אלכסיי קורופטקין

אלכסיי ניקולאייביץ' קורופטקין
Алексе́й Никола́евич Куропа́ткин
	קורופטקין בשנת 1898
לידה	17 במרץ 1848; חולם אוייזד, גוברניית פסקוב, האימפריה הרוסית
פטירה	16 בינואר 1925 (בגיל 76); פסקוב, ברית המועצות
מדינה	האימפריה הרוסית, ברית המועצות
השכלה	בית הספר הצבאי פבלובסק
השתייכות	צבא האימפריה הרוסית
תקופת הפעילות	1864–1917 (כ־53 שנים)
דרגה	גנרל חיל הרגלים
תפקידים בשירות
	מפקד הארמייה המנצ'ורית; מפקד הארמייה החמישית
פעולות ומבצעים
	מלחמת רוסיה–יפן; מלחמת העולם הראשונה
עיטורים
	צלב גדול של לגיון הכבוד (1899); מסדר התהילה התוניסאי (1897); קצין בכיר במסדר האריה והשמש (1882); מסדר הנסיך דנילו הראשון, דרגה ראשונה (1900); מסדר אלכסנדר הקדוש של בולגריה (1884); מסדר צלב טאקובו (1878); מסדר אנה הקדושה דרגה שלישית עם חרבות וקשת (1869); מסדר אוסמאני (1901); Order of noble Bukhara (1892); מסדר אלכסנדר השלישי (1898); מסדר כוכב אתיופיה (1901); מסדר ולדימיר הקדוש, דרגה 1 (1916); מסדר העיט הלבן (1901); מסדר אנה הקדושה דרגה שנייה עם חרבות (1878); מסדר בית הכתר הוונדי (1879); מסדר סטניסלאב הקדוש דרגה שנייה עם חרבות (1877); מסדר ולדימיר הקדוש דרגה רביעית עם חרבות וקשת (1877); מסדר סטניסלאב הקדוש (בית רומנוב) (1869); מסדר סטניסלב הקדוש, דרגה 1 (1883); עיטור אנה הקדושה, דרגה ראשונה (1883); אות מסדר העיט הלבן (1893); אות המסדר אלכסנדר נבסקי הקדוש (1896); מסדר ולדימיר הקדוש, דרגה 2 (1888); חרב הזהב של גבורה (1877); מסדר ולדימיר הקדוש, דרגה 3 עם חרבות (1879); עיטור הכוכב של רומניה (1899); דרגה רביעית במסדר גאורגיוס הקדוש (1876); מסדר גאורגיוס הקדוש, דרגה שלישית (1881); Order of St. Alexander Nevsky with diamond signs; קצין גבוה בלגיון הכבוד; מסדר סטניסלב הקדוש; אביר בלגיון הכבוד; בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה ;

אלכסיי ניקולאייביץ' קורופטקין (ברוסית: Алексей Николаевич Куропаткин) ‏ (17 במרץ (29 במרץ לפי הלוח הגרגוריאני) 1848 - 16 בינואר 1925) היה גנרל רוסי. בשיא הקריירה שלו, במלחמת רוסיה–יפן, פיקד על הארמייה המנצ'ורית ולאחר מכן על כל כוחות היבשה הרוסים, וכיהן כשר המלחמה של האימפריה הרוסית בין השנים 1898–1904. פיקודו הלקוי היה בין הגורמים לתבוסת האימפריה הרוסית במלחמה זו.

קורופטקין כתב מספר ספרי היסטוריה צבאית, ביניהם ספר זכרונות אודות מלחמת רוסיה–יפן, ספר בו ניסה לטהר את שמו ולהפיל את עיקר אשמת כישלונה של רוסיה במלחמה, על בעיות לוגיסטיות ואחרות שמהן סבל הצבא הרוסי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קורופטקין גויס לצבא בשנת 1864. בין השנים 1872 ל-1874 למד באקדמיה הצבאית של האימפריה הרוסית ולאחר מכן שהה תקופה קצרה עם הצבא הצרפתי באלג'יר. בשנת 1875 הועסק בשליחות דיפלומטית בקשגר, ולאחר מכן השתתף בסדרת מבצעים בטורקסטן וסמרקנד שנערכו במהלך 1876. במלחמת רוסיה - טורקיה קנה את עולמו כשהצטיין בתפקידו כראש המטה של הגנרל מיכאיל סקובלב. לאחר המלחמה כתב ספר העוסק במבצעים אלו, שזכה להתייחסות רבה. לאחר מכן חזר לשרת בגבולה הדרום מזרחי של האימפריה, בחטיבת הרובאים הטורקסטנית.

קורופטקין מונה לשר המלחמה בשנת 1898 והיה מעורב במשא ומתן עם יפן בשנים שקדמו למלחמת רוסיה יפן. קורופטקין לא תמך במאבק מזוין ולאחר ביקור שערך ביפן בשנת 1903, התחזקו עמדותיו בנושא.

למרות עמדותיו, ב-7 בפברואר 1904, ערב מלחמת רוסיה יפן, מונה קורופטקין למפקד העליון של כוחות היבשה הרוסיים במנצ'וריה והגיע לאזור חרבין ב 28 בפברואר. ב 13 באוקטובר מונה קורופטקין למפקד העליון של הכוחות הרוסים במזרח אסיה, תפקיד שמילא עד תחילת מרץ 1905.

בעקבות קרב מוקדן, (הקרב היבשתי החשוב האחרון במלחמת רוסיה יפן) זיהה קורופטקין את חוסר היכולת לספק לכוחותיו מזון וציוד וביקש לעזוב את עמדותיו. בהתאם לבקשתו, בוצעו חילופי מפקדים עם הגנרל ניקולאי לינביץ' וקורפטקין מונה למפקד הארמייה המנצ'ורית, משרה שכיהן בה עד פברואר 1906.

קורופטקין היה מעורב במחדל כוחות הקרקע הרוסיים במהלך המלחמה. אמנם, גישתו הצבאית של קורופטקין גרסה כי יש להימנע ממתקפה עד שקו הרכבת הטרנס סיבירית יוכל להביא מספיק ציוד וחיילים לחזית, אך הססנותו וזהירותו השפיעו באופן ברור על התבוסות החוזרות ונשנות של הכוחות הרוסים. לאחר המלחמה, טענו היסטוריונים צבאיים כי הססנותו וחוסר יכולתו לנהל מבצעים רחבי היקף היוו גורם משמעותי בכשלונה של רוסיה. בתורו, כתב קורופטקין את כתב ההגנה שלו שפורסם במספר ספרים ובמגוון שפות.

במהלך מלחמת העולם הראשונה פיקד קורופטקין על כוחות הגרנדירים באוקטובר 1915. בפברואר 1916 הוצב כמפקד הכוחות הרוסים בחזית הצפונית. ביולי של אותה השנה שוחרר מתפקידו זה ומונה למושל הצבאי של טורקסטן. בתפקידו זה דיכא מרד גדול של התושבים המקומיים.

לאחר מהפכת פברואר 1917 המשיך בתפקיד מושל. ביוני נכלא ונשלח לסנקט פטרבורג. שוחרר עד מהרה בעקבות צו של הממשלה הזמנית. קורופטקין ייסד בית ספר לילדי הסביבה ואף לימד בו, עד מותו בשנת 1925.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא אלכסיי קורופטקין בוויקישיתוף

אלכסיי קורופטקין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)