V-Chip

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

V-chip הינו שמה של טכנולוגיה באמצעותה ניתן לחסום תכנים לא הולמים לצפייה לילדים במכשירי טלוויזיה, ממירי כבלים ומכשירי וידאו[1][2].

יישום טכנולוגיית ה V-chip התבצע כחלק מתקנות חוק התקשורת משנת 1996 בארצות הברית, במסגרתו התבצעו רפורמות ושינויים רגולטורים בתחום הטכנולוגיות לתקשורת אלקטרונית למרחקים, זאת במסגרת הנסיון להרחבת חופש המידע באינטרנט‏[3]. בשנת 2000 החליטה הרשות הפדרלית לפיקוח על התקשורת (FCC - Federal Communications Commission) כי כל מכשירי הטלוויזיה בארצות הברית שגודלם 13 אינץ' (33 סנטימטר) ומעלה, מחויבים בהתקן V-chip. טכנולוגיית זו נמצאת כיום בשימוש בארצות הברית, בקנדה ובברזיל.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוק התקשורת (1996)[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטרתו העיקרית של חוק זה הייתה הפיכת תחום התקשורת בארצות הברית למעין שוק חופשי, בו כל מוסד או עסק תקשורתי רשאי להתחרות מול עסקי תקשורת אחרים. מדובר בשינוי הכולל הגדול ביותר שנעשה מזה 62 שנים (מאז חוק התקשורת משנת 1934) בתחום התקשורת בארצות הברית. את החוק הוביל נשיא ארצות הברית, ביל קלינטון מתוך מטרה לגרום לשינוי נרחב בחקיקה בתחום התקשורת. החוק צפוי היה להשפיע בצורה נרחבת על שירותי הטלפוניה, שירותי הכבלים ושירותים נוספים של שידורים בארצות הברית‏[4]. התקנות הקשורות לתכנים לא הולמים בטלוויזיה בכבלים, לצד ריבוי ערוצים, ריבוי תכנים מיניים למבוגרים וסירוב חברות כבלים לשדר תוכניות מסוימות, הובילו בסופו של דבר לדרישה לייצר טלוויזיות המאפשרות חסימת תוכניות באמצעות שימוש בטכנולוגית V-chip.

המצאת הפטנט[עריכת קוד מקור | עריכה]

את השם לטכנולוגיה זו טבע אדוארד ג'.מרקי (Edward J. Markey), שסייע בכתיבת התקנות לחוק התקשורת משנת 1996. משמעות האות V היא "אלימות" (violence (באנגלית)), אך לא מרקי אחראי להמצאת הפטנט.

בשנת 1982 החל קארל מ. אלם (Carl M. Elam), מהנדס בחיל האוויר האמריקאי, לבדוק ולתקן (בצורה חובבנית) מכשירי טלוויזיה והמציא מכשיר חסימה תכנים, שעובד באמצעות שימוש באותו מעגל אלקטרוני המשמש לתמלול עבור לקויי שמיעה. בשנת 1983 עתר לFCC לחיוב התקנת מכשיר החסימה שהמציא בכל מכשירי הטלוויזיה. בשנת 1985 הוענק לאלם פטנט על המצאתו. בשנת 1986 המציא ג'ון אוליבו (John Olivo) מכשיר אחר לחסימת צפייה. עובדי החברה שלו, מחשיבים אותו כממציא של פטנט ה V-chip. במרבית המקרים, המצאת רעיון ה V-chip מיוחסת למהנדס הקנדי, טים קולינגס (Tim Collings) שמשנת 1991, החל לקדם עצמו כממציא הרעיון‏[5].

כיצד עובד ה V-chip[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבור מרבית סרטי הקולנוע ותוכנית הטלוויזיה, להוציא תוכניות ספורט וחדשות, מוגדר סיווג צפייה, אשר מטרתו להתריע על רמות השימוש באלימות, במין או בשפה בוטה. דירוג זה מקודד גם אלקטרונית על התוכנית. V-chip עוצב כך שיהיה מסוגל לקרוא קודים אלקטרוניים עוד לפני שהם מוצגים על מסך הטלוויזיה; השבב קורא את המידע המקודד על התוכנית (המדורגת לפי סיווג הצפייה), וחוסם את התוכנית או התוכניות בהתאם לבחירת ההורה‏[6][7]. בדרך זו, יכולים ההורים, על ידי שימוש בשלט, לחסום מראש את הצפייה בתכנים שאינם ראויים לילדיהם‏[8].

למרות שמו, אין מדובר בשבב בודד כי אם בשילוב של מספר טכנולוגיות. בכל טלוויזיה וממיר כבלים קיים מעגל אלקטרוני המתוכנת כך שיכיל את האפשרות לחסום תוכניות באמצעות קריאת קוד מספרי המשודר במעגל סגור. הצופה משתמש במכשיר השלט הרחוק על מנת לבחור את רמת האלימות או המין שהוא "מוכן לספוג". כשה-v-chip קורא את דירוג סיווג הצפייה של אותה תוכנית שבחר הצופה ככזו שאינה ראויה לצפייה לילדים, התמונה מוחלפת במסך שחור‏[9].

בעד ונגד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ללא ספק, התומך הנלהב ביותר של השימוש ב V-chip הוא ביל קלינטון. הוא חשב שהשבב הוא דרך מצוינת לעזור לאנשים להצליח לאכוף ערכי משפחה בביתם ולפי התנאים שלהם. בנאומו בעת חתימת חוק התקשורת הוא אמר שכלי זה יכול להיות קול חזק מול אלימות נוער, הריונות נערות ושימוש נוער בסמים. הסנטור טום הארקלין (Tom Harklin) טען כי ילדים צופים בממוצע בין שמונה למאה אלף מעשי אלימות עוד לפני שסיימו בית ספר יסודי, והתמונות האלה לא ייעלמו כשהטלוויזיה תכבה. קלינטון ותומכיו הרבים האמינו כי השבב יתן תשובה טובה לבעיית האלימות המרובה בטלוויזיה‏[10], אך לא כולם חשבו כך. האיגוד האמריקאי לחירויות אזרחיות (ALCU - American Civil Liberties Union) היו הדומיננטיים ביותר במאבק נגד השימוש ב V-chip. הם סברו כי פעולה זו נוגדת את התיקון הראשון בחוקת ארצות הברית וטענו כי קיימות דרכים טובות יותר לחסום צפייה בתכנים, וללא התערבות ממשלתית[11].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Berry, W., Chudzik, D. Gilbode, M. & Lipstein, M.(1996). The V-chip Technonlogy. The Revolution in Television Technology. Retrieved 27 Feb 2013 http://www.physics.udel.edu/~watson/scen103/projects/96s/ateam/VCHIP/
  2. ^ http://www.familysafemedia.com/v-chip.html
  3. ^ http://www.physics.udel.edu/~watson/scen103/projects/96s/ateam/VCHIP/what.html
  4. ^ http://transition.fcc.gov/telecom.html
  5. ^ Mifflin, L.(March 12, 1998) Question Lingers as F.C.C. Prepares V-Chip Standards. Retrieved 28 Feb.' 2013 http://www.nytimes.com/1998/03/12/business/question-lingers-as-fcc-prepares-v-chip-standards.html
  6. ^ אתר הרשות הפדרלית לפיקוח התקשורת (אנגלית)[1]
  7. ^ http://transition.fcc.gov/vchip/)
  8. ^ http://www.physics.udel.edu/~watson/scen103/projects/96s/ateam/VCHIP/what.html
  9. ^ Balkin, J.M.(Apr.,1996). )Media Filters, The V-chip and The Foundations of Broadcast Regulations. Duke Law Journal Vol. 45, No. 6, pp. 1131-1175. Duke University School of Law
  10. ^ http://www.physics.udel.edu/~watson/scen103/projects/96s/ateam/VCHIP/pro.html
  11. ^ http://www.physics.udel.edu/~watson/scen103/projects/96s/ateam/VCHIP/opp.html