אווה אילוז

אווה אילוז
Eva Illouz

אווה אילוז, ספטמבר 2008
לידה	30 באפריל 1961 (בת 62) פאס, מרוקו
מדינה	צרפת, ישראל
מקום מגורים	ירושלים
השכלה	בית הספר ללימודים גבוהים במדעי החברה
מעסיק	האוניברסיטה העברית בירושלים, בית הספר ללימודים גבוהים במדעי החברה, University of Frankfurt Institute for Social Research, אוניברסיטת פרינסטון
תפקיד	סוציולוגית
פרסים והוקרה	פרס א.מ.ת. (2018) פרופסור אלברטוס-מגנוס (2020) prix des Rencontres philosophiques d'Uriage (2013) אבירה בלגיון הצרפתי (1 ביולי 2018)

אווה אִילוּז (נולדה ב-30 באפריל 1961) היא סוציולוגית ישראלית. נשיאת בצלאל בשנים 2013–2014, פרופסור מן המניין במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה שבאוניברסיטה העברית ומופקדת על הקתדרה לסוציולוגיה על שם רוז אייזק, שבראשה עמד לפניה פרופ' שמואל נח אייזנשטדט. כלת פרס א.מ.ת בסוציולוגיה לשנת 2018.

ביוגרפיה

אילוז נולדה בפאס שבמרוקו והיגרה עם משפחתה לצרפת בהיותה בת עשר. סיימה תואר ראשון בסוציולוגיה, תקשורת וספרות בפריז, תואר שני בספרות צרפתית בפריז ובתקשורת באוניברסיטה העברית. את הדוקטורט בתקשורת ולימודי תרבות, קיבלה מבית הספר לתקשורת של אננברג באוניברסיטת פנסילבניה בשנת 1991. עבודת הדוקטורט שלה הייתה בנושא אהבה רומנטית ותרבות ההמונים של המאה ה-20 בארצות הברית, בהנחיית לארי גרוס. אילוז דוברת מרוקאית מדוברת, צרפתית, אנגלית ועברית. למדה במשך שנים רבות בתקופת בית הספר יוונית עתיקה ולטינית.

אילוז שימשה כמורה מן החוץ באוניברסיטת ניו יורק ולאחר מכן התמנתה למרצה באוניברסיטת תל אביב בשנים 1991 - 1999. בשנת 2000 הצטרפה לאוניברסיטה העברית, ומונתה למרצה בכירה. בשנת 2005 התמנתה לפרופסור מן המניין באוניברסיטה העברית. שהתה כפרופסור אורח באוניברסיטאות נורת'ווסטרן ופרינסטון, בבית הספר ללימודים גבוהים במדעי החברה בפריז (EHESS) ובמכון למחקר מתקדם בברלין (2008 - 2009), בשנת 9–2018 שהתה כחוקרת אורחת במכון למחקר מתקדם בפרינסטון.

אילוז היא אחת המייסדים והמנהלים של התוכנית ללימודי תרבות באוניברסיטה העברית. ב-2006 הצטרפה למרכז לחקר הרציונליות. היא עמיתת מחקר במרכז סכוליון באוניברסיטה העברית. אילוז שימשה חברת מערכת של כתב העת "סוציולוגיה ישראלית", יושבת בוועד המייעץ של כתב העת Journal of Consumer Culture Sociological Theory, Society. משתתפת בצוות העורכים של האנציקלופדיה הבינלאומית לסוציולוגיה של בלאקוול שבאוקספורד. חברה בוועד המייעץ של פורום איינשטיין בברלין ובוועדה לבחירת הספר הטוב ביותר של האגודה הסוציולוגית האמריקנית.

אילוז נבחרה על ידי העיתון הגרמני "די צייט" כאחת מתריסר ההוגים שיעצבו את "עולם המחר".

באוגוסט 2012 נבחרה אילוז לכהן כנשיאת בצלאל ובאוקטובר החלה את כהונתה. בשנת 2015 פרשה מתפקידה זה.

בפברואר 2013 זכתה במענק מחקר בסך 250,000 יורו מקרן אלכסנדר פון הומבולדט הגרמנית.

ספרה "מדוע האהבה כואבת" זכה בפרס הספר הטוב ביותר מטעם אגודת אלפין לפילוסופיה בצרפת בשנת 2013, וכן בפרס 2014 Sociology of Emotions Outstanding Recent Contribution.

בשנת 2018 זכתה בעיטור לגיון הכבוד הצרפתי.

אילוז הייתה נשואה לאלחנן בן פורת, פרופסור לכלכלה באוניברסיטה העברית, ולהם שלושה ילדים.

מחקריה

תחומי מחקריה

המחקר שפיתחה אילוז מאז עבודת הדוקטורט שלה, מתמקד בפנייה אל המימד החסר ומנסה להבין מספר אספקטים של הצטלבות רגשות ותקשורת תרבותית:

א. מה היה התפקיד של תקשורת ההמונים (סרטים, ספרים לעזרה עצמית, עיתוני נשים, פרסומות, טלוויזיה) בקביעה ובהגדרת אוצר המילים, המטפורות והמודלים הסיבתיים שבאמצעותם אנו תופסים, חושבים ומנהלים את חיי הרגש.

ב. האם תקשורת ההמונים במאה ה-20 הייתה טרודה באופן בלתי פוסק בהצגת רגשות ובגיוס הצופה/הקורא דרך מנגנונים של תשלובת רגשות, האם אלו תרמו להבדל בחיי הרגש שלנו ואם כן, מהו טבעו של אותו הבדל?

ג. באיזה אופן תרבות הרגש המיוצרת ומובנית בידי התקשורת התרבותית, קשורה לארגונים כלכליים של הקפיטליזם המאוחר?

אלו הם, באופן נרחב, השאלות הכלליות העולות מעבודתה. משום ששאלות אלה הן רחבות בהיקפן, שיטות המחקר שלה לוקטו ממקורות שונים והן "נעות בטווח שמהתבוננות היסטורית ועד תצפית משתתפת, מראיונות עומק ועד ניתוח סמיוטי של טקסטים". זאת על מנת למפות את ההצטלבות המורכבת של טכנולוגיות תרבותיות, רגשות וארגונים כלכליים. באמצעות עבודה על התפר שבין לימודי תקשורת, הסוציולוגיה והאנתרופולוגיה של הרגשות, הסוציולוגיה של הקפיטליזם והסוציולוגיה של התרבות, עבודתה בוחנת את הדרכים בהן תקשורת פופולרית, מערכות ידע, כלכלה ורגשות נפגשים ובאופן הדדי מזינים זה את זה.

האוטופיה הרומנטית: בין אהבה לצרכנות

ספרה זה של אילוז ראה אור לראשונה בשנת 1997 בהוצאת אוניברסיטת קליפורניה בברקלי, הוא תורגם לעברית ויצא לאור בהוצאת זמורה ביתן ואוניברסיטת חיפה בשנת 2002. אילוז טוענת כי אהבה רומנטית היא אחד הנושאים המתאימים ביותר לבחינת המורכבות התאורטית ולבחינה אמפירית של נקודות ההשקה המבלבלות בין רגשות, תרבות וארגונים כלכליים, מפני שבניגוד לרגשות אחרים, האהבה הרומנטית השתנתה עם התפתחות הקפיטליזם. הספר זכה בפרס ציון הכבוד לתרומה בולטת מטעם התאחדות הסוציולוגים האמריקאים לשנת 2000. בספרה אילוז חקרה היסטורית וסוציולוגית את הדרכים בהן כלכלה, ארגונים חברתיים ותרבות הקפיטליזם המאוחר פועלים באינטראקציה זה עם זה כדי ליצור דרכים חדשות לארגון מפגשים רומנטיים. לדעתה רחוק הדבר מלהיות מנוגד לאינטרסים ואסטרטגיות כלכליות – כפי שטענו לעיתים תכופות היסטוריונים – אהבה רומנטית הייתה לווקטור צריכה של מוצרי פנאי, שיוצרו על ידי התעשייה המתרחבת של הפנאי. הרעיון המשתנה של ה"רומנטיקה" – אווירה שהתפשטה על פני משמעויות של תחושות מיוחדות לעומת אחרות – הובנתה כאסוציאציה למשמעויות של מוצרי פנאי כגון "סעודת מותרות", "מתנה מקורית", או "טיול אקזוטי". התסריטים הרגשיים דרכם אנשים חווים את תחושותיהם ותחושות של אחרים כרומנטיים, הם לכן בו זמנית כלכליים ותרבותיים, ורומזים כי ארגונים כלכליים ותרבותיים מזינים זה את זה באופן הדדי. ספר זה מתכוון למלא את המרווח בספרות אודות רגשות ותרבות ההמונים בכך שהוא מראה איך ולמה צמח קוד רגשי (רומנטי), מה היה התפקיד של תרבות התקשורת בת זמננו בהבניית, מתן לגיטימציה, והפצת קוד תרבותי ורגשי חדש, ואיך ההפצה של הקוד הרומנטי החדש מיצבה עצמה באופן אשר תאם את המבנה המעמדי.

תרבות הקפיטליזם

ספר זה יצא לאור בעברית בהוצאת אוניברסיטה משודרת בשנת 2002. בספרה חקרה אילוז את הקשר בין תרבות וקפיטליזם ואת הדרכים השונות בהן הקשר הזה הומשג בספרות הסוציולוגית. בפרט, מתייחס הספר לשתי שאלות: הראשונה עוסקת בסיבה לצמיחה של הספירה התרבותית, כאוטונומית מפטרונות של המדינה או הכנסייה במהלך המאה ה-17 ולהתפתחותה לאחר מכן כספירה ציבורית במאה ה-18. אחת ממטרות הספר היא לזהות את הסוכנים החברתיים (בורגנות, בירוקרטיה מדינתית, אריסטוקרטיה) האחראים לאוטונומיזציה של הספירה התרבותית. השאלה השנייה עוסקת בשאלת ההשפעה של הקפיטליזם על ספירות של משמעויות ובפרט על הספירות הפרטית והציבורית. באופן מפורש יותר, הבעיה היא להבין כיצד הקפיטליזם בו זמנית נעל נשים באידאולוגיות מהותניות של מגדר ואהבת חיי המשפחה ובמקביל, כפי שהציעו אדם סמית', דייוויד יום ואחרים גם טיפח הקפיטליזם סנטימנטים "עדינים" כגון חברות, חמלה, ואהבה רומנטית, החיוניים להתפתחות חברה מתורבתת.

אופרה וינפרי וזהרו של הסבל: חיבור על תרבות פופולרית

ספרה השלישי של אילוז (Winfrey and the Glamour of Misery: An Essay on Popular Culture) ראה אור בהוצאת אוניברסיטת קולומביה בשנת 2003 והוא זכה בפרס הספר הטוב ביותר מטעם התאחדות הסוציולוגים האמריקאים בשנת 2005. הספר מנתח את אחת התופעות המעניינות ביותר של שנות ה-90 לדעת אילוז, תופעת תוכניות אירוח טלוויזיוניות. לדעת אילוז תופעה זו חשובה במיוחד לסטודנט של תרבות ורגשות מפני שהיא מצביעה על שינוי הצורה המעמיק של הספירה הציבורית, כלומר העובדה שהיא הפכה נשלטת בידי החשיפה של האינטימיות והרגשות. היא ניסתה להבין את התופעה הזו בהתייחס לדמות בעלת העוצמה הרבה ביותר בתחום תוכניות האירוח: אופרה וינפרי. בעוד שבספרה הראשון בחנה את הדרכים בהן העולם הפרטי של האהבה והטקסיות עוצב בידי סמלים ודימויים של תרבות הצריכה, בספר זה, היא בוחנת את הדרכים בהן העולם הציבורי של הטלוויזיה שינה צורתו על ידי ההצגה המתמדת של החיים הפרטיים, רגשות ומערכות יחסים אינטימיות. בפרט, היא מנתחת את המבנים התרבותיים המונחים ביסוד הפקת האוטוביוגרפיה של אופרה וינפרי, ההבניה של סיפורי האורחים שלה, התערבותם של מומחים בזירה של תוכניות האירוח, מועדון החברים של הספר ומאות ההודעות והסיפורים המפורסמים באתרי האינטרנט הרבים הקשורים לתוכניתה. המחקר אודות האנסמבל המורכב הזה מנתח את התהליך בו חיים פרטיים מומרים לסחורה ציבורית דרך הפריסה של מבנה השיח הטיפולי, אשר מוסד בכל רחבי העולם במדינת הרווחה ובשוק. כאן, היא מנתחת גם את הדרכים בהן סדרים תרבותיים ורגשות נפגשים וניזונים זה מזה באופן הדדי.

אינטימיות קרה - עלייתו של הקפיטליזם הרגשי

ספרה זה של אווה אילוז ראה אור בעברית בשנת 2008 בהוצאת הקיבוץ המאוחד. במקור הוא התפרסם בהוצאת פוליטי בשנת Cold Intimacies: The Making of Emotional Capitalism), 2007), אילוז הוזמנה להעביר את הרצאות אדורנו היוקרתיות בגרמניה. הרצאות אלה פורסמו על ידי סורקמפ הוצאה לאור (2006) ותורגמו במספר בתי הוצאה לאור נבחרים (Le Seuil, Feltrinelli, Alejandro Katz, Polity Press, Gefühle in Zeiten des Kapitalismus ובעברית הקיבוץ המאוחד). ספר זה מציג אלטרנטיבה להשקפה (הסוציולוגית) השכיחה, כי הקפיטליזם יצר עולם א-רגשי הנשלט בידי רציונליות ביורוקרטית; כי ההתנהגות הכלכלית מצויה בקונפליקטים עם אינטימיות ומערכות יחסים אותנטיות; כי הספירות הציבורית והפרטית מנוגדות האחת לשנייה באורח חסר תקנה; וכי אהבת אמת עומדת בניגוד לתחשיבים ואינטרסים אישיים.

במקום זאת, טוענת אילוז כי תרבות הקפיטליזם טיפחה תרבות רגשית עוצמתית – במקום העבודה, במשפחה, וביחסים שלנו עם עצמנו. יחסים כלכליים הפכו רגשיים, בעוד מערכות יחסים קרובות ואינטימיות הפכו יותר ויותר מוגדרות על ידי מודלים כלכליים ופוליטיים של הבורגנות, הבורסה, והון עצמי. התהליך הדואלי שבאמצעותו מערכות יחסים רגשיות וכלכליות מגדירות ומעצבות זו את זו נקרא: "קפיטליזם רגשי". אילוז מוצאת ראייה לקיומו של תהליך הקפיטליזם הרגשי באתרים חברתיים שונים: סרטים, ספרות לעזרה-עצמית, עיתוני נשים, תוכניות אירוח, קבוצות תמיכה, סדנאות למטרות רווח, ובצורה הבולטת ביותר באתרי היכרויות באינטרנט. ספר זה טוען, כי הספירה הציבורית הפכה רוויה במופעים של רגשות פרטיים, כי הזהות המודרנית רוויה בסבל נפשי וכי אתרי היכרויות אינטרנטיים מסמנים שינוי צורה משמעותי במסורת הרומנטית, בשל הדרך בה רציונליות ורגשנות הפכו שזורות זו בזו.

גאולת הנפש המודרנית: פסיכולוגיה, רגשות ועזרה עצמית

ספר זה יצא לאור בהוצאת אוניברסיטת קליפורניה בשנת 2008 וראה אור בעברית בהוצאת הקיבוץ המאוחד בשנת 2012. הספר הוא המשך ישיר והארכה של הרצאות אדורנו ושל העניין המתמשך של אילוז באינטראקציות בין רגשות, קפיטליזם ותרבות פופולרית (או תקשורתית). הספר הזה חוקר את הדרך בה שפת הטיפול, אשר פותחה בידי מדענים בעולם האקדמיה, עברה פופולריזציה דרך פרסום המוני, הפצה רחבה של מגזינים, ספרות פופולרית, ותוכניות אירוח טלוויזיוניות. עבור הסטודנטים לתרבות, לשפה הטיפולית יש מעלה נדירה בהיותה שפה איכותנית חדשה של העצמי לדעת אילוז. אף על פי שהיא נשענה על השקפה עתיקה אודות נפש האדם, לשפה זו אין למעשה הנחות מראש בתרבות האמריקאית או האירופאית. בהמשך לכך, היא מייצגת באופן ייחודי אפשרות טהורה להבנה כיצד צומחות צורות תרבותיות חדשות, ואיך שפה חדשה, מרגע ששולבה במוסדות מרכזיים של החברה האמריקאית - המדינה, התאגיד, המשפחה, בית הספר ותקשורת ההמונים – שינתה את המבנה הרגשי שלנו. באותו עניין, הספר הזה חוקר את מערכת היחסים המורכבת מידע, מוסדות, ותרבות האירוח בתקשורת אל מול החיים הרגשיים.

הספר יצא לאור בגרמנית ב-2011 והיה ברשימת רבי-המכר של הדר שפיגל.

ספריה

עד לשנת 2013 כתבה 80 מאמרים ופרקים בספרים ו-8 ספרים שתורגמו ל-15 שפות ובהן ספרדית, צרפתית, פולנית, טורקית ועוד.

בעברית:

• תרבות הקפיטליזם, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון – ההוצאה לאור, תשס"ג 2002
• תורגם: האוטופיה הרומנטית: בין אהבה לצרכנות" חיפה, הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה, זמורה ביתן (תשס"ב, 2002).
• תורגם: אינטימיות קרה - עלייתו של הקפיטליזם הרגשי, סדרת קו אדום, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2008.
• תורגם: גאולת הנפש המודרנית: פסיכולוגיה, רגשות ועזרה עצמית, מאנגלית: איה ברויאר, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2012.
• תורגם: מדוע האהבה כואבת, הוצאת כתר, 2013.
• תרגום: סופה של האהבה: סוציולוגיה של יחסים שליליים, בן שמן: כתר, 2020.
• תרגום: שלטון האושר: איך מדע האושר שולט בחיינו (יחד עם אדגר קבאנאס), בן שמן: כתר, 2022.
• רגשות נגד הדמוקרטיה, נכתב יחד עם אביטל סיקרון, הקיבוץ המאוחד, 2024

• 1997. Consuming the Romantic Utopia: Love and the Cultural Contradictions of Capitalism. Berkeley: University of California Press. (371 pp.). (Honorable mention, Best Book Award, American Sociological Association 2000).
• 2003. Oprah Winfrey and the Glamour of Misery: An Essay on Popular Culture. Columbia University Press (300 pp.) (Best Book Award, American Sociological Association, 2005)
• 2007. Cold Intimacies: The Making of Emotional Capitalism, Polity Press, London.
• 2012. Why Love Hurts: A Sociological Explanation, Polity Press.
• 2014. Hard Core Romance: Fifty Shades of Grey, Best Sellers and Society, University of Chicago Press.
• 2015. Israel - Soziologische Essays, suhrkamp

עמדתה ביחס לסכסוך הישראלי-פלסטיני

בריאיון שנערך בעיתון הגרמני "דר שפיגל" באוגוסט 2014, במהלך מבצע צוק איתן, הציגה פרופ' אילוז את דעתה על הסכסוך הישראלי-פלסטיני, ואת אבחנותיה על החברה הישראלית: "איפה שאתה רואה בני אדם, ישראלים רואים אויבים. ישראל היא מדינה מפוצלת, סכיזופרנית". לשאלת המראיין על כך שישראל נעשתה חברה מיליטנטית יותר ויותר היא משיבה ש"ישראל היא כוח צבאי קולוניאליסטי. הצבא שולט בפלסטינים על ידי רשת של כלים קולוניאליסטים". כשנשאלת אילוז כיצד היא מסבירה את השינויים בישראל היא משיבה ש"תנועות משיחיות ימניות התחזקו בישראל והפכו למיינסטרים". לפי דבריה "לאנשים חילונים בתל אביב יש מכנה משותף גבוה יותר עם אזרחי ברלין מאשר עם הציבור הדתי ימני בישראל". כמסקנה קוראת אילוז להקמת תנועה ש"תתמוך בדמוקרטיה ותגן עליה. הקול של קיצונים ימנים חזק וברור יותר מאשר בעבר. גזענים ימנים לא מתביישים בעצמם. הסכנה האמיתית לישראל מגיעה מבפנים. האלמנטים הגזעניים והפשיסטיים מסכנים את הביטחון של ישראל לא פחות מאשר האיומים שבחוץ".

במאי 2021 נמנתה עם החותמים על מכתב המופנה לבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג בנוגע לשלטון הישראלי ביהודה ושומרון, ובו קריאה לבית הדין שלא לסמוך על הגופים הרשמיים של מדינת ישראל, ולחקור בעצמו את הנעשה.

קישורים חיצוניים

• אווה אילוז, באוניברסיטה העברית
• דף הבית של פרופ' אווה אילוז, באתר המרכז הבינתחומי הרצליה
• מאמרי אווה אילוז, באתר "הארץ"
• קובי בן-שמחון, הסוציולוגית אווה אילוז מנסה להבין כיצד שינה הקפיטליזם את הרומנטיקה, באתר הארץ, 18 ביוני 2009
• אבנר שפירא, עכבר העיר אונליין, הישראלית אווה אילוז נבחרה כאחת ההוגים ש"ישפיעו על עולם המחר", באתר הארץ, 4 במאי 2009
• על זכייתה בפרס פולק ע"ש יורם בן-פורת(הקישור אינו פעיל), אתר האוניברסיטה העברית בירושלים, 27 באוגוסט 2008
• שוקי טאוסיג, ריאיון עם אווה אילוז על ספרה "תרבות הקפיטליזם", כל העיר ב-10 בינואר 2003
• מיה סלע, די לטיפול: אווה אילוז לא חוששת לשחוט פרות קדושות, באתר הארץ, 6 באוגוסט 2012
• שני ליטמן, מדוע התפטרה פרופ' אווה אילוז מתפקידה כנשיאת בצלאל?, באתר הארץ, 26 בנובמבר 2014
• אהרון ברנע מראיין את אווה אילוז בתוכנית "מחוץ לזמן" של ערוץ הכנסת, באתר יוטיוב, 16 באוגוסט 2015
• עמר כהן, ‏"הבלוף של הניאו-ליברליזם נחשף", באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 26 במרץ 2020
• אמירה לם, גומרים הולכים, באתר "ידיעות אחרונות", 26 באפריל 2020
• אלון עידן, אווה אילוז משוכנעת שצריך להפסיק לרדוף אחר האושר, באתר הארץ, 4 במאי 2022

על יצירתה:

• ארנה קזין, כוח הסבל, על ספרה "אופרה וינפרי והזהר של האומללות", באתר הארץ, 5 בפברואר 2004
• יהושע סימון, ‏"הדייטינג השאיר בחוץ את מעמד הפועלים. כשאתה עובד 12 שעות אין לך כוח להרגיש", על ספרה "האוטופיה הרומנטית", באתר גלובס, 25 בספטמבר 2002
• עמר שוורץ, ‏רגשות מעורבים, על ספרה "אינטימיות קרה", באתר גלובס, 25 באוגוסט 2008
• יוענה גונן, היצע וריגוש, על ספרה "אינטימיות קרה", באתר כלכליסט, 6 באפריל 2008
• ארנה קזין, מתבוננת ברגשות מעורבים, על ספרה "אינטימיות קרה", באתר הארץ, 22 באפריל 2008
• גלעד סרי-לוי, על הספר אינטימיות קרה של אווה אילוז, בלוג באתר "רשימות", 6 באפריל 2008
• ארז רומס, הלם המידע, שוק התקשורת, על ספרה "אינטימיות קרה", באתר העין השביעית, 15 במאי 2008
• Zur Person, Frankfurter Buchmesse, דר שפיגל, 11 באוקטובר 2011 (בגרמנית)
• קובי מידן, חוצה ישראל - שיחה עם אווה אילוז על ספרה "גאולת הנפש המודרנית", החינוכית, 23 באפריל 2012
• נירית בן-ארי, "גאולת הנפש המודרנית": ספה בחרדת נטישה, באתר הארץ, 10 בספטמבר 2012
• שלומציון קינן, להציץ בפקעת המאטריקס, באתר "העוקץ", 19 בספטמבר 2012
• אירי ריקין, אווה אילוז צוללת אל ים הדמעות של האהבה, באתר הארץ, 15 בפברואר 2014

מכּתביה:

• אווה אילוז ואיתן ווילף, בין הרחם ללב: ביקורת תרבותית על ביקורת הפמיניזם הרדיקלי על האהבה, תיאוריה וביקורת 25, סתיו 2004