אבידב ליפסקר
 | |
| לידה |
13 בספטמבר 1949 (בן 74)  |
|---|---|
| מדינה |
ישראל |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת בר-אילן |
| שפות היצירה |
עברית |
| בן או בת זוג |
רחל אלבק-גדרון |
  | |
אבידֹב ליפסקֶר (נולד ב-13 בספטמבר 1949) הוא חוקר ספרות ישראלי, פרופסור אמריטוס במחלקה לספרות עם ישראל באוניברסיטת בר-אילן.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אבידב ליפסקר נולד בחיפה. התחנך בגימנסיה "חוגים" בעיר, ושירת בצה"ל כקצין חובשים. השלים לימודי דוקטורט בהצטיינות מטעם אוניברסיטת בר-אילן, שם למד אצל פרופ' אברהם שאנן, פרופ' משה שוורץ, פרופ' יהודה רצהבי ופרופ' צבי לוז. חוקר ספרות העלייה השלישית והרביעית, והפרוזה העברית הקדומה והחדשה.
ליפסקר לימד באוניברסיטת בר-אילן במחלקה לספרות משווה ובמחלקה לספרות עם ישראל, שבראשה עמד בשנים 1998–2002. הוא כיהן כראש מכון קורצוויל וראש היחידה ללימודים בין תחומיים באוניברסיטה, שכוללת את המרכז הרב תחומי לחקר המוח ומדעי המוח, התוכנית ללימודי פרשנות ותרבות, התוכנית לימודי מגדר, התוכנית ללימודי מדע טכנולוגיה וחברה, התוכנית לניהול ויישוב סכסוכים. בין השנים 2013-2007, היה עמית-מחקר במרכז ללימודים מתקדמים במכון שלום הרטמן בירושלים. משנת 1986 ואילך לימד במכללות להכשרת אקדמאים להוראה: מכללת בית ברל ובמכללה האקדמית לחינוך גורדון, שם שימש כיושב ראש המועצה האקדמית במשך כ-10שנים משנת 2000.
בשנים 2000–2018, שימש כעורך ראשי של כתב העת לחקר הספרות באוניברסיטת בר-אילן - "ביקורת ופרשנות", כתב עת רב-תחומי לספרות ולתרבות. בשנים 2004-1998 שימש כעורך ראשי של השנתון "צפון" מטעם אגודת הסופרים בחיפה (כרכים ו, ז, ח). כתב עשרות מאמרים, ערכים אנציקלופדיים ורשימות בעברית ובאנגלית על השירה והפרוזה העברית המודרנית ועל תולדות הסיפור העברי הקדום. ליפסקר הוא העורך הראשי של סדרת "תימה" הרואה אור בהוצאת אוניברסיטת בר-אילן, של סדרת "אופקי מחקר - מחקרים בתאוריה ובפואטיקה של הספרות" וכן של סדרת הפרסומים על שירת אורי צבי גרינברג. פרסם סיפורים וספר שירה.
ליפסקר היה חוקר אורח באוניברסיטת גטינגן בגרמניה (1986), חוקר אורח במכון פידיאה בסטוקהולם, שוודיה (2001), פרופסור אורח במכון טאובה באוניברסיטת סטנפורד, קליפורניה (2007), פרופ' אורח באוניברסיטת קנסאי, יפן (2012), פרופ' אורח במכון ללימודי יהדות באוניברסיטת פוטסדאם גרמניה (2012, 2014, 2018) ובבית הספר לתאולוגיה באוניברסיטת דושישה בקיוטו, יפן (2016-2014).
אבידב ליפסקר הוא חתן פרס יזהר לחקר הספרות העברית והוראתה לשנת תשע"ז.
נשוי בשנית לחוקרת הספרות פרופ' רחל אלבק-גדרון ואב ל-2 מנישואיו הראשונים.
תחומי מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
שירת העלייה השלישית והרביעית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעבודותיו המונוגרפיות עסק ליפסקר במכוון במשוררים 'שוליים' מתוך תפישה היסטוריוגרפית חדשה לפיה 'הטעם הממוצע' ולעיתים אף הכתיבה הגרפומנית, מייצגים את סף-הסגנון והטעם הספרותי שממנו אפשר למדוד ולהעריך סגנונות פואטיים של התקופה. המונוגרפיות על שירת ש' שלום, יצחק עוגן ואברהם ברוידס מתארות את צורת הייבוא של עמדות אסתטיות ופרקטיקות פואטיות מאירופה לארץ ישראל – בעיקר הסימבוליזם והאקספרסיוניזם. מחקרים אלה מטפלים גם בשאלות סוציולוגיות של זיקה להקשר חברתי ותרבותי. מחקר זה נתמך בחקר אגרות ויומנים ובמסגרתו ראו אור אגרות יצחק למדן, וכן יומן למדן שאותו ההדיר בסיועו של ד"ר איתמר דרורי. החיבור ראה אור בהוצאת אוניברסיטת בר-אילן בתמיכת הקרן הלאומית למדעים.
הפרוזה של ש"י עגנון[עריכת קוד מקור | עריכה]
סדרת מסות העוסקות בחקר הכרוניקה המיתולוגית שברא עגנון ככתב זיכרון לקהילה היהודית ובעיקר לטקסטים הנעלמים שלה. בסדרת מחקרים זו אשר שני הכרכים שלה מחשבות על עגנון א-ב ראו אור בהוצאת אוניברסיטת בר-אילן נפרשת 'מחשבת הקהילה' של עגנון, ובעיקר היסוד הטקסטואלי שלה כמכונן את הממשות ההיסטורית היהודית. הספר השני מחשבות על עגנון עוסק ב'סובייקט הכותב' של הסופר, התאולוגיה שלו ומחשבת הספר שלו.
השיח האקולוגי על הספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ליפסקר פיתח מודל היסטוריוגרפי שאותו כינה 'אקולוגיה של ספרות'. מודל זה מטפל בטקסטים ספרותיים כפריטים בתוך מערכת תרבותית רחבה לאו דווקא טקסטואלית, אלא גם חזותית-פלסטית ואקלימית תרבותית. את המסה הפרוגרמאטית על היסטוריוגרפיה האקולוגית שלו (המתנגדת לטוטליות של השיח על 'הרפובליקה הספרותית') פרסם בספרו על שירת יצחק עגן. השיח האקולוגי על הספרות מבקש לתאר את המיומנות הספרותית של היוצר כ'גומחה אקולוגית', כלומר כצורה של כשירות המותאמת באופן ייחודי לתנאים התרבותיים שבתוכם הוא יוצר. זהו שיח המבקש לעסוק בשאלות של שינויי סגנון וטעם במושגים אבולוציוניים תוך פירוק שיטתי של נרטיבים כוללניים על מהפכות ומרידות ספרותיות.[1] עבודותיו בתחום זה עוסקות בעיקר בקשר שבין עיצובים חזותיים של טקסטים ספרותיים, סגנונות ספרותיים ואמנותיים ותרבות חומרית. אופיו של מחקר זה בא לידי ביטוי בספר שיר אדום שיר כחול: שבע מסות על שירת אורי צבי גרינברג ושתיים על אלזה לסקר שילר שנושאו העיקרי חקר הסביבה התרבותית שבה עוצבה שירת אורי צבי גרינברג בחיק המודרניזם ביידיש והאקספרסיוניזם בגרמניה. ספרו המתודולוגי המסכם בנושא זה אקולוגיה של ספרות ראה אור בהוצאת הספרים של אוניברסיטת בר-אילן, 2019 והמשכו אקולוגיה של סביבות ספרותיות ראה אור בהוצאת כרמל, 2022.
תימטולוגיה של ספרות עם ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1985 הצטרף ליפסקר אל ממציא הרעיון של 'האנציקלופדיה של הסיפור היהודי', והעורך המייסד שלה פרופ' יואב אלשטיין. בקיץ 1986 לעת שהות כאורח באוניברסיטת גטינגן בגרמניה השתתף עם פרופ' אלשטיין בעיצוב הסופי של מתודת המחקר 'תימטולוגיה של ספרות עם ישראל', שאותה הגה פרופ' אלשטיין. נוסח משותף זה על בסיס המתודה שהגה אלשטיין נדפס 3 פעמים: בכתב העת ביקורת ופרשנות 30, כמבוא לכרך הראשון של האנציקלופדיה של הסיפור היהודי וכמאמר המסכם סמינר בינלאומי בנושא 'תימות ומוטיבים' שנערך באוקטובר 1986 באוניברסיטת פנסילבניה בארצות הברית ובו הציגו השניים במשותף לראשונה את המתודה בפורום בינלאומי.[2] מאז ייסוד האנציקלופדיה אבידב ליפסקר הוא עורך ראשי בה, לצד פרופ' יואב אלשטיין, פרסם מאמרים רבים בתחום זה וכתב למעלה מעשרה ערכים לאנציקלופדיה. "האנציקלופדיה של הסיפור היהודי: סיפור עוקב סיפור", רואה אור בהוצאת אוניברסיטת בר-אילן. האנציקלופדיה ממפה את גרסאות הסיפור היהודי בלשונות: עברית, ארמית, יידיש, לדינו וערבית יהודית. במערכת האנציקלופדיה ארכיון של מאות גרסאות סיפורים יהודיים בדפוסים ובכתבי יד. הכרך הראשון של האנציקלופדיה ראה אור בשנת 2005, הכרך השני בשנת 2009, הכרך השלישי בשנת 2013 והכרך הרביעי כעורך יחיד בשנת 2018. בכל כרך מצויים ערכים אנציקלופדיים המשקפים את אופן השתלשלות הגרסאות של הסיפורים מהתקופה הבתר-מקראית ועד למאה ה-20. במבוא לכרך הראשון מוצגת המתודה שעל פיה ממופים הסיפורים, ואופן ניתוח הגרסאות של כל סיפור (תימה) שיש לו הופעה אחדותית העוברת שינויים ספרותיים במעברו מתקופה לתקופה ובמרחבי-תרבות שונים. מערכת האנציקלופדיה מקיימת במה קבועה של פרסומים אקדמיים בסדרה "תימה" הרואה אור בהוצאת אוניברסיטת בר-אילן, ושאותה ייסד ליפסקר והוא עורכה מאז היווסדה. בסדרה זו רואות אור מונוגרפיות על הסיפורת היהודית וכן קובץ מחקרים הרואה אור מדי כמה שנים בשם "מעשה סיפור".
ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- משחקי השח של אבא - שירים, הקיבוץ המאוחד, 1990.
- סיפוריו שנדפסו בכתב העת 'קשת החדשה' וכתב העת לשירה 'הו!': 'ממצאים פליליים', 'היביסקוס או רימון', 'המיסה'.[3]
ספרי עיון ומחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שירת ש. שלום: מאקספרסיוניזם נוסח העלייה השלישית לסימבוליזם, ספריית פועלים, 1990.
- לעמל יולד: שירת אברהם ברוידס תרע"ט - תשל"ד, מכון מורשת בן-גוריון – אוניברסיטת חיפה, 2000.
- אגרות יצחק למדן, מכון גנזים וקרן מץ, 1998.
- שירת יצחק עוגן: אקולוגיה של ספרות בשנות השלושים והארבעים בארץ ישראל, הוצאת מאגנס, 2006.
- שיר אדום \ שיר כחול: שבע מסות על שירת אורי צבי גרינברג ושתיים על אלזה לסקר שילר, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 2010.
- מחשבות על עגנון, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 2015.
- יומן למדן, תרע"ד-תרפ"ד (1914-1924), הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 2015.
- מחשבות על עגנון, הספר השני, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן 2018.
- אקולוגיה של ספרות, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 2019.
- אקולוגיה של סביבות ספרותיות. הוצאת כרמל, ירושלים, 2022.
עריכה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- נילי סדן, סיפורת שנות העשרים בארץ-ישראל, ספרית פועלים, תשנ"א (עריכה ומבוא).
- נילי סדן, אהרון ראובני - מונוגרפיה, ספרית פועלים, תשנ"ד (עריכה ומבוא).
- גדעון קצנלסון, גולף הכלים של הכוסף - מסות על שירת אורי צבי גרינברג, ירון גולן, 1993 (עריכה ומבוא).
- כתב העת ביקורת ופרשנות (עורך ראשי), המחלקה לספרות עם ישראל, אוניברסיטת בר-אילן (מראשית שנות ה-90 ואילך).
- סדרת "אופקי מחקר" - מחקרים בתיאוריה של הספרות ובפואטיקה תיאורית, אוניברסיטת בר-אילן (משנות ה-90 ואילך).
- סדרת "תימה" לחקר הסיפורת היהודית, אוניברסיטת בר-אילן (2008 ואילך).
- מעשה סיפור א' – מחקרים בסיפורת היהודית (עם רלה קושלבסקי), אוניברסיטת בר-אילן, 2006.
- מעשה סיפור ב' – מחקרים בסיפורת היהודית (עם רלה קושלבסקי), אוניברסיטת בר-אילן, 2009.
- מעשה סיפור ג' – מחקרים בסיפורת היהודית (עם רלה קושלבסקי), אוניברסיטת בר-אילן, 2013.
- מעשה סיפור ד' - מחקרים בסיפורת היהודית, אוניברסיטת בר-אילן, 2018.
- סיפור עוקב סיפור – אנציקלופדיה של הסיפור היהודי (כרך א'; עם יואב אלשטיין ועם רלה קושלבסקי), אוניברסיטת בר-אילן, 2005.
- סיפור עוקב סיפור – אנציקלופדיה של הסיפור היהודי (כרך ב'; עם יואב אלשטיין ועם רלה קושלבסקי), אוניברסיטת בר-אילן, 2009.
- סיפור עוקב סיפור – אנציקלופדיה של הסיפור היהודי (כרך ג'; עם יואב אלשטיין), אוניברסיטת בר-אילן, 2013.
- סיפור עוקב סיפור - אנציקלופדיה של הסיפור היהודי (כרך ד') אוניברסיטת בר-אילן, 2018.
- המתכונת והדמות: מחקרים ועיונים בשירת אצ"ג (עם הלל ויס), אוניברסיטת בר-אילן, 2000.
- רחובות הנהר לאורי צבי גרינברג – מחקרים ותעודות (עם תמר וולף-מונזון) אוניברסיטת בר-אילן, 2007.
- 24 קריאות באהרון אפלפלד (עם אבי שגיא), אוניברסיטת בר-אילן ומכון שלום הרטמן, 2012.
- אורי צבי גרינברג בשנות העשרים - מחקרים ותעודות (עם תמר וולף-מונזון) אוניברסיטת בר-אילן, 2021.
- ארצות הצבי: מחקרים על אדם ונוף בספרות העברית מוגשים לצבי לוז (עם זיוה שמיר), כרמל, ירושלים, 2021.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אבידב ליפסקר, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
- [ספר ליובלו של אבידב ליפסקר] מחשבת הספר: מחקרים בספרויות יהודיות מוגשים לאבידב ליפסקר, עורכים: יגאל שוורץ, לילך נתנאל, קלאודיה רוזנצווייג, רונה טאוזינגר, רמת גן: הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 2020.
- דף הבית של פרופ' ליפסקר באתר אוניברסיטת בר-אילן.
- דף המרצה ליפסקר באתר המחלקה לספרות עם ישראל באוניברסיטת בר-אילן.
- אתר האנציקלופדיה התמטולוגית.
- שירת יצחק עגן באתר מאגנס.
- מיכאל גלוזמן, לכתוב את ההיסטוריה של הספרות דרך משוררים שוליים, באתר הארץ, 28 בינואר 2007 - על ספרו של ליפסקר "שירת יצחק עגן: אקולוגיה של ספרות בשנות השלושים והארבעים בארץ ישראל".
רות אלמוג, מהי בעצם שירה אקספרסיוניסטית, באתר הארץ, 7 ביוני 2013- רשימת המאמרים של אבידב ליפסקר באתר רמב"י.
- מיכל ארבל: ההביטט והגומחה: על אקולוגיה של ספרות מאת אבידב ליפסקר, NAPH (22)2020 http://naphhebrew.org/hhe-22-2020
- אבידֹב ליפסקר-אלבק, א״ב יהושע – רטרוספקטיבה: ממטאפיזיקה של רוע לאתיקה של מצבים, מכאן י"ד, מרץ 2014, עמ' 311–326.
אבידב ליפסקר, ברשת החברתית פייסבוק
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ כמתואר למשל במאמר על 'מרד הצעירים' 'המרד?: נראטיב היסטוריוגרפי מומצא', מחקרי ירושלים לספרות 22, האוניברסיטה העברית, מאגנס ירושלים תשס"ח, עמ' 30-3.
- ^ Yoav Elstein & Avidov Lipsker, ‘The Homogeneous Series in the Literature of the Jewish People: A Thematological Methodology’, in: Frank Trommler (Edit.), Thamatics Reconsidered, Essays in Honor of Horst. Daemrich, Rodopi, Amsterdam: 1995, pp. 87-116.
- ^ אבידב ליפסקר, המיסה, הו! 7, ינואר 2009, עמ' 154–165