אלי הורביץ
 | |
| לידה |
20 באפריל 1932 ירושלים, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| פטירה |
21 בנובמבר 2011 (בגיל 79) רמת גן, ישראל |
| מדינה |
ישראל |
| השכלה |
האוניברסיטה העברית בירושלים |
| תפקיד |
מנהל כללי |
| פרסים והוקרה |
פרס ישראל (2002) |
  | |
אליהו (אלי) הורביץ (20 באפריל 1932 – 21 בנובמבר 2011[1]) היה תעשיין ישראלי. שימש מנכ"ל חברת "טבע" בין השנים 1976–2002 ויו"ר חבר המנהלים שלה בין השנים 2002–2010. הורביץ הפך את "טבע" לחברה הגדולה בישראל ולחברת התרופות הגנריות המובילה בעולם. כיהן כנשיא התאחדות התעשיינים וכיו"ר בנק לאומי.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד לצבי וציפורה הורביץ בשנת 1932 בירושלים. בשנת 1934 עבר עם משפחתו לתל אביב, שבה למד בבית ספר כרמל ולאחר מכן בעירוני א'. במהלך מלחמת העצמאות הפסיק לזמן מה, עם בני מחזורו, את לימודיו, ולאחר מכן השלימם.
קריירה צבאית[עריכת קוד מקור | עריכה]
התגייס לצה"ל במסגרת הנח"ל ונמנה עם מקימי קיבוץ תל קציר, שבו היה חבר.
במהלך שירות המילואים עבר בשנת 1956 קורס קצינים וקורס קציני תותחנים. במלחמת סיני היה קצין בגדוד מרגמות כבדות 340 בחטיבת יפתח, במלחמת ששת הימים היה קצין ניהול אש בגדוד, במלחמת ההתשה שירת כסמג"ד ומפקד הגדוד. במלחמת יום הכיפורים פיקד על כוח אלי בחזית המצרית, כוח לא אורגני שהורכב בזמן המלחמה מיחידות מרגמות כבדות מתנייעות. לאחר המלחמה פיקד על אימון ההקמה של גדוד 7042 שכלל הסבת האמל"ח לתותחי "רועם". הורביץ המשיך להתקדם במילואים בסולם הדרגות והתפקידים, עבר קורס מפקדי גדודים ובתפקידו האחרון בשירות שימש סגן מפקד אגד ארטילרי בדרגת סגן-אלוף.
חברת "טבע"[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1953 נשא לאישה את דליה סלומון, בת לבעלי מפעל אסיא לתרופות, אחותה של רות חשין, מנהלת הקרן לירושלים ואשת שופט בית המשפט העליון מישאל חשין. כסטודנט לכלכלה באוניברסיטה העברית בירושלים החל לעבוד כלבורנט בחברת "אסיא", ובמהרה עבר לתחום הניהול, התמחור והחשבונות. הוא התקדם במהירות בסולם הדרגות, התקדמות שלצד כישרונו תרמה לה גם היותו חלק ממשפחת סלומון, ממייסדות "אסיא", בהיותו נשוי לבת המשפחה, דליה סלומון. בשנת 1963 הוא הצליח לנהל במהירות ויעילות את המשא ומתן עם עובדי מפעל "צרי" שנרכש באותה עת, כאשר לרובם העניק פיצויים והשאר שולבו במפעלי אסיא[2]. בעקבות זאת מונה הורביץ למנהל אסיא. בשנת 1968, רכשה אסיא את טבע, והורביץ ניהל את ההתנהלות מול העובדים שבקשו בתחילה למנוע את הרכישה[3]. בשנת 1976 הושלם המיזוג של אסיא וטבע, והורביץ היה למנכ"ל קבוצת "טבע". באותה שנה זכה בפרס התעשייה בקטגוריית הכימיה[4].
בהגיעו לגיל 70 פרש מניהול חברת "טבע" והותיר את ההובלה לישראל מקוב, כשהוא עצמו מתמנה ליו"ר הדירקטוריון.
פעילות ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]
באמצע שנות השבעים כיהן כמנכ"ל מכון הייצוא[5] ומסוף שנות ה-70 כיהן במועצת המנהלים של בנק לאומי לישראל[6].
בשנת 1981 מונה לנשיא התאחדות התעשיינים. במאי 1986 מונה ליו"ר דירקטוריון בנק לאומי בשעתו הקשה ביותר של הבנק, אחרי משבר מניות הבנקים. המינוי עבר במועצת המנהלים ברוב מוחץ אך בהימנעות של ארנסט וודק ויחזקאל הרמלך שטענו שהורביץ נושא באחריות לוויסות מניות הבנקים כחבר מועצת המנהלים בתקופת הוויסות, למרות שהוא הביע את דעתו נגד הוויסות, ולכן לא ראוי שיתמנה לתפקיד[7]. הורביץ הודיע עם מינויו שיכבד את כל הסכמי הפרישה עם ארנסט יפת[8] והתעקש להמשיך לאפשר את כהונתו של יפת בתפקיד בכיר בשלוחה של בנק לאומי בחוץ לארץ[9]. הורביץ חילק את זמנו בין בנק לאומי לניהול טבע. באוקטובר 1986, בעקבות ביקורת ציבורית, החליט הדירקטוריון בראשותו על קיצוץ חלק משכר הבכירים בבנק. בינואר 1987, עם התעצמות הלחץ הציבורי שכלל גם שביתה של עובדי הבנק, הורה מיכאל ברונו להורביץ לחקור את פרשת פיצויי הפרישה של יפת מהבנק. אולם הורביץ החליט מיידית להתפטר, למרות שטען שהטעות של מתן פיצויים מוגזמים ליפת, שהוא היה מעורב בה, אינה כשל ולא ראוי היה לדרוש את התפטרותו[10].
שנים מאוחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הורביץ הועמד לדין בעבירות מס עקב אי דיווח על הכנסות בסך מיליוני דולרים בקשר לפעילותו כיושב-ראש דירקטוריון פרומדיקו והורשע בבית המשפט המחוזי על ידי השופטת אילה פרוקצ'יה. על החלטה זו ערער לבית המשפט העליון. ערעורו התקבל והוא זוכה פה אחד בפסק דין פרומדיקו[11].
בשנת 2002 (ה'תשס"ב) זכה בפרס ישראל על מפעל חיים.
מאז פרישתו מניהול "טבע", היה פעיל במיזמים רפואיים חדשנים והיה אחד ממשקיעי ומקימי בית הספר לרפואה בצפת.
בשנת 2010 קיבל תואר ד"ר לשם כבוד מאוניברסיטת בר-אילן. ובשנת 2011 קיבל את אות עמית כבוד של המרכז האוניברסיטאי אריאל. הורוביץ קיבל את הפרס על תרומתו רבת השנים לקידום התעשייה עתירת הידע, הכלכלה והחברה בישראל[12].
בנובמבר 2009 אובחן כלוקה בלימפומה. הוא עבר טיפולים והחלים מהמחלה.
נפטר ב-21 בנובמבר 2011 כתוצאה מאלח דם[13], והובא לקבורה ב-24 בנובמבר בבית הקברות גבעת השלושה. הותיר אחריו את אשתו דליה, שלושה ילדים ונכדים[14].
בהספד שנשאה בתו של הורביץ, היא העבירה ביקורת קשה ביותר על התנהלות הצוות בבית החולים שיבא אשר טיפל בו. נציב קבילות הציבור במשרד הבריאות, פרופ' חיים הרשקו חקר את הפרשה וקבע ביולי 2012, כי היו כשלים חמורים מצד צוות בית החולים שטיפל בהורביץ: (1) הצוות במחלקה פנימית ו' לא העריך נכון את חומרת מצבו של הורביץ; (2) הצוות לא היה מודע לתוצאות חמורות של בדיקות דם שהתקבלו עשר שעות לפני קריסת המערכות בגופו; (3) הרופאה התורנית לא נענתה לבקשות המשפחה והצוות הסיעודי לבדוק את הורביץ במשך ארבע שעות רצופות, מתחילת ההידרדרות במצבו ועד ל"קריסת המערכות הברורה"; (4) במהלך שעות אלה לא עודכן מנהל המחלקה בהידרדרות זו, למרות נוכחותו במחלקה; (5) חובת המנהל בתור כונן "הייתה להתעדכן בנעשה במחלקה ביוזמתו ולא להשאיר זאת להחלטת התורן בלבד"[15].
פוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הורביץ היה מזוהה עם מפלגת העבודה, אך היה מקורב מאוד גם לאהוד אולמרט[16].
על אף הילת "הקוסם הכלכלי" שריחפה מעל ראשו והתבטאויותיו בנושאי כלכלת מדינה בכנסים שונים הודיע הורביץ שאין לו עניין בתפקיד שר האוצר – "אני טוב בניהול עסק. לא בפוליטיקה". עם זאת, הורביץ התבטא מפעם לפעם בנושאים פוליטיים. בתחום הכלכלי, כשהיה אחד מהמועמדים להחליף את שר האוצר המתפטר בנימין נתניהו, קרא לתוכנית לצמצום העוני, ואמר שהרפורמות הכלכליות של נתניהו, הגם שתמך בהן, נעשו שלא מתוך הידברות, כראוי לדעתו. בתחום המדיני קרא להקמת גדר ההפרדה, והודה ש"התפכח מאשליות" שהיו לו לאחר חתימת הסכם אוסלו.
באוגוסט 2006, בעקבות מלחמת לבנון השנייה, היה הורביץ חבר בוועדת שחק, אותה הקים שר הביטחון עמיר פרץ. הוועדה, בראשות הרמטכ"ל לשעבר אמנון ליפקין-שחק, בה היו חברים גם האלופים (במיל') הרצל בודינגר ואילן בירן, פורקה עוד בטרם הספיקה לפעול, לאחר שבודינגר הודיע על פרישתו ממנה מ"סיבות אישיות", וזמן קצר אחר כך הוקמה ועדת וינוגרד.
הנצחה לאחר מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
החל משנת 2012 שונה השם של כנס קיסריה של המכון הישראלי לדמוקרטיה, ונקרא כנס אלי הורביץ לכלכלה וחברה. בשנת 2013 הוקמה קרן דליה ואלי הורביץ. הקרן תומכת בפעילויות בתחומי הבריאות, חינוך, אמנות והגיל השלישי[17].
עיריית כפר סבא הנציחה את זכרו בקריאת רחוב על שמו.[18]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יוסי גולדשטיין, אלי הורביץ, הוצאת שוקן, 2012
- אלי הורביץ: משוטף כלים למנהל המצליח בישראל (אורכב 23.11.2015 בארכיון Wayback Machine), מאת: ליאור עילם, 2014, ספר אלקטרוני חינם לנוער
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אורי גינוסר, אלי הורביץ: קשוח וחייכן, מעריב, 16 במאי 1986
- יעל פז מלמד, מישהו אוהב אותו שם למעלה, מעריב, 27 בדצמבר 1985
- אורה קורן, איך הגיע אלי הורביץ, היו"ר המיתולוגי של טבע, מהמטבח לתפקיד הנכסף, באתר TheMarker, 12 במרץ 2010
- אלי הורביץ, באתר פרס ישראל
- אלי הורביץ, באתר משרד התמ"ת
- אלי הורביץ, באתר News1 מחלקה ראשונה
- אתר חדשות ערוץ 2, בתו של אלי הורביץ בהלוויה: "חיכה שעות ארוכות לרופא", באתר גלובס, 24 בנובמבר 2011
- אפרת נחושתאי, אלי הורביץ חי בצניעות כל חייו - אבל את החברה שלו הוא הפך לאימפריה, באתר TheMarker, 20 באפריל 2012
- שרי מקובר-בליקוב, הפצע של משפחתו של אלי הורביץ עדיין מדמם, באתר nrg, 3 בנובמבר 2012
- יורם גביזון, הקדים תרופה: על הביוגרפיה של אלי הורביץ, באתר הארץ, 13 ביוני 2012
- ירון קלנר, איך בחרה בתו של אלי הורביץ להנציח את אביה, באתר ynet, 4 בדצמבר 2013
אלי הורביץ (1932-2011), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ אתר "Billiongraves"
- ^ יצחק דיש, האיש שהביא צרי לטבע, מעריב, 1 באוקטובר 1976
- ^ פועלי טבע חוזרים לעבודה, דבר, 6 באוקטובר 1968
- ^ 7 מנהלים חתני פרס התעשייה, דבר, 8 ביוני 1976
- ^ שר האוצר דחה תביעת היצואנים להגדיל התמריצים, דבר, 14 בינואר 1975
- ^ דוד ליפקין, עשרת המופלאים של בנק לאומי, מעריב, 11 בינואר 1987
- ^ מאיר ינהל התיק הכלכלי, מעריב, 15 במאי 1986
- ^ דוד ליפקין, יפת התפטר, מעריב, 12 במאי 1986
- ^ דוד ליפקין ועודד שורר, הורביץ נחוש בדעתו: יפת ימלא תפקיד בכיר, מעריב, 16 במאי 1986
דוד ליפקין ועודד שורר, מה שהשיג בנקאי שנולד בנקאי, מעריב, 16 במאי 1986 - ^ דוד ליפקין, הורביץ, אני פורש בניגוד לדעתי, מעריב, 14 בינואר 1987
דולצין: הורביץ אמר לי מוטב שלא תדע איך גמרנו עם יפת, מעריב, 14 בינואר 1987 - ^ ע"פ 1182/99 אליהו הורביץ נ' מדינת ישראל, ניתן ב־7 בספטמבר 2000
- ^ אלי הורוביץ קיבל את אות עמית כבוד של המרכז האוניברסיטאי אריאל
- ^ רנן נצר, "הטיפול שאבי, אלי הורביץ, קיבל היה גרוע בכל הרמות", באתר גלובס, 24 בפברואר 2012
- ^ תני גולדשטיין, אלי הורביץ, מנכ"ל טבע לשעבר, נפטר בגיל 79, באתר ynet, 21 בנובמבר 2011
ליטל דוברוביצקי, הזוגיות הסתיימה, חיים הורביץ מחסל את מיזם המסעדה ומותיר חובות, באתר כלכליסט, 3 בינואר 2021 - ^ רוני לינדר, דו"ח: במשך שעות לא ניגש רופא להורביץ למרות מצבו המידרדר, באתר TheMarker, 31 ביולי 2012
- ^ אולמרט תמך במועמדותו של הורביץ למשרת שר אוצר בתקופת שלטונו של אריאל שרון. לאחר מלחמת לבנון השנייה מונה הורביץ, בהסכמת אולמרט, כחבר בוועדת שחק (לבדיקת מחדלי מלחמת לבנון השנייה) שהתפרקה, ולאחר מכן מונה כחבר בוועדה לבחינת תקציב הביטחון בראשות מנכ"ל משרד האוצר לשעבר דוד ברודט.
- ^ קרן דליה ואלי הורביץ |, באתר hurvitz.org.il
- ^ נמרוד בוסו, הורביץ פינת המסגר: עיריית כפר סבא תקרא רחוב על שם מנכ"ל טבע, באתר TheMarker, 7 במאי 2012
- משפחת סלומון (הראש"ז)
- בוגרי בית הספר הכרמל (תל אביב)
- בוגרי תיכון עירוני א' (תל אביב)
- בוגרי האוניברסיטה העברית בירושלים
- חיילי חיל התותחנים במלחמת יום הכיפורים
- זוכי פרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה
- מנכ"לים ישראלים
- דירקטורים ישראלים
- יושבי ראש בנק לאומי
- תעשיינים ישראלים
- נשיאי התאחדות התעשיינים
- זוכי פרס התעשייה
- מקבלי תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בר-אילן
- מייסדי קיבוצים
- תל קציר: אישים
- יו"ר טבע תעשיות פרמצבטיות
- מנכ"לי טבע תעשיות פרמצבטיות
- אישים הקבורים בגבעת השלושה
- מפקדי גדודים בחיל התותחנים
- חיילי חיל התותחנים במלחמת סיני
- חיילי חיל התותחנים במלחמת ששת הימים
- ישראלים שנולדו ב-1932
- ישראלים שנפטרו ב-2011