אחוזת נפתלי

אחוזת נפתלי היה יישוב קטן של פאג"י שהתקיים בקרבת קיבוץ לביא בעשור הראשון של מדינת ישראל.

היישוב הוקם בל"ג בעומר תש"ט (מאי 1949) על קרקעות שנרכשו על ידי יוסף לוי חגיז, ותוכנן להכיל 200 נחלות. היישוב הכיל תושבים מעטים, אשר התפצלו לשני תת-יישובים: ארץ נפתלי ותדח"ץ (תורה, דת, חסד, צדקה)^[1] שבהמשך שונה שמה ל"חילה". בתדח"ץ התגוררו ארבע משפחות והם הוצרכו להביא אנשים מבחוץ על מנת להשלים מניין^[2].

בשנת 1952 נקנס חגיז על מכירת 500 דונם מהקרקעות ליהודים מארצות הברית, ללא היתר משר האוצר^[3]. בנובמבר 1953 נחנכו במקום שני בתי אבן בני שתי קומות, בטקס בהשתתפות רבני טבריה, הרב אשר זאב ורנר והרב רפאל קוק^[4]. באותה שונה שונה שם המקום מ"ארץ נפתלי" ל"אחוזת נפתלי", מכיוון שדוד בן-גוריון לא רצה שישתמע שהיישוב הוא מדינה בתוך מדינה^[5].

לקראת סוף שנות ה-50 עזבו את היישוב רוב תושביו. המשפחה הבודדת שנותרה במקום עברה בהמשך גם היא. במשך מספר שנים התקיים במקום מוסד חינוכי, שגם הוא ננטש^[6]. קרקעות היישוב נמסרו לעיבוד לקיבוץ לביא ולבית רימון. בתחילת שנות ה-80, נהרסו הבתים במקום כדי למנוע היאחזות בדואים.