WWE

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף Vengeance)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
לוגו ה-WWE

הבהרה: היאבקות מקצועית איננה ספורט, כי אם מופע בידור בעל תסריט ועלילה. המתאבקים הם פעלולנים מקצועיים ואינם ספורטאים.

תאגיד ה-WWE הוא חברה ציבורית בבעלות פרטית העוסקת בתקשורת משולבת (טלוויזיה, אינטרנט והפקת אירועים) ובמופעי בידור בעיקר בתחום הפקת מופעי היאבקות מקצועית.

עסקי ה-WWE ממוקדים בעיקר בהיאבקות מקצועית שברוב המקרים התוצאות בה נקבעות מראש, ואמנות במה המשלבת היאבקות ואמנויות לחימה שונות עם תיאטרון.

המופעים אינם ספורט במובן הרגיל של המילה אלא מעין סוג של טלנובלה או אופרת סבון בעלת תסריט לפיו מתאבקים הם "רשעים" או "גיבורים" והם מפתחים "יריבויות" וכן הלאה. במסגרת העלילה המתאבקים מתמודדים בדרך בכלל תוך שימוש בשם במה, על תוארי אליפויות שונים וכך נוצר רושם מוטעה שמדובר באירוע ספורטיבי.

החברה כארגון האבקות מקצועית היא הגדולה והמשמעותית ביותר בתחום, לא רק בארצות הברית שם החלה את דרכה, אלא גם בעולם כולו.

בשנות היסוד, כשהארגון היה קיים כארגון האבקות מקצוענית גרידא, הוא פעל תחת השם Capitol Wrestling Federation, הארגון מיתג את עצמו תחת השמות World Wide Wrestling Federation ומאוחר יותר תחת המותג World Wrestling Federation או ה-WWF. הארגון נאלץ לחדול בשימוש בשם WWF בעקבות תביעה משפטית של הקרן העולמית לשימור חיות הבר (World Wildlife Fund, שגם קיצורם היה WWF).

כיום, התאגיד משווק את ההיאבקות המקצועית תחת שני מותגים ראשיים: Raw, סמאקדאון וכן מספר מותגים זוטרים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקע והיסטוריה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1915 קידם רודריק ג’ימס "ג’ס" מקמהן, סבו של היושב ראש הנוכחי, וינס מקמהן הבן, קרב אגרוף בין ג’ס וויליארד וג’ק ג’ונסון. בקרב זה, שהתרחש ב-5 באפריל, איבד ג’ונסון את תארו לג’ס וויליארד בהוואנה, בירת קובה. עשר שנים מאוחר יותר, בשנת 1925 הצטרף מקמהן אל טקס ריקרד בקידום אירועי אגרוף באולם מדיסון סקוור גארדן בניו יורק. באותה תקופה הארגון של ג’ס מקמהן התרכז בעיקר בארגון ערבי אגרוף ושירה או קונצרטים.

רק משנת 1935 עברו המקמהנים לעסוק בהיאבקות מקצועית. וינס מקמהן, בנו של ג’ימס מקמהן, החל לקחת חלק גדול בניהול העסק, במיוחד בצד ההיאבקות. אולם משפחת מקמהן לא יכלה לקדם קרבות ואירועי היאבקות במדיסון סקוור גארדן בעקבות שנאתו של שותפם לעסקיהם הקודמים, טקס ריקרד, לספורט הזה. המדיניות הפכה מאוחר יותר, הודות למאמציו של טוטס מונדט והמיליונר ברנר מקפדאן.

ה-CWC וה-WWF[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינואר 1953 השתלטו וינס מקמהן, בנו של ג'ס, ומקדם ההאבקות טוטס מנדט על קבוצת ההיאבקות באזור הצפון-מזרחי בארצות הברית שהייתה חלק מאיגוד ההיאבקות ה-NWA. הקבוצה הזו הכתירה אלוף בלתי מעורער שעבר מחברת היאבקות אחת לאחרת והגן על תאריו ברחבי העולם. חברתו של מקמהן נקראה Capitol Wrestling Corporation או בקיצור CWC.

במקור הריצה חברה זו מופעים באולם "טרנר", שהיה בעל 2,000 מקומות ישיבה. לאחר מכן גדל הארגון והשפעתו השתרעה גם באזורי ניו אינגלנד, ניו יורק, ניו ג'רזי ופנסילבניה. הארגון הגדיל את רווחיו באופן ניכר לאחר שחתם על חוזה עם ערוץ טלוויזיה מקומי. בשנת 1956 התחילה חברת CWC לשדר תוכניות היאבקות בשידור ישיר. CWC שלטו בהיאבקות בצפון-מזרח ארצות הברית באמצע המאה ה-20, כשההיאבקות עדיין הייתה מחולקת למחוזות.

WWF[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאחר וה-NWA איגד מספר חברות היאבקות בעוד שבעמדת אלוף ה-NWA יכל לכהן רק מתאבק אחד, הועבר דאז תואר האליפות אחת לתקופה בין מתאבקי החברות השונות. בשנת 1962 בובו ברזיל היה המתאבק שחור הראשון שזכה בתואר אלוף עולם. ב-1963 היה "נער הטבע" באדי רוג’רס, חבר ה-CWC, אלוף איגוד ההיאבקות NWA. שאר חברות האיגוד הביעו את מורת רוחן מכך שמונדט נמנע מלקבוע לרוג’רס קרבות מחוץ למדינות צפון-המזרח בהן התבססה ה-CWC, ובכך מנע למעשה את העברת חגורת האליפות. רוג'רס הפסיד את האליפות ללו תז בטורונטו שבקנדה ב-23 בינואר 1963. קרב אובדן האליפות נערך בניגוד לרצונותיהם של מונדט וה-CWC, מאחר שרוג'רס חשש כי יאבד את כספי העירבון (בגובה 25,000 דולר) אותם הפקיד עם קבלת החגורה אם לא יעביר את האליפות. במחאה על האירוע החליטו מונדט וה-CWC לעזוב את ה-NWA לטובת ארגון חדש שהקימו, ה-World Wide Wrestling Federation) WWWF).

הפריצה הגדולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

וינס מקמהן, הבעלים של ה-WWE/F

בשנת 1983 לקחו וינס מקמהן הבן וחברתו "טיטן ספורט" את השליטה על ה-WWF מאביו. מקמהן המבוגר כבר ביסס את תרבות ההיאבקות בצפון ארצות הברית באמצעות העלאת מופעי היאבקות שהתמקדו יותר בבידור ופחות בספורט. התחרויות בין המתאבקים כבר לא היו אירועי ספורט בהם הכשרוני יותר מנצח אלא אירועים מתוסרטים במטרה לגרום לעניין רב יותר בקרב הקהל.

מקמהן הצעיר החל בתהליך התפשטות עבור ליגת ההיאבקות ובכך החל נוגש בשווקים של מתחריו. הוא אף מכר את זכויות השידור לרשתות טלוויזיה וכן זכויות הפצה לקלטות וידאו של אירועי ההיאבקות שאירגן. הוא הגדיל לעשות והשתמש בכסף שצבר ממכירות אלו כדי לקנות כשרונות ממתחריו. בכך שבר סטטוס קוו בקרב התאחדויות ההיאבקות השונות.

בעקבות צעדים אלה הכריזו שאר ארגוני ההיאבקות מלחמה על ה-WWF. וינסנט מקמהן האב הזהיר את בנו ואף חשש לחייו, אך תחת להקשיב לאזהרות אלו, הגדיל הבן את יומרותיו: ה-WWF החלה לקיים סיורי הופעות במדינות השונות באמריקה. יוזמה נועדת שכזאת דרשה הון גדול, דבר שהביא את ה-WWF לסף קריסה כלכלית.

ה-WWF לא זכה להצלחה רבה עד שוינס מקמהן הבן הגה את "רסלמניה". רסלמניה היה אירוע היאבקות גדול ששילב בין קרבות מתוסרטים על תוארי האליפות לבין מופעי מוזיקת רוק ובידור בכיכובם של ידוענים (בין הידוענים המזוהים ביותר עם אירועים אלו נמצאים מיסטר טי והזמרת סינדי לאופר). השילוב בין רוק להיאבקות הוכיח את עצמו כהצלחה גדולה ומהר מאוד מחירי זכויות השידור של "רסלמניה" הרקיעו שחקים.

בעקבות ההצלחה אורגנו ערבים דומים, אך האירוע רסלמניה שמר על הבכורה כאירוע השיא בהיאבקות, כאשר באירוע זה התרחשו הקרבות הגדולים ביותר על תוארי האליפות בין "יריבים" מושבעים.

ההצלחה רק גברה ועקב כך שודרו האירועים הללו במסגרת שיטת שלם וצפה. הכוכב הגדול של אירועי הרסלמניה באמצע שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90 היה המתאבק האלק הוגאן.

"הקברן" (The Undertaker) ויוקוזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עידן הזהב של ה-WWF בתחילת שנות ה-90 העלה על נס שני מתאבקים: יוקוזונה, שדמותו הייתה של מתאבק סומו יפני, והקברן. באירוע רסלמניה 9 שהתקיים בשנת 1993, יוקוזונה זכה באליפות הראשית של הארגון אחרי שהביס את ברט הארט. יוקוזונה החזיק באליפות במשך דקות ספורות, עד שהאלק הוגאן הביס אותו וזכה בתואר. בקרב החוזר שאורגן בין השניים נעזר יוקוזונה במצלמה שהתפוצצה בפניו של הוגאן, על מנת להחזיר לעצמו את התואר.

האנדרטייקר, אחת הדמויות האהודות ביותר של ה-WWE לאורך השנים

בסדרת ההישרדות של 1993 הוקמה נבחרת "כל אמריקה", שמנהיגה הייתה דמות המתאבק לקס לוגר, אשר כבר קרא תיגר על יוקוזונה באירוע אחר. בנבחרת היו גם האנדרטייקר וצמד האחים ריק וסקוט סטיינר. מולם הוצבה נבחרת הזרים, שכללה במקור את יוקוזונה, לודוויג בורגה וצמד מתאבקים קנדים - הקוויבקים. באותו קרב נראה שאי אפשר היה לעצור את יוקוזונה עד שהאנדרטייקר נכנס לפעולה. הוא הצליח לשרוד את תרגיל הסיום של יוקוזונה, בו הוא קופץ במלוא משקלו על יריבו, והצליח להשליך את יוקוזונה מחוץ לזירה. יוקוזונה ניסה לעצור בכל דרך את האנדרטייקר אך נכשל. לבסוף שניהם הודחו מהקרב, לאחר שעברו את רף הזמן המותר לשהייה מחוץ לזירה.

בעקבות אירוע זה הוחלט לקיים קרב באירוע הרויאל ראמבל של שנת 1994, בו המפסיד "ימות" ויוכנס לארון מתים. בקרב, כאשר נראה שהקברן הוליך להביסו, התערבו המתאבקים אשר דמותם נחשבת כ"רעה" נגד הקברן ולבסוף הכניסו אותו לתוך ארון המתים. סיפור העלילה גרס ש"הקברן" אכן מת, אך נשמתו נשבעה לנקום. במציאות, "מותו" של הקברן שימש כתירוץ למתאבק שגילם אותו, מארק קאלאווי, להחלים מפציעה.

כעבור חצי שנה החלה ה-WWF להקרין פרסומות לקראת חזרתו של הקברן. לבסוף הוא שב לקרב נגד יוקוזונה, שפורסם על ידי ה-WWF כ"קרב נקמה". גם זה היה קרב "ארון מתים", אך הפעם הקברן ניצח ויוקוזונה "נקבר" בארון המתים. קרב זה סיים את דרכו של יוקוזונה ב-WWF תחת ה הדמות של מתאבק הסומו היפני (מאוחר יותר חזר יוקוזונה כשותפו של אואן הארט).

בנוסף ל-7 אליפויות יחידים ו-6 תוארי זוגות שברשותו, דמותו של הקברן מחזיקה בשיא ייחודי, מאזן של 1-21 בקרבות באירוע רסלמניה (הקברן הפסיד פעם אחת בלבד בקרב מול ברוק לסנר ברסלמניה 30 ורשם בכך את הפסדו היחידי ברסלמניה).

התחרות עם WCW[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות הצלחתה של ה-WWF, קנה המיליונר טד טרנר את ליגת ה-NWA ושינה את שמה ל-WCW. מנהל התחרויות היה אריק בישוף, שנהנה ממשאבים כלכליים הודות לגב הכלכלי של טרנר. ב-1994 החל טרנר לקנות את כוכבי ה-WWF. בין השאר נקנו האלק הוגאן, רנדי "מאצ'ו מן" סבאג', לקס לוגר, סקוט הול ("רייזר ראמון"), קווין נאש ("דיזל") ורבים אחרים.

ב-1995 עלתה לשידור בימי שני תוכנית היאבקות שבועית ב-TNT, רשת הכבלים של טרנר. התוכנית נקראה WCW Monday Nitro והתחרתה ישירות בתוכנית הדגל של ה-WWF Monday Night Raw על קהל הצופים. תוכנית זו הביסה את ה-WWF ברייטינג וזכתה להצלחה רבה הודות לרכש המסיבי של כוכבי WWF וקווי עלילה שונים, ביניהם "אחוות ה-nWo" - קבוצת מתאבקים שהציבה לעצמה למטרה להשתלט על כל הענף ולזכות בכל התארים.

מקמהן הגיב על ידי יצירת כוכבים חדשים כדי להחזיר לעצמו את השליטה באהדת הקהל ובאותו זמן הידק את החוזים עם מתאבקי ה-WWF על מנת שיהיה קשה יותר ל-WCW לקנות את כישרונותיו. למרות מהלכים אלה, ה-WWF המשיכה להפסיד כסף.

קווי העלילה המציאותיים של WCW גרמו לתשומת הלב לרדת מהסיפורים הלא עדכניים והילדותיים של ה-WWF והגימיקים של עידן הרוק-היאבקות.

"הדפיקה במונטריאול"[עריכת קוד מקור | עריכה]

היריבות בין ה-WWE ל-WCW החל בשנת 1997, כאשר מקמהן החליט להוציא את אלוף ה-WWF ברט "היטמן" הארט מחוץ לחברה.

שנה קודם לכן, ב-1996, ה-WCW הציעו להארט לעבור אליהם. מקמהן הציע להארט חוזה עם משכורת נמוכה יותר, אך משך החוזה היה 20 שנה והארט החליט להישאר. אף על פי שהארט נענה לעסקה, מקמהן מיד התחרט על העסקה וטען כי נקלע לבעיות כספיות. מקמהן איים בביטול החוזה והציע להארט לחתום ב-WCW. יותר מאוחר טען מקמהן כי הוא יכול לשלם את הכסף של החוזה ורצה שהארט ישאר, אך כאשר הוא נשאל על קווי העלילה העתידיים של הארט, ענה שהארט לא נכלל בתוכניות ארוכות הטווח שלו. כתוצאה מכך הארט בחר לחתום אצל ה-WCW.

מקמהן החל לחשוש מהאפשרות שהארט יעזוב בעודו מחזיק בתואר האליפות בו זכה בשנה הקודמת. הדאגה התבססה על ניסיון מר, שכן מוקדם יותר אלופת הנשים של ה-WWF, אלונדרה בלייז, עברה ל-WCW בזמן שהאליפות הייתה בידה וזרקה אותה באחד מפרקי WCW Monday Nitro. החשש היה שהארט יופיע ב-WCW כשהוא מחזיק את אליפות ה-WWF. אף על פי שהארט הבטיח שדבר כזה לא יקרה, מקמהן נשאר מודאג ועל כן הוחלט שבקרב האחרון שלו ב-WWF יפסיד הארט את האליפות.

הקרב האחרון של הארט נערך בסדרת ההישרדות 1997 במונטריאול, קנדה נגד שון מייקלס. הארט הקנדי אמר שהוא מוכן להפסיד את האליפות אבל לא למייקלס, שהיה יריבות באותו זמן, ולא במונטריאול, מכיוון שהיה קנדי וזה היה אירוע חד פעמי מחוץ לארצות הברית. הארט הציע להעביר את האליפות למתאבק אחר או למייקלס מחוץ לקנדה אך מקמהן קבע כי התואר יועבר דווקא באותו ערב וללא אחר מלמייקלס. סיומו המתוכנן של הקרב בין מייקלס והארט (פסילה כפולה בעקבות התערבויות חיצוניות) שונה ללא ידיעתו של הארט. מייקלס ביצע על הארט את מהלך ההכנעה "שארפשוטר", המזוהה עם הארט, אשר היה הסימן המתוכנן לשופט כדי לסיים את הקרב ולפי הוראתו של מקמהן לזכות את מייקלס באליפות. הארט טען כי זה לא היה הסיום עליו סוכם עמו וירק על מקמהן לאחר הקרב. מאוחר יותר באותו לילה דווח שהארט ומקמהן נכנסו לתגרה מילולית מחוץ לאולם.

עידן האטיטיוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

"סטון קולד" סטיב אוסטין

עידן ה"אטיטיוד" (Attitude, "גישה") היה מבוסס בעיקר על הפופולריות של "סטון קולד" סטיב אוסטין ("קר כאבן", "קר רוח"), שהיה אהוב על המעריצים מאז זכייתו בתחרות "מלך הזירה" ב-1996, אז שיחק כחלק מהמתאבקים ה"רעים". בעזרת הגישה הקשוחה והאנטי-ממסדית שאומצה לדמותו זכה אוסטין באהדתם של המעריצים, ומנהלי ה-WWF החליטו לעשות לו שינוי תדמית שיהפוך אותו לאחד מה"טובים" ב"רסלמניה 13".

במשך שנת 1997 פיתח אוסטין את הסטטוס שלו כדמות מורדת על ידי ערעור על כל דמות סמכותית ב-WWF. הוא השתמש ב"סטאנר" ("המהמם", מהלך הסיום האופייני שלו) על השדרן ג’ים רוס, על מתאבק העבר "סרג’נט סלוטר" ("סמל מרחץ דמים"), ובסופו של דבר גם על בעלי ה-WWF בעצמו, וינס מקמהן, בתו, סטפני, בנו שיין, ואשתו, לינדה מקמהן. בנוסף, פוזרו הצהרות ואמירות מבין גורמים ב-WWF שיצרו את הרושם שישנו ריב אישי בין מקמהן לאוסטין.

עידן ה"אטיטיוד" התחיל באירוע המרכזי של "רסלמניה 14", בו סטיב אוסטין נלחם נגד שון מייקלס על אליפות ה-WWF עם המתאגרף מייק טייסון כשופט מיוחד. שיאו של הקרב תוכנן להיות הוויכוח המילולי בין אוסטין לטייסון, כאשר בסופו אוסטין הניף "אצבע משולשת" לעבר טייסון. המטרה הייתה להדהים את המעריצים שרכשו את האירוע במסגרת שידורי "שלם וצפה" ממה שהם ראו, לשנות את התדמית הילדותית לה הם ציפו מה-WWF.

לאחר אירוע זה מעריצים רבים של הענף החלו להעדיף את ה-WWF על פני ה-WCW. עלילה זו הצליחה לגרום לכך שבפעם הראשונה מזה 18 חודשים ה-WWF הביסו את ה-WCW ברייטינג.

במשך שנת 1998 החלו לפרוץ מתאבקים פופולרים אחרים ב-WWF (כמו "דה-רוֹק" - "הסלע"). הרייטינג והפופולריות של ה-WWF עלו בהתמדה והביאו לארגון חשיפה תקשורתית גדולה יותר.

עידן ה"אטיטיוד" הסתיים ב"רסלמניה 17", כאשר התסריט הציג את אוסטין כמוכר את נשמתו ל"שטן" (וינס מקמהן) כדי לזכות באליפות ה-WWF מידי "הרוק". זאת הייתה רמאות בשיל לעשות הייל טרן לאוסטין כך נשברה שוב התדמית של סטיב אוסטין כדמות החצופה.

מותו של אואן הארט[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-23 במאי 1999 בקנזס סיטי, מיזורי, המתאבק אואן הארט (אחיו של ברט הארט), בדמות ה“בּלוּ בלֵייזר" ("השורף הכחול"), נקבע לעשות כניסה מרשימה, שבה הוא היה אמור “לעוף” לתוך הזירה ע”י השתלשלות מגג האולם באמצעות כבל. באמצע הפעלול הריתמה של הארט ניתקה בפתאומיות והוא צנח מגובה 25 מטר לתוך הזירה. הוא הובהל לבית החולים הקרוב, אך נפטר מפצעיו מספר דקות לאחר שהגיע.

השדרן ג'ים רוס הודיע על הטרגדיה הנוראית הזאת לקהל באירוע ברגע שהחדשות על מותו של הארט החלו להגיע, אך כמו כן הכריז שלמרות האסון, המופע ימשך. ההחלטה להמשיך את האירוע שנויה במחלוקת, שכן הטשטוש בין האלימות המתוסרטת והמזויפת שעל הבמה למציאות גרם למותו של הארט להראות כעוד פיתול בעלילה.

לילה לאחר מכן תוכנית ה-Raw הוקדשה לאואן הארט והופק שידור מיוחד בן שעתיים שבו היו קרבות שמוקדשים לו. במהלך הערב הובאו מספר אנשים שדיברו והעלו זיכרונות על אואן הארט. כך הודגש שמותו היה מציאותי ולא חלק מתעלול עלילתי.

שדרוג עסקי[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמאקדאון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-23 באפריל 1999 WWF הציגה סדרה חדשה שנקראה "סמאקדאון" (Smackdown, "הטחה לרצפה" בתרגום חופשי). ב-24 באוגוסט הפכה "סמאקדאון" לתוכנית שבועית ומאז נשארה התוכנית המצליחה ברשת השידור הארצית UPN. "סמאקדאון" צולמה ושודרה במקביל לתוכנית המקורית של ה-WWF, Monday Night Raw.

בתוכנית מופיעים מדי שבוע פעלולנים ושחקנים בקרבות מבוימים, זאת במסגרת עלילות פתלתלות למול קהל מעריציהם אשר באולפן. לעתים שכיחות התסריט מדמה קרבות על תארים ואליפויות, המיוצגות על ידי "חגורות אליפות". התוכנית סמאקדאון זכתה פעמיים בגביע ה-Bragging Rights (זכות ראשונים) של הארגון.

XFL[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנהלי ה-WWF הכריזו על רצונם לגוון את עסקיהם, כולל מועדוני לילה, סרטים והוצאת ספרים. בשנת 2000 הכריזה ה-WWF, יחד עם רשת הטלוויזיה NBC, על הקמת ה-XFL, ליגת פוטבול מקצוענית חדשה. הליגה לא ממש הצליחה ורשת NBC הורידה את שידורי הליגה מהמסכים כעבור שנה.

רכישת ה-WCW[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות ההצלחה הגדולה של עידן ה"אטיטיוד" הרייטינג של ה-WWF החל לעלות ו-WCW, מתחרתה העיקרית, החלה לדעוך. מצבה הכספי של ה-WCW היה גרוע ובעליה החדשים, החברה AOL טיים וורנר, חיפשו דרך לצמצם את ההפסדים. בשנת 2001 קנתה ה-WWF את ה-WCW במחיר 7 מיליון דולר בלבד.

מספר חודשים לאחר הרכישה מקמהן ומנהל ה-WCW, אריק בישוף, דיברו והשלימו. בישוף הוחתם ב-WWE, שמה החדש של ה-WWF, כשחקן בדמות המנהל הכללי של התוכנית Raw. מעריצים רבים העריכו שהיה מוטב עבור הליגות השונות לו היו מחכות עד לפתרון חלק מקווי העלילה של ה-WCW.

World Wrestling Entertainment[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות התביעה המשפטית של הקרן העולמית לשימור חיות הבר, הידועה גם כ-WWF, פדרציית ההיאבקות שינתה את שמה ל World Wrestling Entertainment, או בקיצור WWE. ההפסד המשפטי של פדרציית ההיאבקות נבע מהפרת החוזה שלה עם הקרן לגבי שימוש בשם WWF בבריטניה בלבד. ברגע שהפדרציה החלה להיות חברה בינלאומית, היא הפרה את ההסכם ועל כן פנו הצדדים להכרעת בית המשפט, אשר הכריע לטובת הקרן.

בלי ה-WCW כמתחרים, ה-WWE החליטו לפצל את סגל המתאבקים לשני מותגים: Raw ו"סמאקדאון". לכל תוכנית יש את המנהל משלה, סגל ייחודי וכן אלופים ואליפויות שונים.

לדוגמה, לסמאקדאון יש את אליפות העולם במשקל כבד", ל-Raw יש את אליפות ה-WWE. מדי פעם ערבבו את הסגלים מחדש על מנת ליצור גיוון ועניין בקרבות. השינוי הגביר את ההצלחה והעלה את הרייטינג של שתי התוכניות. שני הסגלים עורבבו ולכן כל האליפויות שייכות לשני הסגלים.

אבולוציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים האחרונות עלתה קרנו של המתאבק האנטר הרסט הלמסלי, שידוע יותר בראשי התיבות שלו "טריפל אייץ'" (בתרגום חופשי: H משולש, שכן ראשי התיבות של שמו הם HHH). דמותו של טריפל אייץ' זכתה ב-13 תוארי "אליפות העולם" תוך שהיא מאגדת חבורה של כשרונות ששימשו כשומרי ראשו, ואף סייעו לו "לנצח" בקרבות. לסטייבל (קבוצה) זה הוא קרא "אבולוציה" (Evolution) ועל פי קו העלילה, מטרת הסטייבל הייתה לשלוט בענף ולזכות בכל התארים. הסטייבל המקורי כלל את טריפל אייץ', את "נער הטבע" ריק פלייר (שדמותו, בעלת 16 תוארי אליפות, נחשב למתאבק המלוכלך ביותר בענף), "מחסל האגדות" רנדי אורטון ובטיסטה. מולם עמדו כריס בנואה, שלטון בנג'מין ו"אדג'" (קצה).

בשנת 2004 החל הסטייבל להתפרק כאשר רנדי אורטון זכה בתואר האליפות מכריס בנואה וכתוצאה מכך תקף אותו טריפל אייץ' הזועם. שבועיים אחר כך הפסיד אורטון את התואר לטריפל אייץ'. בעקבות התקפה זו פרש אורטון מהסטייבל ויחד עם כריס בנואה וכריס ג'ריקו החלו להטריד את חבריה שנותרו. חרף ניסיונתיהם הרבים לזכות בתואר האליפות של טריפל אייץ' הם נכשלו ו"אבולוציה" רק התחזקה.

המפנה הגדול התרחש בעקבות ה"רויאל רמבל" של 2005. דייב בטיסטה מ"אבולוציה", שדמותו נחשבה למתאבק החזק ביותר ב-Raw, זכה בקרב של 30 איש כדי לקבל זכות להתמודד על אחד משני תוארי האליפות, אשר באחד מהם החזיק טריפל אייץ'. באותה שנה, ב"רסלמניה 21", הביס בטיסטה את טריפל אייץ' וזכה ממנו בתואר. גם בקרבות החוזרים לא הצליח טריפל אייץ' לקחת את התואר מבטיסטה, שבינתיים עבר ל"סמאקדאון" במסגרת ערבוב מחדש של סגלי המתאבקים.

עד סוף השנה הסתיים קו העלילה הזה ו"אבולוציה" התפרקה לחלוטין, כאשר בטיסטה ואורטון עברו ל"סמאקדאון" (אחרי שכל אחד מהם הסתכסך עוד קודם לכן עם טריפל אייץ') ואילו טריפל אייץ' וריק פלייר הסתכסכו ביניהם והפכו לאויבים מרים.

ב-2014, "אבולוציה" קמה מחדש ובאירוע Extreme Rules הם נלחמו מול השילד אבל הפסידו. מאוחר יותר ב-2014, סת' רולינס עזב את השילד והצטרף לאבולוציה.

עידן ה-PG[עריכת קוד מקור | עריכה]

עידן ה-PG הוא עידן שבו תוכניות ה-WWE הוא תוכניות לכל המשפחה ("Parental Guidance"). עידן ה-PG נכנס לפעולה בשנת 2008 כאשר הארגון חתם על חוזה עם חברת הצעצועים המוכרת ביותר בארצות הברית - מטאל. החוזה אומר כי ה-WWE חייב להיות מוצר לכל המשפחה.

בנוסף לכך, בעידן ה-PG הולך להתרחש אחד הקרבות הגדולים מבחינת רייטינג אשר יערך ברסלמניה 28 - הרוק נגד ג'ון סינה. ברסלמניה 28 הפסיד ג'ון סינה לדה רוק וחלק מן המעריצים ראו זאת בסיומה של תקופה והתחלה של עידן חדש שבו מתאבקים צעירים כגון שיימוס(למרות ששיימוס כבר ניצח את סינה ב2010 שזו השנה שסינה היה המתאבק הכי חזק ואז שיימוס לקח לו את האליפות עולם), וויד בארט, קודי רודס, דניאל בריאן, , זאק ריידר, אלברטו דל ריו, סין קארה ודולף זיגלר יהפכו לכוכבים הראשיים של הארגון אך לעומת זאת, סינה נשאר במרכז העניינים וככוכב הראשי בארגון.

מותו של אדי גאררו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף שנת 2005 נפטר המתאבק אדי גאררו בשל התקף לב שנגרם כנראה כתוצאה משימוש לא מבוקר בתרופות והיסטוריה של שימוש סמים, שגרמה בעבר להשעייתו מחברת ההיאבקות מספר פעמים. גאררו הופיע במופעי ההיאבקות ב"סמאקדאון" ודמותו נעשתה פופולרית מאוד. ה-WWE הקדיש תוכנית מיוחדת לזכרו של גאררו, אך הוסיף והנציח את דמותו בזו של ריי מיסטריו. דמותו של מיסטריו הייתה דמות פופולרית עוד קודם לכן ואף שולבה בעלילות עם זו של גאררו, לעתים כיריבים. עם זאת, זמן מה לאחר מותו החל התסריט לשלב בדמותו של מיסטריו מאפיינים מובהקים של גאררו. בתקופה זו גדלה הפופולריות של מיסטריו והתסריט ניווט אותו לניצחון ברסלמניה 22 ולבסוף לקרב על אליפת העולם במשקל כבד.

ECW[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסמל של ECW

Extreme Championship Wrestling) ECW) הייתה ליגת היאבקות מקצועית שפעלה בארצות הברית בין השנים 1992-2001. הליגה הפיקה תוכניות טלוויזיה ששודרו בתחנות טלוויזיה ארציות, וכן אירועים אשר שודרו בשיטת "שלם וצפה" וזכו לפופולריות רבה.

באפריל 2001 הכריז הבעלים, פול היימן, על פשיטת רגל, משבצת השידור שלה בוטלה והיא לא הפיקה עוד אירועים. וינס מקמהון, נשיא ה-WWE, רכש את הליגה וצירף אותו לתאגיד הבידור שלו. כתוצאה חלק מהמתאבקים אשר כיכבו בעלילות ה-ECW עברו ל-WWE.

מנגד, גם המותג עצמו נותר קיים, כאשר ב-2006 הודיעה ה-WWE על החזרת ליגת ה-ECW למתכונת פעילה החל מ-13 ביוני אותה השנה, ושידורה בתחנת טלוויזיה ארצית. בכך הצטרפו מופעי ה-ECW ל"סמאקדאון!" ו-"Raw".

החל מה-16 בפברואר 2010 הופסקו שידורי ה-ECW בארצות הברית.

WWE NXT[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלוגו של NXT

ב-23 בפברואר 2010, שודרה תוכנית היאבקות חדשה של ה-WWE בשם "WWE NXT". בתוכנית משתתפים מתאבקים מתחילים (Rookies) ומתאבקים מקצוענים (Pros). בכל עונה כל מתאבקי הרוקיז (יחד עם מתאבקי הפרו) מתחרים זה בזה. המתאבקים במקומות האחרונים מודחים. בשבוע האחרון 2 מתאבקים שנותרו אחרונים מתאבקים זה בזה בגמר. הראשון שמנצח מוכרז כזוכה עונת ה-NXT. הרוקיז של העונה הראשונה יצרו קבוצה הנקראת "הנקסוס" The Nexus. לאחר פילוג בקבוצה שלושה מתאבקים (וויד בארט, הית' סלייטר וג'סטין גבריאל) הקימו עם המתאבק איזיקאל ג'קסון קבוצה בשם הקור (The Corre) ולאחר 6 חודשים התפרקו.

המנצח בעונה הראשונה הוא וויד בארט. המנצח בעונה השנייה הוא קוואל (Kaval). המנצחת בעונה השלישית (עונת הדיוות) היא קייטלין. המנצח בעונה הרביעית הוא ג'וני קרטיס. העונה החמישית נקראה "NXT Redemption" שבה התחרו מתאבקים מעונות קודמות ואף אחד לא ניצח. עכשיו משודרת העונה השישית באתר Hulu Plus.

NXT Wrestling[עריכת קוד מקור | עריכה]
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – NXT Wrestling

ב-1 ביולי 2012 הציגו בפעם הראשונה את אליפות ה-NXT. המתאבק הראשון שזכה באליפות הוא סת' רולינס. האלוף הנוכחי הוא אדריאן נוויל. ב-23 בינואר 2013 הציגו בפעם הראשונה את אליפות הזוגות של ה-NXT. המתאבקים הראשונים שזכו באליפות הם British Ambition (אדריאן נוויל ואוליבר גריי). האלופים הנוכחיים הם קונור אובריאן וריק ויקטור.

ב-5 באפריל 2013 הציגו בפעם הראשונה את אליפות הנשים של ה-NXT. המתאבקת הראשונה שזכתה באליפות היא פייג' והאלופה הנוכחית היא שארלוט.

חילופי תפקידים בצמרת הארגון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתאריך ה-8 ביולי 2011, נשיא ה-WWE וינס מקמהן פוטר מתפקידו כיושב ראש הארגון ולתפקידו נכנס חתנו טריפל אייץ'. וינס מקמהן פינה את תפקידו כחלק מסטוריליין אך במציאות המשיך להיות נשיא החברה ובעל רוב המניות בעוד טריפל אייץ' משמש בפועל כמנכ"ל ה-WWE. טריפל אייץ' בנוסף להיותו מנכ"ל החברה שימש כמנג'ר הראשי של תוכנית Raw עד שהוחלף בתפקיד זה על ידי ג'ון לאורנייטיס, אחראי הכישרונות של ה-WWE והוא נהפך גם למנהל התוכנית סמאקדאון לאחר שהקבוצה של טדי לונג (מנהל סמאקדאון לשעבר) הפסידה לקבוצה של לאורנייטיס ברסלמניה 28 ובכך ניהיה המנהל של שתי התוכניות. באירוע No Way Out ניצח ג'ון סינה את ביג שואו ובעקבות כך וינס מקמהן,יושב הראש והבעלים של ה-WWE, פיטר את ג'ון לאורנייטיס כפי שהובטח לסינה אם ינצח.

לאחר שטדי לונג, המנהל הסודי ו-וויקי גאררו היו המנהלים של Raw ליום אחד, הוחלט כי הכי ראויה לתפקיד היא המתאבקת AJ לי ובתפקיד המנהל של סמאקדאון ימונה בוקר טי.

ב-22 באוקטובר 2012, AJ לי פוטרה מתפקיד המנהלת של Raw בגלל ראיות שמראות שהיא ניהלה רומן עם ג'ון סינה ו-וויקי גאררו מונתה למנהלת התוכנית Raw.

ב-7 ביולי 2013, בתוכנית Raw, ג'רי לולר אמר לוויקי גאררו שמשפחת מקמהן ערכה הצבעה שתקבע אם וויקי גאררו תמשיך להיות המנהלת הממונה על Raw או שלא. בסוף התוכנית חשפו את תוצאות ההצבעה וסטפני מקמהן פיטרה את גאררו מתפקיד מנהלת Raw ומה-WWE בכלל, ובמקומה, וינס מקמהן מינה את העוזר שלה, בראד מאדוקס, למנהל הכללי של Raw.

ב-19 ביולי 2013, בתוכנית סמאקדאון, וינס מקמהן החזיר את וויקי גאררו ל-WWE ומינה אותה למנהלת הכללית של התוכנית סמאקדאון.

ב-26 במאי 2014, בתוכנית Raw, סטפני מקמהן פיטרה את בראד מאדוקס.

Saturday Morning Slam[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-25 באוגוסט 2012, וינס מקמהן פתח תוכנית חדשה שמשודרת ביום שבת בבוקר שנקראת "Saturday Morning Slam". התוכנית מיועדת לילדים והיא מציגה פרופילי כוכבים, שידורים מאחורי הקלעים, קרב בלעדי, כמו כן גם הדגשת היוזמות הקהילתיות של WWE כמו "Be A Star" (קמפיין נגד בריונות בקרב בני נוער). ב-11 במאי 2013, הופסקו שידורי התוכנית והיו צפויים להתחדש בסתיו 2013, אבל לבסוף הוחלט להפסיקם לצמיתות.

WWE Main Event[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-3 באוקטובר 2012, וינס מקמהן הכריז על תוכנית חדשה שנקראת "WWE Main Event". התוכנית כוללת מתאבקים ודיוות של ה-WWE, קרבות בלעדיים בין מתאבקי Raw ומתאבקי סמאקדאון ושידורים מאחורי הקלעים. ב-1 ביוני 2013, ערוץ "Trace ספורט" קנה את הזכויות של התוכנית והחל לשדר את התוכנית בישראל.

Total Divas[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-28 ביולי 2013, החלה תוכנית מציאות שנקראת "Total Divas". התוכנית מתרכזת בחיים האישיים של הדיוות ב-WWE. בשונה משאר התוכניות של הארגון, בתוכנית זאת הדיוות משתמשות בשמן האמיתי ולא בשם הבמה שלהן. בעונה הראשונה הדיוות שהשתתפו בתוכנית היו ברי בלה, ניקי בלה, קמרון, נעומי, נטליה, ושתי דיוות חדשות, אווה מרי וג'וג'ו אופרמן. ב-16 במרץ 2014, החלה העונה השנייה, והדיווה סאמר רה החליפה את אופרמן.

אליפות ה-WWE העולמית במשקל כבד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדצמבר 2013, הנהלת ה-WWE הגיעה החליטה לאחד את האליפויות המרכזיות של הארגון - אליפות ה-WWE ואליפות העולם במשקל כבד לאליפות אחת שתיקרא אליפות ה-WWE העולמית במשקל כבד. מועד איחוד התארים נקבע ל-17 בדצמבר, באירוע TLC, בקרב שבו אלוף העולם במשקל כבד ג'ון סינה נלחם נגד אלוף ה-WWE רנדי אורטון. בקרב ניצח אורטון והפך לאלוף ה-WWE העולמי במשקל כבד הראשון בהיסטוריה.

WWE Network[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-8 בינואר 2014, הוכרז על מוצר חדש בשם "WWE Network" שיתחיל את דרכו ב-24 בפברואר 2014 בארצות הברית, ובשאר העולם בסוף שנת 2014 או תחילת 2015. המוצר יהיה ערוץ שישדר תכני WWE שונים, ובניהם ישדרו תכנים ישנים משנת 1985 ועד היום, פרקים מלאים של תוכניות של WWE, תוכניות של WCW, תוכניות ECW, תוכניות WCCW וכל אירועי שלם וצפה שהיו באותן שנים. התכנים לא יהיו מצונזרים וכן מלאים ויכללו תכנים שמוגדרים כ-TV-14 ו-TV-MA, וליגת הפיתוח של הארגון, WWE NXT. בנוסף, ישדרו תוכניות חדשות של WWE, כגון "WrestleMania Rewind" שיציג רגעים זכורים מרסלמניה, "The Monday Night War" שיעסוק בתחרות הרייטינג בין WWE ל-WCW באותן שנים ו-"WWE Legends' House" שהיא תוכנית מציאות חדשה שישתתפו בה אגדות מהארגון. בתאריך 15 באוגוסט 2014 ארגון הWWE שינה את הלוגו שלו ללוגו של WWE Network. הWWE Network זמין ב170 מדינות שונות כולל ישראל מ12 באוגוסט 2014 וב1 באוקטובר 2014 הWWE Network יהיה זמין בUK.

האירועים המרכזיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך השנה ערכה ה-WWE שלוש תוכניות מרכזיות, בהן מוצגים מופעי קרבות על תארים, קרבות על התמודדות על אחד התארים באירועים המרכזיים וקרבות מיוחדים. התוכניות הללו לפעמים ארוכות יותר. ביניהן, הדראפט של ה-WWE שמתקיים כל שנה, טקס פרסי הסלאמי של הארגון וכו'... תוכניות אלו משודרות בערוצי הטלוויזיה של אמריקה (ערוץ Syfy, ערוץ USA), ביניהן התוכנית Raw משודרת בישראל בערוץ ספורט 1 של HOT וyes (התוכנית Raw הייתה בעבר בערוץ הספורט). משך זמן רב לכל מותג של ה-WWE היו תוכניות משלו. בין התוכניות היו סמאקדאון!, Raw ו-ECW. ב-16 בפברואר 2010, ECW סיים את שידוריו ובמקומו החלה תוכנית חדשה שנקראת "WWE NXT" שהתחילה את שידוריה ב-23 בפברואר 2010. ב-25 באוגוסט 2012 החלה תוכנית חדשה שנקראת "Saturday Morning Slam". ב-3 באוקטובר 2012 החלה תוכנית חדשה שנקראת "WWE Main Event".

שידורי WWE[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

יום תוכנית ערוץ
שני WWE Monday Night Raw ספורט 1
שישי סמאקדאון ספורט 5 Live
שבת WWE Main Event ערוץ Trace ספורט , WWE NETWORK
  • Raw בימי חמישי ושישי עם תרגום

בארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

יום תוכנית ערוץ
ראשון AM Raw USA Network
Total Divas - E Total Divas!
שני Raw USA Network
שלישי Main Event WWE Network
חמישי Superstars / NXT WWE Network
שישי SmackDown Syfy
שבת This Week in WWE WWE Network
  • ישנו עוד אירוע המתרחש פעם בשנה והוא לא אירוע שלם וצפה ששמו הוא "Tribute to the Troops" (בתרגום חופשי: מחווה לחיילים).
  • הWWE NETWORK זמין בישראל החל ב12 באוגוסט 2014.

אירועי שלם וצפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך השנה עורך ה-WWE מספר אירועים מרכזיים, בהם מוצגים מופעי קרבות על תארים וקרבות מיוחדים. האירועים הללו ארוכים יותר ומשודרים במסגרת שלם וצפה במקום בכבלים. משך זמן רב לכל מותג של ה-WWE היו אירועים משלו ורק מעטים שילבו בין "סמאקדאון!", Raw ו-ECW. עם זאת, בשנת 2007 הוחלט שכל האירועים יהיו משותפים לשלושתם. ב-16 בפברואר 2010, ECW סיים את שידוריו ובכך מתאבקי ה-ECW הפסיקו להשתתף באירועים הלו. האירועים יהיו משותפים בין סמאקדאון ו-Raw.

חודש אירוע
ינואר רויאל ראמבל
פברואר Elimination Chamber
אפריל רסלמניה
מאי Extreme Rules
תחילת יוני Payback
סוף יוני Money In The Bank
יולי באטלגראונד
אוגוסט סאמרסלאם
ספטמבר ליל האלופים
אוקטובר Hell In A Cell
נובמבר Survivor Series
דצמבר TLC: Tables, Ladders & Chairs

אלופים נוכחיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אליפות אלוף נוכחי תאריך זכייה אירוע אלוף קודם מיקום הערות
אליפות ה-WWE העולמית במשקל כבד ברוק לסנר 17 באוגוסט 2014 SummerSlam ג'ון סינה לוס אנג'לס, קליפורניה -
האליפות הבין יבשתית דולף זיגלר 17 באוגוסט 2014 SummerSlam המיז לוס אנג'לס, קליפורניה -
אליפות ארצות הברית שיימוס 5 במאי 2014 Raw דין אמברוס אלבני, ניו יורק קרב הדחות של 20 מתאבקים
אליפות הזוגות של ה-WWE The Usos (ג'יי אוסו וג'ימי אוסו) 4 במרץ 2014 Raw New Age Outlaws (רואד דוג ובילי גאן) שיקגו, אילינוי -
אליפות הדיוות של ה-WWE פייג' 17 באוגוסט 2014 SummerSlam AJ לי לוס אנג'לס, קליפורניה -
NXT Wrestling
אליפות ה-NXT אדריאן נוויל 27 בפברואר 2014 NXT Arrival בו דאלאס ווינטר פארק, פלורידה קרב סולמות
אליפות הזוגות של NXT The Ascension (ויקטור וקונור) 12 בספטמבר 2013 NXT אדריאן נוויל וקורי גרייבס ווינטר פארק, פלורידה שודר ב-2 באוקטובר 2013
אליפות הנשים של ה-NXT שארלוט 29 במאי 2014 NXT Takeover פנויה ווינטר פארק, פלורידה ניצחה בגמר טורניר על האליפות

הישגים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הישג זוכה תאריך זכייה
Royal Rumble בטיסטה 27 בינואר 2014
Money in the Bank סת' רולינס 30 ביוני 2014
הגביע לזכר אנדרה הענק סזארו 6 באפריל 2014
  • אחד ההישגים החשובים ביותר בWWE הוא רצף הניצחונות של הקברן ברסלמניה. ההישג הגיע ל21 נצחונות ברצף , ונשבר ברסלמניה 30 על ידי ברוק לסנר.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]