אירוס וסט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף אירוס ווסט)
קריאת טבלת מיוןאירוס וסט
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
מצב שימור
מצב שימור: בסכנת הכחדהנכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חשש
מצב שימור: בסכנת הכחדה
סכנת הכחדה (EN)[2]
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: חד-פסיגיים
סדרה: אספרגאים
משפחה: אירוסיים
סוג: אירוס
תת־סוג: אירוסי ההיכל
סקציה:אירוס ההיכל
מין: אירוס וסט
שם מדעי
Iris westii
עונת פריחה
1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12
[1]

אירוס וסט (שם מדעי: Iris westii) הוא מין מוגן של אירוס מסקציית ההיכל (oncocyclus) ושרוי בסכנת הכחדה. זהו מין תת-אנדמי להר החרמון הגבוה בישראל, אשר גדל גם באזור ג'זין בלבנון. הוא נבדל משאר האירוסים בהירי הפרחים בארץ בעיקר בעליו דמויי החרמש, שהתפתחו ככל הנראה כחלק מהתאמתו לבית הגידול האלפיני בו הוא גדל. תכונת העלים המעוקלים קיימת גם במינים מדבריים של אירוסי ההיכל בישראל, שהם אירוס הנגב ואירוס ירוחם (באירוס שחום, שגדל בין היתר גם בנגב, התכונה פחות בולטת). האירוס הוא צמח מוגן בישראל.[3]

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האירוס הוא גאופיט רב-שנתי וגדל מקנה שורש קומפקטי וחסר שלוחות. האירוס נמוך יחסית לשאר בני סוגו – גובהו מגיע רק ל-30 ס"מ. עלי העטיף הפנימיים לבנים־כחולים ועלי העטיף החיצוניים מנומרים בנקודות שחורות על רקע לבן. אירוס וסט ייחודי בגבעולו האדום הקרוב לפרח.

האירוס התגלה לפני כ-20 שנה על ידי ג'ון אדוארד בדרום לבנון (אוכלוסייה שייתכן שנשמדה עם הזמן) והתגלה גם בחרמון על ידי מיכה לבנה. משלחת שנייה תיעדה ביסודיות את התפרחת בחרמון. היא כללה בתוכה את לבנה ואת אורי פרגמן-ספיר. הוא זוהה על ידי מיכאל אבישי, עובד הגנים הבוטניים האוניברסיטאיים בירושלים.

האירוס מקדים את עונת הפריחה של רוב הפרחים בחרמון ופורח במאי ואף בתחילת יוני בחרמון. זאת בשעה שקרוביו, הגדלים בשאר אזורי הארץ, סיימו את פריחתם. בכך, אירוס וסט הוא אירוס ההיכל בעל הפריחה המאוחרת יותר בישראל, ושובר את שיאו של המין אירוס הדור, הפורח לעיתים עד תחילת חודש מאי.

האירוס דומה מאוד במראהו החיצוני לאירוס הנצרתי ולאירוס החרמון אך נבדל מהם בעליו הצרים דמויי החרמש. עלים דומים נמצאים אצל אירוסי מדבר ולא אצל אירוסים הגדלים במישור החוף. האירוס בסכנת הכחדה ואנדמי לחרמון, אך סביר שגדל גם באזורים מסוימים בסוריה ובדרום לבנון, אם לא נכחד מהם.

זהו מין נדיר ביותר ובעל מספר פרטים מצומצם מאוד, אשר גדלים במספר אוכלוסיות קטן במרומי החרמון. עיקר רבייתו של המין הוא רבייה וגטטיבית, שכן קיים מגוון גנטי מצומצם ביותר באוכלוסיות, בהן הצמחים גדלים בצפיפות, ואחוז קטן מהפרחים מתפתחים לפירות דמויי תרמילים הנושאים זרעים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]