X-5

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בל X-5
Bell X-5 USAF.jpg
בל X-5
מאפיינים כלליים
סוג מטוס ניסוי
ארץ ייצור Flag of the United States.svg  ארצות הברית
יצרן Bell Aircraft Corporation
טיסת בכורה 20 ביוני 1951
צוות 1
יחידות שיוצרו 2
משתמש ראשי חיל האוויר של ארצות הברית, הסוכנות הלאומית לאווירונאוטיקה
ממדים
אורך 10.1 m
גובה 3.6 m
מוטת כנפיים 6.5 מטר עד 10.2 מטר (תלוי בזווית הפריסה)
שטח כנפיים 16.26 m²
משקל ריק 2,880 kg
משקל המראה מרבי 4,536 kg
ביצועים
מהירות מרבית 1,150 קמ"ש
טווח טיסה מרבי 1,207 km
סייג רום 49,900 רגל (15,200 m)
דחף 21.8 kN
הנעה
1 × Allison J35-A-17 turbojet
תרשים
Bell X-5 afg-041110-046.svg

הבל X-5אנגלית: Bell X-5) היה המטוס הראשון שיכל לשנות את הטיית הכנפיים שלו ובכך להגדיל את מוטת הכנפיים שלו. ההשראה למטוס הגיעה מהמטוס הגרמני מסרשמיט P.1101, שתוכנן בזמן מלחמת העולם השנייה אבל מעולם לא טס. המסרשמיט תוכנן כך שאת מוטת הכנפיים ניתן היה לשנות רק על הקרקע, אבל מפתחי ה-X-5 פיתחו מערכת מיוחדת שאיתה ניתן היה לשנות את מוטת הכנפיים במהלך הטיסה.

עיצוב ופיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

האב טיפוס לא מושלם של המסרשמיט P.1101, שנמצא על ידי כוחות אמריקאיים ב-1945 במתקן ניסוי ב-Oberammergau, גרמניה, הובא לארצות הברית. למרות שנפגע במעבר, אב הטיפוס נשלח אל מפעלי חברת בל בבאפלו, ניו יורק, שם קבוצת מהנדסים וטכנאים למדו מקרוב על עיצוב המטוס. הצוות בראשות המעצב המפקח רוברט ווד, הגיש הצעה עבור עיצוב דומה.‏[1]

למרות שעל פני השטח המסרשמיט וה-X-5 נראים דומים, ה-X-5 היה מורכב בהרבה מהמסרשמיט P.1101, עם שלוש אפשריות פריסה לכנף: 20°, 40° ו-60°. ציר מיוחד נבנה עבור הכנף, שנתן לה את היכולת לפרוס את עצמה ולנעול את הכנף במקומו. המעבר מפריסה מלאה לפריסה מינימלית לקח פחות מ-30 שניות.

ל-X-5 היו בעיות סחרור חמורות ביותר שנבעו מפריסה אווירודינמית לקויה של המטוס, במיוחד הזנב והמייצבים שמוקמו במקום גרוע, כך שבכמה עמדות כנף, המטוס יכול היה להיכנס לסחרור אובדני. בעיית הסחרור-הזדקרות של המטוס גרמה בסופו של דבר להתרסקות המטוס השני ב-1953 ולמותו של טייס המבחן.‏[2]

בעיה זו גרמה גם לביטול התוכנית של חיל האוויר האמריקאי לשנות את עיצוב ה-X-5 וליצור מטוס קרב טקטי זול לשימוש נאט"ו ומדינות אחרות.‏[3]

היסטוריה מבצעית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שני מטוסי X-5 נבנו. הראשון הושלם ב-15 בפברואר 1951, ושני המטוסים ביצעו את טיסות הבכורה שלהם ב-20 ביוני וב-10 בדצמבר 1951. כמעט 200 טיסות נעשו במהירויות של עד 0.9 מאך בגובה של 40,000 רגל (12,200 מ'). אחד המטוסים אבד ב-14 אוקטובר 1953, כאשר לא הצליח להתאושש מסחרור של 60 מעלות. טייס חיל האוויר האמריקני קפטן ריי פופסון מת בתאונה בבסיס חיל האוויר אדוארדס. ה-X-5 השני נותר באדוארדס המשיך בבדיקות עד 1955, ונשאר בשירות כמטוס מרדף עד 1958.

ה-X-5 הציגו בהצלחה את היתרון של עיצוב הכנף המשתנה עבור מטוסים המיועדים לטוס במגוון רחב של מהירויות. למרות בעיות היציבות של ה-X-5, הרעיון יושם מאוחר יותר בהצלחה ב-F-14 ב-F-111, במיג 23, בטורנדו (מטוס קרב) וב-B-1 לנסר במטוסים כאלה.

הX-5 ששרד מוצג כיום במוזיאון הלאומי של חיל האוויר האמריקאי לשם הובא במרץ 1958.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Winchester 2005, עמ' 37
  2. ^ Hallion 1984 עמ' 52
  3. ^ Hallion 1984, עמ' 47


מטוסי ה-X האמריקניים

X-1 · X-2 · X-3 · X-4 · X-5 · X-6 · X-7 · X-8 · X-9 · X-10 · X-11 · X-12  · X-13 · X-14 · X-15 · X-16 · X-17 · X-18 · X-19 · X-20 · X-21 · X-22 · X-23 · X-24 · X-25 · X-26 · X-27 · X-28 · X-29 · X-30 · 
X-31 · X-32 · X-33 · X-34 · X-35 · X-36 · X-37 · X-38 · X-39 · X-40 · X-41 · X-42 · X-43 · X-44 · X-45 · X-46 · X-47 · X-48 · X-49 · X-50 · X-51 · X-52  · X-53 · X-54 · X-55 · X-56

הערה:הזיהוי X-52 דולג כדי למנוע בלבול עם ה-B-52