אולגה קורבוט

אולגה ולנטינובנה קורבוט
Вольга Валянцінаўна Корбут
לידה	16 במאי 1955 (בת 68); גרודנו, הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הבלארוסית, ברית המועצות
מידע כללי
מדינה	ברית המועצות
השכלה	Yanka Kupala State University of Grodno
משקל	44 ק"ג
גובה	1.52 מטרים
	www.olgakorbut.com
ספורט
ענף ספורט	התעמלות מכשירים
הישגים
פרסים והוקרה	אתלט השנה של AP (1972); עיטור אות הכבוד; מאסטר מוסמך לספורט של ברית המועצות; עיטור הידידות בין העמים; Honorary citizen of Grodno ;
	מאזן מדליות
התעמלות מכשירים
מתחרה עבור ברית המועצות
המשחקים האולימפיים
אליפות העולם בהתעמלות

אולגה ולנטינובנה קורבוט (בבלארוסית: Вольга Валянцінаўна Корбут; ברוסית: Ольга Валентиновна Корбут; נולדה ב־16 במאי 1955) היא מתעמלת בלארוסית-סובייטית. היא אלופה אולימפית (מינכן 1972 ומונטריאול 1976) בעלת 6 מדליות, מהן 4 מדליות זהב ואלופת עולם בעלת 5 מדליות, מהן 2 מדליות זהב.

קורבוט זכתה לפרסום עולמי באולימפיאדת מינכן (1972), כאשר כבשה את ליבו של הציבור המערבי בעיצומה של המלחמה הקרה. למרות שישנן מתעמלות רבות שזכו גם לפניה וגם אחריה במדליות אולימפיות ובתארים רבים יותר, נחשבת הופעתה באולימפיאדת מינכן כפורצת דרך וכאירוע אשר שינה את פני התעמלות הנשים.

תחילת הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קורבוט נולדה בעיר גרודנו שבבלארוס. כבר בגיל צעיר התבלטה ביכולתה הספורטיבית ונמשכה לענף ההתעמלות בעקבות אחותה הגדולה שזכתה בהמשך גם היא בתארים בענף ההתעמלות. בגיל שמונה הצטרפה לבית ספר לספורט שנוהל על ידי רנאלד קניש שנודע כבר אז כמאמן התעמלות חדשן. המאמנת הראשונה שלה הייתה המתעמלת האולימפית (אולימפיאדת טוקיו) אלנה וולצ'סקיה. ב־1967 השתתפה באליפות בתי הספר של ברית המועצות וזכתה במדליות זהב על סוס קפיצות, מקבילים מדורגים וקורה. ב-1969, בהיותה בת 14 בלבד, התמודדה לראשונה באליפות ברית המועצות. קורבוט, שהתאמנה אז תחת הדרכתו של קניש, הציגה אז לראשונה בעולם, שני אלמנטים הקרויים על שמה: קורבוט סלטו - סלטה לאחור על מכשיר הקורה וקורבוט פליפ - סלטה לאחור מהבד העליון של המקבילים המדורגים. "קורבוט פליפ" היה התרגיל הראשון שבו התבצעה עזיבה של המקבילים המדורגים תוך כדי תנועה לאחור. קורבוט זכתה באליפות במכשיר סוס הקפיצות ובמקום החמישי בקרב רב.

בעקבות תרגיליה האקרובטיים, שזכו לתשואות הקהל, החל ויכוח בעולם ההתעמלות הסובייטי, האם ראוי לשלב תרגילים בעלי אופי קרקסי בהתעמלות הסובייטית בעלת המסורת המפוארת. ואמנם, מועצת הספורט הלאומית בברית המועצות החליטה להתנגד לתרגילים הללו וסימנה בכך את תחילת מאבקם של קניש וקורבוט להכרה בתרגיליהם החדשניים.

היא זכתה שוב במכשיר סוס הקפיצות באליפות ברית המועצות של 1970 ובמקום השמיני בקרב רב. באליפויות של 1971 ו-1972 זכתה במקומות הרביעי והשלישי (בהתאמה) בקרב רב.

אולימפיאדת מינכן[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסגרת תרגילי הקרב רב, אשר פתחו את תחרויות התעמלות הנשים באולימפיאדה, בעת שהובילה את התחרות לאחר שלושה מכשירים, ביצעה קורבוט תרגיל כושל במיוחד, דווקא על אחד המכשירים שבו הצטיינה - המקבילים המדורגים. במהלך התרגיל היא נכשלה באלמנטים פשוטים ואף נפלה מן המכשיר. בסיום התרגיל היא מיררה בבכי כאשר מצלמות הטלוויזיה מתמקדות בה. דווקא כישלון זה והתנהגותה האנושית, שבאה בניגוד לתפיסת הקהל המערבי את ספורטאי הגוש המזרחי כנוקשים וחסרי רגש, הקנו לה את אהדת הקהל והחלו את הפיכתה לאחת מכוכבות המשחקים.

בתחרויות במכשירים הבודדים הייתה מעורבת קורבוט בשתי הופעות בלתי נשכחות. בתרגיל על המקבילים המדורגים ביצעה הפעם תרגיל מושלם אשר כלל אלמנטים אקרובטיים קשים מאוד. הקהל הגיב במחיאות כפיים סוערות, אך נדהם כאשר השופטים העניקו לה את הציון 9.80 שנראה לקהל כנמוך מדי. תגובת הקהל במינכן הייתה חסרת תקדים. במשך דקות ארוכות קרא הקהל בוז ורקע ברגליו ולא איפשר את המשך התחרות. למרות זאת, השופטים לא שינו את החלטתם ואחרי כרבע שעה של מחאת הקהל, סימנו השופטים למתעמלת הבאה לעלות למכשיר ורק במהלך התרגיל פסק הרעש. בסיום, הספיק הציון הסופי של 19.450 נק' למדליית כסף ביחד עם אריקה צוכולד ובמדליית הזהב זכתה אלופת העולם קארין ביטנר-יאנץ (19.675 נק'), שתיהן מגרמניה המזרחית.

קורבוט זכתה במדליית זהב על תרגיליה על מכשיר הקורה והתייצבה למכשיר האחרון, תרגיל הקרקע. היא הייתה המתעמלת האחרונה בסבב המתעמלות והייתה זקוקה בתרגילה האחרון לציון של 9.90 כדי לזכות במדליית הזהב במכשיר ולחלוף על פני יריבתה הגדולה לודמילה טורישצ'בה. קורבוט ביצעה תרגיל מלא חן וללא טעויות וכבשה את לב הקהל שהגיב בתשואות סוערות. השופטים העניקו לה את הציון 9.90 וכך היא זכתה במדליית הזהב האישית השנייה שלה במשחקים. בנוסף, היא זכתה במדליית הזהב בתחרות הקבוצתית יחד עם קבוצת המתעמלות הסובייטית.

הפופולריות של קורבוט[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר במהלך אולימפיאדת מינכן הפכה קורבוט לאישיות בולטת הרבה מעבר להישגיה הספורטיביים. התקשורת המערבית התפעלה מגילה הצעיר ומיכולתה האקרובטית, אך במיוחד שבתה קורבוט את לבם של הצופים המערביים בחיוכיה בזמן ולאחר התרגילים ובחינה הכובש שכאמור, עמד בסתירה להתנהגותם הרצינית והנוקשה של רוב הספורטאים מהגוש המזרחי. לאחר האולימפיאדה היא החלה בסיורים ברחבי העולם ואף הגיעה בעיצומה של המלחמה הקרה לארצות הברית שם נפגשה עם הנשיא באותה עת, ריצ'רד ניקסון, אשר לדברי קורבוט אמר לה כי הופעתה במינכן תרמה להפחתת המתיחות הפוליטית בתקופת המלחמה הקרה יותר מכפי ששגרירויות המדינות היו מסוגלות לעשות בתקופה של חמש שנים.

סיום הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קורבוט זכתה ב-1973 באליפות ברית המועצות ובאוניברסיאדה. באליפות אירופה בהתעמלות שנערכה בלונדון, בריטניה אותה שנה היא זכתה במדליית כסף בתחרות הקרב רב אחרי בת ארצה לודמילה טורישצ'בה. באליפות העולם בהתעמלות שנערכה בווארנה, בולגריה בשנת 1974 היא זכתה ב-5 מדליות מהן 2 זהב ו-3 כסף. מדליות זהב בתחרות הקבוצתית ובתרגיל על סוס הקפיצות ומדליות כסף בתרגילים על הקרקע, על המקבילים המדורגים ועל הקורה.

ב-1975 היא הסתכסכה עם מאמנה קניש ועברה להתאמן אצל אשתו. באולימפיאדת מונטריאול (1976) היא זכתה במדליית זהב בתחרות הקבוצתית ובמדליית כסף בתרגיל על הקורה.

ב-1977, כחצי שנה אחרי האולימפיאדה, היא פרשה מהתעמלות. היא נישאה לזמר הבילורוסי ליאוניד בורטקביץ (ממובילי להקת פסניארי) וילדה בן ב-1979. לאחר אסון צ'רנוביל ב-1986 היא החלה שוב במסע סיורים בעולם במטרה לגייס תרומות למען נפגעי האסון. ב-1991 היא עקרה עם משפחתה לארצות הברית ועסקה שם באימון נערות צעירות בהתעמלות. לאחר מספר שנים, נטען כנגדה כי יישמה את שיטות האימון הקשוחות שהיו נהוגות בברית המועצות גם על הנערות האמריקאיות והיא נאלצה להפסיק למשך זמן מה את קריירת האימון שלה. בשלב מאוחר יותר התגרשה קורבוט מבעלה, נישאה מחדש לאמריקאי והתגרשה בשנית ב-2007. היא חיה כיום באריזונה. ב-2001 נתפסה קורבוט בגנבה פעוטה מחנות אך היא הכחישה את ההאשמות.

השפעתה על התעמלות הנשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הופעתה של קורבוט באולימפיאדת מינכן הייתה פורצת דרך במובנים רבים. עד אז שלטה בהתעמלות הנשים האסכולה הסובייטית שהושפעה מאוד מתנועות הבלט הקלאסי והדגישה תנועות "ברבור" ארוכות, קצב איטי יחסית ורצינות. רוב המתעמלות המובילות עד אז היו בשנות העשרים שלהן.

קורבוט ומאמנה קניש הכניסו לעולם ההתעמלות את התרגילים האקרובטיים אשר שבו את לב הקהל ואשר הפכו מאז לאלמנט המוביל בהתעמלות הנשים. תוך מספר שנים הפכה התעמלות הנשים, למעשה, ל"התעמלות ילדות" כאשר כל המתעמלות המובילות היו בגילאי 18-14. תרגילי ההתעמלות הפכו לקצביים יותר והמתעמלות הקפידו לחייך במשך התרגיל. התעמלות הנשים הפכה לאחד מענפי הספורט הנצפים ביותר במסגרת המשחקים האולימפיים. דמות בכירה בספורט האמריקאי טענה בזמנו כי לפני הופעתה של קורבוט באולימפיאדת מינכן היו בארצות הברית פחות מ-15,000 מתעמלות וכי שנתיים לאחר הופעתה עלה המספר ל-50,000.

שיטות האימון של קניש[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים האחרונות, בעת היותה בארצות הברית, יצאה קורבוט במספר הזדמנויות בהתקפות חריפות על מאמן העבר שלה רנאלד קניש. היא טענה כלפיו כי היא נאלצה כילדה להתאמן עד 20 שעות ביום. נדרש ממנה לרשום כל מזון שאכלה וכל משקה ששתתה. האימונים על התרגילים האקרובטיים הביאו למספר פציעות קשות ביותר. קניש הכריח אותה להתאמן מול מראה ולחייך באופן בלתי פוסק. לטענתה, כילדה, לא היו לה חיי חברה כלל והיא פיתחה תלות מוחלטת בקניש. היא גם רמזה כי ייתכן וקיבלה חומרים אשר עיכבו את התפתחותה המינית, דבר אשר נועד לשמר את גמישות גופה ואת תדמיתה הצעירה.

בהאשמות הכבדות ביותר שבהן יצאה קורבוט לגבי קניש, היא טענה כי זמן קצר לפני אולימפיאדת מינכן, בעת היותה בת 17, הכריח אותה קניש לשתות כמה כוסות של קוניאק^[1], כפה עליה קיום יחסי מין עמו וכי בהזדמנויות שונות הכה אותה. רנאלד קניש, אשר נדרש להאשמות החמורות הללו, ענה כי קורבוט הייתה ילדה עצלה וקפריזית. הוא הכחיש מכל וכל את סיפור כפיית יחסי המין וטען כי קורבוט המציאה את הסיפור גם כדי לקדם את מכירת ספרה אשר יצא לאור באותה עת וגם כדי לנקום בו על כך שהכה אותה פעם אחת בפומבי ומאז אותו אירוע, שנאה אותו קורבוט לטענתו. כאמור, קניש הכחיש כי הכה את קורבוט בהזדמנויות נוספות.