Weak two bid

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

Weak Two (או בתרגום חופשי לעברית שניים חלש) היא קונבנציה שכיחה בברידג', בה שחקן מכריז הכרזת פתיחה בגובה 2 במיג'ור עם יד חלשה ושישה קלפים בסדרה שהוכרזה. מטרת ההכרזה היא הפרעה ליריבים, שבהסתברות גבוהה מחזיקים את מרבית הנקודות. לאחר ההכרזה היריבים יאלצו ברוב המקרים לחפש התאמה בסדרה בגובה 3 במקום להתחיל לעשות זאת בגובה 1 לו הפותח לא היה מכריז הכרזת Weak Two. בחלק מהמקרים יאלצו להימנע מהכרזה וגם אם המכריז ייכשל בביצוע החוזה, התוצאה עשויה להיות טובה יותר מהתוצאה שהייתה מושגת לו היו היריבים משחקים ומבצעים חוזה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות שבתחילת ההיסטוריה של משחק הברידג' הכרזות בגובה 2 תארו ידיים חזקות יותר מאשר הכרזות בגובה 1, כבר בשנת 1910 נוסה הרעיון של שימוש בהכרזה חלשה בגובה 2 על ידי ג'י בי אלוול (J.B. Elwell.) בשנת 1940 שולבה הכרזה זו בשיטת Vanderbilt Club. השחקן האמריקאי הווארד שנקן שנולד ב-1930 ונפטר ב-1979 פיתח את הגרסה המודרנית של הכרזת Weak Two בתפיסה הדומה לתפיסה שהייתה בשיטת Vanderbilt Club.
בשיטת ההכרזה שפיתח צ'ארלס גורן כל הכרזה בגובה 2 הייתה הכרזה חזקה. בשיטות מודרניות יותר הכרזה של 2 תיארה ידיים חזקות מה שאיפשר שימוש בהכרזות של 2, 2 ובחלק מהמקרים גם 2 בידיים חלשות.

מטרת ההכרזה ותנאים נדרשים להכרזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קונבנציה זו מתקיימת על ידי הכרזת פתיחה 2 במייג'ור[1]
מטרות הכרזת Weak two הן:

  1. להפריע ליריבים במציאת חוזה מתאים למשחק משום שלאחר ההכרזה הם צריכים להתחיל להכריז בגובה 2 או בגובה 3.
  2. לתת מידע מדויק ככל האפשר לשותף על חוזק ומבנה היד - ההכרזה היא הכרזת Limit, כלומר: מגדירה טווח ידוע וצר יחסית של נקודות ובנוסף לכך היא מתארת באופן מדויק את מספר הקלפים בסדרה הארוכה שביד המכריז.
  3. Lead Directing - ההכרזה מהווה רמז לסדרה בה רצוי להוביל.


קיימים הבדלים בין זוגות שונים ביחס למצבים בהם מכריזים הכרזה כזו. התנאים הנדרשים, על ידי רוב זוגות השחקנים על מנת להכריז הכרזת Weal Two הם:

  • לפותח יש 6 עד 10 נקודות
  • לפותח שישה קלפים בסדרה שהוכרזה
  • לפותח יש שני נכבדים (נכבד הוא JT ,A, K, Q) בסדרה[2]
  • לפותח אין ארבעה קלפים או יותר בסדרת מייג'ור שאינה הסדרה בה הכריז Weak two

תשובות לפתיחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התשובות לפתיחה Weak two הן בהתאם למספר הנקודות ולחלוקה לסדרות של שותפו של הפותח:

  • עם יד חלשה הוא עשוי להכריז Pass. במידה שיש לו יד חלשה והתאמה בסדרה ששותפו הכריז הוא עשוי להמשיך בהכרזת הפרעה באותה סדרה בגובה 3.
  • עם יד חזקה ולפחות שני קלפים בסדרה שהכריז שותפו הוא עשוי להכריז משחק מלא בסדרה.
  • עם יד חזקה ועוצרים בכל הסדרות הוא עשוי להכריז 3NT.
  • עם מספר נקודות שעשוי להספיק לבחינת אפשרות למשחק מלא הוא עשוי להשתמש במספר קונבנציות שהנפוצה בהן היא אוגוסט (באנגלית Ogust) המפורטת בהמשך.

אוגוסט[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – אוגוסט (ברידג')

אוגוסט באנגלית Ogust היא קונבנציה הקרויה על שמו של שחקן הברידג' האמריקאי Harold A. Ogust.
בקונבנציה זו משתמש שותפו של הפותח Weak Two כאשר יש לו יד חזקה והוא שוקל להכריז משחק מלא או אפילו סלאם. הקונבנציה נועדה לבירור חוזק ידו של הפותח Weak Two וחלוקת הנקודות שבידו בין הסדרה שהוכרזה על ידו לבין סדרות אחרות. המשתמש בקונבנציה מנסה לקבל מידע שיעזור לו לקבל את ההחלטות הבאות:

  1. האם יש מספיק נקודות למשחק מלא או לסלאם? אם הפותח פתח עם מספר נקודות נמוך בטווח הנקודות המוגבל שהבטיח לא רצוי להכריז משחק מלא. אם פתח עם מספר נקודות בחלק העליון של הטווח ניתן להכריז משחק מלא.
  2. האם החוזה צריך להיות ללא שליט או עם שליט בסדרה אותה הכריז הפותח? אם הנקודות מרוכזות בסדרה בה פתח הפותח ייתכן כי חוזה עם סדרה זו כשליט עדיף על חוזה ללא שליט.

שתי השאלות הנ"ל אינן בלתי תלויות. ישנם מקרים בהם קבלת ההחלטה של המשיב לפותח Weak Two תלויה בשילוב שני הגורמים: מספר הנקודות ואופן פיזורן.

התערבות לאחר הכרזת Weak Two[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאמור הכרזת Weak Two מקשה על היריבים למצוא את החוזה המתאים להם, משום שדו-השיח ביניהם קצר יותר ומתחיל בגובה 2 או בגובה 3.בכל זאת לאחר הכרזת Weak Two, יריב של המכריז יכולים להתערב בהכרזה כאשר הקלפים בידו מצדיקים זאת.
גם במקרה זה אופן הכרזת התערבות נקבע על ידי כל זוג ועשויים להיות הבדלים במשמעויות אותה הכרזה אצל זוגות שונים. דוגמה לשיטה מקובלת להכרזה והתנאים לביצוע הכרזות על פי השיטה מפורטת להלן:

  • הכרזת סדרה אחרת מחייבת לפחות חמישה קלפים בסדרה ולפחות 12 נקודות.
  • הכרזת Takeout Double מחייבת לפחות 14 נקודות, קוצר בסדרה שהוכרזה על ידי הפותח (לכל היותר שני קלפים בסדרה) ולפחות שלושה קלפים בכל אחת מהסדרות האחרות.
  • 2NT - יד מאוזנת עם 16-18 נקודות ועוצר בסדרה שהוכרזה על ידי היריב.
  • הכרזה של סדרה בקפיצה, למשל: 3 לאחר פתיחה של 2 מחייבת 6 קלפים בסדרה ו-15 עד 17 נקודות
  • Cue Bid, כלומר: הכרזה בגובה 3 של הסדרה שהוכרזה על ידי היריב, מבטיח 16-18 נקודות ללא עוצר בסדרת היריב וסדרת מינור ארוכה וחזקה כך שלמכריז יש 8 לקיחות מובטחות.
  • 3NT - מבטיח 16-18 נקודות, עוצר בסדרת היריב וסדרת מינור ארוכה וחזקה כך שלמכריז יש 8 לקיחות מובטחות.
  • 4NT - יד חזקה (עם הרבה נקודות) ולפחות חמישה קלפים בכל אחת מסדרות המינור. השותף של המתערב בהכרזה צריך לבחור את סדרת המינור העדיפה עבורו והאם החוזה במשחק מלא בגובה של 5 או סלאם.
  • 4 - יד חזקה עם לפחות 16 נקודות. לפחות חמישה קלפים ב וחמישה קלפים ב .
  • 4 - יד חזקה עם לפחות 16 נקודות. לפחות חמישה קלפים ב וחמישה קלפים ב .

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מוטי גלברד, ברידג' הכרז בדרך הנכונה הכרזות מתקדמות וקונבנציות חלק ג', הוצאת המחבר, 2010, עמודים 90-121

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יש שמשחקים את הקונבנציה גם בסדרת ה .
  2. ^ מהתנאי האחרון אפשר לחרוג במצבים בהם השחקן המכריז ושותפו במצב לא-פגיע והשותף כבר הכריז Pass