Yesterday's Enterprise

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
"Yesterday's Enterprise"
פרק מ"מסע בין כוכבים: הדור הבא"
default

האנטרפרייז-C מגיחה מתוך קרע בזמן; הספינה תוכננה להיות הקישור הלוגי בין דגם "אקסלסיור" ודגם "גלקסי".[1]
מספר פרק 15
מספר עונה 3
קוד הפקה 163
תאריך שידור מקורי 19 בפברואר 1990
אורך כ-45 דקות
שפה אנגלית
תסריט אירה סטיבן באהר
ריצ'רד מאנינג
האנג ביימלר
רונלד ד. מור
על פי סיפור מאת:
טרנט כריסטופר גאנינו
אריק א. סטילוול
בימוי דיוויד קרסון
כוכבים אורחים דניס קרוסבי - טאשה יאר
כריסטופר מקדונלד - ריצ'רד קסטילו
טרישה אוניל - רייצ'ל גארט
וופי גולדברג - גאינן

"Yesterday's Enterprise" הוא הפרק ה-15 של העונה השלישית של תוכנית הטלוויזיה "מסע בין כוכבים: הדור הבא", הפרק ה-63 מתוך 178 סך כל פרקי הסדרה. הפרק שודר לראשונה בסינדיקציה בשבוע של ה-19 בפברואר 1990. עלילת הפרק מתארת את מסעה בזמן של ספינת החלל אנטרפרייז-C, מהעבר אל ההווה, דרך קרע בזמן, כאשר אנשי צוות האנטרפרייז-D צריכים להחליט האם לשלוח אותה בחזרה, אל חורבנה הוודאי, על מנת להגן על ציר הזמן.

העלילה ל-"Yesterday's Enterprise" הגיעה מהאיחוד של שני רעיונות לסיפורים, האחד כלל מסע בזמן של צוות האנטרפרייז-C, ואילו השני התמקד בדמות אותה גילמה דניס קרוסבי, לוטננט טאשה יאר, אשר נהרגה במהלך העונה הראשונה של התונכית. טרנט כריסטופר גאנינו ואריק א. סטילוול שכתבו את הסיפור עד מנת להבליט את דמותה של גאינן, והתסריט הושלם על ידי צוות של חמישה כותבים.

צילומי הפרק נמשכו כשבוע; כמה אלמנטים מתוכננים, כולל סצנות מוות עבור רבים מהדמויות, היו יקרות מדי לביצוע, או שגזלו זמן רב מדי. בסינדיקציה, ל-"Yesterday's Enterprise" היו ביצועים טובים יותר מכל שאר פרקי העונה השלישית, עם דירוג של 13.1, השלישי בגובהו לסדרה באותו הזמן. הפרק נחשב לאהוב ביותר על ידי אנשי הצוות ומבקרים.

בשנת 1990 הפרק זכה בפרס אמי עבור עריכת הסאונד הטובה ביותר. כמו כן, באותה השנה הפרק היה מועמד לעוד שני פרסי אמי, עבור המוזיקה המקורית הטובה ביותר ועיצוב הסאונד הטוב ביותר.

תקציר[עריכת קוד מקור | עריכה]

האנטרפרייז-C מגיעה מן העבר אל ההווה, דרך קרע בזמן. היעלמותה מן העבר, באמצע קרב עם הרומולאנים, גורמת לשינויים במציאות, הכוללים את חזרתה של לוטננט טאשה יאר המנוחה והימצאותה של הפדרציה במלחמה עם האימפריה הקלינגונית. אף אחד מאנשי הצוות אינו מבחין בכך שהמציאות השתנתה, למעט גאינן. כעת, אנשי צוות האנטרפרייז-D צריכים להחליט האם לשלוח את האנטרפרייז-C בחזרה, אל חורבנה הוודאי, על מנת להגן על ציר הזמן.

תיאור העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טאשה וריצ'רד מתאהבים.
פיקארד מתעמת עם גאינן.
טאשה מתעמתת עם גאינן.

בעוד שספינת החלל של צי הכוכבים "אנטרפרייז-D" נמצאת במהלך משימה שגרתית, לוטננט וורף וגאינן יושבים ביחד על סיפון "10-קדמי", ומשוחחים ביניהם, כאשר לפתע הם מבחינים דרך החלון באנומליה יוצאת דופן בחלל. וורף מוזעק אל גשר הפיקוד, שם לוטננט-קומנדר דאטה מאבחן ומדווח לקפטן ז'אן-לוק פיקארד כי זהו קרע במרחב ובזמן. בעוד וורף מנטר את האנומליה, ספינת חלל בלתי-מזוהה מגיחה מתוך הקרע. במהלך אותו הרגע, האנטרפרייז-D עוברת שינוי פתאומי וקיצוני: עכשיו זוהי ספינת מלחמה, והפדרציה נמצאת במלחמה עם האימפריה הקלינגונית. וורף נעלם, ולוטננט טאשה יאר היא זו שמאיישת את התחנה הטקטית שעל גשר הפיקוד (עדיין תחת פיקודו של פיקארד). אף אחד מאנשי הצוות אינו מבחין בשינוי, למעט גאינן, שחשה שהמציאות השתנתה. לאחר שהפרעות מהאנומליה מתפזרות, לוטננט יאר מצליחה לאתר את מספר הרישוי של הספינה הלא-מזוהה, שניכר כי ניזוקה קשות בקרב, ולהפתעתה - היא מזהה אותה כספינת צי הכוכבים "אנטרפרייז-C".

האנטרפרייז-D מזהה סימני חיים, וכן אות מצוקה אשר נשלח מהאנטרפרייז-C, ספינה אשר צי הכוכבים הניח שהושמדה לאחר שאבדה בחלל 22 שנים קודם לכן. בהודעה קולית, קפטן רייצ'ל גארט מדווחת כי ספינתה הותקפה על ידי הרומולאנים והיא מבקשת עזרה. פיקארד שולח את רייקר, יאר, קראשר, לה פורג' ואנשי צוות אחרים על מנת לייצב ולתקן את האנטרפרייז-C, ולטפל בפציעותיהם של 125 אנשי הצוות ששרדו. גאינן מפתיעה את קפטן פיקארד, בכך שהיא מגיעה אל גשר הפיקוד, ודורשת לשוחח איתו.

גאינן מסבירה לפיקארד שדברים השתנו, שהיא מסתכלת על חפצים ועל אנשים, וזה לא מרגיש לה נכון. בתור דוגמה, למשל היא אומרת שאמורים להיות משפחות וילדים על הספינה, להפתעתו הרבה של פיקארד, מאחר שהם אמורים להיות בזמן של שלום, ולא של מלחמה. היא טוענת כי האנטרפרייז-C איננה שייכת לזמנם, ועליה לחזור אל העבר. קפטן פיקארד משוחח עם קפטן רייצ'ל גארט, מפקדת האנטרפרייז-C, אשר מסבירה לו שהם הגיבו לקריאת מצוקה שנשלחה ממאחז קלינגוני על כוכב הלכת נרנדרה 3, אך הותקפו על ידי ארבע ספינות-קרב רומולאניות. פיקארד מגלה לה כי נסעו בזמן אל העתיד, ומביע צערו על כך שהאנטרפרייז-C לא הצליחה למנוע את השמדת המוצב הקלינגוני, שכן הדבר היה יכול למנוע 20 שנות מלחמה. במקביל, לוטננט טאשה יאר עובדת ביחד עם לוטננט ריצ'רד קסטילו, ההגאי של האנטרפרייז-C, ומסייעת לו בתיקונים. פיקארד מתייעץ עם דאטה, מה יקרה אם האנטרפרייז-C תחזור דרך הקרע אל העבר, ונענה כי היא תחזור אל נקודת הזמן שבה עזבה, אך תושמד במהרה. פיקארד מבין שלשלוח אותם בחזרה זה גזר דין מוות.

יאר וקסטילו ממשיכים לעבוד ביחד, ואט אט מתקרבים זה לזו. פיקארד, מתעמת שנית עם גאינן, ומסרב להורות על חזרתה של האנטרפרייז-Cך, על סמך האינטואיציה שלה בלבד. גאינן אומרת לו בתקיפות שאסור להתיר לצי הזמן החלופי להימשך, ושהוא יודע מה עליו לעשות, וכי רק האמון שיש לו בה יוכל לעזור לו להחליט לעשות את זה. גאינן חוזרת אל "10-קדמי", ופוגשת שם בטאשה, שחשה כי גאינן מוטרדת ממשהו, ועל כן מתנהגת באופן מוזר ויוצא דופן. פיקארד מכנס את צוות הפיקוד הבכיר שלו, ומעדכן אותם בכוונתו להיענות לדרישתה של גאינן ולשלוח את האנטרפרייז-C בחזרה אל העבר. קומנדר רייקר טוען שהם יישלחו למות לשווא, אולם דאטה מצביע על כך שגם אם ימותו - הדבר ייחשב כמעשה מכובד מאוד על ידי הקלינגונים. פיקארד דן במצב עם גארט, אשר מספרת לו שלמרות שרבים מאנשי הצוות שלה הביע רצון לחזור לעבר, הפדרציה זקוקה להם בהווה, במלחמתה בקלינגונים. בשקט, פיקארד מגלה לה שהפדרציה על סף תבוסה, וכי ספינה אחת בהווה לא תעשה שום הבדל, אולם אם האנטרפרייז-C תחזור אל העבר, שם היא תוכל למנוע את המלחמה עוד לפני שהחלה. גארט מסכימה ומודיעה לאנשי הצוות שלה שהם יחזרו דרך האנומליה. אבל, באותה הרגע שתי ספינות האנטרפרייז מותקפות על ידי ציפור-טרף קלינגונית, וגארט נהרגת.

לאור מותה של גארט, ובהיותו הקצין הבכיר ששרד, לוטננט ריצ'רד קסטילו לוקח פיקוד על האנטרפרייז-C ומודיע לקפטן פיקארד שברצונו להוביל את הספינה בחזרה אל העבר. יאר מלווה את קסטילו אל חדר הטרנספורטר שעל האנטרפרייז-D, השניים נפרדים זה מזו ומתנשקים. לאחר מכן, יאר ממהרת אל גאינן מתעמתת עימה, ודורשת לדעת מה קורה לה בציר הזמן השני. גאינן בתחילה מתחמקת, אולם כאשר יאר אומרת לה שהיא מכירה אותה זמן רב ורואה זאת בעייניה, גאינן מגלה לה כי הן מעולם לא היו אמורות להכיר זו את זו, מאחר שבציר הזמן "המקורי" יאר מתה. כאשר יאר שואלת את גאינן אם היא יודעת כיצד היא מתה, גאינן עונה שלא, אך היא יודעת שמותה היה לשווא, מוות חסר משמעות. בעקבות שיחתה עם גאינן, יאר פונה אל קפטן פיקארד, ומבקשת ממנו העברה לאנטרפרייז-C, ופיקארד לבסוף נעתר לבקשתה.

האנטרפרייז-C, כעת תחת פיקודו של לוטננט ריצ'רד קסטילו ועם לוטננט טאשה יאר כקצינה הטקטית, מתכוננת לחזור לעבר דרך האנומליה. לפתע שלוש ספינות קרב קלינגוניות תוקפות את שתי ספינות האנטרפרייז, וכתוצאה מהירי שלהם - האנומליה הופכת ללא-יציבה. קפטן פיקארד מורה לאנטרפרייז-D לכסות אחר הנסיגה של האנטרפרייז-C. האנטרפרייז-D סופגת נזקים משמעותיים, מצליחה להשמיד אחת מספינות הקרב הקלינגוניות, אך מאבדת אנשי צוות משמעותיים כתוצאה ממטח הירי של הקלינגונים, לרבות מותו של קומנדר רייקר. ג'ורדי לה פורג' מעדכן את הגשר כי מנוע הספינה ניזוק, וצפוי לגרום לפיצוץ בתוך שני דקות. הקלינגונים יוצרים קשר עם האנטרפרייז-D, ודורשים את כניעתה. בעוד גשר הפיקוד עולה בלהבות, פיקארד מגיב ב-"That will be the day", ומזנק אל העמדה הטקטית ויורה באופן ידני על הקלינגונים. האנטרפרייז-C חוזרת בחזרה לעבר דרך האנומליה, וכתוצאה מכן - ציר הזמן חוזר למצבו ה"נורמלי". ב-"10-קדמי", גאינן, עדיין בעלת מודעות עדינה לאירועים שקרו, יוצרת קשר עם פיקארד, ושואלת אותו האם הכל כשורה, הוא עונה בחיוב, והיא מתנצלת שהפריעה לו. גאינן מתיישבת לצידו של ג'ורדי לה פורג' ומבקשת ממנו שיספר לה על טאשה יאר.[2]

שחקנים ודמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם השחקן שם הדמות
פטריק סטיוארט קפטן ז'אן-לוק פיקארד
ג'ונתן פרייקס קומנדר ויליאם רייקר
לוואר ברטון לוטננט ג'ורדי לה פורג'
מייקל דורן לוטננט וורף
גייטס מק'פיידן ד"ר בוורלי קראשר
מרינה סירטיס היועצת דיאנה טרוי
ברנט ספיינר לוטננט-קומנדר דאטה
ויל ויטון וסלי קראשר
דניס קרוסבי לוטננט טאשה יאר
כריסטופר מקדונלד לוטננט ריצ'רד קסטילו
טרישה אוניל קפטן רייצ'ל גארט
וופי גולדברג גאינן

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילתה של העונה השלישית של "מסע בין כוכבים: הדור הבא", מייקל פילר הפך לתסריטאי הראשי של הסדרה.[3] בין השינויים שביצע היה לאפשר הגשות של סיפורים לכותבים לא מקצועיים, או לכאלו שאינם מיוצגים על ידי סוכנים; למרות שהאולפנים התנגדו למהלך, "מסע בין כוכבים: הדור הבא" הפכה לתוכנית הראשונה בהוליווד אשר התירה לכותבים כאלו להגיש את התסריטים שלהם. ברגע שהדבר נודע, האולפנים הוצפו בתסריטים - יותר מ-5,000 הגיעו בשנה אחת.[4]

בין התסריטים שהוגשו על ידי כותבים עצמאיים או כותבים בתחילת דרכם היה תסריטו של טרנט כריסטופר גאנינו. גאנינו השלים טיוטה שלישית של התסריט שלו באפריל 1989 והגיש אותו למשרד הפרה-פרודקשן של אריק א. סטילוול.[4] התסריט של גאנינו, שכותרתו "Yesterday's Enterprise", היה באורך של 106 עמודים, הרבה מעבר למקובל (על פי ההנחיות - על התסריט להיות באורך של עד 65 עמודים), אולי לתסריט זה נעשתה "הנחה מיוחדת", מאחר שהודפס ברווח כפול.[5] הסיפור מתאר את האנטרפרייז-D, המגיבה למשבר בגזרת גולסיאן, ומגלה בה את האנטרפרייז-C, אשר אבדה 18 שנים קודם לכן. צוות האנטרפרייז-C מתפעל מהטכנולוגיה החדשה והמתקדמת של הספינה החדשה יותר, אך קפטן פיקארד מתלבט אם לחשוף בפני אורחיו את שעלה בגורלם. קצין צעיר מהאנטרפרייז-C מגלה בטעות את גורלם, ונכנס לבהלה. וורף ורייקר מנסים ללכוד אותו, לאחר שהוא מנסה לברוח. כאשר ספינת מלחמה גלוסיאנית תוקפת, פיקארד מגן על האנטרפרייז-C תוך שימוש בתמרון שגרם להשמדתה של הספינה בעבר. הצוער מהופנט וחוזר אל ספינתו, אשר חוזרת אל העבר ואל חורבנה הוודאי.[6]

בשל הצטברות תסריטים רבים כל כך, עיבוד של כל הטיוטות יכול לקחת בין שבועות לבין שנה. התסריט של גאנינו היה "מתויק" תחת "2 במאי" ונקרא לראשונה מאוחר יותר באותו החודש על ידי ריצ'רד מאנינג, מפיק-שותף בצוות הכותבים. מאנינג העיר כי הטיוטה "איננה נוראה, לא 'מקורית' במיוחד, אבל טובה במקומות מסוימים, גרועה באחרים"; בעוד זו איננה הביקורת שגאנינו קיווה לה, זה היה מספיק כדי לא לגנוז לחלוטין את התסריט.[5]

בינתיים, גאנינו וסטילוול התיידדו והחלו לפתח רעיונות לפרקים אחרים. ג'ין רודנברי הפיץ תזכיר שבו כתב שזה לא סביר ששליאונרד נימוי יגלם את דמותו של ספוק בסדרה, בשל שיקולים כספיים, וציין שחלופה סבירה תהיה מארק לנארד, שישוב לגלם את תפקידו של אביו של ספוק, סארק.[7] סטילוול נפגש גם דניז קרוסבי, שגילמה את טאשה יאר בעונה הראשונה של התוכנית, בכנס מעריצים בסן חוזה בשנת 1989. במהלך ארוחת ערב, קרוסבי הודתה שהיא מתגעגעת להיות חלק מהתוכנית והציעה כי סטילוול יכתוב תסריט שיחזיר לחיים את דמותה, אשר נהרגה במהלך הפרק "Skin of Evil". גאנינו וסטילוול התחילו לעבוד על רעיונות לתסריטים שיכללו הן את יאר והן את סארק.[8]

בינתיים, עורכת התסריטים הבכירה מלינדה סנודגראס קראה את טיוטת התסריט של גאנינו עבור "Yesterday's Enterprise " בחודש יוני, וצירפה אליו פתק, בו כתבה שהסיפור הוא "רעיון מעניין". "סיקור" עבור התסריט, אשר מתווה את העלילה ומספקת משוב קריאטיבי, נכתב באוגוסט. הסיקור ניתח את התסריט כ"מאמץ טוב על ידי כותב שאיננו מיוצג", והחשיב את הנקודות החלשות בו - איפיון דמויות וסוגיות בעלילה - כניתנות לתיקון. הסוגיה העיקרית הייתה האם המפיקים ירצה או לא לעשות תוכנית עם מסע בזמן.[9]

גאנינו וסטילוול אהבו במיוחד שני פרקים מהסדרה המקורית, "Mirror, Mirror" ו-"The City on the Edge of Forever", ורצו לשלב אלמנטים משני פרקים אלו בפרק של "מסע בין כוכבים: הדור הבא". היסודות של הפרק עסקו בצוות של וולקנים החוקר את שומר הנצח. בעבר, המסייד של תורת ההיגיון המודרנית של הוולקנים, סוראק, נהרג, וכתוצאה מכך נגרם שינוי מסיבי בציר הזמן. בציר הזמן החלופי, הרומולאנים והוולקנים משתפים כוחות על מנת לתקוף את הפדרציה, וורף איננו עוד איש צוות על האנטרפרייז וטאשה יאר נשארת בחיים. סארק והוולקנים על פני השטח הם היחידים שאינם מושפעים מהשינויים בציר בזמן, ובסופו של דבר סארק חוזר אל העבר על מנת לתפוס את מקומו של סוראק, ובכך לשחזר את ציר הזמן. מרוצים מהסיפור, התסריטאים מחליטים להציע את הרעיון לפילר.[10]

פיל קרא את "Yesterday's Enterprise" והציע למפיק ריק ברמן לקנות מגאנינו את הסיפור, ולא את התסריט.[11] בפגישה, פילר אמר מגאנינו שהוא רוצה לבצע שינויים בסיפור, שיכללו תוספת של טאשה יאר. מתוך חשש כי מה שהם מחשיבים לסיפור טוב יותר יילך לאיבוד אם יבוצעו השינויים ב-"Yesterday's Enterprise", סטילוול שוחח עם פילר והציע את סיפורם אודות שומר הנצח. על אף שהאלמנטים סיקרנו אותו, פילר הרגיש שהשימוש בשומר הנצח היה גימיק, והוא רצה ש-"הדור הבא" יעמוד בעצמו על שתי רגליו. במקום זאת, פילר הציע שהם ימזגו את שני הסיפורים.[12] בפגישות עם צוות הכותבים, פילר הציע כי צוות האנטרפרייז יעבור שינוי באופן מיידי, בשל נוכחתוה של האנטרפרייז הישנה יותר, וכי גאינן תהיה חלק בלתי נפרד מההכרה בכך שמשהו איננו כשורה.[13] גאנינו וסטילוול קיבלו שבועיים על מנת להשלים את הסיפור החדש שלהם.[14]

כתיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גאנינו וסטילוול הצליחו להשלים את הסיפור המשולב החדש שלהם במעט יותר משבוע, ושני הכותבים בילו שעות בכל יום בדירתו של סטילוול, עוברים על כל פרט ופרט. הם היו תחת לחצו לכתוב סיפור שיהיה מקובל על פילר, שכן הם רצו הזדמנות לכתוב את התסריט.[14] הטריטמנט הוגש ב-10 באוקטובר. פילר החליט מייד לרכוש את הסיפור, והפיץ את הטריטמנט לצוות הכותבים בעודו דן בשינויים. פילר חש כי רגשותיו הרומנטיים של דאטה כלפי טאשה יאר היו מוגזמים, כוי השימוש בספינת חלל של חייזרים, אשר יהוו חלק מרכזי של הסיפור, הרגיש לא הולם במונחים של פתרון הדילמה של פיקארד. הוא רצה שגאנינו וסטילוול יחזקו את תפקידה של גאינן ושימצאו דמות נוספת שתבוא באינטראקציה עם טאשה יאר.[15] טריטמנט מתוקן הוגש ב-29 באוקטובר, ששילב את השינויים של פילר, אך הכותבים נתבשרו שהם לא יהיו מעורבים בפיתוח התסריט.[16] כל אחד מהם קיבל תשלום מינימום על פי איגוד התסריטאים - 2,400 $.[17]

בינתיים, שלב ההפקה של הפרק הוקדם מינואר 1990 לדצמבר 1989, שכן זו הייתה הפעם היחידה שגם דניס קרוסבי וגם וופי גולדברג היו זמינות לצילומים.[16] המשימה של כתיבה וליטוש הטריטמנט החדש במחצית הזמן נפלה על הכותב רונלד ד. מור, שהגיש את הטיוטה הראשונה שלו ב-9 בנובמבר.[18] התסריט של מור הפך את היקום החלופי למיליטריסטי, עם הפדרציה במלחמה עם הקלינגונים, וללא ספינת חלל של חייזרים.[17] צוות הכתיבה התכנס באמצע נובמבר על מנת "לפצח" את הסיפור, ולהפוך את הטריטמנט לתסריט. דמויות מסוימות, כגון דיאנה טרוי, הופיעו רק לזמן קצר, בתחילת הפרק, על מנת להותיר יותר זמן מסך לדמויות האורחות של גאינן, יאר, גארט וקסטילו.[19]

בגלל חוסר הזמן לפני שהיה צורך להתחיל בשלב ההפקה, צוות של כותבים הוקצה למשימת כתיבת התסריט. בנוסף לקרדיטים לגאינו וסטילוול על הסיפור, מור, איירה סטיבן באהר, האנס ביימלר וריצ'רד מאנינג עבדו על התסריט יחד עם פילר להעניק לו ליטוש סופי - בסך הכל שבעה כותבים. חלק מהצוות היו משוכנעים שעם כל כך הרבה כותבים, התסריט יהיה אסון. מאחר שאיחוד התסריטאים אינו מאפשר ליותר משלושה כותבים להופיע ברשימת הקרדיטים (ארבעה - אחרי קבלת אישור מיוחד), פילר הסכים ששמו לא יכלל בקרדיטים. טיוטה ראשונה חלקית הוגשה בתאריך 30 בנובמבר כך שניתן יהיה להתחיל בשלב הפרה-פרודקשן.[20] ציר הזמן החלופי סיפק את ההזדמנות להראות את הצוות של האנטרפרייז באופן דרמטי ואנושי יותר, מאשר מתאפשר בפרק רגיל; מאחר שבסוף הפרק ציר הזמן המקורי משתחזר, מסביר באהר, לכותבים היה חופש לכלול עוד אקשן. "למרות שזה היה יקום חלופי, [מור] ואני התרגשנו מאוד כי הבנו שאנחנו יכולים להרוג את כולם על המסך!", הוא אמר.[21] מיכאל אוקודה וריק סטרנבך הגישו תזכירים טכניים על איזה סוג של אנומליה עלולה לגרור את האנטרפרייז-C בזמן, והציעו מחרוזות בין-כוכביות, סופר-צפופות ככל שאפשר.[22] טיוטת התסריט הראשונה הושלמה עד ל-4 בדצמבר, ופגישת פרה-פרודקשן התקיימה באותו היום; המחלקות השונות התווכחו על עלויות ואילו פריטים אפשר לחתוך על מנת לצמצם את התקציב. הטיוטה הסופית הייתה גמורה והוגשה ב-8 בדצמבר.[23]

עיצוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי שכולם קראו את התסריט, האולפנים החליטו להשקיע קצת יותר בפרק זה מאשר בממוצע (באותו זמן, וראייטי העריך כי העלות הממוצעת של פרק היא 1.2 מיליון דולרים). זה נתן את למחלקות ההפקה חירויות נוספות מעבר למה שהיה צפוי בתסריט. בין הסיבות לגידול בתקציב היה כי "Yesterday's Enterprise" היה צפוי להיות משודר במהלך הסוויפס של פברואר, זמן חשוב עבור האולפנים להשיג נתוני רייטינג גבוהים. מאחר ש-"הדור הבא" שודר ישירות על ידי האולפנים, ביצועים של הפרק משפיעים על הכנסות עתידיות מפרסום.[23]

בהתאם לתסריט, היה צורך ביצירתה של האנטרפרייז-C. בעונה הראשונה, המאייר אנדרו פרוברט, אשר עיצב את האנטרפרייז-D, היה מעוניין בתצוגה של שושלת עיצובה של הספינה, החל מהאנטרפרייז של ג'יימס טיבריוס קירק, ועד לזו של הדור הבא, הגדולה ממנה באופן משמעותי (ואשר תוצב בסמוך לקיר בחדר הדיונים הסמך לגשר הפיקוד). כמו רבים אחרים, פרוברט הניח כי האנטרפרייז-B הייתה ספינת חלל מדגם אקסלסיור, וסבר כי האנטרפרייז-C תשלב אלמנטים עיצוביים של אקסלסיור קודמתה ושל דגם הגלקסי יורשה, ספינתו של פיקארד. הוא הפיק סקיצת צבע קטנה של גרסתו של האנטרפרייז-C, אך עזב את הסדרה בסוף העונה הראשונה; בהיעדרו, אף אחד לא ידע מה אמור היה להיות הציור שצייר.[1]

כאשר ריק סטרנבך החליף את פרוברט בתפקידו, הוא האמין שהסקיצה הייתה רעיון שנדחה עבור האנטרפרייז-D, אבל שמר את העיצוב של הספינה. כאשר נודע לו אודות הדרישה לספינה עבור "Yesterday's Enterprise", הוא ביצע תרגיל חשיבה הדומה לזה של פרוברט, ויצר דגם ספינה על פי הסקיצה הישנה. בגרסתו של פרוברט גוף הספינה היה מעוגל מאוד, ומזכיר ספינת מפרש, אולם סטרנבך חשש שעיצוב עם קימורים מורכבים כל כך יהיה קשה לייצר בפרק הזמן שעמד לרשותם, אז הוא שינה את גוף הספינה שיהיה עגול לגמרי. סדרת איורים של הספינה, מזוויות שונות, נשלחה אל גרג ג'יין, אשר בנה מודל עבור הצילומים.[24] עלות המודל הייתה יותר מ-10,000 דולר להפקה.[25]

הצוות נקט במספר אמצעים, על מנת לבדל את היקום החלופי מז המקורי. "יומן צבאי" החליף את "יומן הקפטן", "תאריך קרב" במקום "תאריך כוכבים", וכן היעדרה של היועצת. התקציב המורחב איפשר "להלביש" מחדש את כל גשר הפיקוד, משהו שבדרך כלל איננו ישים. מדרגות החליפו את הרמפות של הגשר, וכיסא הקפטן הפך לגבוה יותר, ובכך הוענק לו מראה המזכיר כיסא מלכות.[26] שולחנות ארוכים יותר, בעלי מראה צבאי, החליפו את העיצוב הרגיל שבסיפון "10-קדמי".[27] בעוד שאנשי צי הכוכבים שעל סיפון האנטרפרייז האפלה יותר לבשו מדים שנראים כמו וריאציה של אלו שנלבשו בעונות 1-2, הקצינים הבכירים לבשו גרסאות מעט שונות של המדים אותם לבשו באותה העונה (עונה 3). קציני האנטרפרייז-C לבשו מדים כפי שנראו בסרטי הקולנוע של הצוות המקורי (החל מ-"זעמו של חאן" ועד ל-"דורות"), על מנת לחסוך בהוצאות, ומשום שיצירת חצי-תריסר מדים חדשים לפרק, באופן טבעי, גוזלת זמן רב. פיתרונו של מעצב התלבושות רוברט בלאקמן לשינוי המראה היה להסיר את צווארוני הגולף שמתחת לטוניקות האדומות.[28]

צילום וליהוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

צילומי הפרק החלו ביום שני ה-11 בדצמבר 1989, ונמשכו שבעה ימים.[29] את הפרק ביים דיוויד קרסון, אשר טרם "Yesterday's Enterprise" ביים רק עוד פרק אחד נוסף בסדרה. קרסון הרגיש שחוסר הניסיון היחסי שלו עזר לו, בכך שלא היו לו דעות קדומות על איך צריכים לעשות דברים. מאחר שרוב עלילת הפרק התרחשה ביקום חלופי, אפל יותר, קרסון רצה להדגיש את השפעתם של 20 שנות המלחמה על הצוות וגשר הפיקוד. "פיקארד באמת נראה עייף ותשוש, כמו מפקד-קרב, וכך גם רצינו שהגשר ייראה - שבע קרבות. היו לי הרבה רעיונות על מה שהופך אותו לחזק ככל האפשר בעזרת הרבה אורות נמוכים, המון כחול כהה, מה שהופך אותו הרבה יותר עגום", הוא אמר. במטרה להגביר את ההשפעה של השינויים הפיזיים של התפאורה, קרסון נקט בגישה שונה בנוגע לתכנון השוטים. "התכוונתי לעשות את זה כמה שיותר כמו צוללת ככל האפשר ולהשתמש בתאורה נמוכת-זווית, ובעצם לעשות הכל בדרך ההפוכה, מאיך שמצלמים בדרך כלל את האנטרפרייז". המצלמות היו מצוידות בעדשות ארוכות יותר מהרגיל, על מנת לצמצם את עומק התמונה ולספק תחושה מחוספסת. השימוש בזוויות נמוכות אילץ את התאורה להיות שונה עד מנת למנוע מהסצנה להיראות "כמו לובי של בית-מלון", במילותיו של קרסון.[27]

לקראת הצילומים היה צורך ללהק שתי תפקידים חדשים: גארט וקסטילו. שני השחקנים שנבחרו היו מעריצים של "מסע בין כוכבים".[26] כריסטופר מקדונלד נבחר לגלם את קסטילו. "מה שהרשים אותי על [מקדונלד]", קרסון זוכר, "היה שהוא לא היה רק השחקן הראשי של הסיפור הרומנטי, הוא היה למעשה שחקן מרשים מאוד". טרישה אוניל לוהקה מסיבות דומות; השחקנית לא הייתה הטיפוס הרגיל של מפקד ב-"מסע בין כוכבים". קרסון גם שמח לעבוד עם קרוסבי וגולדברג. צוות השחקנים הקבוע נהנה מההזדמנות לשחק את הדמויות שלהם בצורה שונה. התוצאה הייתה מידה לא רגילה של חיכוך בין דמויות. הדבר עורר דאגה מסוימת עם המפיקים; ברמן פחד שהפרק מציג ציר זמן חלופי מוקצן יותר מדי.[30]

גאנינו וסטילוול ביקרו לעתים קרובות את הסט במהלך הצילומים. חברי צוות השחקנים הראשיים פנו לסטילוול בשאלות על טבעו של היקום החלופי, והאם הם היו עדיין אותה הדמות. גולדברג ביקשה מגאנינו לשנות חלק מהדיאלוג על סט; מאחר שגאנינו לא כתב את התסריט, הוא פנה אל סטילוול, אשר הודיע למשרד ההפקה.[31] כאשר ריק ברמן גילה שגאנינו וסטילוול היו על סט ושוחחו עם השחקנים, הוא אסר עליהם מלהיכנס שוב אל האולפנים.[32] בשל אילוצי זמן, אלמנטים רבים שתוכננו מעולם לא צולמו; מור קיווה שתהיה סצנת קרב ממושכת, בה דאטה יתחשמל למוות, ווסלי ימצא את מותו כתוצאה מפיצוץ. ההפקה של הפרק הסתיימה ב-19 בדצמבר.[33]

תגובות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרק "Yesterday's Enterprise" שודר לראשונה בשבוע של ה-19 בפברואר 1990. משום ש-"מסע בין כוכבים: הדור הבא" שודרה בסינדיקציה, "Yesterday's Enterprise" לא שודר ביום או בשעה מסוימים. הפרק קיבל 13.1 רייטינג לתקופת הזמן שבין ה-19 בפברואר ועד ל-4 במרץ - הדירוג השלישי הגבוה ביותר בכל הסדרה, והדירוג הגבוה ביותר בכל אותה עונה. בעוד העונה הגיעה לממוצע של מפברואר 19 - מרס 4 - הדירוג הגבוה ביותר השלישי לסדרה, והגבוה ביותר לעונה השלמה. בעוד העונה הגיעה לממוצע של 9,817,000 משקי בית, "Yesterday's Enterprise" משך 12,070,000 משקי בית.[34] הפרק דורג במקום הראשון ברשימת "10 הפרקים הטובים ביותר של מסע בין כוכבים: הדור הבא" של המגזין אנטרטיינמנט ויקלי.[35]

בשנת 1990 הפרק זכה בפרס אמי עבור עריכת הסאונד הטובה ביותר. כמו כן, באותה השנה הפרק היה מועמד לעוד שני פרסי אמי, עבור המוזיקה המקורית הטובה ביותר ועיצוב הסאונד הטוב ביותר.

ג'ון לוגן ורוברטו אורקי, התסריטאים של "מסע בין כוכבים: נמסיס" משנת 2002 ושל סרט האתחול מחדש "סטארטרק" משנת 2009, בהתאמה, ציינו את "Yesterday's Enterprise" כאחד הפרקים האהובים והמשפיעים עליהם ביותר.[36][37]

הפרק "Yesterday's Enterprise" נכלל כאחד מארבעת הפרקים (ביחד עם "The Best of Both Worlds, Parts I and II" ו-"The Measure of a Man") באוסף DVD שכותרתו: "הטוב ביותר של מסע בין כוכבים: הדור הבא".[38] המבקר מארק ברנרדין תיאר את הפרק כ-"ניסוי המסע בזמן החכם ביותר" של מסע בין כוכבים ואהוב על המעריצים.[39] ה-"טורונטו סטאר" ציין את פרקי "הדור הבא" העוסקים בשינויי זמן, לרבות הפרק "Yesterday's Enterprise", כאחד מ-20 האלמנטים הטובים ביותר של התוכנית.[40]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 Robinson, 31.
  2. ^ Episode: 'Yesterday's Enterprise'. StarTrek.com. Viacom. אוחזר ב־2009-03-06.
  3. ^ Stillwell, 17.
  4. ^ 4.0 4.1 Stillwell, 18.
  5. ^ 5.0 5.1 Stillwell, 19.
  6. ^ Stillwell, 26–27.
  7. ^ Stillwell, 22.
  8. ^ Stillwell, 23.
  9. ^ Stillweill, 27.
  10. ^ Stillwell, 29–31.
  11. ^ Stillwell, 33.
  12. ^ Stillwell, 34.
  13. ^ Stillwell, 35.
  14. ^ 14.0 14.1 Stillwell, 37.
  15. ^ Stillwell, 45.
  16. ^ 16.0 16.1 Stillwell, 53.
  17. ^ 17.0 17.1 Stillwell, 59.
  18. ^ Stillwell, 54.
  19. ^ Stillwell, 60.
  20. ^ Stillwell, 64–66.
  21. ^ Robinson, 84.
  22. ^ Stillwell, 68.
  23. ^ 23.0 23.1 Stillwell, 71.
  24. ^ Robinson, 32.
  25. ^ Stillwell, 83.
  26. ^ 26.0 26.1 Nemecek, 117.
  27. ^ 27.0 27.1 Robinson, 85.
  28. ^ Robinson, 90.
  29. ^ Stillwell, 73.
  30. ^ Robinson, 86.
  31. ^ Stillwell, 75.
  32. ^ Stillwell, 76.
  33. ^ Stillwell, 77.
  34. ^ Stillwell, 87.
  35. ^ "'Star Trek: The Next Generation': The Top 10 Episodes", EW.com (2007-09-20). אוחזר ב־ 2012-07-10. 
  36. ^ Sparborth.
  37. ^ Pascale.
  38. ^ Cook.
  39. ^ Bernardin.
  40. ^ Lai.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסע בין כוכבים