אבי ליבוביץ'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אבי ליבוביץ'
לידה 2 באפריל 1972 (בן 51)
יהוד, מדינת ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים תלמה ילין, בית ספר מאנס למוזיקה, ניו סקול עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה טרומבון עריכת הנתון בוויקינתונים
שיתופי פעולה בולטים תזמורת הג'אז הישראלית, חוה אלברשטיין, שאנן סטריט
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אבי ליבוביץ' (נולד ב-2 באפריל 1972) הוא נגן טרומבון, מלחין, מעבד ומפיק מוזיקלי בתחום הג'אז. זוכה פרס ראש הממשלה לקומפוזיטורים לשנת 2005 ופרס לנדאו לאמנויות הבמה לשנת 7–2006, בקטגוריית מלחין ומעבד בתחום הג'אז, ומייסד האורקסטרה - תזמורת הג'אז הישראלית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבי ליבוביץ' נולד ביהוד. הוא למד פסנתר בילדותו, ובמהרה החל ללמוד לנגן על טרומבון אצל הנגן הראשי של התזמורת הפילהרמונית הישראלית ריי פרנס ובהמשך למד בתיכון לאומנויות ע"ש תלמה ילין.

ב-1992 עזב ליבוביץ' למנהטן לטובת למידה בניו סקול ומאוחר יותר במכללת מאנס למוזיקה, ומתוך רצון להיטמע בסצנת הג'אז העולמית. שני נגני ג'אז ישראלים ידועים שעשו איתו את המעבר לניו יורק באותה שנה הם נגני הקונטרבס אבישי כהן ועומר אביטל. המעבר של השלושה לניו יורק תואר כ"אירוע מכונן בתולדות הג'אז הישראלי".[1] נקודת המפנה של ליבוביץ' בתקופת שהותו שם הייתה שיחת הטלפון שביצע לסלייד המפטון, אחד ממוזיקאי הג'אז הגדולים בעולם, ומקור ההשראה הגדול ביותר שלו. המפטון המופתע מהצעיר הישראלי שטען שהוא מנגן טוב לפחות כמוהו, הזמין את ליבוביץ' לפגישה ואחרי ששמע אותו לקח אותו כבן חסותו וצירף את ליבוביץ' לתזמורת שלו. כעבור שנתיים, הוזמן ליבוביץ' על ידי המפטון לנגן ב-Lincoln Center במסגרת פסטיבל ה-JVC עם אחד ההרכבים הטובים והחשובים בעולם – Slide Hampton & the Jazz Masters.

ב-1996 ראה אור אלבום הבכורה של ליבוביץ', Shades of Brass.

באמצע שנות התשעים, הוזמן ליבוביץ' לטוס ללונדון ולהיבחן ללהקת "אינקוגינטו", אחד ההרכבים הבולטים בגל האסיד-ג'אז. הוא התקבל ונשאר בלונדון שנתיים, שבהן הקליט עם הלהקה שלושה אלבומים והופיע ברחבי העולם.

בין האמנים הנוספים שאיתם עבד נמנים בוטסי קולינס, פיליפ ביילי ("אדמה, רוח ואש") ג'יימס מודי, רוי הרגרוב, מילט ג'קסון, בראד מלדאו, צ'יק קוריאה, לארי וויליס ואבישי כהן. ליבוביץ' ניגן לפרקים בהרכב של כהן שנודע אז בשם Avishai Cohen Band והשתתף בהקלטת האלבום Colors ‏(2000). לאחר מכן היה גם לחלק בהרכב The International Vamp Band של כהן שבמסגרתו הוקלט האלבום Unity ‏(2001) והופיע איתו ברחבי העולם.

ליבוביץ' זכה לכבוד רב כאשר אחד הלחנים שלו, Mr. Demargary, נבחר להתפרסם [דרושה הבהרה] בספר The New Real Book שנחשב לחשוב שבין ספרי ה-Fake Books (אוספי תווים של יצירות נודעות, בעיקר ג'אז). Mr.Demargary הוא קטע שנכתב לחבר יקר (כריס דמרגרי, חבר להקת אינקוגניטו) בעת שהותו בלונדון (כשנתיים), שבעזרתו לדבריו של ליבוביץ', "התחברתי לעיר שבלעדיו הייתה מנוכרת לי מאוד".[דרוש מקור] היצירה הוקלטה על ידי ג'ייסון לינדנר באלבום Premonition ‏(2000).

ב-2002 ראה אור אלבומו השני, Constant Chase.

ב-2003 שב לישראל, והקים את "תזמורת הג'אז הישראלית" (באנגלית: Avi Lebovich & the Orchestra), המופיעה ברחבי הארץ וזוכה לביקורות נלהבות מצד הקהל וממבקרי המוזיקה בעיתונות. התזמורת משלבת ג'אז וסגנונות מוזיקליים שונים החל ממוזיקה אלקטרונית דרך מוזיקה לטינית ועד רוק ופופ עכשוויים. תחת ניצוחו של ליבוביץ', זוכים כל הסגנונות לעיבודים יוצאי דופן ולמעטה אתני ישראלי ייחודי.

ב-2006 זכה ליבוביץ' לביקורות טובות על הפקת אלבום הסולו של שאנן סטריט (סולן "הדג נחש"). ליבוביץ' הלחין, עיבד והפיק את האלבום כולו.

כמלחין ומעבד עבד לייבוביץ' עם כמה מהתזמורות הטובות בעולם, ביניהן הביג בנד של מישל קאמילו, הביג בנד האפרו-קובני של צ'יקו אופריל, הביג בנד של מועדון ה"סמולס", התזמורת של סלייד המפטון. לאחרונה הוזמן לייבוביץ' להשתתף בפרויקט מלחינים מיוחד שנערך בניו יורק וצפוי לראות אור השנה. עם חזרתו ארצה החל מיד ליזום פרויקטים מגוונים, ביניהם ה"ג'אנגלבראס" (הרכב אלקטרו-ג'אז), הקווינטט האקוסטי ואת הרכב ה"אורקסטרה".

באפריל 2008 ראה אור אלבומה של חוה אלברשטיין "טבע האדם", אותו הפיק ועיבד ובנוסף הלחין את מרבית השירים באלבום.[2] באותה שנה השתתף בעיבודי רוב השירים באלבומה של דין דין אביב "חופשייה בין עולמות".

בסוף אוגוסט 2008 ראה אור אלבומו של לייבוביץ' עם הרכב התזמורת שלו, Groove Collage.[3]

בשנת 2013 הוא הפיק את אלבומם של להקת השובבים.[4]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אבי ליבוביץ' בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בן שלו, ג'זיסט במובן הרחב, באתר הארץ, 1 במרץ 2006
  2. ^ ביקורת על האלבום טבע האדם, באתר יוסמיוזיק, 9 באפריל 2008
  3. ^ ביקורת על האלבום Groove Collage, באתר יוסמיוזיק, 30 באוגוסט 2008
  4. ^ יובל אראל‏, הג'אנק של השובבים, בבלוג של יובל אראל, מגזין מוזיקה ותרבות, 5 במרץ 2013