אברהם מלמט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אברהם מלמט
Abraham Malamat
לידה 26 בינואר 1922
וינה, הרפובליקה האוסטרית הראשונה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 21 בינואר 2010 (בגיל 87)
ענף מדעי היסטוריה, מקרא
מקום מגורים ישראל
מקום קבורה הר המנוחות עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה דוקטור לשם כבוד באוניברסיטת וינה
תרומות עיקריות
חקר תקופת המקרא, מארי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אברהם מלמט (26 בינואר 1922 - 21 בינואר 2010) היה היסטוריון של תקופת המקרא ופרופסור באוניברסיטה העברית בירושלים. מלמט התמחה בחקר תרבות שבט יהודה ושבטי ישראל, וחיבר מספר מאמרים חדשניים על תרבות מארי בפרספקטיבה אובייקטיבית והשוואתית ביחס לשבטי ישראל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלמט נולד לנתן ולאה מלמט בווינה ב-26 בינואר 1922. אביו, שהיה ציוני וחבר בציונים כלליים א', היה סוחר טקסטיל. אימו, שהייתה משכילה ואשת החברה הגבוהה, הייתה עיתונאית עצמאית. בסתיו 1935 עלתה המשפחה לארץ. בתחילה גרו תקופה קצרה בחיפה, ולבסוף עברו לגור לשיכון קבע בתל אביב.

בשנת 1941 החל לימודי לשון עברית, תנ"ך והיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים. במקביל, התגייס בשנה זו לחי"ש. במסגרת השירות יצא לאימונים בסופי שבוע בקריית ענבים, וכמו כן לקח חלק בפעילות הברחות נשק. בשנת 1946 סיים את לימודיו לתואר מוסמך, ובשנת 1947 החל לעבוד על עבודת הדוקטורט, בהנחייתו של פרופ' בנימין מזר מהאוניברסיטה העברית.

עם הקמת צה"ל במהלך מלחמת העצמאות, התגייס מלמט ושירת כקצין גאוגרפיה והיסטוריה צבאית. בשנת 1950 השלים את עבודת הדוקטורט, תחת הכותרת "הארמים באזור ארם נהריים והתהוות מדינותיהם". הוא יקבל את התואר בשנת 1952[1].

בשנת 1951 נישא לנעמה שניידרמן ולימים נולדה בתם היחידה טליה. בשנת 1952 עברה משפחת מלמט להתגורר בשיקגו, ארצות הברית, למשך שנתיים, במסגרת עבודת פוסט דוקטורט במכון ללימודי המזרח הקדום (Oriental Institute), אשר באוניברסיטת שיקגו. ב-1954, עם שובו לארץ, חזר מלמט לעבוד באוניברסיטה העברית, ומונה לחבר סגל זוטר. בשנים אלו הרצה מלמט במספר מוסדות השכלה גבוהה, ביניהם ניתן למנות את האוניברסיטה העברית, סמינר הקיבוצים, סמינר למדריכי עליית הנוער של הסוכנות היהודית, אוניברסיטת חיפה בה לימד במשך 20 שנה (19551975) ועוד.

ב-1961 יצא לשנת שבתון במחלקת המזרח הקרוב באוניברסיטת פילדלפיה. בשנת 1964 התמנה לוועד המנהל של החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, בה שירת במשך כ-40 שנה. באותה שנה התקבל בתור פרופסור שלא מן המניין באוניברסיטה העברית, וב-1970 התקבל כפרופסור מן המניין, והתמנה לראש החוג להיסטוריה של עם ישראל.

ב-1974 נתמנה כחבר ועד של החברה הישראלית להיסטוריה צבאית, ושנתיים לאחר מכן נשלח לייצג את החברה בקונגרס בינלאומי להיסטוריה צבאית בטהראן. באותה שנה גם קיבל הזמנה להצטרף לשורות האקדמיה האוסטרית למדעים כחבר מן המניין, והשיב בחיוב.

בשנים 1976-1977 יצא לשבתון באוניברסיטת אוקספורד, בשנים 1985-1986 באוניברסיטת ייל ובשנת 1991 באוניברסיטת ניו יורק.

בשנת 1991 הפסיק לעבוד באוניברסיטה העברית וזכה למעמד של פרופסור אמריטוס, ובמקביל המשיך במחקר אקדמי והוסיף לפרסם מאמרים. בשנים שלאחר מכן המשיך מלמט להרצות במקומות שונים בארץ ובעולם, דוגמת ה-Jewish Theological Seminary בירושלים בשנים 1995-1998.

בשנת 2002 הוענק לפרופ' מלמט תואר דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת וינה.[2].

בנוסף, מלמט היה חבר במספר אקדמיות זרות נוספות: האגודה המדעית של ריינלנד-ווסטפליה (Nordrhein-Westfälische Akademie), בגרמניה; האקדמיה למחקר יהודי של ארצות הברית (The World of Jewish Academy of Sciences) (חברות של כבוד); Society of Old Testament Studies, באנגליה; Society of Biblical literature, בארצות הברית; והארגון המקראי בדרום אפריקה (חברות של כבוד).

מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחום המחקר העיקרי בו עסק מלמט הוא תקופת המקרא. מחקריו פורסמו בכ-300 מאמרים ו-8 ספרים. מלמט השתייך לזרם אשר חקר את המקרא באופן ביקורתי, ונחשב לפורץ דרך בתחום זה. במסגרתו, עשה שימוש במתודולוגיה השוואתית בין המקרא למקורות מידע נוספים, ביניהם מתחומי הפסיכולוגיה, הסוציולוגיה ומדעי הרוח. פריצות הדרך המרכזיות שלו היו במסגרת עבודות בהן השווה בין עם ישראל של תקופת המקרא, לעיר האכדית מארי (השוכנת במקום שכיום הוא על גבול סוריה-עיראק).

מפרסומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Malamat, A. 1984. Mari and the Early Israelite Experience, Oxford
  • Malamat, A. 2001. History of Biblical Israel - Major Problems and Minor Issues, Liden

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 216 תעודות גמר חלקה השנה האוניברסיטה העברית, חרות, 21 בדצמבר 1952
  2. ^ אברהם מלמט, מווינה לירושלים ועד מארי, דוקוסטורי, 2004
  3. ^ ביקורת: שמואל אחיטוב, ‏הרהורים על תקופות הראשית של עם ישראל, קתדרה 70, ינואר 1994, עמ' 197-193