אהרן טורקניץ
אהרן טוּרקֶניץ (תרל"ג, 1873 – תש"ד, 28 בפברואר 1944) היה איש העלייה השנייה, ממייסדי הפועל הצעיר, חבר הוועד המרכזי שלה, ועורך עיתון "הפועל הצעיר" בדפוס בשנתו הראשונה, ומחנך עברי בגליל.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אהרן בן חנה דבורה וישראל טורקניץ נולד בשנת 1873 בעיירה פינסק שבמערב האימפריה הרוסית (בתחום המושב היהודי, באזור רוסיה הלבנה–ליטא), וגדל בחצר של חסידות קרלין. התחנך בחדרים ובתלמודי תורה, ולמד בישיבה, אך בגיל 18 הסיר מעליו כל סימן לדת. התמסר ללימודים עצמיים בספריות פינסק, העמיק בפילוסופיה, במדעי המתמטיקה והאסטרונומיה, רכש השכלה רבה בספרות ושירה רוסית, טולסטוי ופושקין, מאפו, מיכ"ל ומנדלי מוכר ספרים העבריים. נישא לגאולה. ב-1903 למד באוניברסיטת אודסה קורסים מזורזים במקצוע שהתברר לו כדרוש בארץ ישראל - רפואת שיניים, ולאחר מכן עבד במקצועו בקובל שבווהלין. בשנת 1904 עלה לארץ ישראל עם משפחתו. גם בהגיעו ארצה המשיך להתפרנס כרופא שיניים מביתו שבנווה שלום, אך עיקר מרצו הופנה לפעילותו הציבורית.
ב-1905, זמן קצר לאחר עלייתו, היה מהגרעין המייסד של מפלגת הפועל הצעיר. ב-1907 נוסד עיתון "הפועל הצעיר". על רקע ידיעתו את השפה העברית על בוריה, התמנה כעורך העיתון עם הופעתו בדפוס, לצד זאב סמילנסקי: טורקניץ ערך את גיליונות א', ד', ו', ז' ו-ח'.[1] בגיליונות אלה גם פרסם מאמרים משלו, אך משהפסיק לערוך, לא פרסם עוד. נהג לחתום, כמקובל בעיתון אז, בשם העט "נץ", האותיות האחרונות של שמו הפרטי ושם משפחתו. הוא מחברו של המאמר הראשי בגיליון הראשון: "העבודה הריאלית בא"י" (גיליון 1; ללא חתימה)[2] באותו גיליון פרסם עוד שני מאמרים: "בנין וסתירה" (בחתימת "נץ"),[3] ו"התחלה קשה" (בחתימת "אבי-ברק").[4]
כעבור זמן קצר עבר לשפיה ואחר כך לראש פינה, ושם שימש כמורה לצד שמחה וילקומיץ. הם הקפידו על הוראת עברית מוקפדת ב"ניב הגלילי" לפי שיטת יצחק אפשטיין.
טורקניץ לימד בבית הספר לבנות בנווה צדק ובאופן ייחודי נהג להעביר חלק משיעוריו בגאוגרפיה, מתמטיקה או הנדסה בחצר בית הספר או במגרש סמוך, תוך שהוא ממחיש ומסביר הלכה למעשה את אופן מדידת השטח והחומר העיוני.[5]
בתו יפה, גננת, נישאה לברוך בן-יהודה, שהיה מורה בבית הספר של אביה בראש פינה (בתם השלישית הייתה נתיבה בן-יהודה); בנו ישראל טורקניץ נישא ללולה; ובתו שולמית נישאה ב-1931 לזאב שיפמן.[6]
טורקניץ נפטר בפברואר 1944, בגיל 70 משברון לב לאחר ששמע על שואת יהודי אירופה[7]. נקבר בבית העלמין נחלת יצחק.[8] אלמנתו גאולה נפטרה ב-1959, ונקברה לצדו.
ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- עוד אזכֹּרה - מאת יפה טורקניץ בן יהודה, הוצ' פרטית.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יפה בן-יהודה, בראשית המאה, דבר, 18 באפריל 1962
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ יוסף שפירא, הפועל הצעיר: הרעיון והמעשה, תל אביב: עיינות, תשכ"ז 1967, עמ' 232.
- ^ העבודה הריאלית בא"י, הפועל הצעיר, 23 באוקטובר 1907.
- ^ בנין וסתירה, הפועל הצעיר, 23 באוקטובר 1907.
- ^ הערות קטנות למעשים גדולים: II. התחלה קשה, הפועל הצעיר, 23 באוקטובר 1907.
- ^ אריה יפה, איך לימדו המורים הראשונים, דבר, 9 בספטמבר 1963
- ^ וראו עוד עץ משפחת טורקניץ, באתר JewishGen KehilaLinks .
- ^ אמירה לם, ריאיון עם נתיבה בן-יהודה, ידיעות אחרונות 26 בדצמבר 1997
- ^ אהרן טורקניץ באתר חברה קדישא ת"א–יפו.