אלכסנדר ברזל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אלכסנדר ברזל
לידה 17 בספטמבר 1921
בודפשט, ממלכת הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 29 ביוני 2005 (בגיל 83)
כפר החורש, מדינת ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Vas Alexander עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית קברות כפר החורש עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת תל אביב, אוניברסיטת גתה בפרנקפורט עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
תחומי עניין פילוסופיה, פילוסופיה יהודית, קיבוץ עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מחנך, היסטוריון עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אלכסנדר (אלכס) בַּרְזֵל (וַאש) (17 בספטמבר 1921, בודפשט, הונגריה29 ביוני 2005, כ"ב בסיוון תשס"ה, כפר החורש) היה פילוסוף ואיש חינוך ישראלי, חוקר מחשבת היהדות, פרופסור אמריטוס באוניברסיטת חיפה וראש המחלקה ללימודים הומניסטיים ואמנויות בטכניון. ממייסדי קיבוץ כפר החורש, בו חי עד מותו.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברזל נולד בשם אלכסנדר וַאש (בהונגרית: Vas Alexander) בשנת 1921 בבודפשט בירת הונגריה, בנם של אירמה ואוסקר ואש. בסתיו 1926 נולד אחיו הצעיר, טומי (לימים אמנון). ב-1939 הצטרף לתנועת הנוער הציונית "מכבי הצעיר" (מ-1941 "גורדוניה – מכבי הצעיר"), וסייע בקליטתם של חברי התנועה שהגיעו לעיר כפליטים מסלובקיה בעקבות מלחמת העולם השנייה. בחודש אוקטובר 1942 נשלח למחנה עבודה. ביוני 1944 הצליח להימלט, והצטרף לפעילות המחתרתית של תנועתו. בסוף אותו חודש עזב את הונגריה ב"רכבת ההצלה" של ועדת העזרה וההצלה, שבמקום להגיע למדינה נייטרלית, הגיעה למחנה הריכוז בֶּרגֶן-בֶּלזֶן שבצפון גרמניה. באותה שנה נישא לשושנה שטיינֶר, אף היא חברת "מכבי הצעיר" והמחתרת בהונגריה, בתם של רנֶה לבית קוּפְלֶר וליאו שטיינר, סוחר תבואות בן העיירה גלנטה (Galanta).‏[1] ברזל ואשתו שרדו את השואה,[2] וכך גם הוריו ואחִיו. ובשנת 1945 עלה עם אשתו לארץ ישראל. הוא עִברת את שמו ל"ברזל" (כפירוש שמו ההונגרי). בשנת 1947, לאחר שעברו הכשרה של הגרעין, היו השניים ממקימי קיבוץ צאלים, וב-1948 עלו עם כל הגרעין לשקם את קיבוץ כפר החורש, שננטש בעקבות מצור ממושך במלחמת העצמאות. בקיץ 1949 עלו לישראל אחיו ואשתו, והצטרפו גם הם לכפר החורש. בקיבוץ עבד ברזל בחקלאות, ניהל את בית ההבראה וכיהן פעמיים כגזבר. משנת 1952 ועד 1954 כיהן כמזכיר תנועת הנוער העובד מטעם מפא"י.

בהמשך קיבל תואר שני בפילוסופיה מאוניברסיטת תל אביב, ובשנת 1973 קיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת פרנקפורט ב-1973; הדיסרטציה הייתה בנושא "מושג ה'עבודה' בפילוסופיה בת-זמננו" (Der Begriff "Arbeit" in der Philosophie der Gegenwart). משנת 1964 הרצה באוניברסיטאות תל אביב וחיפה ובמכללה האקדמית לחינוך של התנועה הקיבוצית, אורנים. בשנת 1980 התמנה כראש המחלקה ללימודים הומניסטיים ואמנויות בטכניון. בהמשך התמנה כפרופסור באוניברסיטת חיפה.

אלכסנדר ברזל נפטר בקיץ 2005, כחודשיים וחצי לאחר מות אחיו. בן 83 במותו.הוא הובא למנוחות בקיבוצו כפר החורש .

בנו, ד"ר גבי ברזל, הוא מרצה לקולנוע במכללת אורנים. אשתו של גבי, פרופ' נְעימה ברזל, היא חוקרת השואה, זיכרון השואה והוראתה, ומרצה במכללת אורנים.[3]

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • השיחה הגדולה: מסות על תרבות וספרות, מרחביה ותל אביב: ספרית פועלים ('דעת זמננו'), תשל"א 1971.
  • ערכים, אדם, עולם, תל אביב : עם עובד – תרבות וחינוך (ספרית מן המוקד), תשל"ו.
  • משמעות וצורה, תל אביב: צ'ריקובר (גמא: ספרי מדע ומחקר), 1976.
  • להיות יהודי: על זהות ועל השקפת עולם, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשל"ח.[4]
  • הגשמת הסוציאליזם: מערך לימוד והדרכה, קריית טבעון: אוניברסיטת חיפה – בית הספר לחינוך של התנועה הקיבוצית, אורנים – המכון להוראת המדעים ולשיפור דרכי ההוראה ע"ש י. מסינגר, 1980. (מהדורה ניסיונית)
  • מידות היחד: עיונים בזיקות היחס מן היחיד ועד לעדה השיתופית, תל אביב: עם עובד, תשמ"ד 1984.[5]
  • על מבנה היהדות; ערך: צבי קרניאל, תל אביב: ספרית פועלים, תשנ"ד 1994.
  • מצע ומצב: עיונים בתפיסת הטבע במחשבה היהודית; עורך הספר: אלכס זהבי, תל אביב: הקיבוץ המאוחד (ספריית הילל בן חיים), תשס"ד 2004.
  • Der Begriff "Arbeit" in der Philosophie der Gegenwart, Bern: Herbert Lang; Frankfurt: Peter Lang (Europäische Hochschulschriften. Reihe XX, Philosophie), 1973. (בגרמנית)

בעריכתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הנציבות העולמית לסביבה ולפיתוח, עתידנו המשותף: אקולוגיה ועולם המחר – הנציבות העולמית של האו"ם לסביבה ולפיתוח; עריכה ומבוא: אלכסנדר ברזל; מאנגלית: רחל וזאב אשכולות, חיפה: הטכניון–מכון טכנולוגי לישראל – עקד מוסד שמואל נאמן, 1990.
  • אלכסנדר ברזל (עורך), חלומות ומאבקים: תולדות תנועת גורדוניה – מכבי הצעיר בהונגריה: 1938–1950, קיבוץ דליה: מערכת, תש"ס 2000.
  • Eugen Jeno Kolb, Bergen-Belsen Tagebuch; herausgegeben von Shoshanna Hasson-Kolb, Alexander Barzel und Thomas Rahe; translated from Hungarian by Detlef Müller, [Germany] :[s.n.], 2000. (בגרמנית)

תרגום[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מרתין היידגר, על הזמן: (מתוך ספרו היות שזמן); תרגום: אלכסנדר ברזל, תל אביב: מפעל השכפול של הסתדרות הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב, תשכ"ד.
  • מ. י. ברדיצ'בסקי, על הקשר בין אתיקה לאסתטיקה; תרגם מגרמנית, ערך והקדים: אלכסנדר ברזל, תל אביב: הקיבוץ המאוחד (טעמים: מבחר כתבי-מופת באסתטיקה), 1986.
  • יוז'ף שילר, מפעל ההצלה בשטרסהוף על רקע שואת יהודי הונגריה: 1944–1945; תרגום ומבוא: אלכסנדר ברזל, לוחמי הגיטאות: בית לוחמי הגטאות ('פנקסי עדות'), 1999.
  • אדית ארנסט דרורי, רוקדת מעל תהום: שלוש שנים עם הפרטיזנים במחתרת בסלובקיה, 1942–1945; תרגום מגרמנית: אלכסנדר ברזל, ירושלים: יד ושם (סדרת עדות), תשס"ג 2003.

ספר יובל לכבודו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ישראל אידלוביץ וניסן אררט (עורכים), הגות, שפה, אמנות: אסופת מאמרים לכבוד אלכסנדר ברזל, חיפה: המחלקה ללימודים כלליים – הטכניון–מכון טכנולוגי לישראל, תשמ"ז 1986.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביבליוגרפיה:

  • 'מבחר מכתביו של אלכסנדר ברזל', בתוך: הגות, שפה, אמנות (תשמ"ז), עמ' 166–170.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפרי עטו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ליאו שטיינר: דף עד במאגר המרכזי של שמות קרבנות השואה, יד ושם.
  2. ^ עוד על קורותיו במלחמה ראו: Erhard R. Wiehn und Heide M. Wiehn, Dajenu: Tagebuch einer Israelreise, Konstanz: Hartung-Gorre Verlag, 1987, pp. 185-236. (בגרמנית)
  3. ^ פרופ' ברזל נעימה באתר אורנים.
  4. ^ ראו ביקורות: אברהם אדרת, 'דרכים לזהות יהודית בימינו', פתחים (רבעון למחשבת היהדות) א/ב (45/46) (תשל"ט), 91–97; Jacob Chinitz, 'On Identity and World View,' The Reconstructionist 46,4 (1980), 24-26.
  5. ^ ראו ביקורת: זאב לוי, 'הרהורים על "מדות היחד" לאלכסנדר ברזל', בתוך: הגות, שפה, אמנות (תשמ"ז), 56–77.