אז'ן סי

אז'ן סי
Eugène Sue

אז'ן סי, צויר על ידי פרנסואה להפול
לידה	10 בדצמבר 1804 פריז, הקיסרות הראשונה
פטירה	3 באוגוסט 1857 (בגיל 52) אנסי, צרפת
שם לידה	Marie Joseph Sue
מדינה	צרפת
מקום קבורה	Annecy-le-Vieux
מקום לימודים	תיכון קונדורסה
שפות היצירה	צרפתית
יצירות בולטות	"מסתרי פריז", "היהודי הנודד", "מסתרי העם"
תקופת הפעילות	מ-1830
פרסים והוקרה	אביר בלגיון הכבוד
חתימה

אז'ן סי (בצרפתית: Eugène Sue; ‏1804 - 3 באוגוסט 1857), כינויו של הסופר הצרפתי מארי-ז'וזף סי (Marie-Joseph Sue), מייסד הספרות הקלה ואבי הרומן בהמשכים, שזכה להיקרא בחייו "מלך הרומן העממי", משום היותו הסופר הנקרא ביותר בתקופתו בסיפורת הצרפתית.

ראשית הדרך

אז'ן סי נולד בפריז למשפחה אמידה מהמעמד הבינוני-גבוה. תאריך הולדתו המדויק אינו ידוע. אביו היה מנתח צבאי ואף חביב על הזוג הקיסרי, נפוליאון בונפרטה וז'וזפין (Joséphine). הנסיך אז'ן דה בוהרנה, בנה של ז'וזפין, היה מן התומכים בו וממנו נטל סי את שם העט. כבר בצעירותו נהנה ממלגה שנתית שהועיד לו סבו. סי ביקש ללמוד רפואה, אך עזב את לימודיו כאות מחאה, מבלי שרכש הכשרה מעשית כלשהי.

בשנת 1823 הצטרף לצי בתפקיד סייע למנתח, ובמסגרת ההפלגות שבהן נכח, ביקר באפריקה, באסיה ובאמריקה ואף השתתף בכמה קרבות, הידוע בהם הוא קרב נאווארינו ב-1827. בשנת 1829 פרש מן הצי והתיישב בפריז. בעקבות מות אביו ירש הון מופלג, ועל כן הרשה לעצמו לחיות חיי מותרות כגנדרן המתגורר בבית מרווח ועתיר בחפצי אמנות ובדברי עתיקות. בשנת 1830 החליט לעסוק בעיתונות והחל משמש כתב בהראלד (Herald) הפריזאי, ואחרי כן כעורך בעיתון אחר.

הספרים המוקדמים

סיפוריו הראשונים התבססו על חוויותיו ממסעותיו בים והם התאפיינו בתחושת אקזוטיות ניכרת. בשנת 1830 פרסם את "קרנוק הפירט" (Kernock le pirate), בשנת 1831 פרסם את Plick et Plock ואת Atar-Gull. בשנת 1832 פרסם את "הסלמנדרה" (La Salamandre) בשני כרכים. בין השנים 1832–1834 פרסם את "המקק" (La Coucaratcha) בארבעה כרכים. בשנת 1833 פרסם את La Vigie de Koat-Ven. בשנים 1835–1837 פרסם את Histoire de la marine française, שעסק בתולדות הספנות הצרפתית. בשנת 1837 פרסם רומן היסטורי על תקופת לואי הארבעה עשר בשני כרכים ושמו Lautréaumont. ספרו Arthur, שפרסם בשנת 1838 עוסק בחיי החברה הגבוהה באותם ימים, אך הבליט גם את הליקויים החברתיים שנתגלו לאחר בוא המהפכה התעשייתית לצרפת. גם ספרו "מתילדה, או זיכרונותיה של אישה צעירה" (Mathilde ou les Mémoires d'une jeune femme), שפרסם בשנת 1841 עוסק בנושא זה. ספרו "ז'אן קבלייה, או הפנאטיים מסבן" (Jean Cavalier, ou Les Fanatiques des Cévennes), שפורסם בשנת 1840 בארבעה כרכים היה מעין רומן היסטורי. בשנת 1842 פרסם את ספרו Thérèse Dunoyer ובאותה שנה גם את Le Morne-au-diable שהגיבורה הראשית בו היא פיראטית.

מסתרי פריז

בשנת 1840 התחזקה אהדתו של סי לסוציאליסטים. הוא החל לגלות התעניינות באורח חייהם של ההמונים, ויצא לסקור ולחקור את שכונות העוני בפריז. תמיכתו ברעיונות הסוציאליזם השפיעה על כתיבתו ועודדה אותו לספר את סיפורם של חסרי הישע בעולם האכזר. את ספרו בן עשרת הכרכים "מסתרי פריז" (Les Mystères de Paris), פרסם בהמשכים בעיתון השמרני Le Journal des Débats מ-19 ביוני 1842 עד 15 באוקטובר 1843. הספר זכה להערצה אדירה, כאשר השקפת עולמו הסוציאליסטית של סי משתקפת היטב בעלילה. הפרקים אומנם פורסמו בעיתון המתנגד לסוציאליזם, אך נחלו הצלחה מסחררת בקרב הקוראים וכבשו את לבם, והעיתון, שתפוצתו הלכה וגברה, אף זיכה את סי בשכר סופרים חסר תקדים בגובהו באותם ימים. לפני בית המערכת נהגו להאסף המונים שהמתינו לצאת גיליון חדש בכל פעם, וסי הוצף במכתבים מאלפי קוראים מכל החוגים ומכל קצוות צרפת, שניסו להשפיע על מהלך המאורעות בסיפור ולשכנעו לשנות את תוואי העלילה או לדבוק בו. אפילו הצבא הצרפתי החליט לפטור את סי מחובת השירות במשמר הלאומי, ובלבד שיספיק לכתוב את הפרקים החדשים במועדם.

שער התרגום העברי של "מסתרי פאריז" שחיבר המשכיל הליטאי קלמן שולמאן

עלילת הספר מפותלת ביותר ומתרחשת בשכונות העוני של פריז. היא גדושה באירועים מפתיעים ובשלל התרחשויות שמטרתן להותיר את הקורא פעור עיניים מתדהמה גדלה והולכת מפרק לפרק. הגיבור הראשי בסיפור הוא רודולף (Rudolphe), נסיך גרולשטיין (Gerolstein) שאינו צרפתי, אלא גרמני דווקא. הספר מתאר את הרפתקאותיו של הנסיך המסתורי, שמשוטט כמחופש לצייר בסמטאות פריז ומציל את המסכנים, שסובלים מכוחות הרשע של העולם התחתון. רודולף האציל מייצג את הכוחות הנאורים שנלחמים באמצעות כספם, כוחם וחוכמתם בפושעים מטילי אימה ובעלי פרצופים מבעיתים. הוא נאבק בקיומו של הכוח השטני, חושף פשעים ופותר תעלומות, ובד בבד מתקן את אי הצדק החברתי. הגיבורה היפהפייה, פלר דה מרי (Fleur de Marie), מנסה ככל יכולתה לשרוד בקרב רוצחים סדרתיים וגנבים מנוולים, עד אשר מצליח רודולף לבסוף להצילה, ורק אז מתבררת זהותה האמיתית כבתו האובדת של הנסיך הגרמני.

הצלחת הספר השפיעה לא רק על צרפת אלא על אירופה כולה, ויצרה נחשול כביר של חיבור ספרים שעסקו גם הם במסתרי הערים הגדולות ביבשת. רודולף הפך לאב טיפוס של הגיבור האולטימטיבי, שניחן בכל התכונות הטובות ומגן על הציבור התמים ועל האזרחים החלשים מפני כוחות הרוע. גם הסופר היהודי־גרמני צבי הרמן רקנדורף ניסה לחקות את הצלחת "מסתרי פריז" בספרו "מסתרי היהודים" (שתורגם לעברית על ידי אברהם שלום פרידברג בשם "זכרונות לבית דוד"), וכך עשו סופרים רבים אחרים. אף ויקטור הוגו שאב ממנו השראה בספרו עלובי החיים. גם באמריקה לא יכול היה אדגר אלן פו שלא להתפעל מן המאורעות המרתקים, שצצו בספר בכל התרחשות, אך התקשה ליהנות מן הסגנון ומן המבנה הספרותי שלא ניחן במידת העומק הדרושה.

לא הכול היללו את סי ורבים ביקרו לרעה את הז'אנר החדש שיצר. קרל מרקס, שכתב גם הוא ביקורת אודות הספר, אף ביטא את חוסר התרשמותו מן המסתורין, שאליו חתר סי להוליך אותו כקורא. ברם, מאז פרסם סי את ספרו עלתה ופרחה הספרות הזולה (Pulp fiction) וכבשה כמעט כליל את שוק הספרים, עד כי בימינו הפכה למוצר צריכה להמונים. "מסתרי פריז" תורגם לעברית בווילנה בידי קלמן שולמן בשנים 1857–1860.

היהודי הנודד

שער "היהודי הנודד" (1851)

בשנים 1844 – 1845 פרסם סי את ספרו בן עשרת הכרכים "היהודי הנודד" (Le Juif errant). גם בסיפור הזה מתקיים מאבק בין כוחות הצדק אל מול כוחות השחור, ובפעם הזו, הנבל הוא רודין (Rodin) הישועי שמתחקה אחר אוצרות בני אלמוות כדי להשיג שלטון עולמי. היהודי, שמת מאות שנים קודם לכן, מותיר אחריו מטמון עתיק ושבעה יורשים נאבקים להשיגו. רודין מייצג את העושק והדיכוי של הכנסייה אל מול היהודי המתואר כמצילם של המסכנים במלחמות הדת של צרפת במאה ה-7, ומייצג את הפועל המנושל מנכסיו למען העריצות. סי מציג בספר את כל עיוותי החברה, מן המעמד הנמוך שזכויותיו נרמסות בידי השלטון המושחת ועד המין הנשי המקופח. בפעם הזו מתוארת אכזריות רבה יותר מאשר בסיפורים שכתב בעבר, וסי ממשיך להשתמש בזוועה כדי להעביר את מסריו, תוך כדי זריעת פחד וחלחלה בקוראיו.

"היהודי הנודד" פורסם בהמשכים בעיתון le Constitutionnel. תמורת הסיפור הציע העיתון לסי מאה אלף פרנקים, סכום עתק באותם ימים, אך רווחיו של העיתון השתפרו פלאים לנוכח תפוצת העיתון שעלתה מ-6,000 עותקים ביום לכדי 25,000 בתוך זמן קצר. "הצופה בארץ נוד" הוא עיבוד של "היהודי הנודד" שנעשה בוורשה על ידי שמחה פאזנער בשנים 1866–1873. בשנת 1899 הופיע הסיפור בהוצאת אברהם צוקרמן בוורשה.

מסתרי העם

בשנת 1847 פרסם סי את ספרו "מרטין, הילד שאותר" (Martin, l'enfant trouvé) ואחרי כן, בשנים 1847–1849 את ספרו בן שישה-עשר הכרכים "שבעת החטאים העיקריים" (Les sept péchés capitaux). בשנת 1849 החל מפרסם את "מסתרי העם" (Les Mystères du peuple) והוא השלימו לקראת סוף שנת 1856. העלילה בספר זה מספרת את תולדותיה של צרפת במשך תקופה בת אלפיים שנה, דרך קורותיה של משפחה אחת שהצטיינה באכזריות רבה. בפרק האחרון של ספר זה שילב סי בין שתי עלילות ספריו הקודמים, וכך, רודולף, הגיבור מספרו "מסתרי פריז", מופיע וחושף איגרת, שנשלחה לרודין, הגיבור הישועי המרושע, מספרו "היהודי הנודד". היה זה מסמך, שתיאר מזימה של הישועים כנגד האנושות בכוונה להשתלט על העולם.

בשנת 1864 נטל עיתונאי צרפתי בשם מוריס ז'ולי (Maurice Joly) את רעיון הקונספירציה מספרו של אז'ן סי, והשתמש בו בחיבורו הסאטירי "דיאלוגים בגיהנום בין מקיאוולי ומונטסקיה" (Dialogue aux enfers entre Machiavel et Montesquieu) כדי להציג תאוריית קשר, שבה נטען, שנפוליאון השלישי, בצוותא עם השטן, זומם מזימות כנגד האנושות. בחיבור לא מוצגים כלל יהודים, אך למרות זאת הוא היווה את הבסיס לפרוטוקולים של זקני ציון, כאשר אנטישמים החליפו את מזימותיו של הקיסר הצרפתי בקונספירציה של מנהיגי עם ישראל.

אחרית דבר

סי ב-1850

סי קידם בהתלהבות את ההפיכה בשנת 1848 ולאחר אביב העמים הצטרף למאבק המדיני. באפריל 1850 נבחר ברוב מכריע לאספה הלאומית כנציג הסוציאליסטים מטעם פריז. לאחר ביטול הרפובליקה על ידי נפוליאון השלישי, בסוף שנת 1851, הוצא לגלות מרצונו אל סבויה, מחוז שהיה נתון לשליטה איטלקית. הגלות דרבנה אותו להוסיף ולכתוב, אך כתיבתו לא התעלתה לזו שפקדה אותו עשור קודם לכן, בתקופת הפריחה שלו. הוא מת בגיל 53 בהיותו בגלות.

סיפוריו של סי הציגו לקורא את המעללים בעולם התחתון של פריז, עם הצצה חטופה לנעשה מחוץ להם. הוא הרעיף שבחים על האזרחים האמיצים שלחמו בשחיתות, והריע לאותם בודדים בשכבות הנמוכות של החברה שהחליטו להיאבק מתוך משכנות העוני בבעלי ההון המתעמרים בהם. סי לא הסתיר כלל וכלל את התעמולה שבצבצה מתוך עלילות סיפוריו, אלא הדגיש אותה ואת צדקתה ביתר שאת לנוכח האכזריות השלטת בעולם. כתיבתו ניחנה בדיאלוגים רבי עניין ובעלילה המצטיינת בתחושת מתח דרמטי מתגבר. סיפוריו, שהתאפיינו ברגשנות מוגזמת, משכו את לבו של הקורא אל מחוזות, שתמיד רצה להיות בהם, אך נעדר אומץ לבקר בהם בכוחותיו שלו. ביחד עם גיבוריו של סי, חווה הקורא את תחושת הסכנה והאימה שמלווה את הדמויות, אך לבסוף גם את חדוות הניצחון ואת כוחו של המוסר והצדק.

עוד מספריו שתורגמו לעברית

• הגאוה או הנסיכה, נעתק לשפת עברית בידי אליעזר יצחק שפירא, ורשה, דפוס גולדמן, 1871.
• הצופה בארץ נוד, מעשה ידי אייז'ן סי, נעתק לשפת קודש על ידי שמחה פאזנער, יצא שנית מצורף ומלובן, על ידי אליעזר יצחק שפירא, ורשה, דפוס גאלדמאן, 1875.
• היהודי הנודד, תרגם ש. בר-גיורא, תל אביב, 1954.
• מסתרי פריז מהדורה לילדים הוצאת קלסיקונים לילדים

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אז'ן סי בוויקישיתוף

• כתבי אז'ן סי בפרויקט בן-יהודה
• "מסתרי פריז" בעברית, בתרגום קלמן שולמן
• טקסט של "היהודי הנודד" (The Wandering Jew), באנגלית
• אריאנה מלמד, האיש שכתב טלנובלות, באתר ynet, 19 במרץ 2004
• אז'ן סי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• כתבי אז'ן סי בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
• אז'ן סי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• איז'ן סי (1804-1857), דף שער בספרייה הלאומית