אות השירות המבצעי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ערך ללא מקורות
בערך זה אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב וייתכן שמדובר במחקר מקורי.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ערך ללא מקורות
בערך זה אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב וייתכן שמדובר במחקר מקורי.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
אות השירות המבצעי
סיכת אות השירות המבצעי
סיכת אות השירות המבצעי
פרטים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
נוסד 1968 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אות השירות המבצעי הוא אות הניתן בצה"ל לחיילים (לוחמים או תומכי לחימה) או שוטרים במשמר הגבול, אשר שירתו ביחידה קרבית (רמת פעילות א+ או א) במשך 8 חודשים לפחות, חלוקת האות החלה בעת מלחמת ההתשה (19681970). האות נענד על דש הכיס הימני של חולצת מדי ה-א'.

אות השירות המבצעי מוענק לחיילים לוחמים, תומכי לחימה ושוטרים במשמר הגבול ששירתו ביחידה קרבית ברמת פעילות א' ומעלה במשך שמונה חודשים לפחות. לוחמי חוד, לוחמים ותומכי לחימה יקבלו את האות לאחר שירות של ארבעה חודשים באזור מבצעי, כגון (רמת הגולן, יהודה ושומרון, בקעת הירדן, הערבה, אזור רצועת עזה, גבול לבנון או גבול מצרים).

האות זכה לכינוי המזלזל "פזגז", עקב דמיונו ללוגו חברת פזגז והעובדה שהוענק לחיילים עורפיים ותומכי לחימה על עצם שירותם בגזרה, כאשר הלוחמים לא היו זכאים לאות, גם אם השתתפו בלחימה בפועל.

הזכאות לאות זה מצוינת בתעודת השחרור משירות צבאי יחד עם הזכאות לאותות מערכה ולעיטורים. אף שהאות ניתן בעת שירות צבאי, לפי פקודות משטרת ישראל רשאי שוטר לענוד אות זה על מדיו (פקודות המטה הארצי 05.05.01 סעיף 3).


ערך זה הוא קצרמר בנושא צה"ל. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.