אליסטר קראולי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אליסטר קראולי
Aleister Crowley
אליסטר קראולי בשנת 1925 לערך
אליסטר קראולי בשנת 1925 לערך
לידה 12 באוקטובר 1875
ליאמינגטון ספא, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1 בדצמבר 1947 (בגיל 72)
הייסטינגס, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Edward Alexander Crowley עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הממלכה המאוחדת, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
השקפה דתית תלמה עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג
  • רוז אידית' קלי (19031909) עריכת הנתון בוויקינתונים
  • גרטה ולנטיין עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 5 עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אליסטר קראולי (אנגלית: Aleister Crowley; ‏12 באוקטובר 18751 בדצמבר 1947) נולד כאדוארד אלכסנדר קראולי, נודע גם כהאח פרדורבו (Frater Perdurabo) או החיה הגדולה (The Great Beast). היה מיסטיקן אנגלי, קוסם ומייסד הפילוסופיה הדתית ת'למה.[דרוש מקור]

קראולי היה חבר בארגוני סתרים. ביניהם מסדר "השחר המוזהב", שותף ליסוד A∴A∴ ומנהיג "מסדר הטמפלרים של המזרח" (O.T.O. Ordo Templi Orientis). הוא ידוע בשל כתביו המאגיים ובמיוחד "ספר החוק" (The Book of the Law), ספרו המרכזי והמקודש של הת'למה, על אף שכתב בהרחבה על נושאים אחרים, כולל שירה בדיונית[1].

קראולי היה הדוניסט, ביסקסואל, צרכן ונסיין של סמים פסיכואקטיביים, ובעל ביקורת חברתית. הוא מרד בערכים המוסריים והדתיים של המערב בזמנו, וקידם השקפה המבוססת על החוק "עשה כרצונך"[2]. בשל כך נודע לשמצה בתקופתו ואף זכה לכינוי המפוקפק ה'איש הרשע ביותר בעולם'[3] בעיתונות הפופולרית של ימיו.

בנוסף לפעילותו בארגוני הסתרים, הוא היה שחמטאי פעיל, מטפס הרים, משורר, מחזאי, ואף הועלו השערות ששימש כמרגל מטעם הממשלה הבריטית[4].

ב-2002 נערך סקר טלוויזיוני של ה-BBC אשר דירג את קראולי במקום ה-73 ברשימת הבריטים הגדולים של כל הזמנים. סופרים, מוזיקאים ויוצרי סרטים רבים הושפעו או התייחסו ליצירתו[5].

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אליסטר קראולי, 1901

ילדותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אליסטר נולד ב-12 באוקטובר 1875, בלמינגטון ספא שבאנגליה[6] לאביו, אדוארד קראולי, איש עשיר ובעל מניות במבשלת שיכר משפחתית יוקרתית, ולאמו אמילי מרטה בישופ ששורשיה במשפחה בריטית מיוחסת. אמו כינתה אותו "החיה", שם שאליסטר התגאה בו, אך הוא בז לה כל חייו. אביו שנולד כקוויקר המיר את דתו לכת נוצרית שמרנית "האחווה הבלעדית" (נקראה גם "אחוות פלימות'"). אמו הצטרפה לכת זו עם נישואיהם. אביו של אליסטר הרבה לנדוד כמטיף של הכת והתמיד בקריאת פרקים בתנ"ך לאשתו ובנו עם סיום ארוחת הבוקר.

ב-5 במרץ 1887, כשאליסטר היה בן 11, מת אביו[7] מסרטן בחלל הפה. אליסטר, שהעריץ לדבריו את אביו, תיאר זאת כנקודת המפנה בחייו. הוא סולק מבית הספר של הכת, עקב "ניסיון להשחית ילד אחר", ולא הסתדר בשני בתי ספר נוספים שאליהם עבר. הוא החל מבקר את הנצרות בציינו מקרים של חוסר התאמה הגיונית בתנ"ך בפני מוריו, והחל לתקוף את המוסר הנוצרי. בעת לימודיו ביקר אצל זונות משני המינים, ומהם נדבק בזיבה.

לימודים וחוויה ראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

את החוויה המיסטית הראשונה שלו עבר קראולי בדצמבר 1896[8]. לפי הביוגרף שלו, לורנס סוטין, הייתה זו תוצאה של החוויה ההומוסקסואלית הראשונה שלו אשר "הפגישה אותו עם אלוהות פנימית", בעקבותיה החל קראולי לקרוא על נושאים כגון אוקולטיזם, הרמטיציזם ומיסטיקה, אלכימיה ומאגיה. הוא עזב את קיימברידג' למרות ציוניו הגבוהים כולל ציון לשבח, והצטרף למסדר האוקולטי "המסדר ההרמטי של שחר הזהב" ושמו ה"מיסטי" נקבע ל'אח פרדוראו' - שמשמעו "אשא את סבלי עד תום". שם זה הפך למוטו האישי שלו. אלן בנט, חונכו מהמסדר, הפך לבן-זוגו, עבר להתגורר איתו ולימד אותו שימוש טקסי בסמים. הם נפרדו ב-1900 כאשר בנט עזב למזרח ללמוד בודהיזם. קראולי רכש בית לחוף אגם לוך נס שבסקוטלנד, ובמקביל פיתח חיבה לתרבות הסקוטית. בתארו את עצמו כ"אדון אחוזת בולסקין" אף החל ללבוש לבוש סקוטי מסורתי, גם כשחזר לביקורים בלונדון.

בעקבות חילופי אישים בהנהגת מסדר שחר הזהב, צורף לרמה גבוהה יותר בארגון, והצטרף למרד בהנהגה, יחד עם אליין סימפסון. ראש המסדר מקגרגור שימש לו כחונך. בשנים שלאחר מכן מרד בו.

רוז, המסע לארצות הברית ולמצרים שוויון האלים ו"ספר החוק"[עריכת קוד מקור | עריכה]

אליסטר קראולי (יושב במרכז) במשלחת הטיפוס על ההר K2‏, 1902
אליסטר קראולי במשלחת הטיפוס על ההר K2‏, 1902
אליסטר קראולי עם אשתו רוז והבת לולה זאזא

ב-1900 נסע קראולי למקסיקו[9] דרך ארצות הברית שם הצטרפה אליו אישה מקומית, רוז (אנ'), כפילגש. במסע עם מטפס ההרים אוסקר אקנשטיין (אנ') למד קראולי על טכניקת הרג'ה יוגה, והגה את המילה 'אברההדברה' (מונח מרכזי בתורתו של קראולי). ב-1904 קראולי ורוז נסעו למצרים תחת שמות בדויים ובעלי משמעות על פי קראולי: "הנסיך והנסיכה צ'ויה קהאן". רוז שהייתה אז הרה, החלה להזות ומפעם לפעם בישרה לו כי "הם מחכים לך". ב-18 במרץ לאחר שביקש את עזרת האל המצרי תחות, גילתה לו כי "הם" היו האל הורוס ושליחו.

היא הובילה אותו למוזיאון קרוב בקהיר שם הראתה לו אסטלה הידועה בשם האסטלה של אנך אפנחסו (בתורת הת'למה היא נודע בשם אסטלת ההתגלות) קראולי ראה סימנים שונים לנכונות דרכו, והחל לשמוע קול המדבר אליו, אותו כינה איוואס, שליחו של האל חור כרפס, כלומר הוראס ילדם של איזיס ואוזיריס. קראולי פרסם את דברי הקול בחוברת בשם "אִיבְּר על וול לגיס" - "ספר החוק". דברי האל הסבירו כי עידן חדש מתחיל עבור האנושות, וקראולי ישמש כמבשרו. כציווי מוסרי עליון הוא הצהיר "עשה כרצונך זו כל התורה" ועל האנשים ללמוד לחיות בשלום עם "רצונם האמיתי".

ביולי חזרו בני הזוג קראולי לסקוטלנד שם נולדה בתם. קראולי קרא לה אסנת (נות) מה-חתור (עשתרת) חקאטי סאפפו איזבל לילית קראולי על שם הנשים המיתולוגיות אותן אהב.

ראשית הטקסים והמסדר שלו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אליסטר קראולי, 1913

ב-1905 בעת מסע טיפוס הרים במעלה קנצ'נג'ונגה נהרגו ארבעה מחברי הקבוצה אתם טיפס במפולת שלגים. לניצולים הייתה ביקורת קשה על יחסו הקר של אליסטר. קראולי המשיך לכלכתה שם התאחד עם רוז ובתם. המשפחה החלה על פי העדפתה של רוז, במסע לסין במקום לפרס. קראולי השאיר את השתיים בהודו-סין (וייטנאם של היום) ונסע לשאנגחאי שם פגש שוב את באלין סימפסון שעודדה אותו ללכת בעקבות איוואס וספר החוק. עם חזרתו לבריטניה הוא גילה כי בתו מתה ברנגון. הוא תלה את האשם באשתו והאלכוהוליזם שלה. לזוג נולדה בת נוספת, לולה זאזה בקיץ של אותה שנה, קראולי פיתח טקס הודיה מיוחד לכבוד הולדתה המשלב חשיש וחוויה מיסטית של סַמַאדְהִי, המובטח לדבריו על ידי האל הורוס. הטקס תואר ב"ספר המאגיה הקדושה של אברהמלין המאג", אותו החל קראולי לכתוב בסין. ספר זה הפך מרכזי בשיטה של קראולי.

קראולי יסד מסדר מאגי חדש בשם A∴A∴. בהמשך חיבור את "הספר הקדוש של הת'למה". הוא דיווח שהצליח להגיע להתרגשות מיסטית ("סמאדהי") בלי עזרת חשיש, והחל לפרסם את דעתו שאין צורך בנזירות, על מנת להגיע לחוויה דתית. אליסטר ורוז התגרשו, והיא אושפזה בבית מחסה עקב הזיות מהאלכוהול. קראולי עבר לחיות עם מאהבת בשם לילה ואדל, שהצטרפה למסדר החדש. ב-1910 החל קראולי לבצע טקסים של A∴A∴ בפני קהל בשיתוף המאהבת וחבר המסדר בשם ויקטור בנימין נויברג - סופר ומשורר יהודי אנגלי. שנתיים אחר כך הצטרף למסדר הטמפלרים המזרחיים (O.T.O). לאחר שתחילה הואשם בגילוי סודותיהם. הוא מונה לנשיא "מיסטריה מיסטיקה" - המחלקה דוברת האנגלית של המסדר. אך פרסום חידושו בעניין הדרגה ה-11 במסדר, אליה ניתן להגיע רק באמצעות מאגיה של יחסי מין ההומוסקסואלים, גרמה למחאה של חברי המסדר בגרמניה וביבשת אירופה, והביאה בסופו של דבר לקרע בין קראולי למסדר זה.

עם חזרתו ללונדון פרסם קראולי את הכרך העשירי והאחרון של עיתונו הקוו המשווה (The Equinox). בדצמבר 1913 בפריס קראולי תכנן לבצע עם נויברג סדרת טקסים. הראשון בוצע ב-1 בינואר 1914 ובמשך שבעת השבועות הבאים קראולי ונויברג ביצעו 24 טקסים פולחניים אותם תיעדו בספר. נויברג סבל מהתמוטטות עצבים והוא וקראולי שוב לא נפגשו.

מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת מלחמת העולם הראשונה קראולי הגיע לארצות הברית כשליח הטמפלרים (מגיסטר טמפלי) במסדר ה-A∴A∴ הוא היה למאהב של מספר נשים נשואות: תחילה ג'ין רוברט פוסטר, דוגמנית, עיתונאית ומשוררת מפורסמת, איתה תכנן שתלד לו את בנו בכורו, אולם למרות סדרה של ניסיונות מאגיים, שכללו יחסים תוך כדי מדיטציה, ודימויה כחובשת מסיכה של אלים מצריים, היא לא נכנסה להריון. בסוף שנת 1915 הגיע רומן זה לקיצו. הוא היה למאהב של אליס קומרסוומי, אשתו של אננדה קומרסוומי, אחד מגדולי ההיסטוריונים של האומנות בזמנו. על הבמה אליס הייתה ידועה כראטן דאווי, זמרת מצו-סופרן ופרשנית של המוזיקה המזרח הודית. אליס הרתה אך במסע חזרה לאנגליה באמצע שנת 1916 עברה הפלה טבעית. לפני הרומן שלו עם ראטן דאווי קראולי קיים סקס מאגי עם גרטה מריה וון קוטק - זונה גרמנייה.

ביוני 1916 החל קראולי בניסיונות מאגיים מסוג חדש, אותם ערך בקוטג' שבניו המפשייר. הבית היה שייך לאוונגלינה אדמס - אסטרולוגית אמריקנית ידועה (ישנה טענה שקראולי שימש עבורה כסופר צללים). בעקבות התעוררות לפעילות משמעותית, הגה את שיטתו הקוסמולוגית דתית. כמו כן החל בפעילות טקסית על אי בנהר הדסון. הוא "עשה כרצונך" בצבע אדום על צוקים משני צידי האי.

לפני שעזב את ארצות הברית יצר קשר מיני וטקסי עם לאה הרצוג, אם לילד. בעקבות טקסים אלו החל מצייר על בד "ביתר יצירתיות ותשוקה".

מרגל בריטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הנסיעה לארצות הברית קראולי טען שהוא היה מרגל בריטי. בספר "סוכן סודי 666, אליסטר קראולי המודיעין הבריטי ואוקולטיזם", ריצרד ספנס טוען שקראולי אכן היה סוכן של המודיעין הבריטי, ושתפקיד זה הוא המניע לנסיעותיו הרבות אל רוסיה הצארית, שווייץ, אסיה, מקסיקו וצפון אמריקה, שהחלו עוד בהיותו סטודנט. ייתכן גם, שהיה מעורב בריגול גם כשחי באמריקה בזמן מלחמת העולם הראשונה, במסווה של סוכן תעמולה גרמני ותומך בעצמאותה של אירלנד. ייתכן שמשימתו הייתה לאסוף מידע על רשת המודיעין הגרמנית והפעילים האיריים, וליצור תעמולה אשר תשבש את האידיאלים הגרמנים והאיריים. ספנס טוען עוד כי כסוכן פרובוקטור, ייתכן שהיה לו חלק בעידוד הטבעתה של האונייה "לוסיטניה", ובכך עודד את ארצות הברית לנקוט עמדה אקטיבית יותר במלחמה לצד מדינות ההסכמה. קראולי אף נהג לפרסם את כתביו האחרים במגזינים הגרמניים Fatherland ו-The International. ספנס איתר מסמך מודיעיני של צבא ארצות הברית התומך בגרסתו של קראולי עצמו שאכן היה מרגל: "אליסטר קראולי הועסק על ידי הממשל הבריטי... בארץ זו בעניין רשמי המוכר היטב לקונסוליה הבריטית בעיר ניו-יורק"

מנזר תלמה 1920–1923[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאה הרצוג נכנסה להריון, והזוג עבר מניו יורק לפלרמו. בתם חנה לאה, שכונתה פופיי, נולדה בפברואר 1920 אך נפטרה שבעה חודשים מאוחר יותר באותו בית חולים. מיד עם הגיעם לסיציליה ב-1 באפריל, הקימו את מנזר תלמה (אנ'). הם התקבלו כרוזן ורוזנת, ולאה הרצוג נודעה כאשת הארגמן (סורור אלוסטראל). שם זה ניתן על ידי קראולי לכל הנשים שקיימו את טקסיו, ומקורו בברית החדשה ב"חזון יוחנן" שמספרו 666[10]. התוכנית הכללית הייתה ברוח ההכשרה של ה-A∴A∴ וכללה הערצה יומיומית של השמש, לימוד בכתביו של קראולי, תרגול קבוע של יוגה וטקסים אחרים (אשר תועדו), ועבודות בית כלליות. המטרה הייתה שהתלמידים יקדישו עצמם לעבודה הגדולה של גילוי והגשמת רצונם האמיתי.

בשהותו במנזר התחבר עם אשה נוספת בשם שומווי[11]. לשתי הנשים היו ילדים שאינם של קראולי[12]. אחרי מות פופיי, בתה של הרצוג, הרצוג עברה הפלה, בעוד שומווי ילדה בת[13]. מריבה בין השתים הסתיים בגרושה של שומווי מן המנזר[14]. שומווי חזרה במהרה למנזר על מנת לטפל בצאצאיה.

משטרו הפאשיסטי של מוסוליני גירש את קראולי בסוף אפריל 1923 מהמדינה.

גורדייף, נשים, משפט הדיבה, הבן[עריכת קוד מקור | עריכה]

אליסטר קראולי, 1929
קראולי בין השנים 1945–1947

בפברואר 1924, ביקר קראולי במכון גורדייף אך לא נפגש עם האיש. גורדייף התנכר לקראולי, בעוד קראולי העריצו אך לא את השיטה אותה שמע בעת הביקור.

באוגוסט ב-1929 קראולי נשא אישה[15]. שנה לאחר מכן נפרדו והיא אושפזה בבי"ח לחולי נפש.

בספטמבר 1930 שהה קראולי בליסבון כדי לפגוש במשורר פרננדו פסואה, אשר תרגם את שירו "המנון לפאן" לפורטוגזית. בעזרתו של פסואה פרסם את דבר מותו שלו באזור סלעי על החוף הידוע בכינויו "פי השאול" (אנ')[16]. הוא הופיע שוב שלושה שבועות לאחר מכן בתערוכה בברלין.

בשנת 1934 קראולי הוכרז כפושט רגל לאחר שהפסיד במשפט דיבה בו תבע סופרת אשר בספרה קראה לו "קוסם אפל". במשפט זה נחשפו מעשיו ודרכו, על ידי השופט: "זה 40 שנה שאני עוסק בענייני החוק בתפקיד זה או אחר, חשבתי שאני מכיר כל סוג של רשעות קיים. חשבתי שכל סוג של רוע כבר הומצא בזמן כל שהוא לפני. למדתי במקרה זה, שאם נחייה מספיק זמן, תמיד יש מה ללמוד. מעולם לא שמעתי דברים איומים, נוראים, מנואצים ומתועבים כאלה שהומצאו על ידי האיש (קראולי) אשר תיאר את עצמו בפניכם כגדול המשוררים החיים."

ביום מתן גזר הדין אשה בשם פטרישה "דידרה" מקאלפין הציעה ללדת לו ילד, ללא נישואין או קשר המשך. הוא הסכים ולילד שאכן נולד קרא אליסטר אתא-טורק.

בזמן מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעת מלחמת העולם השנייה, איאן פלמינג ואחרים הציעו לצבא האנגלי להשתמש בקראולי, להפצת עלילת דיסאינפורמציה יחד עם סוכנות הביון הבריטית MI5. התוכנית הייתה קשורה לרודולף הס ולאמונתו בהורוסקופים[17].

ב-21 במרץ 1944, התחיל קראולי במה שהחשיב פסגת הישגיו, פרסום "הספר של תחות". המהדורה הוגבלה ל-200 עותקים חתומים, כרוכים בעור מרוקאי שהודפסו על נייר מהתקופה שלפני המלחמה. קראולי הרוויח 1500 פאונד תוך שלושה חודשים ועבר לגור באזור מעט יותר יוקרתי.

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינואר 1945 קראולי עבר לנד'רווד שבדרום מזרח אנגליה שם מת ב-1 בדצמבר 1947 בגיל 72, לפי אחד הביוגרפים כתוצאה מזיהום בדרכי הנשימה, לאחר שהתמכר להרואין, בעקבות מורפין שקיבל לטיפול באסתמה ובברונכיט, מהן סבל שנים רבות קודם לכן[18][19]

מילותיו האחרונות היו "אני מבולבל"[20], או "לפעמים אני שונא את עצמי"[21], אך יש האומרים שמת בשתיקה[22], או גורסים שמילותיו האחרונות לא היו בעלות משמעות[23]

בטקס שריפת הגופה שנערך בבריטון הסמוכה הוקראה אחת מעבודותיו "המנון לפאן" ואחד העיתונים קרא לה מיסה שחורה. מועצת בריטון החליטה למנוע קיום של טקסים דומים בעתיד.

אמונות ודעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קראולי כ"מאגוס"
קראולי כאוסיריס
אליסטר קראולי, 1919

ת'למה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ת'למה היא קוסמולוגיה מיסטית שעליה הכריז קראולי ב-1904 והרחיב אותה במשך חייו. הגיוון שבכתיביו מראה את הקושי שלו לסווג את הת'למה באופן מוחלט. ניתן לראותה כסוג של פילוסופיה מאגית, מסורת דתית, הומאניות פוזיטיבית, וכמריטוקרטיה אליטיסטית. הדיבר העיקרי של הת'למה נלקח מעבודתו של פרנסואה רבלה, והוא שלטון הרצון: "עשה את שברצונך זו היא כל התורה". הרעיון של רצון על פי קראולי אינו כפי שנדמה בפשטות המאוויים והתשוקות של היחיד, הוא משלב גם את תחושת יעוד ומטרת העל של היחיד. מה שקרואלי קרא לו "הרצון האמיתי" .

הדיבר השני של הת'למה הוא "האהבה היא החוק, אהבה כפופה לרצון". הכוונה של קרואלי באהבה היא מורכבת כמו ראייתו את הרצון. לרוב היא מינית - השיטה של קראולי כמו יסודות בשחר הזהב לפניו, רואה את הדיכוטומיה והמתח שבין הזכר והנקבה כהכרחיים לקיום, מין מאגי וצורות מטפוריות הן חלק בלתי נפרד מהטקסים הת'למאים. אולם, האהבה מתוארת גם כאיחוד שבין ניגודים שקראולי חשב כמפתח הכרחי להשגת הארה.

קראולי והבנייה החופשית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קראולי טען שהיה גם בונה חופשי וכלל פרטים בדבר דרגתו ואופן התקבלותו בכתב. אולם, דבר זה הוכחש על ידי חבר בכיר בלשכה הגדולה של קולומביה הבריטית ויוקון. אלו גם הכחישו את השתייכות המסדרים עליהם נמנה קראולי, כמסדרים של הבונים. יחד עם זאת, ישנן ראיות המצביעות על כך שקראולי אכן נחנך אל מסדר הבונים החופשיים, ואף הגיע לדרגה ה-33 בנוסח הסקוטי[24].

מדע ומאגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קראולי טען כי הוא משתמש בשיטות מדעיות לחקור את מה שאנשים קראו בזמנו חוויות ספיריטואליות. "שיטת המדע היא מטרת הדת" הייתה סיסמתו של עיתונו The Equinox. דעתו הייתה שאין להבין חוויות דתיות כפשוטן, אלא יש לבקרן ולנסות אותן כדי להבין את בסיסן המיסטי או הנוירולוגי.

וכך כתב:

בהקשר זה הייתה נקודה נוספת שהשתוקקתי להוכיח והיא שהתקדמות ספיריטואלית אינה תלויה בקודים דתיים או מוסריים אלא היא כמו כל מדע אחר. המאגיה תגלה את סודותיה לכופר ולמופקר, בדיוק כשם שאין מישהו חייב להיות פקיד בכנסייה על מנת לגלות מין חדש של סחלב. יש כמה תכונות הכרחיות לקוסם אך הן מאותו הסוג המגדיר כימאי מוצלח.

הוא התבטא רבות בנוגע למין באופן שנחשב קיצוני בתקופתו, ופרסם מספר שירים ועלונים המשלבים נושאים דתיים ודימויים מיניים בעלי אופי הטרוסקסואלי והומוסקסואלי. אחד מאוסף שיריו הראשונים "כתמים לבנים" (1898), פורסם באמסטרדם והתעסק באופן מפורש בנושאים מיניים. רוב העותקים שהודפסו בהוצאה זו הוחרמו והושמדו על ידי המכס הבריטי.

שיטת החניכה המאגית של קראולי כללה בין מגוון נושאיה סט של הדרכות על מין מאגי. מין מאגי הוא השימוש באקט המיני, האנרגיות, התשוקות ומצב ההתעוררות שהוא מביא כנקודה שבה יש לרכז את הרצון או התשוקה המאגית להשגת השפעה בעולם שאינו מיני. לפי אלן גרינפלד, קראולי הושפע מדעותיו וכתביו של פסקל בברלי רנדולף, חבר התנועה לביטול העבדות, מעלה באוב, וסופר בן אמצע המאה ה-19 אשר כתב ב-1874 על השימוש באורגזמה לה קרא רגע התעלות, כזמן המתאים לבקש משאלות בתפילה.

קראולי הכניס תכופות טרמינולוגיה חדשה בתאוריה של מין מאגי ורוחני. בספר החוק וב"החזון והקול" הנוסחה המאגית 'אברה קדברה' שונתה ל"אברה הדברא", אשר לה קרא 'הנוסחא החדשה של העידן'. קראולי איית את המילה מאגיה בלטינית בנוסח הארכאי magick כדי להבחין "בין המדע האמיתי של המאגי מכל שאר הזיופים" (כלומר בין קסם ואחיזת עיניים לכישוף). הוא האיץ בתלמידיו ללמוד לשלוט בהרגליהם המנטליים וההתנהגותיים, עד לדרגה שבה יוכלו להפוך את אישיותם ודעותיהם הפוליטיות כרצונם. לצורך שליטה על הדיבור (המסומל כחד קרן) הוא המליץ לבחור מילה שמשתמשים בה רבות, אות או כינוי כמו "אני", ולהימנע מן השימוש בה למשך שבוע או יותר. אם אמרו את המילה הורה להם לחתוך את עצמם בתער בכל פעם כדי לשמש אות אזהרה. לאחר מכן יוכל התלמיד להתקדם אל "סוס" הפעולה ו"שור" המחשבה[25] (סמלים שקראולי שאל מתורת הקבלה הנוצרית בספרו 777). קראולי נחשב על ידי כמה מן האנתרופולוגים כמי שתרגל נאו-שאמאניזם ומחייה הפילוסופיה השמאנית במאה ה-20.

דעות קיצוניות או "נועזות"[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרבנות אנוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

לון מילו דוקט, סופר ומומחה לקרואלי כתב בספרו ב-1993 הכישוף של אליסטר קראולי כך: ”קראולי הלביש רבות מתורותיו בצעיף הדק של ריגוש מיני. בעשותו כך הבטיח שראשית, עבודתו תוערך רק על ידי יחידים המסוגלים לעשות זאת ושנית, עבודותיו ימשיכו לעורר עניין ולהתפרסם בשביל מעריציו ואויביו זמן רב לאחר מותו. הוא לא – אני מדגיש הוא לא – תרגל או עודד קורבנות אנושיים. הוא חטא רבות בחטא השיפוט הלקוי. כמו כולנו לקראולי היו חסרונות רבים ומגרעות. הגדולה שבהן לפי דעתי, היא חוסר יכולתו להבין שכל אחד אחר בעולם לא היה בעל חינוך וחכם כמותו. ברור גם בעבודותיו הראשונות, שהוא התענג באופן שטני להלך אימים על אלו שהיו עצלנים מידי או צרי אופק מידי, או טיפשים מידי להבין אתו”

על פי דוקט, באופן כזה רבות מעבודותיו הנועזות והמזעזעות במתכוון של קראולי היו מוסוות על ידי הצפנה עדינה, על מנת להעביר את המסרים של מין מאגי. בכך השתמש באופן תכוף במילים כמו דם, מוות, והרג במקום זרע, אקסטזה, ופליטה בסביבה שעדיין הייתה מבחינה מינית פוריטנית בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 באנגליה.

וכך ציטוט מפורסם מספרו: "יהא זה לא חכם לגנות כאי רציונלי את המנהג לטרוף את לבו וכבדו של יריב בעודו חם. לעבודה רוחנית מהדרגה הגבוהה ביותר יש לבחור קורבן המכיל את הכוח הרב והטהור ביותר. ילד, זכר תמים ובעל אינטליגנציה גבוהה יהא משביע רצון בהחלט". פירושו, על פי הסופר רוברט אנטון וילסון בספרו הסוד האחרון של האילומינאטי - כוונתו לתאי זרע שאינם מגיעים למטרתם.

צריכת סמים לצורכי רוחניות וחוויה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קראולי היה רגיל בצריכת סמים ותיעד בצורה דקדקנית את החוויות שחווה בהשפעת אופיום, קוקאין, קנאביס, אלכוהול, אתר, מסקלין, מורפיום, והרואין. נאמר על אלן בנט החונך של קראולי כי "הוא הדריך את קראולי בשימוש המאגי בסמים". ההתגלות של איווס בקהיר המליצה להתענג ב-"סמים מוזרים". בזמן שהותו בפריס בשנות ה-20 של המאה ה-20 קראולי התנסה בחומרים פסיכדליים, במיוחד Anhalonium lewinii שם מדעי לקקטוס הפיוטה המכיל מסקלין ואף משך את הסופרים קתרין מנספילד ותאודור דרייזר להשתמש בו. ב-1930 סעד קראולי עם אלדוס האקסלי בברלין, שם יש הטוענים כי באותה ההזדמנות משך גם אותו להשתמש בפיוטה[26].

קראולי פיתח התמכרות להרואין לאחר שרופא לונדוני רשם לו את הסם לטיפול באסתמה וברונכיט ממנה סבל. חייו כמכור לסם השפיעו על כתיבת הרומן שלו ב-1922, "יומנו של מכור לסם", אולם הרומן הבדיוני הציע תקווה לתוצאה טובה של שיקום על ידי טכניקות מאגיה שונות ויישום של הרצון האמיתי. בזמן מותו צרך קראולי הרואין בהוראת רופאו.

גזענות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הביוגרף לורנס סוטין הצהיר כי "גזענות בוטה היא אלמנט משני בכתביו של קראולי".

ההקדמה לספר מכנה את קראולי "צאצא מפונק למשפחה ויקטוריאנית אשר התגלמו בו רבות מהדעות הקדומות הגזעניות והחברתיות של ג'ון בול המאפיינות את שאר בני המעמד הגבוה שלו". סוטין אף כותב "קראולי גילם את הניגודיות שהופיעה אצל רבים מן האינטלקטואלים המערביים של זמנו: אמונה עמוקה בדעות גזעניות תודות לתרבותם, בצמוד להיקסמות מהאנשים הצבעוניים". קראולי תמך בשימוש באלימות כנגד סינים, במיוחד מהמעמד התחתון. הוא הצמיד את המונח כושי Nigger לאיטלקים (ביומנו של מכור לסם, ספר ראשון פרק 9) ולהודים, וקרא לפילוסוף ההודי ג'ידו קרישנמורטי בכינוי כושון "negroid".

התבטאויותיו האנטישמיות של קראולי בפרסומים הטרידו את עורכי עבודותיו לעתיד במידה כזו שאחר מהם, ישראל רגארדי, אשר היה גם תלמידו של קראולי, ניסה להסתיר אותם. בספר "777 ופרסומי קבלה אחרים" (שמואל וייזר, 1975) נכתב שרגארדי, אשר היה יהודי, ברצונו להשמיט לחלוטין את הביטויים האנטישמיים בספר, נאלץ למחוק שישה דפים מהקדמת העורך. רגרדי רשם שם: "אני... משמיט את הקדמתו של קראולי לספר. זו כתיבה מגעילה וזדונית, ואינה עושה צדק למערכת שבה הוא עוסק". מה שרגרדי השמיט הייתה הקדמתו של קראולי ל"ספר הספירות" שפורסמה לראשונה בשנת 1911, אשר הכילה הצהרת על אמונתו של קראולי באמיתות עלילות הדם - השמועות על טקס אכילת דם הילד הנוצרי עם מצות הפסח על ידי יהודים.

קורבנות אדם מתקיימים גם היום על ידי יהודי מזרח אירופה, כפי שמתואר באריכות על ידי ריצ'רד פרנסיס ברטון בכתב העת שיהודי אנגליה לא חסכו מאמצים כדי להשתיק וניתן להן עדות בפוגרומים החוזרים ונשנים נגדם שהם זעקה חסרת ערך של אלו החיים בין היהודים המנוונים שלפחות אינם קניבלים.

קראולי שואל באופן רטורי כיצד שיטה בעלת ערך כמו הקבלה יכלה להגיע ממה "שהאתנולוגים בכללם מסכימים" ונקרא "גזע ברברי לחלוטין, המשולל כל כמיהה רוחנית" ובנוסף על כך "פוליתאיסטים".

מכיוון שגם קראולי עצמו היה פוליתאיסט יש הרואים בהערות אלו אירוניה מכוונת. אחרים הבינו את דבריו כאלגוריה למסורת מינית של הקרבה עצמית. אלו, נתלים בכך שקראולי למד וקידם את הכתבים המיסטיים ומאגים של כמה מן הקבוצות האתניות אותן תקף. במיוחד את היוגה ההודית, הקבלה היהודית ותורת הקמעות והלחשים Goetia, וה-אי צ'ינג הסיני. קראולי חזר על האשמותיו שיהודי מזרח אירופה מקיימים הקרבת ילדים טקסית לפחות בספר "כישוף ארבע", אמנם תוך שימוש במירכאות עבור "רצח טקסי" ועבור ילדים "נוצריים".

במקומות שונים קראולי רשם זיכרון מגלגול חיים קודם כסופר הסיני הטאואיסטי קו חסואן. בחיים אחרים שזכר, קראולי טען שלקח חלק במועצת המאסטרים שכללה רבים בני אסיה. וכך אמר על האירו-אסיאנים ולאחר מכן על היהודים:

אין אני מאמין ששפלותם המוסכמת על הכל היא תוצאה של תערובת דם או ההנחה של מוזרות הוריהם, אלא שהם נדחפים לנבזותם על ידי הגישה של שכניהם הלבנים וגם הצבעוניים. מקרה דומה קורה את היהודי, שאכן, לעיתים קרובות יש לו התכונות שבגינן דוחים אותו, אך אין הן מתאימות לגזעו. אין עם אחר שיכול להראות דוגמה טובה יותר של אנושיות. המשוררים והנביאים העבריים הם נשגבים. החייל היהודי הוא אמיץ, היהודי העשיר נדיב. הגזע הוא בעל דמיון, רומנטי, נאמן, יושר ואנושיות בדרגה יצאת דופן.

אולם, היהודי נרדף ללא הרף כך ששרידותו הייתה תלויה בפיתוח האיכויות הרעות שבו: תאוות בצע, התרפסות, שקריות, ערמומיות וכל היתר. אפילו העילית של האירו-אסיאנים כמו אנאדה קומאראסוואמי סובלים באופן אקוטי מהבושה להיחשב דחויים. חוסר ההיגיון והצדק של שכניהם מגבירים את הרגשות - והם הם שמולידים את השאיפות שאחיהם בני האדם המתנשאים מצפים מהם.

את כל ההערות הללו יש להעמיד מול תורת הפילוסופיה המפורשת של קראולי בספרו האחרון "כישוף בלי דמעות", שכותרתו "מפלסות, כושים, יהודים ואחרים" שם מובאת דעותיו האינדיבידואליות הבסיסיות והאנטי גזעניות:

... אתם אומרים "כל איש וכל אישה הם כוכב". זה מצריך קצת תשומת לב להגדרה "איש" ו"אישה". מהו מעמדם? אתם אומרים, מעמד של "מפלצות"? ואנשים מגזעים "נחותים", כמו הסינהלים, הוטנטוטים (אנ'), והברנש השחור האוסטרלי? חייב להיות קו איפשהו והאם תואיל למתוח אותו בבקשה?... לא רק שנדמה לי כי זו הדרך היחידה האפשרית לישב קטע זה עם קטעים אחרים דומים מול "כל איש וכל אישה הם כוכב" כלומר, לאשש את שלטון היחיד, ולשלול בזאת את זכות הקיום מ"תודעה מעמדית", "פסיכולוגיה של ההמונים", וכך גם שלטון האספסוף, חוקי הלינץ'... זו גם הדרך המעשית שבעזרתה יכול כל אחד ואחד מאיתנו לשבת בשלום, להתעסק בשלו ולרדוף אחר "רצונו האמיתי" ולהשיג את העבודה הגדולה.

העמדה הפילוסופית הת'למית שקראולי לימד בספרו (שהוא למעשה הדרכה אישית בסדרה של מכתבים לתלמיד של המאגיה) היא ללא ספק אנטי-גזענית. אפילו בהערות אישיות למיין קמפף אמר קראולי כי "המעמד עליון" שלו הוא מעל לכל הבחנה של גזע.

סֶקְסִיזְם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הביוגרף לורנס סוטין כתב שקראולי "באופן כללי קיבל את הרעיון, המגולם באופן מפורש בסקסולוגיה הוויקטוריאנית כי האישה היא יצור חברתי משני במובן אינטלקטואלי וההגיוני." בהשוואה שערך האקוליסט טים מרוני עם דמיות אחרות ותנועות בני זמנו, הוא מצא שחלק מהתנועות השיגו כבוד יתר לנשים. ביוגרף אחר, מרטין בוט, בהתייחסו לשנאת הנשים של קראולי, קובע כי בחלק מהנושאים קראולי היה פרו-פמיניסטי אשר חשב כי נשים לא קיבלו יחס הוגן מצד החוק. בעניין זה ראה בהפלה - כשקולה לרצח, ולא החשיב חברות שהתייחסו לעניין בסלחנות, בהאמינו כי בהינתן הבחירה לנשים בנפרד מהשפעות חברתיות גלויות לעולם, הן לא תבחרנה לסיים את הריונן.

קראולי כתב כי לנשים חוץ מ-"כמה מקרים בודדים נדירים", חשוב יותר ללדת ילדים ויקשרו נגד בעליהם אם לא יהיו להם ילדים, כגדי, להקדיש את עצמן בעבורם. ב"וידויים", קראולי כתב שהוא למד זאת בנישואיו הראשונים. הוא טען כי כוונתן של הנשים לגרום לאדם לנטוש את עבודת חייו למען האינטרסים שלהם. הוא מצא שהנשים "נסבלות", כך כתב, רק כשהן משרתות בתפקיד היחידי של עזרה לגבר בעבודת חייו. אולם, הוא אמר כי הן אינן מסוגלות להבין את טיבה של עבודה זו עצמה. הוא אף טען כי אין לנשים אינדיבידואליות והן מודרכות לחלוטין על ידי ההרגלים והדחפים שלהן. במובן זה קראולי הפגין את הגישה הרווחת של גברים בני זמנו כלפי נשים.

אף על פי כן, כשקראולי חיפש אחר מה שהוא קרא ההתגשמות של מאגיה מיסטית, הוא ביקש מלאה הרצוג להדריך את התנסויותיו. בתפיסותיו העתידניות ראה את האישה כחזקה ודומיננטית[27].

העמדה הת'למית הנכונה כלפי האישה על פי קראולי בספר החק: אנו הת'למאים אומרים "כל איש וכל אישה הם כוכב" אין אנו משטים ומתחנפים לנשים, אין אנו בזים או מנצלים אותן. בעבורנו, האישה היא כשלעצמה, אבסולוטית, מקורית, עצמאית, חופשייה, מצדיקה את קיומה שלה, בדיוק כמו הגבר.

כתבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמוד השער בספר "777 וכתבים קבליים נוספים"

קראולי היה סופר פורה ביותר, אשר פרסם עבודות במגוון רחב של נושאים בנוסף לדתו הת'למאית, מיסטיקה ומאגיה טקסית הוא כתב על נושאים שאינם מאגיים כמו פוליטיקה, פילוסופיה ותרבות.

  • עיתונו "הקו המשווה - סקירה מדעית של הארה" - The Equinox
  • "ספר החוק" (1904 ,The Book of the Law) - היצירה המרכזית של הדת הת'למאית. לדברי קראולי רשם את דברי 'איוואס' אליו.
  • Magick (ספר 4)
  • החזון והקול[28]
  • 777 וכתבים קבליים נוספים[29]
  • ספר השקרים (1912)[30]
  • הווידויים של אליסטר קראולי (1929 ,The confessions of Aleister Crowley - An Autobagiography edited by John Symonds and Kenneth Grant)[31]
  • חיבורים קטנים בדרך לאמת (1938)

בנוסף, הוא ערך ספר מאגי בשם 'גואטיה: המפתח הפחות של המלך שלמה' - Goetia: The Lesser Key of Solomon the King.

במשך חייו כתב מכתבים רבים והקפיד בדקדקנות לכתוב יומנים, שחלק מהם פורסמו לאחר מותו תחת הכותרת "מאגיה ללא דמעות" - Magick Without Tears.

במהלך חייו הוא ערך והפיק סדרת פרסומים (מעין עיתון) בשם "הקו המשווה" אשר שימש קולו של מסדר ה-AA. כמה מן הכרכים הבולטים הם:

  • הקו המשווה הכחול[32]
  • הקו המשווה של האלים
  • שמונה הרצאות על יוגה[33]
  • הספר של תות[34]
  • ליבר אלף או ספר החוכמה והטיפשות[35]

קראולי כתב גם סיפורת, בכלל זה מחזות ולאחר מכן נובלות, אשר רבים מהן לא זכו להתייחסות משמעותית מחוץ לחוגים אוקליסטיים. פרסומיו הראויים להתייחסות בתחום זה:

  • בן הירח (1917 ,Moonchild)[36]
  • יומנו של מכור לסם (1922 ,Diary of a Drug Fiend)[37]
  • התכסיס וסיפורים אחרים (1929 ,The Stratagem and other Stories)[38]

הוא פרסם באופן עצמאי חלק נכבד משירתו, בכלל זה:

  • כתמים לבנים (White Stains, 1898) הארוטי[39]
  • עננים בלי מים (Clouds Without Water, 1909)[40]
  • "המנון לפאן" (Hymn to Pan, 1929) - שירו המפורסם ביותר[41].

את השפעת שירתו של קראולי ניתן למצוא בכך ששלוש מיצירותיו - "החיפוש", "המתקדש", "הורד והצלב" - נכללו באוסף אוקספורד לשירים אנגליים מיסטיים בשנת 1917 (The Oxford Book of English Mystical Verse).

מורשת והשפעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קראולי נשאר דמות משפיעה על אוקליסטים ועל התרבות הפופולרית, במיוחד בבריטניה אך גם על חלקים אחרים בעולם.

אוקולטיזם ודת הויקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מותו של קראולי כמה מתלמידיו ועמיתיו הת'למאים המשיכו את עבודתו. אחד מתלמידיו הבריטיים, קנת' גראנט, ייסד ב-1950 את מסדר ה- Typhonian O.T.O. באמריקה מאמיניו המשיכו את דרכו, אחד הידועים שבהם ג'ק פרסונס מדען טילים חשוב. פרסונס תיאר כי השתתף בטקס מסוג Babalon ב-1946, שבעקבותיו טען כי חשב על החלק הרביעי של "ספר החוק". פרסונס עבד מאוחר יותר עם ל. רון האברד מייסד כת הסיינטולוגיה.

קראולי היווה השראה לכמה מבוגרי מכללת מאלוורן הנחשב באנגליה, בהם ג'ון מייג'ור ג'נרל פרדריק צ'ארלס פולר ממציא זרקור הירח המלאכותי, וססיל ויליאמסון מכשף נאו-פאגאני מודרני.

אחד ממכריו של קראולי בחודשי חייו האחרונים היה ג'רלד גארדנר אשר סיפר לו על טקס חניכתו ל- New Forest Coven ב-1939 (קבוצת מכשפים נאו-פגאנית), גארדנר שהתקבל ל- O.T.O על ידי קראולי ייסד לבסוף את דת הויקה הגארדנרית, סוג מוקדם של דת הויקה הנאו-פגאנית. הוא השפיע רבות גם על דת הויקה המוקדמת[42]. ב-1950 הכוהנת הגדולה של גארדנר, דורין וליאנטה (אנ'), עברה על רוב הכתבים המוקדמים של הויקה והוציאה מהם את מה שהחשיבה כ-"קראולניות" מפני שהאמינה כי יש לה השפעה מזיקה על המסורת החדשה. היא תיארה את קראולי עצמו "סופר מבריק ומשורר נפלא, אך כאדם היה חתיכת עבודה גרועה".

בשנת 1970 בבריטניה הופיע אוקאליסט בשם אמאדו קראולי אשר טען כי הוא בנו הלא חוקי של קראולי. הוא טען כי ספר החוק היה למעשה מתיחה והוא בעצמו יודע ומבין אל נכון את תורתו של קראולי, שאותה פרסם במספר ספרים.

תרבות פופולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספרות ובקומיקס[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיאורים דמיוניים על קראולי או דמויות המבוססות על דמותו הופיעו במספר יצירות אשר יצאו לאור בתקופת חייו ולאחר מכן.

  • הסופר סומרסט מוהם השתמש בדמותו בספרו הקוסם שפורסם ב-1908. קראולי התגאה בדמות זו.
  • בספרו הפופולרי של דניס ויטלי "השטן יוצא לדרך", מנהיג כת השטן מוקאטה הוא דמות בהשראת קראולי.
  • דמותו של איש כת השטן "אדריאן מרקאטו" שמוזכרת בספרו של איירה לוין "תינוקה של רוזמרי" גם היא דמות המושתת על סיפורו של קראולי.
  • גיבור הספר של רוברט אנטון וילסון מ-1981 "מסיכות האילומינאטי" מושתת על דמותו.

סופר הקומיקס הנודע אלן מור, שבעצמו מקיים טקסי מאגיה, כלל את קראולי בכמה מספריו. בספרו "מהגיהנום" הוא מופיע בתפקיד אורח כילד המצהיר שהמאגיה היא אמיתית ועוד. הוא הופיע בקומיקס שונים וביניהם באטמן כדמות בשמו הוא. דמות בשם 'אמדאוס ארחאם' נפגשת עם קראולי ומשוחחת עמו על סמליות של קלפי טארוט מצריים והם משחקים שח.

קראולי גם הופיע במאנגה יפנית בשם D.Gray-Man. בלייט-נובל A Certain Magical Index הופיע בתור קוסם אגדי שעבר לחקר המדע והקים עיר-מדינה מדעית בניהולו, וכן סדרת הנטאי Bible Black שם הוא היה בת פיקטיבית בשם ג'ודי קראולי הממשיכה את חיפושי אביה אחרי אשת הארגמן. הוא גם מופיע במשחק ה- PlayStation בשם Nightmare Creature כדמות דמונית חזקה של עצמו הקמה לתחייה.

בדיבוב האנגלי (ובעקבותיו בדיבוב העברי) של סדרת האנימה "יו-גי-הו! דו-קרב מפלצות" מופיעה דמות בשם אליסטר (במקור היפני: אמלדה). הכת אליה אליסטר משתייך משתמשת בסמל הכוכב המשושה האוניקורסלי של ת'למה, כרפרנס ישיר לקראולי.

במוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קראולי השפיע על מספר מוזיקאים פופולריים במאה ה-20. להקת החיפושיות השתמשה בדמותו כאחת מני רבים על עטיפת האלבום "מועדון הלבבות השבורים של סרג'נט פפר" מ-1967 הוא ממוקם בין סרי יוקטסואר ובין מיי וסט[43].

הגיטריסט ג'ימי פייג' ואחד ממייסדי להקת הרוק לד זפלין ב-1970 הושפע מאוד מקראולי ומדת הת'למה, אף על פי שמעולם לא הזדהה כת'למאי או חבר מסדר ה- O.T.O. פייג' הוקסם מדמותו של קראולי וברשותו היו חלק מבגדיו, כתביו, וחפצים טקסיים. בשנות ה-70 רכש את בית Boleskine על אגם ה-לוך נס בסקוטלנד, שהיה אחד מבתיו של קראולי. הבית מופיע בסרטה של הלהקה The Song Remains the Same.

אמן הרוק אוזי אוסבורן הוציא לאור שיר "מר קראולי" באלבום הסולו שלו Blizzard of Ozz[44]. ישנו דמיון באופן הצגת התקשורת את קראולי ואת אוסבורן.

הזמר דייוויד בואי הושפע מקראולי, והזכיר אותו בשיר "Quicksand" מתוך אלבומו Hunky Dory משנת 1971[45].

בקולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

קראולי השפיע על קנת אנגר יוצר סרטי אוונגרד מחתרתי ורדיקלי. את ההשפעה ניתן לראות במיוחד בסדרה שלו "מחזור פנס הקסם" Magick Lantern Cycle. הוא הפיק סרט על ציוריו של קראולי וב-2009 הרצה עליו.

ברוס דיקינסון, סולן להקת המטאל איירון מיידן, כתב את התסריט ל-"Chemical Wedding" (שמו בארצות הברית "קראולי"). בסרט מככב סיימון קאלו כאוליבר הדו, השם נלקח מדמות הקוסם הרשע מספרו של סומרסט מוהם "הקוסם", שגם הוא כאמור בן דמותו של קראולי.

ההיסטוריון של האזוטריקה גיאורדנו ברטי בספרו 'הטארוט של קראולי' מ-1998 מצא מספר יצירות ספרות וקולנוע שהושפעו מקרואלי וחייו. בין רשימת הספרים והסרטים: "הקוסם" מ-1926 מאת רקס גרינהם, ליל השדים מ-1957 מאת ז'ק טורניר, "הטלת הכשפים" מאת מ.ר. ג'יימס, וכן "פסחא" מאת ג'יימס בליש.

בטלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסדרת הטלוויזיה האמריקאית "על טבעי", ישנן שתי דמויות של שדים. האחד נקרא אלסטר, שד שמענה באכזריות אנשים והשני קראולי שבסדרה הוא המלך של גיהנום. בסדרת הטלוויזיה אגדות המחר דמותו של קונסטנטין כולאת בתוך תמונה את דמותו מהגיהנום של אליסטר קראולי.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Lawrence Sutin, Do What Thou Wilt: A Life of Aleister Crowley, St. Martin's Press, New York, 2000

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אליסטר קראולי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ [Owen, Alex (2004).The place of enchantment.University of Chicago Press.p.186.ISBN 9780226642017 אליסטר קראולי בספר אודותיו בהוצאת אוניברסיטת שיקגו]
  2. ^ [Spence, Lewis (2007).Encyclopedia of Occultism and Parapsychology.Kessinger Publishing.p.203.ISBN 9780766128156 על החוק "עשה כרצונך"]
  3. ^ Powter, Geoff (2006-08-01).Strange and dangerous dreams.The Mountaineers Books.p.131.ISBN 9780898869873. האיש הרשע בעולם] בספר משנת 2006 על כופרים מפורסמים
  4. ^ [Crowley, Aleister (2004-01-01).Diary of a Drug Fiend.Book Tree.p.Back Cover.ISBN 9781585092451 "יומנו של תומך בנקיטת סמים", מספרי קראולי]
  5. ^ בהם: אלן מור, אוזי אוסבורן, החיפושיות, איירון מיידן, ג'ימי פייג', דייוויד בואי, קנת' אנגר, רון האברד, טימותי לירי, רוברט אנטון וילסון, ג'ון פרושיאנטה, דני קארי והארי אווארט סמית. הוא הוזכר כבעל השפעה רבה על יחידים וקבוצות איזוטריים מאוחרים כמו קנת' גראנט, ג'רלד גארדנר ובמידה מסוימת גם על אוסטין אוסמן ספאר
  6. ^ Aleister Crowley | Biography, Teachings, Reputation, & Facts, Encyclopedia Britannica (באנגלית)
  7. ^ Aleister Crowley, Golden Dawn Wiki, ‏2017-05-15 (באנגלית)
  8. ^ Aleister Crowley, Aleister Crowley: An Inventory of His Collection at the Harry Ransom Center, legacy.lib.utexas.edu (באנגלית)
  9. ^ Gordan Djurdjevic, India and the Occult: The Influence of South Asian Spirituality on Modern Western Occultism, New York: Palgrave Macmillan US, 2014, Palgrave Studies in New Religions and Alternative Spiritualities, עמ' 35–59, ISBN 978-1-137-40499-2. (באנגלית)
  10. ^ שמו של המנזר הושאל ממחזה סאטירי של פרנסואה רבלה בשם "גרגנטואה ופנטגרואל", שם מתואר "מנזר תלמה" כסוג של אנטי מנזר, שבו חיי תושביו - "הועברו לא בחוקים, צווים או ציוויים, אלא על פי רצונם החופשי וחשקם". אוטופיה אידיאלית זו הפכה בסופו של דבר לדגם עבור הקומונה של קראולי, בהיותה גם סוג של בית ספר מאגי. קראולי כינה אותה "Collegium ad Spiritum Sanctum," מכללת הרוח הקדושה.
  11. ^ שמה המאגי היה "האחות סייפרוס (קפריסין)", על שמה של אפרודיטה
  12. ^ להרצוג היה ילד בן שנתיים ושמו הנסי ולשומווי ילד בן 3 בשם הווארד. ילדים אלו לא היו של קראולי אך הוא כינה אותם דיוניסוס והרמס
  13. ^ אסתרתי לולו פנתיאה
  14. ^ הרצוג חשדה שמדובר במאגיה שחורה מצדה של שומווי, דבר ש"אומת" על ידי קראולי בקריאת יומניה (כל אחד היה חייב לרשום יומן בזמן שהותו במנזר). הדברים "החרידו" את קראולי, והוא גירש את שומווי מן המנזר, ו"החיה" התאבל באופן טקסי על מות ילדיו
  15. ^ -, Marriage in Thelema, Thelemic Union (באנגלית)
  16. ^ Travel – Boca do Inferno, Fernando Pessoa and Aleister Crowley, Hello the Mushroom, ‏2015-07-24 (באנגלית)
  17. ^ פלמינג הציע גם שבריטניה תשתמש בשפה החנוכית (ע"ש חנוך שעלה השמיימה ונהיה המלאך מטטרון) במסגרת המלחמה הפסיכולוגית בגרמנים
  18. ^ בשלושת החודשים הראשונים שם, ביקרה אותו דיאון פורצ'ון - סופרת וחברת מסדר אוקולטי, פעמיים. סופרת זו כתבה עליו ארבע שנים קודם, בטרם הכירו. במרץ 1945 כתבה לו: "הכרת התודה, שנתתי לעבודתך - בהקדמה ל"קבלה מיסטית" אשר נראתה לי כלא יותר מנימוס ספרותי, הפכה עם הזמן לשוט על גבִּי, בידי אנשים הרואים בך אנרכיסט". כלומר שבתקופה זו הייתה ביקורת ציבורית חזקה נגד האיש.
  19. ^ הוא והרופא האחרון שלו מתו בהפרש של 24 שעות זה מזה. מאמינים בדרכו טענו שד"ר טומפסון סירב להמשיך ולרשום סמים לקראולי, וזה בתגובה "הטיל עליו קללה".
  20. ^ על פי הביוגרפית פרידה האריס, שלא נכחה במקום
  21. ^ על פי דיווח של אחות בית החולים ואדם אקראי שנכח במקום
  22. ^ השכן בקומה תחתיו, שמע אותו פוסע בחדר ונופל, ומצא אותו מת
  23. ^ פטרישה "דידרה" מקאלפין - שביקרה את קראולי עם בנם ושלושת ילדיה האחרים, הכחישה כל זאת, ודיווחה על משב רוח פתאומי וקול רעם פתאומי ברגע מותו. לפי גרסתה קראולי היה מרותק למיטה בימיו האחרונים, אך היה ברוח טובה ושוחח רבות.
  24. ^ Aleister Crowley and Freemasonry | Freemasonry Matters, ‏2016-05-23 (באנגלית)
  25. ^ Liber III vel Jugorum, www.kaaos.org
  26. ^ Aldous Leonard Huxley | Encyclopedia.com, www.encyclopedia.com
  27. ^ ב"ספר של תות", קראולי מפרש פסוק מתוך "ספר החוק" אשר מדבר על "האישה החגורה בחרב, היא מייצגת את אשת הארגמן בהיררכיה שלך העידן החדש(...) אישה זו מייצגת את ונוס היא כעת העידן החדש, היא איננה עוד כלי הרכב של בן זוגה הזכר, אלא חמושה ומיליטנטית".
  28. ^ The Vision and the Voice (Equinox IV:2), www.goodreads.com
  29. ^ 777, www.amazon.com
  30. ^ The Book of Lies, www.goodreads.com
  31. ^ The confessions of aleister crowley, www.amazon.com
  32. ^ Blue-Equinox, www.amazon.com
  33. ^ Eight Lectures on Yoga, www.amazon.com
  34. ^ Book of thoth
  35. ^ Liber Aleph - AbeBooks, www.abebooks.co.uk (באנגלית)
  36. ^ Moonchild, www.goodreads.com
  37. ^ Diary of a Drug Fiend, www.goodreads.com
  38. ^ Stratagem, www.amazon.com
  39. ^ White Stains, www.goodreads.com
  40. ^ Clouds without water, www.amazon.com
  41. ^ Hymn To Pan, www.paganlibrary.com
  42. ^ כמו רונלד הוטון, פיליפ הסלטון ולאו רוקבי
  43. ^ How "The Wickedest Man In The World" Influenced 6 Of Your Fave Artists, I Like Your Old Stuff (באנגלית)
  44. ^ השיר מיסטר קראולי ביוטיוב
  45. ^ Katy Irizarry, 10 Evil Rock + Metal Songs Inspired by Aleister Crowley, Loudwire (באנגלית)