אבו ג'ילדה

אבו ג'ילדה
أبو جلدة
	אבו ג'ילדה (משמאל) ואל ערמיט במשפטם, 1934
לידה	בסביבות 1902
הוצאה להורג	21 באוגוסט 1934
מדינה	ארץ ישראל

אַבּוּ גִ'לְדַה (בערבית: أبو جلدة), הידוע בכינויו של אַחְמַד חַמַד מַחְמוּד (أحمد حمد محمود; 1902? – 21 באוגוסט 1934), הוא שודד דרכים ערבי בתקופת המנדט ששמו הפך למושג.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעילותו הפלילית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחמוד נולד בכפר טמון שבאזור ג'נין. בצעירותו פנה לדרך הפשע, ובשנת 1925 אף נעצר ונדון למאסר. בינואר 1933, לאחר שרצח שלושה מקרוביו בכפר, הפך לשודד דרכים. יחד עם אנשי כנופייתו נהג לארוב לעוברי דרך ולשיירות בשומרון, להתנפל עליהם ולשדוד אותם. משטרת המנדט הבריטי לא הצליחה ללכוד אותו בסבך השיחים, בגאיות ובנקיקי ההרים.

כך תיאר העיתונאי והסופר יורם המזרחי את האיש ופועלו:^[2]

באותה עת (בערך) עלה לגדולה השודד והגנב הוותיק "אבו ג'ילדה" שהיתל באנגלים, לעג לשייח'ים ומוכ'תרי הכפרים ונהג לארוב בוואדיות לעוברי אורח, רוכבי חמורים ואתונות, רועי צאן ואפילו נוסעי מכוניות שחצו, למשל, את ואדי חרמיה / ואדי השודדים שמצפון-מזרח לרמאללה, שם הגדיר את המלקוח ששדד כ'גביית גומרוק/מכס' (אנ').
בין השאר, כללו מעשיו הנפשעים של "אבו ג'ילדה" ליטוף אחורי נשים ארמניות, נוצריות ויווניות שנפלו ברשתו, ומשום כך תואר על ידי הקצין האנגלי, אינספקטור (מפקח) נורברט הודסון, לא רק כשודד מסוכן ומורד במלכות, אלא גם כעבריין-מין, נבזה ופחדן, שמחשש נקמה אינו נטפל למוסלמיות...

ב-22 במאי 1933, בואדי אבו שינדה שליד כפר א-דיכ בשומרון, ארבו אבו ג'ילדה ושניים או שלושה אנשים נוספים לכפריים ערבים שחזרו מהשוק בלוד, שדדו את רכושם וכלאו אותם במערה.^[3] למקום הגיעו שני שוטרים רכובים על סוסים ובידם רק רובה אחד. השודדים הקיפו אותם ואבו ג'ילדה פרק אותם מנשקם, התעלל באחד מהם – שוטר ערבי בשם חוסיין אל-עסלי – ולאחר מכן ירה בו למוות מטווח קצר. השודדים הסתלקו מן המקום אך חזרו וירו בסוסים. באירוע נלוו לאבו ג'ילדה שני עבריינים נמלטים: צאלח אחמד מוסטפא, שכונה "אל-ערמיט" (العرميط), ומחמוד מוחמד, שכונה "אבו דולה" (ابو دوله). השלושה הפכו למבוקשים על ידי משטרת המנדט. ב-23 במאי פרסמה המשטרה כי מי שיביא ללכידתם יזכה בפרס בן 150 לא"י, סכום נכבד באותם הימים (לשם השוואה, משכורתו החודשית של שוטר מקומי באותה העת עמדה על 3 לא"י).^[4] נערכו אחריהם חיפושים מקיפים של אנשי משטרה רגליים המצוידים במכשירי קשר אלחוטיים, אך הם המשיכו לנוע הלוך וחזור, חודשים רבים, בין ארץ ישראל לעבר הירדן. אבו דולה הסגיר את עצמו למשטרה בספטמבר 1933, ואף הצטרף למאמצים ללכוד את עמיתיו לשעבר^[5]. אבו ג'ילדה ואל-ערמיט נותרו חופשיים, והוסיפו לחמוק מניסיונות המשטרה ללכוד אותם. באוקטובר 1933 העלתה המשטרה את הפרס על ראשם, לסך 350 לירות למי שיביא לתפיסתו^[4].

משטרת המנדט דיווחה על עשרה מקרי פשע, בהם נחשד אבו ג'ילדה. אלה התרחשו בין ינואר לספטמבר 1933 וכללו שלושה מקרי רצח (שלושת הכפריים בטמון, השוטר אל-עסלי ושוטר מוסף ערבי), שישה מקרים של שוד דרכים ומקרה אחד של תקיפה ושוד בהמות. כל המקרים אירעו בשומרון וכל הקורבנות (למעט שני השוטרים) היו כפריים ערבים, שאת חלקם תארה המשטרה כ"מרוששים". כן חשדה המשטרה כי אבו ג'ילדה היה מעורב בניסיון שוד של כלי רכב על כביש ירושלים-יריחו.^[3] בניגוד לטענות מאוחרות יותר, אבו ג'ילדה מעולם לא תקף שוטרים או חיילים בריטים. המקרה היחיד, שבו ייתכן ופגע ביהודי, היה ניסיון השוד על כביש ירושלים יריחו, שלא ברור אם אמנם בוצע על ידו. נראה כי גם הטענות, כאילו התעלל בנשים יהודיות, נוצריות ואחרות, חסרות בסיס.

רשימת הפשעים שבהם נחשד אבו ג'ילדה, ע"פ משטרת המנדט^[6]
תאריך (1933)	המקום	הפשע	הקורבנות
16 ינואר	טמון	רצח	שלושה מבני הכפר, קרוביו של אבו ג'ילדה
21-20 פברואר	בית דג'ן (ליד שכם)	שוד דרכים	כפריים ערבים
6 מרץ	ליד טובאס	שוד דרכים	כפריים ערבים
12 אפריל	ליד טובאס	שוד דרכים	כפריים ערבים
22 מאי	ואדי א-שינדה (ליד כפר מרדה)	שוד דרכים ורצח	השוטר חוסין אל-עסלי; כפריים ערבים ממרדה וכפר א-דיכ
20 אוגוסט	ליד טמון	תקיפה וגניבת בעלי חיים	רועה ערבי
30 אוגוסט	בין ג'נין וביסאן	שוד דרכים	כפריים ערבים מענזה
7 ספטמבר	כביש ירושלים-יריחו, ליד נבי מוסא	ניסיון לשוד דרכים	נוסעי משאית, אוטובוס ומכונית פרטית. המשטרה שיערה כי אבו ג'ילדה היה מעורב באירוע ע"ס בדיקת תרמילי הכדורים שנותרו בזירה.
11 ספטמבר	ליד ג'יפתליק	שוד דרכים	כפריים ערבים מבית פוריכ
30 ספטמבר	ח'רבת יאסוף	רצח	שוטר מיוחד חסן אל-יע'וב

לכידתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבו ג'ילדה היה מבוקש על ידי משטרת המנדט במשך כשנה מאז רצח השוטר אל-עסלי. במסגרת הניסיונות ללכוד אותו ערכו כוחות משטרה גדולים סיורים בשומרון, לעיתים בסיוע מטוסי חיל-האוויר המלכותי, וחיפושי-עונשין בכפרים, שנחשדו כי העניקו סיוע לאבו ג'ילדה. כמו כן, גייסה המשטרה שוטרים מיוחדים ("גפירים") ערבים, שהוצבו בנקודות משטרה זמניות באותם הכפרים. המשטרה גם עצרה את קרוביהם של המבוקשים, כאמצעי נוסף ללחוץ עליהם. למרות זאת, אבו ג'ילדה הצליח לחמוק מרודפיו במשך תקופה ארוכה, במהלכה זכה להילת גבורה בקרב ערביי הארץ. מאמצי המשטרה ללוכדו נשאו לבסוף פרי ב-13 באפריל 1934^[7]. על פי אחת הגרסאות, נודע למשטרה כי הוא מסתתר במערה ליד כפר הולדתו, טמון. אנשי המשטרה בפיקודו של מפקד משטרת שכם הקיפו את המערה. הלכודים במערה, אבו ג'ילדה ואל-ערמיט, ירו כדור אחד, אך אלא פגעו באיש. המשטרה הטילה מצור על המערה, והביאה למקום את סלים אל-עדילי, קרוב משפחתו של אל-ערמיט. אל-עדילי נכנס למערה ושכנע את שני המבוקשים להיכנע. השניים נלקחו למשטרת שכם, ומשם הובלו לבית הסוהר בירושלים^[8]. בעיתון "פלסטין" התפרסם שמקום מחבואו של אבו ג'ילדה נתגלה בעקבות מעקב אחר נערה שנהגה להיפגש איתו^[9]. על פי גרסה אחרת, אחד מבני חבורתו הסגיר אותו^[10].

ישיבתו בבית הכלא המרכזי[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימות כמה עדויות על ישיבתו של אבו ג'ילדה בבית הסוהר בירושלים, ובהן עדותו של אב"א אחימאיר:^[11]

הבוקר ראיתי את אבו ג'ילדה, השודד המפורסם מהרי שכם, כשהוא כבר לבוש בגדי אסירים רגילים ועומד בין אסירים-סתם. הנך מתחיל לדקלם, במידה שהדבר נחרט בזכרונך, את השיר של בודלאר "האלבאטרוס" (אנ'). עוף זה חוצה אלפי מילין על פני הים. אבל הנה הצליחו המלחים לשבות את האלבאטרוס, והוא מוטל עכשיו על הסיפון. מה דל מראהו, כשהוא מנסה לצעוד, ואותן הכנפים, שהיו חוצות את תכלת השמים, מצליחות עתה בקושי רב לשמור על שיווי-המשקל.

משפטו ותלייתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחודש יוני 1934 נערך משפטו של אבו ג'ילדה בבית המשפט לעניינים פליליים בשכם. הוא הועמד לדין על רצח השוטר הערבי ב-22 במאי 1933. ביחד עמו הועמד לדין גם אל-ערמיט, שותפו לפשע. אבו ג'ילדה יוצג על ידי עורך דין בשם חסן סידקי ביי-דג'ני. בדין ישבו ארבעה שופטים – שני בריטים ושני ערבים. השופט פרנסיס בייקר היה אב בית הדין ולצדו השופטים ג'וליאן דה-פרייטס, עלי חסנה ויוסף חלבי.

ב-25 ביוני 1934 נשמעו העדויות במשפט. בעדויותיהם בבית המשפט הכחישו שני הנאשמים כי ידעו דבר כלשהו על הרצח וטענו כי אף לא הכירו את זירת הרצח. הם טענו כי בעת ביצוע הרצח שהו בעבר הירדן. למחרת הודיעו השופטים כי הם מרשיעים את שני הנאשמים. השופטים הודיעו כי הם מאמינים לעדויות העדים שנשמעו בפניהם ואינם מאמינים לדברי הנאשמים. לאחר ההרשעה שאל אב בית הדין, השופט האנגלי פרנסיס בייקר, את אבו ג'ילדה: "האם אתה מודע לכך שהורשעת על ביצוע רצח אכזרי ביותר, לאחר שפרקת את השוטר מנשקו ואז ירית בו?" לאל-ערמיט, הנאשם השני, פנה השופט ואמר: "ואתה חברת לאדם זה!" ראש ההרכב שאל את הנאשמים, לפני גזירת גזר הדין, האם יש להם משהו לומר. אל-ערמיט השיב: "אנו מבקשים רחמים". אבו ג'ילדה השיב כי אין לו מה לומר.

בית המשפט הודיע כי הוא גוזר על שני הנאשמים עונש מוות. שני הנאשמים קיבלו את גזר הדין ללא הבעת רגשות כלשהי, אם כי ניכר היה על אבו ג'ילדה כי הוא מתוח מאוד, בעודו לא מגולח עם שקיות תחת עיניו, ונראה היה עליו כי הזדקן מאוד מאז יום הדיונים הקודם, שבו נשמעו עדויותיהם של שני הנאשמים. שני הנדונים הגישו ערעור לבית המשפט לערעורים פליליים בירושלים. ב-24 ביולי 1934 דן בית המשפט בערעורם ודחה אותו עוד באותו יום^[12]. אמו של אל-ערמיט פנתה בכתב אל הנציב העליון, בבקשה כי יחון את בנה, בטענה כי על-פי העדויות שנשמעו במשפט כלל לא היה מעורב ברצח אל-עסלי^[13]. ב-9 באוגוסט 1934 אישר הנציב העליון, סר ארתור ווקופ, את העונש, ואבו ג'ילדה ואל-ערמיט נכלאו בתא הנדונים למוות בבית הסוהר המרכזי בירושלים. בבוקר 21 באוגוסט 1934 הובלו השניים לגרדום והוצאו להורג בתלייה^[14]. לפני עלייתו לגרדום היה אבו ג'ילדה במצב רוח טוב ואפילו פצח בשיר. אף על פי שאבו ג'ילדה ביקש מן המופתי של ירושלים, חאג' אמין אל-חוסייני, כי יקברו אותו בירושלים, הבריטים הביאו את גופתו לקבורה בשכם.

תיאור הימים האחרונים לחייו, עד רגעיו האחרונים, וחברות מוזרה שנקשרה בכלא בינו לבין חיים דבירי, לימים איש הלח"י, מתוארים בפרק שלם בספרו של דבירי, "יום אביב שלא ישכח" (עמ' 13).

המושג שנקשר בשמו[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם אבו ג'ילדה הפך למושג – כינוי לפורץ גדר, שאינו נוהג על פי המוסכמות ועל פי החוק והמוסר ומטיל מורא על סביבתו. עוד בחייו השתמשו שודדי דרכים בשמו של אבו ג'ילדה כדי להטיל אימה על קורבנותיהם^[15].

בקרב ערבי ארץ ישראל הפך אבו ג'ילדה לגיבור לאומי עוד בחייו. שמו הפך לשם נרדף לאדם אמיץ המטיל אימה על סביבתו ועל אויביו. העיתונות הפלסטינית הרבתה להלל אותו וראתה בו מעין רובין הוד מודרני, נדיב ופטריוט. נראה היה כי אבו ג'ילדה נהנה מפרסומים אלה בעיתונות ואפילו שלח תמונות חתומות בחתימתו למערכות העיתונים. בעת מאורעות אוקטובר 1933 פרסמו העיתונים הפלסטיניים ראיונות עמו, כאילו היה לוחם בשלטונות המנדט, אף שפעילותו הייתה פלילית גרידא. המפגינים באותן מהומות נהגו לקרוא "יחי המלך אבו ג'ילדה!" בתהלוכה בשנת 1934 הזכירו נערים את שמו ביחד עם זה של אמין אל-חוסייני^[7].

על אבו ג'ילדה נכתבו שירי עם, שהושרו על ידי פלסטינים בחתונות ובהם השיר:

أبو جلدة والعرميط
ياما كسّروا برانيط

"אבו ג'ילדה ואל-ערמיט, שברו כובעים (ראשים) רבים"^[16]^[1]. גם הפלסטיין פוסט פרסם ראיון פיקטיבי עם אבו ג'ילדה, אותו ערכה כביכול העיתונאית דורותי בר אדון^[17].

בריאיון לדודו הלוי, מזכיר מחלקת הארגון של המשמרת הצעירה של המערך ועורך "רמזור", ביטאון המשמרת הצעירה של מפא"י, לוי אשכול הדביק את הכינוי "אבו ג'ילדה" למשה דיין^[18], שגם הוא חבש רטייה, ורבים הלכו בעקבותיו וכינו את דיין בשם זה. כינוי זה גם הוענק ללוחם האצ"ל יוסף אבני.

במילון עולמי לעברית מדוברת של דן בן אמוץ ונתיבה בן-יהודה הגדרתו של המושג "אבו ג'ילדה" היא: ”(ערבית) – פרא אדם, פושע, אגרסיבי (על שם השודד ראש אחת מכנופיות הערבים בשנות ה-30)”.

דוגמה להשתמרותו של מושג זה במשך עשרות שנים נשמעת בשירם של התרנגולים משנת 1963, "שיר החתולים" (מילים: ע. הלל, לחן: סשה ארגוב), על החתול הנקרא אבו ג'ילדה:^[19]

אבו ג'ילדה השודד
מכלבים לא מפחד ...

דוגמה נוספת נחזית בסרט הקולנוע "השוטר אזולאי" מ-1971, שבו עמר (יוסף שילוח) אומר לשוטר אזולאי (שייקה אופיר): "אם אני מחבל, אתה אבו ג'ילדה".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא אבו ג'ילדה בוויקישיתוף

רובין הוד הפלשתינאי: אבו-ג'ילדה ומשטרת המנדט, סרטון בערוץ "בית מורשת משטרת ישראל", באתר יוטיוב (אורך: 50:48)
יורם המזרחי, הקצין מזרחי והפסוליה של אבו ג'ילדה-גרסת חסידוף
אבו ג'ילדה ראש הכנופיות, שיר רחוב. באתר זמרשת
אבו ג'ילדה מלך השדים, שיר רחוב. באתר זמרשת
עמית נאור, אבו ג'ילדה, ראש הכנופיות ומלך פלסטין, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 31.01.2021
עמית נאור, אבו ג'ילדה, סיפור לכידתו, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, ינואר 2021

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ ¹ ² ابو جلدة والعرميط, ياما كسَّروا برانيط, בפורום הסטודנטים של האוניברסיטה הערבית-אמריקאית בג'נין, 18 ביוני 2013 (בערבית)
^ יורם המזרחי, הקצין מזרחי והפסוליה של אבו ג'ילדה-גרסת חסידוף
^ ¹ ² Shlomi Chetrit, “Palestine’s Robin Hood”: Abu-Jildeh and theMaking of a Social Bandit, Journal of Historical Sociology
^ ¹ ² 350 לא"י למגלה אבו-ג'ילדה וחברו, באתר דאר היום, ‏13.10.1933
^ "אחד מחבורת אבו ג'ילדה הסגיר עצמו", באתר דבר, ‏28.9.1933
^ משטרת המנדט, דין וחשבון שנתי לשנת 1933, באתר בית מורשת משטרת ישראל
^ ¹ ² כיצד נתפס אבו ג'ילדה, דבר, 15 באפריל 1934
^ כיצד נתפס אבו ג'ילדה, דבר, 15 באפריל 1934
^ שנה לתפיסת אבו ג'ילדה, דבר, 6 במאי 1935
^ סביב אבו ג'ילדה, דבר, 26 באפריל 1934
^ אב"א אחימאיר, רפורטז'ה של בחור "ישיבה", תל אביב: משרד הביטחון (ספריית תרמיל), תל 1984, עמ' 11
^ ערעורם של אבו ג'ילדה וחברו נדחה, דבר, 24 ביולי 1934
^ ארכיון המדינה, פ-260/10
^ End of Abu Jilda: Notorious Highwaymen Executed, פלסטיין פוסט, 22 באוגוסט 1934 (באנגלית)
^ שוד דרכים, דבר, 22 בנובמבר 1933
^ رشاد أبوشاور, أبوجلدة والعرميط: سيرة بطلين شعبيين, באתר عرب 48, 2 במאי 2007 (בערבית)
^ Dorothy Kahn, Glorifying the Bandit, Palestine Post, ‏2.2.1934
^ ז. יואלי, בשולי דברים, דבר, 25 במרץ 1969
^ מילות השיר "שיר החתולים", באתר שירונט

[פורום-1] ¹ ² ابو جلدة والعرميط, ياما كسَّروا برانيط, בפורום הסטודנטים של האוניברסיטה הערבית-אמריקאית בג'נין, 18 ביוני 2013 (בערבית)

[2] יורם המזרחי, הקצין מזרחי והפסוליה של אבו ג'ילדה-גרסת חסידוף

[:0-3] ¹ ² Shlomi Chetrit, “Palestine’s Robin Hood”: Abu-Jildeh and theMaking of a Social Bandit, Journal of Historical Sociology

[:1-4] ¹ ² 350 לא"י למגלה אבו-ג'ילדה וחברו, באתר דאר היום, ‏13.10.1933

[5] "אחד מחבורת אבו ג'ילדה הסגיר עצמו", באתר דבר, ‏28.9.1933

[6] משטרת המנדט, דין וחשבון שנתי לשנת 1933, באתר בית מורשת משטרת ישראל

[תפיסה-7] ¹ ² כיצד נתפס אבו ג'ילדה, דבר, 15 באפריל 1934

[8] כיצד נתפס אבו ג'ילדה, דבר, 15 באפריל 1934

[9] שנה לתפיסת אבו ג'ילדה, דבר, 6 במאי 1935

[10] סביב אבו ג'ילדה, דבר, 26 באפריל 1934

[11] אב"א אחימאיר, רפורטז'ה של בחור "ישיבה", תל אביב: משרד הביטחון (ספריית תרמיל), תל 1984, עמ' 11

[12] ערעורם של אבו ג'ילדה וחברו נדחה, דבר, 24 ביולי 1934

[13] ארכיון המדינה, פ-260/10

[14] End of Abu Jilda: Notorious Highwaymen Executed, פלסטיין פוסט, 22 באוגוסט 1934 (באנגלית)

[15] שוד דרכים, דבר, 22 בנובמבר 1933

[16] رشاد أبوشاور, أبوجلدة والعرميط: سيرة بطلين شعبيين, באתר عرب 48, 2 במאי 2007 (בערבית)

[17] Dorothy Kahn, Glorifying the Bandit, Palestine Post, ‏2.2.1934

[18] ז. יואלי, בשולי דברים, דבר, 25 במרץ 1969

[19] מילות השיר "שיר החתולים", באתר שירונט

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]