איבר שהנשמה תלויה בו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אֵיבֶר שהנשמה תלויה בו הוא מושג הלכתי המתאר איבר בעל תפקיד ומשמעות מהותית בגוף האדם, או בגוף הבהמה. לאיבר זה יש תוקף רב מבחינה הלכתית, והוא נחשב כגוף כולו בדינים מסוימים.

הגדרת איבר שהנשמה תלויה בו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתלמוד הבבלי,[1] יש מחלוקת אמוראים בנוגע למה נחשב איבר שהנשמה תלויה בו:

  1. לדעת רב חסדא, איבר שהנשמה תלויה בו הוא כל איבר שאם יינטל, הבהמה תוגדר כטריפה[2].
  2. לדעת רבא, איבר שהנשמה תלויה בו הוא כל איבר שאם יינטל, הבהמה תוגדר כנבלה בעת מותה- גם אם נשחטה כדין. בגדר זה נכללים, לדוגמה, ושטה של הבהמה, קנה, ירכה או חללה[3].
  3. לדעת רב ששת, איבר שהנשמה תלויה בו הוא רק איבר שנטילתו תוביל למוות מיידי של הבהמה (כמו הלב או הושט).

ידוע לנו בוודאות על איברים מסוימים הנכללים בהגדרה זו. ”ידי נזירה ורגלי נזירה - לא אמר כלום, ראשי נזירה, כבדי נזירה הרי זה נזיר. זה הכלל, דבר שהנשמה תלויה בו הרי זה נזיר” (מסכת נזיר, דף כ"א, עמוד ב'). כלומר, הראש והכבד נחשבים כדבר שהנשמה תלויה בהם.

לשיטת הרמב"ם, גם לב נחשב אבר שהנשמה תלויה בו[4]. רבי יעקב בן אשר מוסיף גם את הריאות.

הלכה למעשה- אין הכרעה ברורה בעניין אצל הראשונים[5].

השלכות מעשיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדיני הקדש[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר אדם מקדיש חלק מגוף הבהמה (כגון האומר "רגלה של זו עולה"), ישנה מחלוקת אמוראים האם ההקדש חל על כל הבהמה, או שהוא חל רק על החלק שהוקדש. אך גם לדעת מי שסובר שההקדש אינו מתפשט, היכן שהאדם מקדיש דבר שהנשמה תלויה בו גם הוא מודה שהקידושין מתפשטים בכל הבהמה[6].

בדיני ערכין[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר אדם מעריך איבר שהנשמה תלויה בו (כלומר אומר "ערך לבי עלי", לדוגמה), או נודר איבר שהנשמה תלויה בו (כלומר אומר "דמי ריאותי עלי", לדוגמה), הוא חייב לתת את ערך, או את דמי, כל גופו. וכפי שפסק הרמב"ם[7]:

"האומר ערך ידי או ערך עיני או רגלי עלי או שאמר ערך יד זה או עינו עלי לא אמר כלום. ערך לבי או כבדי עלי או ערך לבו של פלוני או כבדו עלי נותן ערך כולו. וכן כל אבר שאם ינטל מן החי ימות אם אמר ערכו עלי נותן ערך כולו..."

הלכות ערכין וחרמין לרמב"ם, פרק ב, הלכה א

בדיני נזירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדם המקבל על עצמו נזירות בדבר שהנשמה תלויה בו, כגון שאמר "ראשי נזיר", "כבדי נזיר" וכדומה, נחשב כנזיר[8].

אופנים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אופנים נוספים בהם דנו בתלמוד ובפוסקים אם דין איבר שהנשמה תלויה בו כדין כל הגוף, הם לעניין תמורה, מכירה, בכור, קידושין ותשלומי ארבעה וחמישה[9].

כמו כן, תרומת איבר מהאיברים שהנשמה תלויה בהם, כאשר התורם עדיין חי, אסורה גם אם נעשה בהסכמה מלאה של התורם[10].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "אבר שהנשמה תלויה בו" בתוך: האנציקלופדיה התלמודית, כרך א', עמ' ק"ט-קי"ג.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת תמורה, דף י"א, עמוד ב'.
  2. ^ וכן הכריע הראב"ד בפירושו לתוספתא- "כל מקום שנעשה בו טריפה אם יחסר מן הבהמה".
  3. ^ עי' בדברי רש"י, "כל דבר הנוטל והופך אותה נבלה מחיים כגון ושט או קנה או הירך או החלל שלה". תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף עח, עמוד ב.
  4. ^ ה', משנה ג', פירוש המשניות להרמב"ם, מסכת ערכין
  5. ^ האנציקלופדיה התלמודית, כרך א', ערך "אבר שהנשמה תלויה בו", טור ק"ט, הערה 4.
  6. ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ז', עמוד א'.
  7. ^ תלמוד בבלי, מסכת ערכין, דף כ, עמוד א
  8. ^ תוספתא, נזיר, פרק ג'; תלמוד בבלי, מסכת נזיר, דף כ"א, עמוד ב'; משנה תורה לרמב"ם, ספר הפלאה, הלכות נזירות, פרק א', הלכה ט"ז.
  9. ^ ראו עליהם באנציקלופדיה תלמודית, כרך א', ערך "אבר שהנשמה תלויה בו", טור ק"ט ואילך.
  10. ^ הרב מרדכי הלפרין, "נטילת איברים להשתלה מתורם חי", בתוך: אסיא, גיליון מ"ה-מ"ו, עמ' 40; הרב שמואל רבינוביץ, "סחר באיברים", בתוך: אסיא, גיליון ס"א-ס"ב, תשנ"ח, עמ' 58.