UKIP

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מפלגת העצמאות הבריטית UKIP
סמליל המפלגה
מנהיג נייג'ל פרג'
שנת ייסוד 1993
מספר חברים בפרלמנט 2 מתוך 650 (בבית הנבחרים הבריטי)
3 מתוך 754 (בבית הלורדים)
1 מתוך 108 (האסיפה של צפון אירלנד)
24 מתוך 70 (נציגי בריטניה לפרלמנט האירופי)
מטה בית לקסדרום, ניוטון אבוט, מחוז דבון
אידאולוגיות ימין פופוליסטי, אירוסקפטיות
מיקום במפה הפוליטית ימין
צבעים רשמיים סגול-צהוב
ukip.org
נייג'ל פרג', מנהיג המפלגה, 2014

UKIP (ראשי תיבות של: UK Independence Party, או בתרגום חופשי, "מפלגת העצמאות של הממלכה המאוחדת") היא מפלגה יורו-סקפטית (Euroscepticism) ימנית בדלנית בבריטניה, הגדולה במפלגות הבריטיות בפרלמנט האירופי. המפלגה נוסדה ב-1993 ומגדירה את עצמה בחוקתה כ"דמוקרטית ליברטריאניסטית".

נכון לנובמבר 2014 יש למפלגה 3 חברים בבית הלורדים, שני מושבים בבית הנבחרים ומושב אחד באסיפה של צפון אירלנד (Northern Ireland Assembly). כמו כן למפלגה 24 מושבים, שהם מעט יותר משליש מ-70 המושבים המוקצים לבריטניה בפרלמנט האירופי, כולל אחד מששת הנציגים המוקצים לסקוטלנד.

מנהיג המפלגה הוא נייג'ל פרג' (Nigel Farage), אחד ממייסדיה, שהיה מנהיגה בשנים 20062009 ונבחר לתפקיד זה שוב, בנובמבר 2010.

מצע[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד העקרונות המרכזיים של המפלגה הוא התנתקות חד צדדית מהאיחוד האירופי, האספה האירופית לענייני הגירה והאספה האירופית לענייני זכויות אדם, כדי "לאפשר לנו לגרש פושעים וטרוריסטים זרים על פי הצורך" ובמקביל "לאפשר לנו לתת מקלט מדיני אותנטי בהתאם למחויבויותינו הבינלאומיות". כמו כן, המפלגה מעוניינת לצמצם את היקף ההגירה לתוך בריטניה ולהקפיא ל-5 שנים מתן מעמד של תושבי קבע למהגרים תוך ביסוס מדיניות ההגירה על יכולת מקצועית גרידא. UKIP מתנגדת למלוכה הבריטית ולתפקידה החוקתי ובעד העברה של נכסי המלוכה חזרה לשליטת הממסד, כולל הפסקת התמיכה התקציבית השנתית במלוכה.

במצע של 2010 הובעה תמיכה בהעלאה של כ-40% בתקציב ההגנה, בין השאר כדי לרכוש 3 נושאות מטוסים חדשות. המפלגה תומכת בחיים משותפים בין שני אנשים מאותו מגדר אך מתנגדת לכינון מעמד חוקי שכזה (כגון נישואין).

הישגים בבחירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הנבחרים הבריטי
שנת בחירות # בוחרים סה"כ  % מסך הבוחרים # מושבים
1997[1] 105,722 0.3% 0
2001[2] 390,563 1.5% 0
2005[3] 603,298 2.2% 0
2010[4] 919,546 3.1% 0
הפרלמנט האירופי
שנת בחירות # סה"כ בוחרים  % מסך הבוחרים # מושבים מיקום
1994[5] 155,487 1% 0 8
1999[6] 696,057 6.7% 3 4
2004[7] 2,650,768 16.1% 12 3
2009[8] 2,498,226 16.6% 13 2
2014 4,376,635 27.5% 24 1

הבחירות לפרלמנט האירופי 2014[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרץ 2014, הכריזה רשות התקשורת הבריטית (Ofcom) על מתן מעמד של "מפלגה עיקרית" ל UKIP, עבור הבחירות לפרלמנט האירופי (אך באופן מוגבל רק באנגליה וויילס). הגדרה זו נותנת ל מפלגה אותו משקל שידור כמו שלשת המפלגות הגדולות.

בבחירות אלו קיבלה המפלגה יותר קולות (27.49%) מכל מפלגה אחרת בבריטניה וקיבלה עוד 11 מושבים. המפלגה זכתה במושב בכל אחד מאזורי הבחירה ואפילו (בפעם הראשונה) בסקוטלנד, הישג אשר כונה על ידי פרג' "פריצת דרך". בחירות אלו היו לפעם הראשונה בתולדות בריטניה שמפלגה אחרת ממפלגת הלייבור והמפלגה השמרנית, קיבלה את מרבית הקולות.

לטענת המפלגה אבן דרך זו היא הוכחה של שינוי מהותי בפוליטיקה האנגלית.

בחירות משנה לבית הנבחרים 2014[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-10 באוקטובר 2014 הצליחה המפלגה לקבל מושב ראשון בבית הנבחרים הבריטי, לאחר שהשמרן-לשעבר דאגלס קרסוול, אשר עזב את סיעתו והצטרף למפלגת העצמאות ניצח בבחירות חוזרות כמועמד מטעמה‏[9]. הוא הושבע לפרלמנט הבריטי ב-13 באוקטובר 2014. לאחר מכן ערק מהטורים גם מארק רֶקלֶס, הנציג מרוֹצֶ'סטֶר וסְטְרוּד, וניצח בבחירות המשנה ב-20 בנובמבר בפער של כ-8%, או 2,920 קולות. המחוז נחשב לבעייתי מבחינת יוקי"פ, והיה ה-271 ברשימת הכיבושים הסבירים שלה.‏[10] לפני הבחירות על מושבו טען רקלס ששני חברי פרלמנט טורים נוספים שוקלים לעבור ליוקי"פ אם ינצח.‏[11]

היחס לישראל וליהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפלגת העצמאות הבריטית מפגינה עמדה פרו-ישראלית יחסית‏[12][13] ואף קיימת בה שדולה של תומכי המדינה, הקרויה "ידידי ישראל במפלגת העצמאות הבריטית" (UKIP Friends of Israel)‏[14]. יש ב-UKIP, גם גוף פרו פלסטיני מקביל , אולם הגוף הפרו פלסטיני איננו נתמך על ידי פרג' ובנוסף לכך, UKIP Friends of Israel גדול ממנו בהרבה.[דרוש מקור] חברי הפרלמנט האירופי מטעם המפלגה התנגדו למשל לקריאות להשעות את הסכמי הסחר עם ישראל והתנגדו לעזרה האירופאית לרשות הפלסטינית, בטענה שחלקה מופנה לבתי ספר המחנכים את הדור הבא לג'האד ולפעולות התאבדות ומלמדים "איך לטהר את ארצם מהיהודים הציוניים הרשעים". מנהיג המפלגה פרג' אף אמר שהוא "מבין מדוע ישראל נוטה לדאגה עמוקה, כששכנותיה מצהירות בפומבי שהן מעוניינות למחוק אותה מעל פני כדור הארץ"‏[15].

ב-13 באוקטובר 2014, כשנערכה בפרלמנט הצבעה לא-מחייבת על האפשרות להכיר במדינה פלסטינית, היה חבר המפלגה דאגלס קארסוול, שהושבע באותה ישיבה ממש, בין שלושת הצירים הבודדים שנאמו באותו דיון בעד ישראל וכנגד הכרה חד צדדית במדינה הפלסטינית.‏[16]

במפלגה קיימות גם תופעות אנטישמיות‏[17], אך היא ככלל מתנגדת לאנטישמיות, גם מעבר לתמיכתה בישראל‏[15]. פרג' אף התייצב לצד היהודים והמוסלמים במאבק על השחיטה הכשרה, והצהיר כי היא הומנית יותר משיטות אחרות, בניגוד לדעתם של ארגוני זכויות בעלי חיים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Bryn Morgan. General Election results, 1 May 1997 6. House of Commons Library. אוחזר ב־17 February 2014.
  2. ^ Bryn Morgan. General Election results, 7 June 2001 11. House of Commons Library. אוחזר ב־17 February 2014.
  3. ^ "2005 General election results", UK Political Info. אוחזר ב־ 22 January 2014. 
  4. ^ "Election 2010 Results", BBC News. אוחזר ב־ 22 January 2014. 
  5. ^ UNITED KINGDOM ELECTIONS TO THE EUROPEAN PARLIAMENT, 9th JUNE 1994. demon.co.uk. אוחזר ב־22 January 2014.
  6. ^ "UK Results - after 12 out of the 12 regions declared", BBC News. אוחזר ב־ 22 January 2014. 
  7. ^ "European Election: United Kingdom Result", BBC News (14 June 2009). אוחזר ב־ 22 January 2014. 
  8. ^ "European Election 2009: UK Results", BBC News (8 June 2009). אוחזר ב־ 22 January 2014. 
  9. ^ Ukip wins first parliamentary seat with former Tory MP Douglas Carswell, הגרדיאן, 10 באוקטובר 2014.
  10. ^ רוונה מייסון, Ukip win in Rochester and Strood piles pressure on David Cameron, גרדיאן, 21 בנובמבר 2014.
  11. ^ רוונה מייסון, Two more Tory MPs set to defect if Ukip wins in Rochester, says Reckless, הגארדיאן, 19 בנובמבר 2014.
  12. ^ "British Jews should be ashamed of not standing up to UKIP",‏ 21 במאי 2014, "הארץ"
  13. ^ "UKIP Leader Nigel Farage Supports Israel,‏ 22 ביולי 2013, The Algemeiner
  14. ^ האתר של ידידי ישראל חברי מפלגת העצמאות הבריטית
  15. ^ 15.0 15.1 Why the creation of a 'European' identity necessitates unashamed antisemitism from Brussels,‏ 6 ביולי 2012, Mail Online
  16. ^ "UK Parliament Votes To Recognise State Of Palestine In Non-Binding, Anti-Israel Supportrs' Motion",‏ 13 באוקטובר 2014
  17. ^ UKIP rocked by Holocaust row and BNP members, as leader Nigel Farage admits the party cannot vet all of its candidates,‏ 25 באפריל 2013, Mail Online