אבל פן
 | |
| לידה |
1 בינואר 1883 קרסלבה, לטביה  |
|---|---|
| פטירה |
דצמבר 1963 (בגיל 80) ירושלים |
| שם לידה |
אבא פפרמן |
| מקום קבורה |
הר המנוחות |
| מקום לימודים |
אקדמיה ז'וליאן |
| תחום יצירה | ציור |
| הושפע על ידי |
יהודה פן |
| צאצאים |
אתיאל פן |
  | |
אָבֵּל פַּן (במקור אבא פפרמן, בגרמנית: Abel Pann; 1 בינואר 1883, קרסלאבקה, האימפריה הרוסית – דצמבר 1963, ירושלים) היה צייר יהודי שפעל בעיקר בארץ ישראל ובישראל.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד בשם אבא פפרמן לנחום ובתיה (בת ירמיהו טיטלמן) בעיירה קרֶסלאבה (Krāslava) שבפלך ויטבסק של האימפריה הרוסית, (היום עיר בלטגליה שבלטביה). סבו, אליהו פפרמן, היה רב וראש ישיבה בדבינסק, ופן זכה לחינוך דתי בחדר. את יסודות הרישום והציור קנה בגיל שתים עשרה אצל הצייר יהודה פן מוויטבסק, שהיה גם מורם של מארק שאגאל ואוסיפ זאדקין, והחל סובב בערי רוסיה ופולין כשהוא מתפרנס כשוליה של צייר שלטים. כישרונו משך את תשומת לבו של בעל מפעל גפרורים, שמימן בשנת 1898 את לימודיו בבית הספר לאמנויות יפות באודסה.
פרעות קישינב בפסח 1903 הותירו בו חותם עמוק. הוא הגיש ציור שהכין בעקבות ביקורו בקישינב כעבודת הגמר של לימודיו, ותחושת הכאב שהותירו בו הפרעות נטעה בו נחישות להקדיש את כישרונו לתיעוד הגורל היהודי. עם סיום לימודיו באודסה עבר פן לפריז ועסק שם בעיקר בציורים מהווי חיי היהודים, על–פי זכרונו, ובגישה הומוריסטית-קריקטוריסטית.
בשנת 1912 הוזמן פן על–ידי בוריס שץ, מנהל "בצלאל", להורות בבית הספר הירושלמי. פן הגיע לארץ ישראל שנה מאוחר יותר. באוגוסט 1914, כאשר שב לפריז לאסוף את מטלטליו ולחזור לירושלים, פרצה מלחמת העולם הראשונה ופן, שהיה נתין ארץ אויב (צרפת) מנקודת מבטו של השלטון העות'מאני, לא הורשה לשוב ארצה.
בשנות המלחמה הקדיש פן את מרצו לכרזות וציורים שעודדו ללחימה ותיעדו את מוראות הכיבוש הגרמני. במיוחד בלטה בתקופה זו סדרה של חמישים ציורים שתיארה את פגעי המלחמה בחזית המזרחית, שם ניגפו הרוסים מפני הגרמנים ומאות אלפי יהודים גורשו מזרחה.
פן נסע בשנת 1917 לארצות הברית, שם הציג את סדרת רישומי "נאד הדמעות" וזכה להצלחה ניכרת והוגדר "גדול הציירים היהודים" של התקופה. הסדרה נרכש על–ידי מרקוס פכנהיימר ונתרם לבית הנכות בצלאל, בו הוצג בהיכל שתיעד את סבלות היהודים ("אולם נאד הדמעות").
בשנת 1921 שב פן לירושלים והקדיש את זמנו ומרצו לסדרה ארוכה של ציורים על נושאים תנ"כיים. ציורים אלו הוצגו ב-2003 במסגרת התערוכה "היינו כחולמים"[1] במוזיאון ישראל. בציורי התנ"ך שלו השתמש פן בדמויות מזרחיות שהתבססו על תושבי ירושלים, כשהוא משלב את התפישה האירופית של המזרח כשילוב של ארוטיקה וברבריות, עם הצגת הדמויות התנ"כיות כתושבי המזרח בני זמנו, כשהוא נוסך לתוך השעטנז תכשיטים, עדיים ופריטי לבוש אותנטיים בשילוב עם סממני "אוריינטליות" שליקט ממופעי בלט פריזאיים וסרטי ראינוע. בשנת 1921 נשא לאשה את אסתר למשפחת ניסנבוים.
פן נפטר ב-1963, בגיל 80. הותיר אישה, אסתר, ובן, איתיאל. בנו האחר, אלדד פן, נהרג בהגנת גוש עציון במלחמת העצמאות.
שמו הונצח ברחוב ברמת דניה בירושלים.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אבל פן, באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
- דוד תדהר (עורך), "אבל פן", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ד (1950), עמ' 1936
- מ. חן, עם אבל פן בבית האמנים, הד-המזרח, 9 ביוני 1950
- נילי פרידלנדר, האמן שנודע כ"צייר התנ"ך" ישב 43 שנים בירושלים, מעריב, 16 בדצמבר 1963
- א. ח. אלחנני, אבל פן – צייר התנ"ך: (במלאות שלושים לפטירתו), דבר, 17 בינואר 1964
- דוד גלעדי, הגשר שנטה אבל פן אל התנ"ך, מעריב, 10 בדצמבר 1982
- גדעון עפרת, אבל פן מלווה את שיירת הסבל - מקישינוב עד גירוש 1916, באתר הארץ, 19 בנובמבר 2003
- גדעון עפרת, "תורת הגזע על פי אבל פן", המחסן של גדעון עפרת, 31 בינואר 2016
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]