Timeo Danaos et dona ferentes

Timeo Danaos et dona ferentes (בעברית: אני חושש מהדנאים גם כשהם נושאים מתנות) הוא פתגם לטיני.

מקור הפתגם הוא בפואמה האפית אינאיס לורגיליוס, בספר השני כאשר הטרויאנים יוצאים מחומות עירם ומוצאים את הסוס הטרויאני הם סבורים שניצחו את כוחות היוונים במלחמה וכאשר כוחותיהם נטשו את המערכה הם השאירו פסל סוס מעץ כמנחה לאלה מינרווה.

בין הטרויאנים מתנהל ויכוח אם יש להכניס את סוס העץ לעירם, לאוקואון מזהיר אותם פן יקבלו את הסוס בשערי העיר ומספר על חשדו שהסוס משמש כתכסיס יווני. הוא מסכם את דבריו באמרה "Timeo Danaos et dona ferentes". מיד לאחר מכן שני נחשי ענק הרגו את לאוקון ושני בניו. הטרויאנים פירשו את הרג לאוקון כסימן לכך שהאלה מינרווה אינה מרוצה מדבריו ולכן דחו את עצתו של לאוקואון והכניסו את הסוס לעירם. בהמשך התאמתו חששותיו של לאוקואון ואכן הסוס הכיל חיילים שהחריבו את טרויה.

האמרה התקבלה כאמרה המביעה אי ביטחון במתנות או בוויתורים שלא על פי ההגיון שנעשים כביכול על ידי האויב.

יש המצטטים את חרוזו של המשורר וירגיליוס בנוסח המלא שלה: "Quidquid id est timeo Danaos et dona ferentes", שפרשו: "יהיה (סוס זה) אשר יהיה, אני חושש מן היוונים גם כאשר הם מביאים מתנות".

קישורים חיצוניים

• ורגיליוס, אניאיס, ספר שני, המספר את סיפור הסוס הטרויאני