אברהם בוצר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אברהם בוצר
אלוף אברהם בוצר, מפקד חיל הים, 1968–1972
אלוף אברהם בוצר, מפקד חיל הים, 1968–1972
אלוף אברהם בוצר, מפקד חיל הים, 1968–1972
לידה 25 ביולי 1929
פוליןפולין פולין
פטירה 2 ביוני 2012 (בגיל 82)
תל אביב-יפו, מדינת ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות הצבאי קריית שאול עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך עלייה 1936
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
כינוי צ'יטה
השתייכות פלמ"ח
חיל הים הישראליחיל הים הישראלי חיל הים הישראלי
צבא הגנה לישראל
תקופת הפעילות 19461972 (כ־26 שנים)
דרגה אלוף (ים) אלוף
תפקידים בשירות
פעולות ומבצעים
מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
מבצע קדש  מבצע קדש
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
תפקידים אזרחיים
מנכ"ל חברת קו צינור אילת אשקלון, עורך דין בתחום המשפט הימי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אברהם בוצר (25 ביולי 19292 ביוני 2012), כונה "צ'יטה", היה מפקד חיל הים הישראלי בשנים 19681972.

עד קום המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בוצר (במקור בוצן) נולד בפולין בשנת 1929 ועלה לארץ ישראל בשנת 1936. למד בבית הספר אחד העם ובתיכון חדש, ומגיל 14 היה פעיל בצופי ים. בשנת 1946 התגייס לפלי"ם, השתתף בקורס מפקדי סירות מס' 7 בנוה ים ובקורס חובלים מס' 5 של הפלי"ם ושימש מדריך בקורס מפקדי סירות מס' 8. בשנת 1947 השתתף בהורדת מעפילים בחוף ניצנים מהאוניה "שבתאי לוז'ינסקי", נתפס על ידי שלטונות המנדט הבריטי וגורש לקפריסין, אולם לאחר כשבועיים הוחזר לארץ עקב גילו הצעיר.

שירות בחיל הים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם פרוץ מלחמת העצמאות הצטרף בוצר לחיל הים הישראלי שאך זה הוקם, שירת לזמן קצר בחוליה לחבלה ימית והועבר לשרת כקצין על סיפונן של "אח"י דרום אפריקה (ש-27)" ואח"י אילת (א-16).

לאחר המלחמה המשיך לשרת בחיל הים. בשנת 1952 הועלה לדרגת סרן וקיבל את הפיקוד על הקורבטה אח"י הגנה. באותה שנה נשלח לקורס מג"דים, והמשיך לשרת כסגן המפקד של שתי פריגטות.

באוגוסט 1953 היה בוצר סגן מפקד הקורבטה ווג'ווד שהצטרפה לכח השייטת הגדולה בסיוע לנפגעי הרעש באיי יוון. הוא ירד עם קבוצת ימאים במזרח האי קפלוניה חבשו 80 פצועים ופינו ארבעה פצועים קשה לקורבטה. בוצר נשאר בחוף כקבוצת ניהול ונאסף למחרת על ידי אח"י מזנק (ק-32).[1]

משנת 1954 עד שנת 1955 היה בוצר ראש ענף מבצעים של חיל הים. במסגרת עסקת הרכש של שתי משחתות Z מעודפי הצי המלכותי הבריטי נשלח לבריטניה ומונה לסגן מפקד אח"י אילת. בתפקיד זה השתתף במלחמת סיני והיה מפקד כוח ההשתלטות שעלה על סיפון המשחתת המצרית איבראהים אל-אוול שנכנעה.

בשנת 1957 חזר להיות ראש ענף מבצעים ובשנת 1959 נתמנה למפקד אח"י יפו.

שנתיים לאחר מכן, בשנת 1961, מונה לסגן ראש מחלקת ים ובשנת 1963 יצא לשנת השתלמות בקורס פיקוד ומטה בגריניץ' (בריטניה)

אל"ם אברהם בוצר קיבל את הפיקוד על זירת ים סוף מפקח על הכנת האניה 'עמליה' בנמל אילת, יוני 1967.

בין השנים 1964 ל-1966 שימש כראש מחלקת כוח אדם במפקדת חיל הים. בתפקידו זה פעל להגדיל את מאגר קציני הים ולהכשיר כוח אדם מקצועי לקראת קליטתן של ספינות סער שנבנו בצרפת בעבור חיל הים. בין השאר החליט לפתוח את קורס חובלים גם לבוגרי בתי ספר תיכוניים (עד אז הגיעו לקורס רק בוגרי בית הספר לקציני ים עכו). בוצר ראה את התפתחות האלקטרוניקה והחליט להגדיל את כמות הנשלחים ללימודים בטכניון.

בשנת 1966 יצא ללמוד כלכלה ומדע המדינה באוניברסיטה.

במלחמת ששת הימים מונה למפקד זירת ים סוף. בתפקידו זה היה מפקד הכוח שהשתלט על שארם א-שייח' ללא קרב, לאחר שהמקום ננטש על ידי המצרים.

בספטמבר 1967 מונה לראש מחלקת ים ונעשה למועמד המועדף לפיקוד על חיל הים. בתפקיד זה היה בקבוצת הקצינים הראשונה שהועלתה לדרגה החדשה שהונהגה אז, תת-אלוף.

בתקופת כהונתו טובעה המשחתת "אח"י אילת". על נסיבות טיבועה אמר בוצר: ”הייתה סדרת תקלות, כולל כשל מודיעיני. אבל בראש וראשונה, האונייה לא הייתה צריכה להימצא היכן שנמצאה. כולם - המטכ"ל שהורה לה לצאת לסיור, וכל הפיקוד הבכיר של חיל הים, כולל אני - יכולים היו להתנגד ולסכל את הפקודה.[2]

כשלושה חודשים לאחר מכן טבעה הצוללת דקר. בוצר קיבל את הודעתו של רס"ן מיכאל ברקאי מפקד אח"י לויתן הדורש להמשיך בהפעלה רגילה ואישר לה לצלול. הצלילה עברה בשלום ומפקד חיל הים שלמה אראל אישר את חידוש הצלילות לצוללות.

מפקד חיל הים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1 בספטמבר 1968 מונה בוצר למפקד חיל הים והועלה לדרגת אלוף. בעת שקיבל את הפיקוד, היה חיל הים נתון בנחיתות מבצעית. תוכנית בניין הכוח טרם הניבה פירות. הצפיות מחיל הים שהתבדו בפעילות בזירה הימית במלחמת ששת הימים, וכן טיבוע המשחתת אילת וטביעת הצוללת דקר הנמיכו את ההערכה לחיל הים בציבור.

פעילות מבצעית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופה שבה פיקד בוצר על חיל הים היה צה"ל עסוק בפעילות מבצעית רבה: בחזית המצרית התנהלה מלחמת ההתשה ובחזית הירדנית התנהלה פעילות ענפה נגד ארגוני המחבלים. חיל הים היה מעורב במרבית פעולות הפשיטה שבוצעו בחזיתות אלה בשל הצורך לחצות מכשולי מים (תעלת סואץ ונהר הירדן).

המבצעים החשובים שביצע חיל הים בתקופת פיקודו של בוצר היו:

לפעילות המבצעית של יחידות חיל הים במהלך מלחמת ההתשה, ובראשן הקומנדו הימי, הייתה השפעה ישירה על היכולת שהפגין חיל הים במלחמת יום הכיפורים. במלחמת ההתשה נרכשו והוטמעו בחיל הים עקרונות לחימה וערכים כמו: נכונות לפעילות מבצעית, גישה התקפית, דבקות במטרה ואומץ לב. יתר על כן, המבצעים הרבים הכניסו את חיל הים כולו לשגרה של נוהלי קרב על כל המשתמע מכך (ייזום דחיפה וקידום מבצעים, תכנונים מבצעיים, שיתוף פעולה עם אג"ם מבצעים, חיל האוויר והפיקודים, השגת אישורים לפעולות מהמטכ"ל ומהדרג המדיני, תדרוכים, תחקירים, הפקת לקחים וכו').

בניית הכוח הימי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימי כהונתו של בוצר נמשך בניין הכוח בתוכנית שהחלה על ידי קודמיו. ספינות סער החלו להגיע ואיתן נעשה שינוי גדול בסדר הכוחות של חיל הים.

ספינות טילים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – ספינות סער
  • הברחת ספינות שרבורג: כאשר הטילו הצרפתים אמברגו על משלוחי נשק מצרפת לישראל בדצמבר 1968, נותרו בצרפת חמש ספינות טילים מדגם סער 3. ספינות אלה חולצו מנמל שרבור במבצע מורכב (מבצע נועה) והגיעו לישראל בסוף דצמבר 1969.
  • הצטיידות באמצעי הגנה נגד טילים: כלקח עיקרי מטיבוע המשחתת אילת, יזם בוצר והשקיע משאבים רבים בפיתוח ובהצטיידות באמצעי הטעיה אלקטרוניים שהורכבו בספינות הטילים מיד בגמר פיתוחם.
  • עדיפות להתחמשות בטיל "גבריאל": לאחר שהושלמו עבודות הפיתוח והניסוי של הטיל "גבריאל" לטווח 20 ק"מ, שנועד בתחילה כנגד המשחתות מסדרת סקורי, הועלתה הצעה מהמפתחים להגדיל את טווח הטילים עד 40 ק"מ. בוצר החליט לתת עדיפות להצטיידות הספינות בטילים כפי שהם על פני ההשקעה בפיתוח הגדלת הטווח. היה בזה סיכון מחושב גדול מאוד. תוצאת ההחלטה היו : מחד ש-12 מתוך 14 ספינות שייטת ספינות הטילים אכן חומשו בטילי "גבריאל", ומאידך עדיפות הטווח של טילי "סטיקס" נעשתה לבעיה המבצעית מרכזית. סגירת הפער היוותה את הנושא העיקרי בתורת הקרב של ספינות הסער, שנבנתה אז על ידי מפקדי שייטת ספינות הטילים: הדר קמחי ושבתאי לוי. פיתוח טיל "גבריאל" ארוך טווח התחיל לאחר המלחמה וספינות הטילים חומשו בו באמצע שנות ה-70.
  • ספינות סער 4: במספנות ישראל נמשכה בניית הספינות מדגם סער 4. הספינות הראשונות נמסרו לחיל הים חודשים ספורים אחרי סיום כהונתו של בוצר.
  • מעמד מפקד הסטי"ל : בוצר היה גאה במיוחד בגיבוי ובתמיכה שנתן להקניית עצמאות למפקדי ספינות הטילים בים. מפקדים אלה היו צעירים בהרבה ממפקדי המשחתות בעבר. הוא נתן חשיבות גדולה לפעילותו זו על פני הנושאים האחרים. מעמדם המכובד של מפקדי ספינות הטילים התגבש במשך השנים והוא מקובל עד ימינו.

צוללות[עריכת קוד מקור | עריכה]

החלפת הפיקוד על שייטת הצוללות. במרכז מפקד חיל הים אלוף אברהם בוצר, מימין המפקד המוסר סא"ל אברהם דרור, משמאל המפקד המקבל רס"ן גדעון רז, 1971.

נחתמה עסקה לבניית שלוש צוללות גל במספנת ויקרס שבאנגליה. הייתה זו הפעם הראשונה שחיל הים הזמין צוללות חדשות המותאמות לצרכיו, שכן עד אז נקנו צוללות ישנות מעודפי הצי הבריטי. העסקה הבטיחה את המשך קיומה של שייטת הצוללות בחיל הים לאחר אובדנה של אח"י דקר. במטכ"ל נעשו ניסיונות רבים להניא את חיל הים מחתימה על ההסכם ולוותר כליל על מרכיב הצוללות שלו, אך בוצר לא נכנע ללחצים.[3]

נחתות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשל צרכים מבצעיים של צה"ל בזירת ים סוף נרכשו נחתות נוספות לחיל הים. ראשונה הייתה אח"י בת-שבע, שהייתה הנחתת הארוכה ביותר בחיל הים, ואחריה שלוש נחתות מדגם "שקמה", שנבנו בארצות הברית במלחמת העולם השנייה.

ספינות סיור לביטחון שוטף[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוך כדי שירות התברר כי יש צורך באבטחה דינמית בכל שעות היממה על הגבולות הימיים. ספינות הטילים לא עמדו בעומס, ונחתמה עסקה לבניית ספינות הדבור הראשונות בארצות הברית, ככלי השיט שישמש את חיל הים במשימות ביטחון שוטף. ספינות הדבור הראשונות הגיעו לישראל בנובמבר 1970.

גיבוש תורת לחימה לסטי"לים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטבעת אח"י אילת באמצעות טילי "סטיקס" שנורו מספינה מצרית (אוקטובר 1967), חייב את חיל הים להפיק לקחים ולמצוא פתרון שיאפשר לספינות הטילים של חיל הים להתגבר על איום ה"סטיקס", שהטווח וכמות חומר הנפץ שלו גדולים לאין שיעור מאלה של ה"גבריאל". התשובה הייתה פיתוח מערכת לוחמה אלקטרונית (ל"א) שתנטרל את יתרונות ה"סטיקס".

עם קליטת ספינות הטילים, טילי ה"גבריאל" ומערכות הל"א, גובשה ותורגלה בתקופתו של בוצר תורת הלחימה של שייטת הסטי"לים. את הפירות קצר חיל הים במלחמת יום הכיפורים, ותחת פיקודו של האלוף בנימין תלם נחל חיל הים ניצחונות בכל קרבות הטילים והשיג שליטה בזירה הימית.

האלוף אברהם בוצר בזירת ים סוף, אוקטובר 1973.

לאחר השירות הצבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בוצר סיים את תפקידו ב-1 בספטמבר 1972. לאחר שחרורו התמנה למנכ"ל חברת קו צינור אילת אשקלון (קצא"א), שם עבד יותר מעשרים שנה. במקביל למד משפטים ועבד כעורך דין בתחום המשפט הימי.

במהלך במלחמת יום הכיפורים, ב-8 באוקטובר, הגיע בוצר לזירת ים סוף, עליה פיקד אל"ם זאב אלמוג, כנציג מפקד חיל הים. ב-12 באוקטובר הגיעה פקודה מאת מפקד חיל הים אל מפקד זירת ים סוף: ”אל"מ אלמוג זאב מתמנה כמפקד כוח אור ירוק. האלוף בוצר מתמנה כמז"ר ים סוף.”.[4] עם ביטולו של "מבצע אור ירוק" חזר אלמוג לפקד על הזירה.[5] ב-16 באוקטובר יצא בוצר עם אח"י חץ לסיור אלים במבואות פורט סעיד. בהמשך המלחמה שימש כעוזר למפקד חיל הים בנושא פעילות צי הסוחר. לימים כאשר נשאל בוצר בראיון על פעילותו במלחמת יום הכיפורים הצניע את תפקידו - ”רק נתתי עצות.”

לאחר פרישתו בילה ימים רבים בספינת המפרש שלו וערך הפלגות רבות בים התיכון. להפלגות אלה זומנו חברים מחיל הים ואחרים שחלקו עם בוצר חוויות ים.

בחודש אוקטובר 2011 נבחר בוצר ליקיר תנועת הצופים, כאיש צופי ים שעשה רבות למען העם והמדינה.

אברהם בוצר נפטר ב-3 ביוני 2012 ונקבר בבית העלמין הצבאי קריית שאול.[6]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הירש גודמן ושלמה מן, צה"ל בחילו אנציקלופדיה לצבא ולביטחון, חיל הים, הוצאת רביבים, 1982, עמ' 134
  • מייק אלדר, שייטת 13 סיפורו של הקומנדו הימי, ספרית מעריב, 1993, עמ' 22, 23, 32-31, 34, 40, 116, 288-285, 368-364, 376, 381, 401, 410, 413, 439, 450, 461, 463, 489-488, 641
  • מייק אלדר, שייטת 11 הקרב על הצל"ש, ספרית מעריב, 1996, עמ'56, 59, 67, 78, 86, 87, 194, 297, 340
  • שמואל ינאי ויוסף אלמוג, השערים פתוחים אסופת זכרונות ההעפלה, הוצאת קרן הפלי"ם, 2001, עמ' 103–104
  • מערכת "בין גלים", "אברהם בוצר - צ'יטה - על חייו ופועלו", מגזין עמותת חיל הים, ספטמבר 2013, עמ' 30

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אברהם בוצר בוויקישיתוף

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שלמה אראל, לפניך הים, עמ' 170
  2. ^ יוסי מלמן, הסוד האחרון של אח"י אילת, באתר הארץ, 8 במרץ 2005
  3. ^ יוסי מלמן‏, המפקד העקשן שהצליח להפוך גיגיות לצוללות, באתר וואלה!‏, 9 ביוני 2012
  4. ^ 12 באוקטובר 09:44, מלחמת יום הכיפורים - יומן גשר מצפ"י עמ' 40
  5. ^ בני אהרון, קצין המודיעין בזירת ים סוף באתר משמר המורשת הימית, דצמבר 2013;
    זאב אלמוג, מפקד שייטת 13 - הפלגות חיי, כנרת, זמורה ביתן, 2014, עמ' 857–863
  6. ^ מערכת אתר צה"ל, נפטר אלוף (מיל') אברהם בוצר, מפקד חיל הים השמיני, באתר צה"ל (דרך ארכיון האינטרנט), 3 ביוני 2012;
    האלוף רם רוטברג, מפקד חיל הים: נמשיך לצעוד בגאווה בדרך אותה סלל האלוף (במיל') בוצר, באתר צה"ל (דרך ארכיון האינטרנט), 3 ביוני 2012;
    שמעון כהן, נמשיך בדרך שהתווה אלוף בוצר דברי מפקד חיל הים רם רוטברג באתר ערוץ 7, 4 ביוני 2012