אוטיס אלן גלייזברוק

אוטיס אלן גלייזברוק

אוטיס אלן גלייזברוק (באנגלית: Otis Allan Glazebrook;‏ 13 באוקטובר 1839 - 26 באפריל 1931) היה מיסיונר ודיפלומט אמריקאי אשר שירת בתור הקונסול האמריקאי בארץ ישראל בתקופת מלחמת העולם הראשונה.

חייו

גלייזברוק נולד במדינת וירג'יניה, והתחנך במכללת רנדולף במייקון, ולאחר מכן במכון הצבאי של וירג'יניה. כאשר בשנת 1861 פרשה מדינת וירג'יניה מארצות הברית והצטרפה לקונפדרציה (כחלק ממלחמת האזרחים האמריקנית) הוא נשלח לאמן טירונים, וכאשר אלו נקראו לחזית הוא הצטרף אליהם ולקח חלק בקרב ניו-מרקט (Battle of New Market), שבו שימש כתותחן. לאחר כניעתו של הגנרל לי, שב לביתו שבריצ'מונד וירג'יניה.

לאחר המלחמה, עם שובו ללימודים במכון הצבאי של וירג'יניה, הקים גלייזברוק את האחווה אלפא טאו אומגה (Alpha Tau Omega Fraternity), מתוך מטרה להפוך אותה לארגון ארצי שישמש לאחות את השסע בין הצפון והדרום שנפער במהלך מלחמת האזרחים האמריקאית. לאחר שניסח את חוקת האחווה ואת הקוד הסודי שלה, הוא הציג את הרעיון בפני חבריו אלפרד מרשל (Alfred Marshall) וארסקין מיו רוס (Erskine Mayo Ross) אשר הצטרפו אליו. שלושה אלו נחשבים היום למייסדים של האגודה. האחווה זכתה להצלחה רבה, בבעלותה כיום כמאתיים וחמישים סניפים והיא נחשבת לאחת מעשר אחוות הסטודנטים הגדולות בארצות הברית.

את לימודיו במכון הצבאי של וירג'יניה סיים בהצטיינות, והוצעה לו משרת הוראה במכון, שאותה הוא דחה בשל רצונו להתחתן עם וירג'יניה סמית, ביתו של הגנרל סמית, המפקח הכללי של המכון. השניים נישאו ועד למותה של אשתו בשנת 1906 נולדו להם 12 ילדים אך רבים מהם מתו בגיל צעיר (רק 5 מהם נותרו בחיים בשנת 1905). לאחר נישואיו והולדת בנו הראשון, הוא השתלם בסמינר התאולוגי של וירג'יניה (למרות שבילדותו שאיפתו הייתה להיות עורך דין), ולאחר שנתיים הוסמך לכמורה, במסגרת הכנסייה האפיסקופלית. לאחר הסמכתו הוצב במחוז ברונסויק (Brunswick County) בווירג'יניה, שם ניהל שתי כנסיות במשך שבע השנים הבאות. לאחר מכן כיהן כרקטור במשך ארבע שנים בבולטימור. בשהותו שם ייסד את כנסיית השילוש הקדוש בעיר. כהונתו הבאה הייתה בעיר מייקון שם הוא נפצע באורח קשה בתאונת רכבת. לאחר חצי שנת הבראה באירופה, חזר לארצות הברית והתמנה בשנת 1883 ככומר של אוניברסיטת וירג'יניה. בין השנים 1885 ו-1912 שימש כרקטור כנסיית סט. ג'ון הפרוסטנטנית והאפיסקופלית בעיר אליזבת שבניו ג'רזי. בתקופה זאת שימש שמונה פעמים כנציג מדינת ניו ג'רזי בכנס המרכזי של הכנסייה האפיסקופלית בארצות הברית. הוא שימש בתור כומר הרגימנט השלישי של ניו ג'רזי במהלך מלחמת ארצות הברית–ספרד. הוא גם הצטרף לתנועת הבונים החופשיים ושימש כשפלין (Chaplin) של סניף מרכזי בניו ג'רזי. בין מכריו וידידיו הקרובים בתקופה זאת היה וודרו וילסון (לימים נשיא ארצות הברית וזוכה פרס נובל לשלום על יוזמתו ליצירת חבר הלאומים) ששימש אז כנשיא אוניברסיטת פרינסטון. כמו גלייזברוק גם וילסון היה יליד מדינת וירג'יניה, וחבר באחוות אלפא תאו אומגה. גלייזברוק היה מהראשונים להמליץ על וודרו כמושל מדינת ניו ג'רזי, תפקיד אליו התמנה וילסון בשנת 1911.

כאשר נבחר וילסון כנשיאה ה-34 של ארצות הברית ב-1913, הוא מילא את משאלת ליבו של גלייזברוק שרצה להתגורר בארץ הקודש. ב-10 בפברואר 1914 מונה גלייזברוק כקונסול האמריקני בירושלים מטעם מדינת ניו ג'רזי, כשהוא בן 75 שנה. באפריל אותה שנה הגיע לירושלים. בספטמבר 1914 נישא בשנית לאמלין מונפרוד, אשר שימשה כאחות מטפלת לביתו של גלייזברוק, וירג'יניה, בזמן שזו לקתה במחלה קשה, ומאוחר יותר ליוותה את האב וביתו בהגיעם לישראל.

תפקידו כקונסול הפך למרכזי עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה באוגוסט 1914, ועם הצטרפות טורקיה למלחמה בנובמבר אותה שנה. בעקבות הצטרפות טורקיה למלחמה נאלצו הקונסולים של מדינות ההסכמה: אנגליה צרפת ורוסיה לעזוב את ארץ ישראל, ואלו השאירו בידיו של גלייזברוק את השמירה על האינטרסים שלהם. בסך הכל שימש גלייזברוק בתקופת המלחמה כשומר על האינטרסים של שמונה מדינות בארץ ישראל שכללו את רוסיה, צרפת, אנגליה, איטליה, סרביה, מונטנגרו ויפן. בנוסף גלייזברוק ניהל את חלוקת הסיוע האמריקני שהגיע לארץ ישראל במהלך המלחמה וסייע לתושבים בהתמודדות עם השלטונות. עם הצטרפות ארצות הברית למלחמת העולם הראשונה באפריל 1917 נאלץ גלייזברוק לעזוב את ישראל, והוצב במחלקת המדינה האמריקנית. עם תום המלחמה, בדצמבר 1918, שב לכהן כקונסול בירושלים והמשיך בכהונה זאת עד לדצמבר 1920. לאחר מכן שירת כקונסול האמריקני בניצה, ולאחר מכן במונקו עד ליציאתו לגמלאות בשנת 1929. גלייזברוק הלך לעולמו בשנת 1933, על סיפונה של אוניית שיט, יומיים לפני סיום הקפה של כדור הארץ.

פועלו בתקופת מלחמת העולם הראשונה

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה השליטה על התעבורה בים התיכון הייתה בידי אנגליה וצרפת אויבותיה של טורקיה. בעקבות כך נותקו הקשרים של ארץ ישראל עם אירופה, בכללם נפסקה הגעתם של תיירים לישראל, הפסקת הסיוע כספי ו'כספי החלוקה' עבור היישוב היהודי הישן והאפשרות לייצא לאירופה את תוצרת הארץ. בעקבות כך הצטרפותה של טורקיה למלחמת העולם ייצרה באופן מיידי משבר כלכלי בישראל. הקשר הימי היחיד שהמשיך להתקיים עם ארץ ישראל היה באמצעות ספינות של מדינות נייטרליות, שכללו ספינות איטלקיות (עד הצטרפותה של איטליה למלחמה במאי 1915) וספינות מלחמה אמריקניות (עד להצטרפותה של ארצות הברית למלחמה באפריל 1917). בעקבות פניותיהם של גלייזברוק וכן של הנרי מורגנטאו, אז שגריר ארצות הברית באימפריה העות'מאנית (שישב בקושטא), התגייסו יהודי ארצות הברית להצלת היישוב היהודי בישראל, והקימו את ארגון הג'וינט אשר שלח סיוע כספי לישראל לכל אורך המלחמה, באמצעות הספינות האמריקניות. גלייזברוק לקח חלק חשוב בארגון הסיוע וחלוקתו - דבר שהיה כרוך במאמצים דיפלומטיים רבים. לטובת חלוקת הסיוע הוקמו ועדים רבים: 'ועד הסיוע היהודי אמריקני', 'ועד המאוחד לחלוקה' ו'ועד הציוני הזמני' - ובקרב קהילות היהודים היו חילוקי דעות רבים על הרכב הוועדים ועל אופן חלוקת הסיוע. ורטהיים, נציג של הקונסול האמריקני באיסטנבול הנרי מורגנטאו, ציין בנושא זה ש"יותר קל לגייס מיליון דולר בארצות הברית מאשר לחלק אלף דולר בארץ ישראל". גלייזברוק גם דרש שחלק מהסיוע, אף שגויס על ידי הקהילה היהודית, יועבר גם ללא יהודים. כך לדוגמה, עם הגעת הספינה 'וולקן' לישראל שעל גביה כ-1,000 טון מזון, קבע גלייזברק שרק 55% מהסיוע יגיע ליהודים, 26% יופנה למוסלמים ו19% אחוז יועבר לנוצרים. צד חשוב נוסף בפעילותו היה הגנה על כספי הסיוע מפני החרמות של הטורקים.

פעילות חשובה נוספת של הקונסול גלייזברוק הייתה בהגנה על היישוב בישראל מפני רדיפות של המשטר העות'מאני. במהלך המלחמה בוצעו מעצרים רבים של חשודים בריגול ובפעילות ציונית, וחלק גדול מראשי היישוב (שכללו אישים כמו דוד ילין, אלברט ענתבי, ישראל שוחט, דוד בן-גוריון ויצחק בן-צבי) נעצרו על ידי השלטון הטורקי והוגלו מישראל. גלייזברוק פעל רבות בהשתדלות אצל ג'מאל פאשה לטובת אישי ציבור שנעצרו והביא לשחרורם או הקלת מאסרם של רבים מהם.

באפריל 1917 הוציא ג'מאל פאשה פקודה לפנות את העיר תל אביב, אשר רבים ראו אותה כצעד ראשון בדרך להשמדת היישוב היהודי בארץ ישראל באופן דומה לשיטה שננקטה כנגד העם הארמני. ואומנם קול הצעקה הגדולה שקמה כנגד מעשה זה ברחבי העולם אך בעיקר בארצות הברית ובגרמניה הביאו לכך שלא נערכו גרושים נוספים בארץ ישראל עד תום המלחמה, והשלטונות הטורקיים אף העניקו סיוע למגורשים. פעולותיו של הקונסול גלייזברוק בנושא זה היו מהגורמים לשינוי בעמדה הטורקית.

עם כניסתה של ארצות הברית למלחמה במרץ 1917 נאלץ גלייזברוק לעזוב את ארץ ישראל, ועם עזיבתו העביר את הטיפול בסיוע ליישוב היהודי לידי הקונסול הספרדי דון אנטוניו דה ביובר, כמו גם את הפיקוח על האינטרסים של המעצמות האירופיות שהופקדו בידו.

בזכות פעילותו בתקופת מלחמת העולם הראשונה זכה גלייזברוק להערכה רבה בקרב היישוב היהודי, והמנהיגות הציונית. דוד ילין כתב עליו שהוא "קונסול חסיד במלוא מובן המילה". לעומת זאת גד פרומקין מציין בספרו שהקונסול 'לא שומר חינם היה' (רמז לכך שהוא עשה שימוש עצמי בכסף שעליו הוא הופקד).

ראו גם

• אנטוניו דה בלובר

לקריאה נוספת

• רות קרק ויוסי גלס, "הקונסולים של ארצות הברית בירושלים (1844-1917) - ביוגרפיות", קתדרה חוברת 70
• ברתה ספפורד, "ירושלים שלנו"

• William Couper, Keith E. Gibson, "The corps forward: the biographical sketches of the VMI cadets who fought in the battle of New Market"
• מרדכי אליאב, ‏רשימת קונסולים בירושלים בשלהי השלטון העות'מאני, קתדרה

קישורים חיצוניים

• רות קלרק, American Consuls in the holy land 1832-1917
• ידיעה על נישואי של גלייזברוק מתוך אתר ה New York Times.
• גלייזברוק באוניברסיטת וירג'יניה (אורכב 17.02.2009 בארכיון Wayback Machine)
• קורות חייו, באתר אלפא אומגה טאו