אלישע שינבוים

אלישע שינבוים

אין תמונה חופשית
לידה	20 ביוני 1922 ורשה, פולין
פטירה	13 בדצמבר 1987 (בגיל 65) ירושלים
מדינה	ישראל
תאריך עלייה	1936
השכלה	בית הספר הגבוה למשפט ולכלכלה בתל אביב
השתייכות	מערכת בתי המשפט הישראלית
תקופת כהונה	1968–1987 (כ־19 שנים)
תקופת הפעילות	? – 13 בדצמבר 1987
תפקידים בולטים	טוען רבני עורך דין שופט בית המשפט המחוזי שופט בית המשפט העליון (במינוי זמני)
פעילויות נוספות	יו"ר הוועדה לבחינת ויישום דיני המשפחה (1985)

אלישע שינבוים (כ"ד בסיון ה'תרפ"ב, 20 ביוני 1922 - כ"ב בכסלו ה'תשמ"ח, 13 בדצמבר 1987) היה שופט ישראלי, מומחה במשפט עברי ודיני משפחה במדינת ישראל.

חייו ומפעליו

נולד וגדל בוורשה, בן זקונים לאברהם חיים וגיטה רחל שינבוים, אח למשה ושושנה (לב). בשנת הלימודים ה'תרצ"ד (1933–1934) החל את לימודיו במכינה לבית המדרש לרבנים "תחכמוני" בוורשה, ושמו הלך לפניו כעילוי כבר בגיל 12. בשנת 1936 עלה אלישע עם הוריו ואחותו לארץ ישראל: הבן הבכור משה קיבל סרטיפיקאט לעליה ארצה כיוון שנרשם ללימודים באוניברסיטה העברית בירושלים, המשפחה הצטרפה אליו, והשתקעה ברחוב ברדיצ'בסקי 20 בתל אביב וכך ניצלה מהשואה.

אלישע החל ללמוד במחזור הראשון בישיבת היישוב החדש תחת שם המשפחה המעוברת "אילן נאה". בהמשך למד גם בישיבת חברון ובהיותו בן 20 הוסמך לרבנות ("יורה יורה ידין ידין") על ידי הרב יעקב משה חרל"פ, הרב משה אביגדור עמיאל, הרב יוסף בלומנפלד והרב אליהו ראם בפסח ה'תש"ב (1942).

באותה עת החל בלימודי משפטים בבית הספר הגבוה למשפט ולכלכלה בתל אביב במשך שנתיים. במקביל, בקיץ 1943 החל את 4 שנות לימודיו באוניברסיטה העברית בירושלים, בחוגי ספרות עברית, היסטוריה של עם ישראל, פסיכולוגיה ופילוסופיה. במסגרת לימודיו התמחה בספרות רבנית אצל הפרופ' שמחה אסף ובשנים הבאות למד אצל הפרופסורים יצחק בער, יוסף קלוזנר, גדליה אלון, חיים שירמן, שמואל הוגו ברגמן וישעיהו ליבוביץ'. בשנים 1945 - 1946 ערך אלישע בהדרכת פרופ' בונבונטורה ז"ל, מחקר על מבחן של השיפוט המוסרי בקרב תלמידי בי"ס בשכונת התקווה בת"א. בל"ג בעומר ה'תש"ו; 19 במאי 1946 נישא אלישע לשרה פנינה לבית שיר, בתו של הרב אביגדור ראובן שיר, רבה של נשר. לבני הזוג נולדו שלושה ילדים: חוה (ברנדר), יעקב וטובה (אורון).

אלישע חזר ונרשם ללמוד בבית הספר למשפט ולכלכלה בת"א לאחר מלחמת השחרור, תוך קיץ אחד השלים את כל הבחינות שנתחייב בהן, ניגש לבחינות לעו"ד זרים ועם סיימו את ביה"ס הוזמן להורות בו ב1953 את "מקורות המשפט העברי". לאחר הפיכת ביה"ס הנ"ל לשלוחת האוניברסיטה העברית בירושלים הורה בו תרגיל בדיני אישות, משפחה וירושה.

בשנת 1953 קיבל שינבוים רישיון לעסוק כטוען רבני ומכאן ואילך החל להופיע במשפטים בענייני אישות, הן בבתי דין רבניים והן בבתי משפט אזרחיים ובשנת 1954 קיבל רישיון עריכת דין. כ-12 שנה שימש כמורה מן החוץ בבית הספר הגבוה למשפט ולכלכלה. בהמשך לימד את קורסי היסוד בדיני משפחה, משפט עברי ודיני ירושה בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת בר-אילן, וכן סמינריונים מתקדמים באוניברסיטת תל אביב בפקולטה למשפטים שם גם הדריך תלמידים לתואר שני במשפטים. שינבוים חיבר ספרות משפטית, פרסם מאמרים בעיתונות היומית בשאלות חוק שונות וכן התפרסמו קבצי הרצאותיו לסטודנטים. שינבוים גידל דור תלמידים ומתמחים רבים שנקשרו אליו בקשרים נפשיים עמוקים. גם באופן בו הנחה את המתמחים שלו אפשר לראות דאגה כנה לציבור, שכן הנחה אותם לפעול באחריות, בכובד ראש ויושר תוך דאגה מירבית ללקוחותיהם.

היה מזכיר החזית הדתית המאוחדת בכנסת הראשונה, מזכיר שני של הפועל המזרחי במחלקה המוניציפלית, ויו"ר ועדת הביקורת של הפועל המזרחי.

ב-23 באוגוסט 2021, נחנך גן על שמו בעיר פתח תקווה.

כהונתו כשופט ומורשתו

בשנת 1969 מונה שינבוים לשמש כשופט בבית המשפט המחוזי בתל אביב, ומכאן ואילך עסק בשיפוט במשך 20 השנים הבאות, עד לפטירתו. מיוני 1982 ועד ספטמבר 1982 במשך שלושה חודשים כיהן שינבוים בבית המשפט העליון במינוי זמני. בפסקי הדין שלו ניכרים הן בקיאותו במשפט העברי לדורותיו, והן מאמץ נחוש לדין צדק, גם כאשר החוק הכתוב אינו מספק פתרון. כך, למשל, בפרשת גלפנשטיין נ' אברהם שבה באמצעות פרשנות חוזית לא אפשר שימוש בזכות שלא בתום לב על ידי צד שביקש לבטל חוזה מהטעם שהצד השני לא מילא חיוב, אשר היה תלוי כתנאי־בלעדיו־אין במעשה כלשהו של מבקש הביטול, ומבקש הביטול לא מילא חובתו לעשות מעשה זה. פסקיו וכתביו מאוזכרים בספרות המשפטית ונעשה בהם שימוש בהחלטות ובפסקי דין, בבתי המשפט ובבתי הדין הרבניים במדינת ישראל, עשרות שנים לאחר הינתנם.

כשופט המשיך שינבוים להתמחות בתחום בו עסק גם כעורך דין והרבה לדון ולכתוב פסקי דין בענייני אישות ומעמד אישי. מבחינת מזגו השיפוטי, שינבוים נטה למעט בשיפוט אדברסרי ועשה שימוש רב בהליכי גישור וכן בעיירהים המתוארות כיום כ"שיפוט טיפולי" (Therapeutic Jurisprudence). וכך תוארה לימים דרכו השיפוטית:

שינבוים היה מומחה, אולי המומחה מספר אחד בישראל, בדיני משפחה ואישות. הוא ידע כל מה שכתוב בספרים. היה רב, תלמיד חכם, משפטן בעל השכלה כללית רחבה. אבל הייחוד שלו היה במה שאי אפשר ללמוד מן הספרים. [...] במקום דיון מטיל מורא העדיף השופט שינבוים לנהל שיחה אצלו בלשכה. בחדר הקטן שלו היו מצטופפים אשה, בעל, ילדים, לפעמים גם סבא וסבתא, במרחק של נגיעה זה מזה. הוא, בדרך המיוחדת לו, שהיו בה המון חוכמה, רגישות, פלפול של תלמיד חכם וכל כך הרבה הומור, היה מנסה לשכנע אותם, שאת הבעיה שלהם כדאי לפתור בלי משפטים ארוכים, שמוטב להתפשר ולא לדרדר את היחסים. הוא היה מזכיר להם שפעם היו זוג אוהב, שהביאו לעולם ילדים משותפים, גם אם עכשיו הם מוכנים לתקוע זו בזה ציפורניים ארוכות.

— מרים כהן, "השופט עם מגע הקסם", ידיעות אחרונות, 16.12.87

את נטייתו לגישור, מנגנון המוכר ככזה העלול לנטות לרעתם של צדדים חלשים, איזנה פעילותו האקטיביסטית למען זכויות נשים במשפחה וכנגד בעלים סרבנים או אלימים. בפסק דין תקדימי קבע בזכות האישה למזונות את הזכות למדור שקט ושליו. שינבוים היה השופט הראשון שהוציא צו מניעה להרחקת בעלים אלימים מביתם, ובפסק דין אחר אסר על בעל שחי עם פילגשו לבקר בבית משפחתו. חלק מפסיקות אלו נהפכו לימים על ידי בית המשפט העליון, עם עליית קרנה של הזכות החוקתית לקניין, זכות שעוגנה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. אף על פי כן, פסיקותיו התקדימיות, ובקיאותו בדיני המשפחה ובמשפט העברי הובילו למינויו לבית המשפט העליון וכן להעמדתו בראש הוועדה אשר דנה ברפורמה הנדרשת בדיני המשפחה.

ועדת שינבוים

השופט שינבוים עמד בראש הוועדה לבחינת ויישום דיני המשפחה אשר הוקמה בשנת תשמ"ה 1985: "לבחינת ויישום דיני המשפחה". מסקנות הוועדה התפרסמו בחודש דצמבר 1986 ובהן הומלץ על הקמת בית המשפט לענייני משפחה. העיקרון שעמד לנגד עיני הוועדה היה "משפחה אחת, שופט אחד".

הוועדה המליצה על ריכוז כל ההליכים המשפטיים אשר כרוכים במשבר משפחתי לסוגיו; כמו סכסוך על רכוש משותף, גירושין, מחלוקת ומאבק על משמורת הילדים, תחת קורת גג משפטית אחת. זאת, מאחר שהמבקשים להתדיין במשבר בין בני משפחה, סבלו מאוד מביזור ערכאות הדין השונות (בית משפט לתביעות קטנות, בית משפט מחוזי, בית דין רבני) הקבועות על פי חוק במדינת ישראל. הוועדה קבעה כי "ריכוז סמכויות ייעל את המערכת, יימנע כפילויות בדיון ובהכרעות שיפוטיות, יאפשר פתרון שיטתי ומגובש יותר, יקצר את ההתדיינות, וכפועל יוצא יביא לפתרונות טובים יותר".

מסקנות הוועדה הבשילו לכדי הצעת חוק אשר נוסחה על ידי השופט יהושע גייפמן בשנת 1994, התקבלה בכנסת ב-7 באוגוסט 1995 תחת השם חוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995 והביאה להקמת בית משפט לענייני משפחה בישראל.

מכתביו

• אלישע שינבוים, בני דון-יחיא, דיני מזונות, הוצאת חוק ומשפט, רמת גן 1985.
• "סמכות בתי דין רבניים בענייני נישואין וגירושין בראי הפסיקה", דיני ישראל, ד, 143, תשל"ג 1973.
• "בעיות בדיני מזונות", דיני ישראל ז, רכ"א, תשל"ו 1976.

לקריאה נוספת

• משרד המשפטים, דין וחשבון הוועדה לבחינת יישום דיני המשפחה (1986)
• חיים פורת, ‏האם התגשם חזונו של השופט אלישע שינבוים: בית המשפט לענייני משפחה במלאת עשור להקמתו, משפחה במשפט ב, 271 (תשס"ח)
• משה דרורי, ‏מחצית יובל לדוח ועדת שינבוים וח"י שנים לבית־המשפט לענייני משפחה, מאזני משפט ט 149–175 (תשע"ד)

• עופרה דרור, ענייני משפחה בעידן בית המשפט לענייני משפחה, הוצאת פרלשטיין-גינוסר, תל אביב 1997.