור, מה היה לו להפסיד
לא מדינה עטופת תרדמת ורדופת רוחות רפאים
בה התייפח גם התייפח המלאך השחור.

רשימת השירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל השירים מאת ריד אלא אם כן מצוין אחרת.
  1. Sunday Morning - 2:56 (ריד, קייל)
  2. I'm Waiting for the Man - 4:39
  3. Femme Fatale - 2:38
  4. Venus In Furs - 5:12
  5. Run Run Run - 4:22
  6. All Tomorrow's Parties - 6:00
  7. Heroin - 7:12
  8. There She Goes Again - 2:41
  9. I'll Be Your Mirror - 2:14
  10. The Black Angel's Death Song - 3:11 (ריד, קייל)
  11. European Son - 7:46 (ריד, קייל, מוריסון, טאקר)

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Heroin - The Velvet Underground, באתר allmusic