אלחנן (גרינברג) בולקינד

אלחנן (גרינברג) בולקינד (1834 - כ"א באב תרס"ה, 1 באוגוסט 1905) היה תעשיין הטקסטיל מהראשונים בארץ ישראל, איש העלייה הראשונה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בולקינד נולד בביאליסטוק. הוא למד בישיבת הרב מרדכי גימפל יפה ברוז'ינוי ולאחר מכן החל לעסוק בייצור ומכירת אריגים.

בולקינד נמנה עם קבוצת ה"ביאליסטוקאים" ואנשי קופלמן שעלו לארץ ישראל בשנת 1882, בראשית תקופת העלייה הראשונה. כשהגיעו לחוף יפו, השלטונות העות'מאנים סירבו להכניסם לארץ ישראל. בולקינד ובנו הבכור יעקב הורדו לחוף בהיחבא בחצות הלילה ואשתו ושאר ילדיו הועברו לביירות. לאחר מכן, יהושע שטמפפר, איש פתח תקווה, הגיע למקום מסתורם של אשתו רבקה ושלושת ילדיהם האחרים בביירות, ובהתחפשם כבני משפחתו נסעו עמו ליפו ומשם ליהודיה.

בתחילה עבד בולקינד בנגרות, בבניית בתי שאר חברי הקבוצה. כשנסתיימה בניית הבתים החליט שלא לעסוק בחקלאות, בה לא הבין ושדרשה השקעה מכספים שלא היו לו^[1], והחליט לנסות את מזלו במלאכתו הישנה שעברה מדור לדור בקרב יהודי ביאליסטוק - תעשיית אריגים ושמיכות. הוא הזמין את הנולים והחלקים הדרושים להקמת המטווייה באמצעות ידידיו בביאליסטוק. את השאר בנה בבית המלאכה הקטן במקוה ישראל, ותוך פחות משנה נשמע משק הנולים בכל יהודיה. רבקה אשתו וכמה ביאליסטקיאיות עשו במלאכה. היו לו שני "קווי ייצור" עיקריים: טליתות וכפטנים ליהודים ועביות לערבים. ימים רבים עשה בולקינד מכפר ערבי אחד למשנהו, לרכישת צמר הכבשים. לשם כך הגיע עד לעדרי הבדואים הרחוקים בנגב.

בולקינד קבל לצורך הקמת בית המלאכה, מהברון רוטשילד, הלוואות של 2500 פרנק. לאחר מכן, בביקורו בארץ ישראל בשנת 1887, הגיע הברון למפעל של בולקינד והזמין כ-180 עביות עבור האיכרים במושבות העבריות שהיו אז תחת חסותו^[2]; והטעם שניתן לרכישה: שלא יתגנדרו בלבושם האירופאי ושלא ימשכו את תשומת הלב של שכניהם. לבוש זה - פסק הברון - מתאים מאוד לאקלים המקומי ולצורכי האיכר היהודי^[^{דרוש מקור]}. מתוך הסיפורים שנמסרו מפה לאוזן בארץ ישראל ידוע היה כי ביישוב עקרון, השתמשו בעביות. אחד עשר המייסדים לבשו אותן, ואכן זכו לכינוי "אחד-עשר העביות"^[3].

לא נערכו רכישות רבות נוספות מהמפעל. שודדים התנפלו על אלחנן בולקינד בדרכים וגזלו ממנו חומרי גלם ותוצרת מוגמרת והביאו לחיסולו של המפעל, ובעקבות זאת, שיירת גמלים הובילה את חלקי מפעלו החלוצי של אלחנן בולקינד לירושלים, אל בתי המלאכה של "כל ישראל חברים".

אחרי נטישת יהוד עבר לראשון לציון^[4], שם עבד כטכנאי ביקב הברון רוטשילד.

בולקינד נפטר ב-1905. רעייתו רבקה נפטרה ב-1940.