איגור אויסטרך

**איגור אויסטרך**
**И́горь Дави́дович О́йстрах**
	צילום משנת 2010 בתחרות הבינלאומית לכינור ע"ש דוד אויסטרך במוסקבה
לידה	27 באפריל 1931; אודסה, הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית, ברית המועצות
פטירה	14 באוגוסט 2021 (בגיל 90); מוסקבה, רוסיה
שם לידה	Игорь Давидович Ойстрах
מקום קבורה	בית הקברות נובודוויצ'יה
מוקד פעילות	רוסיה, ברית המועצות
מקום לימודים	בית הספר המרכזי למוזיקה במוסקבה, הקונסרבטוריון של מוסקבה
סוגה	מוזיקה קלאסית
שפה מועדפת	רוסית
כלי נגינה	כינור
פרסים והוקרה	אמן העם של ברית המועצות; אמן מצטיין של רוסיה הסובייטית; אמן העם של הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית; עיטור הידידות בין העמים ;
	פרופיל ב-IMDb

איגור דוידוביץ' אויסטרך (ברוסית: И́горь Дави́дович О́йстрах, באוקראינית: Ігор Давидович Ойстрах;‏ 27 באפריל 1931 – 14 באוגוסט 2021) היה כנר יהודי-רוסי, יליד אוקראינה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות ונעורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

איגור אויסטרך נולד בשנת 1931 באודסה לכנר דוד אויסטרך ולפסנתרנית תמרה איוואנובנה רוטאריובה (1906–1976). מגיל קטן עסק במוזיקה:בגיל שש כבר ניגן בכינור ובגיל שמונה ניגן בפסנתר. בימי המלחמה הגדולה להגנת המולדת אחרי פלישת הנאצים לברית המועצות, איגור ואמו פונו לעיר סברדלובסק (כיום – יקטרינבורג). כשהיה בן 12 בימי ה"אווקואציה" חזר איגור ללימודי כינור בהדרכת פיוטר סטוליארסקי שלימד בזמנו את אביו^[1]. אביו נשאר במוסקבה לכל אורך המלחמה, עבד ברדיו, הופיע בפני חיילים, ובלנינגרד הנצורה וכשהתאפשר הופיע גם בסברדלובסק ופגש את המשפחה. אויסטרך למד בבית הספר המרכזי למוזיקה במוסקבה בכיתה של ולריה מרנבלום (1889–1969) והופיע לראשונה בקונצרט בשנת 1948. הוא למד אחר כך בקונסרבטוריון של מוסקבה בשנים 1949–1955, בכיתה לכינור של אביו, דוד אויסטרך. ב-1958 עשה טרום-דוקטורט ("אספירנטורה") שוב תחת הדרכת אביו. עוד כסטודנט זכה איגור אויסטרך בתחרויות בינלאומיות במזרח אירופה – בבודפשט ובפוזנאן. הוא הצטרף לסגל מורי הקונסרבטוריון בשנת 1958 והתמנה למרצה בשנת 1965. לימד בקונרבטוריון עד שנת 1975^[1]. החל מ-1958 היה גם לסולן של התזמורת הפילהרמונית של מוסקבה.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרבה להופיע ברחבי העולם, הן כסולן והן ברסיטלים משותפים עם אביו, או בקונצרטים שאביו ניצח עליהם. ניגן מספר פעמים יחד עם יהודי מנוחין ועם תזמורות חשובות בעולם תחת שרביטם של מנצחים כמו אוטו קלמפרר, יוג'ין אורמנדי, קרלו מריה ג'וליני, הרברט פון קאראיאן, גאורג שולטי, לורין מאזל, זובין מהטה, סייג'י אוזאווה, גנאדי רוז'דסטוונסקי ואחרים. הופעת הבכורה שלו במערב התקיימה ברויאל אלברט הול בלונדון. בהמשך סייר איגור אויסטרך בארצות הברית, באירופה (אוסטריה, דנמרק, צרפת, בריטניה, בגרמניה המזרחית, צ'כוסלובקיה), בקנדה, דרום אמריקה, יפן ואוסטרליה ב-1964 הופיע בישראל. משנת 1968 התחיל איגור אויסטרך גם קריירה של מנצח. ניצח על התזמורת הפילהרמונית של מוסקבה וסולניה. בחוץ לארץ ניצח לראשונה בקופנהגן בפברואר 1968. הוא ניצח על תזמורות סימפוניות כמו התזמורת הפילהרמונית של לנינגרד, על תזמורות בלונדון, ברלין ובריסל. הקליט, בין היתר, את הקונצרט השני לכינור מאת בלה ברטוק, סונטות לכינור וצ'מבלו של יוהאן סבסטיאן באך (יחד עם אשתו, נ. זרצלובה), את הפואמה של יבגני סבטלנוב לזכרו של דוד אויסטרך. איגור אויסטרך היה חבר בחבר השופטים של תחרויות יוקרתיות לכינור כמו התחרות הבינלאומית ע"ש צ'ייקובסקי במוסקבה, התחרות על שם המלכה אליזבת בבלגיה, התחרות הבינלאומית ע"ש הנריק וייניאבסקו, התחרות הבינלאומית במוסקבה הנושאת את שם אביו, דוד אויסטרך.

אחרי 1996 חי עם משפחתו בבלגיה ובשנים 1996–2010 לימד בקונסרבטוריון המלכותי בבריסל. בשנת 2011 חזר לרוסיה.

איגור אויסטרך נודע בפרשנויותיו המצומצמות והמודרניסטיות.

חייו הפרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

משנת 1960 איגור אויסטרך היה נשוי לפסנתרנית נטליה ניקולאייבנה זרצלובה (2017-1930). מעל 50 שנה היא נהגה לנגן מוזיקה קאמרית יחד עם בעלה. בנם, ולרי אויסטרך (יליד 1961) גם הוא ויולן וכנר, המלמד החל מ-1996 בקונסרבטוריון המלכותי בבריסל. הנכד רוברט אויסטרך נולד ב-2012.

פרסים ואותות הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

1949 – פרס ראשון בתחרות הבינלאומית לכינור בפסטיבל העולמי לנוער ולסטודנטים בבודשפט^[1]
1952 – פרס ראשון בתחרות הבינלאומית לכינור על שם וייניאבסקי^[1]
1968 – אמן מצטיין של הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית
1978 – אמן העם של הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית
1989 – אמן העם של ברית המועצות.
1990 – עיטור הידידות בין העמים - מטעם ברית המועצות
חבר לשם כבוד של אגודת בטהובן בבון.
חבר לשם כבוד של אגודת "אדם טדאוש וייניאבסקי" בפוזנאן.
חבר לשם כבוד של אגודת "אז'ן איזאי" בבריסל.
חבר לשם כבוד של האגודות "פליקס מנדלסון" וב"רוברט שומן" בלייפציג.
יושב ראש אגודת "סזאר פרנק" בליאז'.
1990 – רופסור לשם כבוד במכללה המלכותית למוזיקה בלונדון.
1981 – פרופסור באגודת "מוצרט" בווינה.