אביגיל

אביגיל

דוד פוגש באביגיל
מדינה	ממלכת ישראל המאוחדת
בן או בת זוג	נבל הכרמלי דוד
שושלת בית דוד
צאצאים כלאב מספר צאצאים 1

אֲבִיגַיִל, דמות מקראית, הייתה אשתו של נבל הכרמלי, ולאחר מותו, אשתו של דוד המלך.

אטימולוגיה של השם

לפי משה צבי סגל, פירוש השם אביגיל הוא אבי הגִיל או השמחה. מה שמרמז על שמחת האב לפירוש אחר, משמעות המילה גיל בשמה היא גאולה. דעה אחרת קושרת את שמה לשם השומרי אבּיגל (abigall) בהוראת כוהנת שעיסוקה בפולחנות טכסי קבורה. מושאל לאכדית בהגיית: אבּיגלֻ (abigallu) בהוראת-כוהנת.

הסיפור במקרא

ערך מורחב – סיפור נבל הכרמלי

על פי המסופר בספר שמואל א (פרק כ"ה), אביגיל הייתה נשואה לנבל הכרמלי, שהתגורר במעון, בהרי יהודה.

לפי המסופר, מיהרה אביגיל לקראת דוד שצעד עם ארבע מאות חמושים במטרה להרוג את נבל ובני ביתו, והצליחה לשכנע אותו שלא להרוג את נבל, לאחר שזה סירב לבקשת נערי דוד וגם הביע זלזול כלפי דוד.

לפני שיצאה לדרכה, לקחה אביגיל שי עבור דוד, כפיצוי על מה שביקש מנבל ולא קיבל, וכמנחה שנועדה לשכנע את דוד שלא לפגוע בנבל ובני ביתו. כשהגיעה אביגיל אל דוד היא פעלה בחוכמה ושכנעה את דוד שהריגת נבל והזכרים במשפחתו עתידה להזיק ולהיות למכשול.

כשחזרה לביתה, גילתה אביגיל שנבל בעלה עסוק במשתה גדול והוא שיכור עד מאוד. בבוקר, לאחר שהתפכח, סיפרה אביגיל לנבל את אשר קרה, וכששמע זאת, מת ליבו בקרבו והוא היה לאבן (על פי פירושים שונים: לקה בצער ובחרדה משתקת, או אולי אף נתקף בשיתוק פיזי). כעבור כעשרה ימים מת.

לאחר מותו של נבל, שלח אליה דוד את נעריו וביקש ממנה להינשא לו. אביגיל הסכימה ונישאה לדוד. ברבות הימים, ילדה אביגיל לדוד בן אחד בשם כלאב (כך על פי ספר שמואל. בספר דברי הימים שמו של בן אביגיל: דניאל, בתרגום השבעים: דלויה).

אפיון דמותה על פי המקרא

המקרא מדגיש כי אביגיל אישה "טובת שכל ויפת מראה", כלומר חכמה מאוד ויפת תואר. שתי תכונות אלו יהיו לה לעזר כאשר תעמוד לפני דוד, כדי לשכך את כעסו. על נבל נאמר ”וְהָאִישׁ קָשֶׁה וְרַע מַעֲלָלִים וְהוּא כָלִבִּי” (שמואל א', כ"ה, ג'), כלומר בן משפחת כָּלֵב או אולי רמיזה לאופיו ולהתנהגותו ככלב. גם אביגיל תיארה את נבל כ"" ”אִישׁ הַבְּלִיַּעַל” והוסיפה " "”כִּי כִשְׁמוֹ כֶּן הוּא נָבָל שְׁמוֹ וּנְבָלָה עִמּוֹ” (שמואל א', כ"ה, כ"ה).

נבל מתואר בהנגדה לאביגיל אשתו: ”וְהָאִשָּׁה טוֹבַת שֶׂכֶל וִיפַת תֹּאַר וְהָאִישׁ קָשֶׁה וְרַע מַעֲלָלִים” (שמואל א', כ"ה, ג'). לתיאורה של אביגיל אין אח ורע במקרא זולת תיאורו של דוד לפני שהוצג בפני שאול כשיא השלמות: ”וַיַּעַן אֶחָד מֵהַנְּעָרִים וַיֹּאמֶר, הִנֵּה רָאִיתִי בֵּן לְיִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי, יֹדֵעַ נַגֵּן וְגִבּוֹר חַיִל וְאִישׁ מִלְחָמָה וּנְבוֹן דָּבָר, וְאִישׁ תֹּאַר; וַ-ה', עִמּוֹ” (שמואל א', ט"ז, י"ח). הזיקה לדוד המתוארת בפסוקים אלו תורמת לעיצוב דמותה החיובית של אביגיל. אביגיל משמשת כדמות תומכת לדוד, כמעין אם העוזרת ותומכת בדעותיו.

בתיאור התנהגותה של אביגיל מהדהד סיפור התנהגותו של יעקב, כאשר הוא חוזר לכנען מחרן, לפגוש בעשו אחיו. שניהם חוששים מהאויב, שנמצא מולם ושניהם מכינים מנחות מבעוד מועד.

אביגיל מטפלת בנבל. ציור משנת 1380

נאום אביגיל

נאומה של אביגיל בנוי משני חלקים:

• חלק ראשון, מכוון כלפי ההווה (פסוקים כ"ד–כ"ח): אביגיל מסכימה עם דוד שנבל עשה מעשה נבלה.
• חלק שני, מכוון כלפי העתיד (פסוקים כ"ח–ל"א): אביגיל מבקשת מדוד שיימנע משפיכות דמים, לטובתו האישית, שכן שפיכות הדמים עלולה להזיק לדוד בהמשך.

המקרא מתאר את פגישת דוד ואביגיל באריכות יתרה, ובמיוחד את נאומה בפני דוד. בראותה את דוד, ממהרת אביגיל בכל פעולותיה. השורש מ־ה־ר הוא שורש מנחה בפרק. בנוסף לזריזות, מאפיין את אביגיל גם הכבוד שהיא רוחשת לדוד: היא יודעת להחניף ולהפגין התנהגות כנועה, והיא מרבה להשתחוות לפני דוד. אביגיל פותחת את נאומה בקבלת אחריות עוון בעלה, על עצמה. בכפל מילים היא משמיעה את דבריה לדוד:”וּתְדַבֶּר נָא אֲמָתְךָ בְּאָזְנֶיךָ וּשְׁמַע אֵת דִּבְרֵי אֲמָתֶךָ” ומבקשת כי דוד לא ישים לב לנבל ואף מגנה את בעלה. היא דורשת את שמו של בעלה לגנאי ובכך נופלת האשמה על נבל, שכן אין ערך לדבריו של אדם שפל שכזה. בכך שאביגיל מגיעה בעצמה לדוד, ואומרת כאשתו דברים בגנות בעלה, יש כדי לפעול לריכוכו ולפיוסו של דוד. בנוסף, באמצעים רטוריים משכנעת אביגיל את דוד להימנע משפיכות דמים. היא מכנה אותו 'אדוני' ארבע עשרה פעם, ואת עצמה 'אמתך' או 'שפחתך' שש פעמים. אביגיל מציינת כי היא לא נכחה במפגש בין עבדי דוד לנבל. היא מברכת מצד אחד את דוד, שה' מנע ממנו שפיכות דמים ומצד שני היא מאחלת לו, שסופם של כל אויביו יהיה כסופו של נבל. בנאומה היא מפנה את תשומת לבו של דוד לאויבים אחרים כמו שאול אשר רודף אחריו. אביגיל משכנעת את דוד להימנע משפיכות דמים, מאחר שה' הועיד אותו למלוכה. אביגיל מסיימת את דבריה במסר של איסור שפיכות דמים, הפתרון לטעמה הוא במשפט האל. ה' הוא שיציל את דוד ויפגע באויביו ”וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים, אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ, וְאֵת נֶפֶשׁ אֹיְבֶיךָ יְקַלְּעֶנָּה, בְּתוֹךְ כַּף הַקָּלַע,” (שמואל א', כ"ה, כ"ט) בכך אף ייתכן שהיא רומזת לניצחונו של דוד על גוליית, באמצעות הקלע. דוד מודה לאביגיל על שמנעה ממנו שפיכות דמים.

נאומה הארוך של אביגיל מצביע על חוכמת הנשים שהייתה בה, בכך שהוא מכוון בדיוק כלפי הגורמים המשפיעים על דוד. למשל, היא אמרה בנאומה: ”ולא תהיה זאת לך לפוקה ולמכשול לב” (שמואל א כה לא). פוקה היא סיוט או טראומה ובמכשול לב הכוונה היא לצער שהרגיש לאחר שהרג אנשים במהלך חייו. אביגיל ידעה שהמלחמות גורמות לדוד צער, עצב וסיוטים, בייחוד כשמדובר בבני עמו. לכן השתמשה בכך בנאומה כדי לחזק את טיעונה נגד הרג נבל ומשפחתו ולמנוע מלחמות נקם. בנוסף אביגיל מחזקת את דוד ואומרת לו: ”כי מלחמות ה' אדני נלחם” (שמואל א', כ"ה, כ"ח), ”והיה כי יעשה ה' לאדני ככל אשר דבר את הטובה עליך, וצוך לנגיד על ישראל” (שמואל א', כ"ה, ל"א). כלומר המלחמות שאתה נלחם בהן, הן למען הייעוד האלוהי שלך, אתה נועדת להיות משיח ה'.

בסוף הנאום של אביגיל פונה אליה דוד ואומר לה: ”ויאמר דוד לאביגיל: ברוך ה' אלהי ישראל, אשר שלחך היום הזה לקראתי. וברוך טעמך וברוכה את, אשר כלתני היום הזה מבוא בדמים” (שמואל א', כ"ה, ל"ב–ל"ג) בפסוק זה, שבו מברך דוד שלוש פעמים ניתן ביטוי לכך שדוד שמח. הוא שמח על כך שנמנע מלפגוע בנבל, ומכך למדים שהוא אינו איש דמים.

דוד ואביגיל. ציור מעשה ידי חואן אנטוניו די-פריאס משנת 1667.

דמותה של אביגיל על פי חז"ל

בניין "קבר האמהות" בטבריה בו טמונה, על פי המסורת, אביגיל לצד זלפה, יוכבד, בלהה, צפורה ואלישבע

על פי חז"ל, הייתה אביגיל אחת משבע נביאות שקמו לישראל.

התלמוד הבבלי מספר שאביגיל נטלה דם נידה והראתה לדוד וביקשה שיפסוק לה הלכה אם דם טמא או טהור הוא. "אמר לה: וכי מראין דם בלילה?" והרי קשה להבחין בין הגוונים המותרים והאסורים! אמרה לו: "וכי דנין דיני נפשות בלילה?" כך רמזה לו להמתין מההחלטה להרוג את נבל ובני ביתו. אמר לה: נבל בעלך "מורד במלכות הוא" ולא חלות עליו המגבלות של הדין בלילה. אמרה לו: "עדיין שאול קיים" והוא המלך, ואילו אתה טרם יצא שמך כמלך בעולם. אמר לה: "ברוך טעמך וברוכה את אשר כליתני היום הזה מבוא בדמים".

התלמוד הבבלי מונה את אביגיל בין "ארבע נשים יפהפיות שהיו בעולם", ומסופר שהיא חשפה את שוקה ודוד המלך התאווה לה: ”מבוא בדמים. דמים תרתי משמע! אלא מלמד שגילתה את שוקה, והלך לאורה שלש פרסאות. אמר לה: השמיעי לי! - אמרה לו: לא תהיה זאת לך לפוקה, זאת - מכלל דאיכא אחריתי, ומאי ניהו - מעשה דבת שבע, ומסקנא הכי הואי”. באופן דומה נאמר בתלמוד הירושלמי כי כאשר עמדה אביגיל מול דוד ונעריו, "הוקרו כולם" (מלשון קרי).

השימוש במוטיב מיני זה סייע, לפי המדרש, לאביגיל לעצור את תוכניתו של דוד, והדיון ביניהם מוצג במדרש כדיון בעל אופי משפטי הנוגע לסדרי הדין במשפטו של נבל ובהתקבלות מטבעותיו של שליט חדש כמבחן הלכתי לקביעת מעמדו ההלכתי של המלך.

לפי המדרש, הייתה אביגיל טובה לדוד יותר מכל הקורבנות שבעולם, שכן אילו היה פוגע בנבל, לא היה מתכפר לו העוון גם אילו היה מקריב כל הקורבנות בעולם – והיא באה אליו ומילטה אותו מהמעשה (מלכתחילה).

את דבריה סיימה במילים "והיטיב ה' לאדוני וזכרת את אמתך", אותם רואים חז"ל כרמז לבקשה לשאתה לאישה בעתיד.

לקריאה נוספת

• אוריאל סימון, בקש שלום ורדפהו- שאלות השעה באור המקרא, המקרא באור שאלות השעה, תל אביב, ידיעות אחרונות, 2002.עמ' 179–220.
• חיה שרגא בן איון, נשות דוד: מיכל, אביגיל, בית שבע, מכון מופת וידיעות אחרונות, תל אביב 2005.
• חננאל מאק, ותאמר בליבה - נשים מהמקרא בצומתי חיים, תל אביב, ידיעות אחרונות, עמ' 185–202.
• יאיר זקוביץ, דוד מרועה למשיח, ירושלים: יד יצחק בן-צבי, 1995, עמ' 75–85.
• יאיר זקוביץ ואביגדור שנאן לא כך כתוב בתנ"ך, ידיעות אחרונות, 2006, פרק כט: מה אירע בפגישתם של דוד ואביגיל?, עמ' 230–236.
• רחל רייך, ויאכלו וישתו, תל אביב: סטימצקי, 2013, עמ' 231–235.
• שמעון בר-אפרת, מקרא לישראל שמואל ב, ירושלים, מאגנס, 1996.
• רביב, רבקה, "המפגש בין דוד לאביגיל במדרש כמפתח להבנת דרכי הפרשנות של חז"ל", אורשת ד (תשע"ג), עמ' 99–111
• גלעד ששון, "הסיפור המקראי המורחב על אביגיל המונעת מדוד לבוא בדמים", מחקרי ירושלים בספרות עברית, כו (תשע"ג), עמ' 21–40.
• אמנון ז'קונט, אביגיל, תל אביב, כתר, 2014.
• שושי הרץ, שמ"א כ"ה, אתר מקראנט - מאמרים דידקטיים, 2012.
• עמוס חכם, "לדמותה של אביגיל", אתר "התנך – הרצוג"
• יהודה אליצור, חכמות נשים בנתה ביתה: מקומה של האישה בחברה המקראית, משפחות בית ישראל (הכינוס למחשבת היהדות שנה י"ח), תשל"ו.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אביגיל בוויקישיתוף

• מידע על אביגיל בקטלוג הספרייה הלאומית
• אליקים כרמולי, אֲבִיגַיִל הַכַּרְמְלִית, בתוך: תולדות גדולי ישראל, מיץ: אפרים הדאמר, תקפ"ח. עמ' טז–יז, באתר היברובוקס
• "אֲבִיגַיִל", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק א, עמודים 36–37, באתר היברובוקס
• חיה פייגנבאום- בן איון, אמנות ומשמעות בנאום אביגיל, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
• אביגיל באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
• אביגיל, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
• אביגיל במדרש ובאגדה, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
• גלי דינור, תבונתן הגורלית של הנשים: חווה ואביגיל, באתר מקראנט.
  • גלי דינור, תבונתה הגורלית של אביגיל (שמ"א כה), בתוך: ד"ר לאה מזור, על מקרא הוראה וחינוך
• שושנה ויג, השתקפויות נשים מקראיות בשיר "כתמר את", באתר משרד החינוך
• אביגיל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• אביגיל (אישיות מקראית), דף שער בספרייה הלאומית
• abigal, בפרוייקט המילון הבבלי, (אבגל) (באנגלית)