אליזבט נואלה-נוימן
 | |
| אליזבט נואלה-נוימן עם אוטו שלכט, 1991 | |
| לידה |
19 בדצמבר 1916 ברלין, הקיסרות הגרמנית  |
|---|---|
| פטירה |
25 במרץ 2010 (בגיל 93) אלנסבך, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה |
| ענף מדעי |
מדע המדינה |
| מקום לימודים |
|
| מוסדות | |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
אליזבט נואלה-נוימן (בגרמנית: Elisabeth Noelle-Neumann; 19 בדצמבר 1916, ברלין – 25 במרץ 2010) הייתה פרופסור גרמניה למדע המדינה. תרומתה החשובה ביותר לתחום היא תיאורית ספירלת השתיקה, שמצביעה על הקשר בין דעות המושמעות במרחב הציבורי לבין דעות הפרטים בחברה.
נולדה בברלין כשנייה מארבעת ילדיהם של אווה וארנסט נואלה, עורך דין. למדה פילוסופיה, היסטוריה, עיתונאות ולימודי אמריקה באוניברסיטת הומבולדט, באוניברסיטת קלינינגרד ובאוניברסיטת מיזורי וקיבלה תואר דוקטור בחקר דעת קהל בשנת 1940. באותה שנה עבדה לזמן קצר בעיתון הנאצי "דאס רייך". ב-1941 פרסמה מאמר בעיתון ובו תמכה בעמדה לפיה יהודים שולטים באמצעי תקשורת בארצות הברית. היא טענה כי היהודים הם בעלי העיתונים והכותבים בהם, ומחזיקים במונופול על אמצעי הפרסום.
ב-1947 ייסדה עם בעלה הראשון מכון לחקר דעת קהל, מכון אלנסבך, שהפך ברבות השנים לאחד ממכוני דעת הקהל היוקרתיים בגרמניה. משנת 1964 ועד 1983 שימשה כפרופסור באוניברסיטת מיינץ. שימשה גם כיושבת ראש באיגוד העולמי של מכוני דעת קהל בין השנים 1978 עד 1980.
