איליין שאפר
 | |
| לידה |
22 באוקטובר 1925 אלטונה, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
19 בפברואר 1973 (בגיל 47) לונדון, הממלכה המאוחדת |
| מוקד פעילות |
ארצות הברית |
| סוגה |
מוזיקה קלאסית |
| כלי נגינה |
חליל צד |
  | |
איליין שאפר (באנגלית: Elaine Shaffer; 1925 - 19 בפברואר 1973) הייתה חלילנית אמריקאית, שכיהנה כחלילנית ראשית בתזמורת הסימפונית של יוסטון בשנים 1948 עד 1953.
חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
איליין שאפר נולדה באלטונה, פנסילבניה. היא למדה במכון קרטיס למוזיקה בפילדלפיה והייתה תלמידתו הראשונה במעלה של ויליאם קינקייד, אביהם הרוחני של רוב החלילנים בארצות הברית. העובדה, שציווה לה את חליל הפלטינה שלו לאחר מותו, היא ראיה להערכה הרבה שרחש לכשרונה. קינקייד היה המורה היחיד הרשמי שלה לחליל; לפני שהגיעה אליו למדה כל מה שידעה באופן עצמאי לגמרי, כפי שאמר בעלה, אפרם קורץ, בראיון עמו בביטאון איגוד החליל הארצי בשנות ה-80'.
שאפר ניגנה למשך עונה אחת כחליל שני בתזמורת הפילהרמונית של קנזס סיטי (1947-48). כנראה לא מורך-לב מנע ממנה לקבל את המשרה הקבועה שהוצעה לה, על אף המלצתה של אבובנית בתזמורת, ליילה שטורך, והסתייגותה סייעה לה להשיג לא רק משכורת גבוהה יותר אלא גם אישור למלא התחייבות אחרת לפני שתתחיל בעבודה והופעה כסולנית בקונצ'רטו עם התזמורת. היא הפתיעה את המבקרים, את הקהל ואת קורץ לא רק בנגינתה אלא גם במוזיקליות שלה וכשרונה האמנותי בכלל. היו אלה שנות ה-40'; נשים אך זה החלו לקבל עבודה קבועה בתזמורות, ושאפר הייתה פורצת דרך בתחומה. המנהל המוזיקלי אותו זמן היה אפרם קורץ וכך החלה היכרותם, אם כי הם נישאו רק ב-1955, אחרי ששאפר עזבה את התזמורת הסימפונית של יוסטון.
אחרי שהחזיקה במשרת חלילנית ראשית ביוסטון במשך חמש שנים (1948-1953) עזבה את התזמורת לפתוח בקריירה של סולנית ונגנית מוזיקה קאמרית (שוב, פעם ראשונה לאשה אמריקאית) וזכתה בשבחים על הופעתה ברסיטל בלונדון. היא ניגנה בפסטיבלים רבים באירופה ועבדה עם הכנר יהודי מנוחין, אחותו הפסנתרנית חפציבה מנוחין והצ'מבליסט ג'ורג' מלקולם. המלחין ארנסט בלוך הקדיש לה שתי יצירות: "סוויטה מודאלית" ו"שתי פואמות אחרונות (אולי)"; שאפר ניגנה את זו האחרונה בהופעת בכורה עולמית. כמו כן הייתה ידידה של מארק שאגאל (שצייר תמונה בשבילה), קרל בארת והרמן הסה.
מותו של ויליאם קינקייד, המורה העיקרי שלה, ב-1967 היה קשה מאוד לשאפר, שקיימה קשר מיוחד עמו. ג'ון סולום, חלילן שהתמסר ליצירות בארוק, היה למניע העיקרי (יחד עם קבוצת סטודנטים וחסידי קינקייד אחרים) בפנייה אל אהרן קופלנד לכתיבת "דואו לחליל ופסנתר" לזכרו של קינקייד. סולום, ידיד קרוב ועמית לנגינה של שאפר, הזמין אותה ואת חפציבה מנוחים לנגן את ביצוע הבכורה העולמי של יצירה זו בראשית שנות ה-70' בקונצרט התרמה לבית ספר למוזיקה בפילדלפיה. זמן קצר אחר כך אובחן סרטן ריאות אצל איליין שאפר, אף כי היא לא עישנה מעולם, על פי עדותו של אלברט ות'רלי (מתקן חלילים מניו יורק). עלה בידה להשלים שני מיזמים שהיו חשובים לה: קונצרט של סונאטות לחליל של באך וההקלטה הראשונה של יצירתו של קופלנד. חודשיים אחרי השלמת ההקלטה מתה איליין שאפר בלונדון, ב-19 בפברואר 1973.
הקלטות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- סונאטות
- סוויטה לתזמורת מס' 2
- קונצ'רטו ברנדנבורגי מס' 5
- טריו סונאטה מן "המנחה המוזיקלית"
- קונצ'רטו לחליל ותזמורת, ק. 313
- קונצ'רטו לחליל ותזמורת, ק. 314
- אנדנטה בדו מז'ור לחליל ותזמורת, ק. 315
- קונצ'רטו לחליל ונבל, ק. 299 (עם מרילין קוסטלו, נבל)
- סוויטה בלה מינור לחליל וכלי קשת
- וריאציות על Trockne Blumen אופוס 160
- סונאטה במי מינור
- פרק סונאטה (נקרא בטעות "רונדו" בהקלטה)
כמה מהקלטות אלה ניתנות כיום להשגה בתקליטורים. שאפר ניגנה גם את עיקר הרפרטואר הסטנדרטי של המאה ה-20, כולל סונאטות של הינדמית, פרוקופייב ופולנק, והקונצ'רטי לחליל של איבר ונילסן. היא ניגנה בביצוע בכורה עולמי את הקונצ'רטו לחליל של וירג'יל תומסון וכן הופיעה בחמישה קונצרטים עם תזמורות איטלקיות בנגינת קונצ'רטו של פרנקו מאנינו לחליל, לטרומבון אובליגטו (חובה) ולתזמורת.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
איליין שאפר, באתר MusicBrainz (באנגלית)
איליין שאפר, באתר Discogs (באנגלית)
.svg){kind=logo}
