אלווין רות

אלווין רות
Alvin Roth
	אלווין רות בסטוקהולם, 2012
לידה	18 בדצמבר 1951 (בן 72); ניו יורק, ארצות הברית
שם לידה	Alvin Eliot Roth
ענף מדעי	כלכלה
מקום מגורים	ארצות הברית
מקום לימודים	בית הספר להנדסה ולמדע שימושי של קרן פו (1971); אוניברסיטת סטנפורד (1973); אוניברסיטת סטנפורד (1974); תיכון מרטין ואן ביורן ;
מנחה לדוקטורט	רוברט ב. וילסון
מוסדות	אוניברסיטת סטנפורד (ינואר 2013); מערכת האוניברסיטאות של אילינוי (אוגוסט 1974–אוגוסט 1982); אוניברסיטת פיטסבורג (אוגוסט 1982–אוגוסט 1998); אוניברסיטת הרווארד (אוגוסט 1998–דצמבר 2012); אוניברסיטת סטנפורד ;
תלמידי דוקטורט	Nick Feltovich, Georg Weizsäcker, Sandro Ambuehl, Lucas Clayton Coffman, Judd Benjamin Kessler, Assaf Romm, Alexander Peysakhovich, Muriel Niederle, סקוט דיוק קומינרס, Qingyun Wu, Parag Pathak, Fuhito Kojima, Afshin Nikzad
פרסים והוקרה	מלגת גוגנהיים (1983); פרס פרדריק לנצ'סטר (1990); עמית האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים (1998); עמית/ה באגודה האמריקאית לקידום המדע (2012); עמית החברה האקונומטרית (1983); פרס נובל לכלכלה (2012); פרס ג'ון פון נוימן (2016); הרצאת פישר-שולץ ;
	האתר הרשמי
תרומות עיקריות
	תורת המשחקים, תאוריית התכנון המכניסטי, כלכלה ניסויית

אלווין אליוט רוֹת (בשם מלא באנגלית: Alvin Elliot Roth; נולד ב-18 בדצמבר 1951) הוא כלכלן יהודי-אמריקאי, חתן פרס נובל לכלכלה לשנת 2012 (יחד עם לויד שפלי)^[1].

לרות תרומות נכבדות לתורת המשחקים, תאוריית התכנון המכניסטי וכלכלה ניסויית(אנ'). הוא ידוע בתרומתו ליישום תאוריות כלכליות לבעיות מעשיות^[1].

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלווין רות נולד בשנת 1951 להורים שעסקו בהוראה. בגיל צעיר ובמקביל ללימודיו בבית הספר החל לקחת קורסים באוניברסיטת קולומביה ובגיל 16 התקבל ללימודים באוניברסיטת קולומביה ללא שסיים את בית הספר התיכון. שם קיבל בשנת 1971 תואר ראשון בחקר ביצועים. עבר לאוניברסיטת סטנפורד, שבה קיבל בשנת 1973 תואר שני בחקר ביצועים, ובשנת 1974 קיבל תואר דוקטור.

הצטרף לסגל אוניברסיטת אילינוי, ממנה עבר בשנת 1982 לאוניברסיטת פיטסבורג, שבה מונה לפרופסור לכלכלה. בשנת 1998 עבר לאוניברסיטת הרווארד. בשנת 2012 עבר כפרופסור אורח לאוניברסיטת סטנפורד, מתוך כוונה להפוך בשנת 2012 לחלק מהסגל של אוניברסיטה זו, ולהיות פרופסור אמריטוס של אוניברסיטת הרווארד.

רות הוא עמית סלואן(אנ'), עמית גוגנהיים ועמית של האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים. חבר גם בלשכה הלאומית למחקר כלכלי ובחברה האקונומטרית.

מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיצוב השוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

רות תרם מספר תרומות בסיסיות לאסכולת "עיצוב השוק" (Market Design) (אנ'), החל משנות ה-90 של המאה ה-20. בתיאור הדינמיות של עיצוב השוק, רות הציע כי "ככל שתנאי השוק משתנים, התנהגותם של אנשים משתנה וזה גורם לביטול חוקים ישנים וליצירת כללים חדשים". במסגרת זו רות ידוע בתרומתו ליישום תאוריות כלכליות לבעיות מעשיות, ובהן:

שיבוץ סטודנטים לרפואה במסלול התמחות בבית חולים. זהו שימוש של שידוך יציב, תוך התחשבות במורכבות החיים, כגון בני זוג המעוניינים להתמחות באותו אזור.
שיבוץ תלמידים למערכת בתי הספר התיכוניים של ניו יורק ובוסטון, כך שאי אמירת הדירוג האמיתי על ידי תלמידים לא תשתלם.
קישור בין תורמי איברים שמאפשר ניצול רב יותר של תרומות מן החי.

כלכלה ניסיונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוט הוא אחד החלוצים המוקדמים של הכלכלה הניסיונית ותרם מספר תרומות בסיסיות לתחום החל מתחילת שנות ה-70 של המאה ה-20. גישתו של רוט הרחיבה את האפשרויות של ניסויים כלכליים והביאה לגישה פתוחה יותר בכלכלה, להשפעה של מדעי החברה האחרים עליה. רות ועמיתיו פנו למושגים סוציולוגיים ופסיכולוגיים כדי להסביר כיצד נבדקים חרגו מתוצאות חזויות רציונליות. רוט גם תיאר סוגיות מתודולוגיות שגם יצרנים וגם צרכני מחקר ניסויים חייבים לשקול בפענוח תוצאות ניסויים ופרסם את מערכי הנתונים המלאים של הניסויים שלו בזמן שהתחום היה עדיין בחיתוליו, והניח את הבסיס לחלק גדול מהוויכוחים המטא-מדעיים בנוגע לניסויים בכלכלה.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רות נשוי לאמילי ולהם שני ילדים: הבכור, אהרון הוא פרופסור למדעי המחשב באוניברסיטת פנסילבניה, הצעיר, בן, הוא פרופסור חבר בפקולטה למינהל עסקים באוניברסיטת הרווארד.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

Axiomatic Models of Bargaining, Lecture Notes in Economics and Mathematical Systems, הוצאת שפרינגר, 1979.
Game-Theoretic Models of Bargaining, (עורך) הוצאת אוניברסיטת קיימברידג', 1985.
Laboratory Experimentation in Economics: Six Points of View, (עורך) הוצאת אוניברסיטת קיימברידג', 1987.
The Shapley Value: Essays in Honor of Lloyd S. Shapley, (עורך) הוצאת אוניברסיטת קיימברידג', 1988.
Two-Sided Matching: A Study in Game-Theoretic Modeling and Analysis, עם מרילה סוטומיור, הוצאת אוניברסיטת קיימברידג', 1990.
Handbook of Experimental Economics, (עורך, יחד עם ג'. ה. קאגל), הוצאת אוניברסיטת פרינסטון, 1995.
Game Theory in the Tradition of Bob Wilson, (עורך, יחד עם בנגט הולמסטרום ופול מילגרום), 2001.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא אלווין רות בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של אלווין רות (באנגלית)
אלווין רות, באתר פרס נובל (באנגלית)
אלווין רות, באתר פרויקט הגנאלוגיה במתמטיקה
אלווין רות, באתר dblp
אלווין רות, באתר גוגל סקולר
אלווין רות, באתר SSRN
אלווין רות, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
טלי חרותי-סובר , הדרך לנובל - "בעבודתי אני פועל כדי שהעולם יהיה מקום טוב יותר", באתר TheMarker‏, 2 בנובמבר 2012
אשר שכטר, חתן פרס נובל לכלכלה מסביר: מה הקשר בין סקס, כליות ובשר סוסים, באתר TheMarker‏, 10 ביולי 2014
דפנה מאור, פרופסור אלווין רות: "אם הייתי מבקש הירואין, היית מתעלמת; אם הייתי מבקש מתנקש, היית פונה למשטרה", באתר TheMarker‏, 28 במרץ 2024
הרצאה של רות': Market Failure and Market Design, סרטון באתר יוטיוב

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ ¹ ² שירות גלובס, ‏פרס נובל לכלכלה יוענק לרות' ושפלי האמריקנים, באתר גלובס, 15 באוקטובר 2012

[גלובס-1] ¹ ² שירות גלובס, ‏פרס נובל לכלכלה יוענק לרות' ושפלי האמריקנים, באתר גלובס, 15 באוקטובר 2012

[1]

זוכי פרס נובל לכלכלה
1969–1975	פריש, טינברגן (1969) • סמואלסון (1970) • קוזנץ (1971) • היקס, ארו (1972) • לאונטיף (1973) • מירדאל, האייק (1974) • קנטורוביץ', קופמאנס (1975)
1976–2000	פרידמן (1976) • אולין, מיד (1977) • סיימון (1978) • שולץ, לואיס (1979) • קליין (1980) • טובין (1981) • סטיגלר (1982) דברה (1983) • סטון (1984) • מודיליאני (1985) • ביוקנן (1986) • סולו (1987) • אלה (1988) • הוולמו (1989) • מרקוביץ, מילר, שארפ (1990) • קוז (1991) • בקר (1992) • פוגל, נורת' (1993) • הרסני, נאש, זלטן (1994) • לוקאס (1995) • מירליס, ויקרי (1996) • מרטון, שולס (1997) • סן (1998) • מנדל (1999) • הקמן, מקפאדן (2000)
2001 ואילך	אקרלוף, ספנס, שטיגליץ (2001) • כהנמן, סמית' (2002) • אנגל, גריינג'ר (2003) • קידלנד, פרסקוט (2004) • אומן, שלינג (2005) • פלפס (2006) • הורוביץ, מסקין, מאירסון (2007) • קרוגמן (2008) • אוסטרום, ויליאמסון (2009) • דיאמונד, מורטנסן, פיסרידס (2010) • סימס, סרג'נט (2011) • רות, שפלי (2012) • פאמה, הנסן, שילר (2013) • טירול (2014) • דיטון (2015) • הארט, הולמסטרום (2016) • ת'יילר (2017) • נורדהאוס, רומר (2018) • קרמר, באנרג'י, דופלו (2019) • מילגרום, וילסון (2020) • אימבנס, אנגריסט, קארד (2021) • ברננקי, דיימונד, דיבוויג (2022)