אלכסנדר הגדול באגדות היהודיות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אלכסנדר הגדול בירושלים; ציור של סבסטיאנו קונצ'ה מהמחצית הראשונה של המאה ה-18

היהודים, כמו שאר העמים בעת העתיקה, התרשמו עמוקות מאישיותו של אלכסנדר מוקדון ומהישגיו. כתוצאה מכך, נוצרו מספר רב של אגדות עליו ועל מגעו איתם. אגדות אלה נשתמרו בעיקר בתלמוד וביצירות חיצוניות קדומות יותר כמו קדמוניות היהודים של יוסף בן מתתיהו. הדים למאורעות דומים מצויים גם בכתבי הסופר הרומאי קורטיוס רופיוס.

המסורות היהודיות מתייחסות בדרך כלל בחיוב לאלכסנדר, למרות היותו עובד אלילים; בחלק מהמקורות מובע לעג לחולשתו של אלכסנדר לכוח, עוצמה ועושר.

אלכסנדר הגדול והיהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסל של אלכסנדר הגדול

מפגש אלכסנדר במנהיגי היהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התיאור התלמודי[עריכת קוד מקור | עריכה]

התלמוד מתאר בהרחבה את המפגש בין אלכסנדר לראשי היהודים. מפגש שאינו מצוי בתיאורים היווניים והרומיים אודות מסעי אלכסנדר. תיאור המפגש בין אלכסנדר למנהיגי היהודים מובא במסכת יומא:

בעשרים וחמישה בטבת יום הר גריזים, דלא למספד. יום שביקשו כותיים (שומרונים) את בית אלוהינו מאלכסנדרוס מוקדון להחריבו, ונתנו להם. באו והודיעו את שמעון הצדיק. מה עשה? לבש בגדי כהונה ונתעטף בבגדי כהונה, ומיקירי ישראל עמו ואבוקות של אוּר בידיהן. וכל הלילה הללו (השומרונים) הולכים מצד זה, והללו (זקני היהודים) הולכים מצד זה, עד שעלה עמוד השחר. כיוון שעלה עמוד השחר, אמר (אלכסנדר) להם: מי הללו? אמרו לו: יהודים שמרדו בך. כיוון שהגיע לאנטיפטרס זרחה חמה ופגעו זה בזה. כיוון שראה לשמעון הצדיק, ירד ממרכבתו והשתחווה לפניו. אמרו לו: מלך גדול כמותך ישתחווה ליהודי זה? - אמר להם: דמות דיוקנו של זה מנצחת לפני בבית מלחמתי. אמר להם (ליהודים): למה באתם? - אמרו: אפשר בית שמתפללים בו עליך ועל מלכותך שלא תחרב, יתעוך עובדי-כוכבים להחריבו? אמר להם: מי הללו? אמרו לו: כותיים הללו שעומדים לפניך. אמר להם: הרי הם מסורין בידכם. מיד נקבום בעקביהם ותלאום בזנבי סוסיהם, והיו מגררין אותן על הקוצים ועל הברקנים עד שהגיעו להר גריזים. כיוון שהגיעו להר גריזים חרשוהו וזרעוהו כרשינין, כדרך שביקשו לעשות לבית-אלוהינו. ואותו היום עשאוהו יום טוב.

העדויות ההיסטוריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוספוס פלביוס, בספרו "קדמוניות היהודים"[1], מתאר את השתלשלות המאורעות כדלקמן:

בזמן המצור על צור שלחו השומרונים נציגים לאלכסנדר בבקשה להקים מקדש על הר גריזים, והוא נענה לבקשה. לאחר מכן דרש אלכסנדר מהכהן הגדול ידוע שימסור את כניעתם של ירושלים והיהודים. ידוע סירב, בטענה שנשבע לדריווש מלך פרס, ובתגובה עלה אלכסנדר עם צבאו לעבר ירושלים. ידוע הכהן הגדול, יחד עם נכבדי העם, חיכו לאלכסנדר בצופים שמצפון לירושלים. כשראה אלכסנדר את הכהן הגדול, השתחווה לפניו וסיפר לאנשיו שראה את ידוע בחלום שבו ניבא לו ידוע את ניצחונו על מלך פרס. אז עלה אלכסנדר לבית המקדש, הקריב שם קרבן, והעניק ליהודים זכויות רבות. מאוחר יותר ניסו השומרונים להזמין את אלכסנדר למקדשם בהר גריזים, אך ללא הצלחה.
יוספוס מספר עוד[2] שאלכסנדר מוקדון פטר את היהודים מתשלום מיסים בשנות שמיטה, מכיוון שהם אינם מעבדים את שדותיהם בשנים אלו. הוא מוסיף וכותב[3] כי לאחר מכן, כשראו השומרונים "שאלכסנדרוס חלק ליהודים כבוד ויקר עד כדי כך, החליטו להכריז כי [הם עצמם] יהודים הם".

עובדה דומה על אלכסנדר והשומרונים מזכיר הסופר הרומאי קורטיוס רופיוס, שחיבורו "תולדות אלכסנדר" הוא המקור הקדום המקיף ביותר לחיי אלכסנדר הגדול. בזמן שהמקורות היווניים העוסקים בכיבוש אלכסנדר את ארץ ישראל בשנת 332 לפנה"ס מתרכזים בכיבוש עזה, מוסיף קורטיוס רופוס ומספר כי אלכסנדר אישית דיכא ביד קשה מרידה שומרונית בארץ ישראל, והשליט בה סדר[4]:

"בשעה שישב עדיין אלכסנדר במצרים והיה שרוי באבל על מותו הטרגי של הקטור בן פרמיניון, הגיעה אליו השמועה המחרידה מארץ ישראל שהשומרונים שרפו חיים את אנדרומכוס שנתמנה בשעתו מטעם פרמיניון לנציבם של חבלי סוריה וארץ ישראל הפנימיים. אלכסנדר הקדים את מועד יציאתו ממצרים. כשהגיע לארץ ישראל נמסרו לו מיד ראשי האשמים ברצח הנציב. במקום אנדרומכוס מינה אלכסנדר את מנון, שקיבל בשעתו מטעם אלכסנדר את ההגנה על צפון סוריה, ועשה שפטים ברוצחי אנדרומכוס."

קורטיוס רופוס, תולדות אלכסנדר, ספר ד', ח' 9–10

פרופסור מנחם שטרן מעיר כי הנרטיב של קורטיוס תואם היטב למסורת הספרותית, המדגישה את נטייתו של אלכסנדר לטובת היהודים[5].

ייתכן גם שהפסיפס שנחשף בבית הכנסת העתיק בחוקוק מתאר מפגש בין אלכסנדר הגדול לכהן הגדול[6].

הדיון ההיסטורי על מפגש אלכסנדר והיהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלכסנדר אכן עבר דרך ארץ ישראל לאחר המצור על צור, בדרכו לכיבוש מצרים, וכן בדרכו חזרה ממצרים אל האימפריה הפרסית, אולם אין הוכחות חד-משמעיות להכרעת השאלה האם ביקר אלכסנדר באזורים היהודיים בארץ ישראל.

יש מן ההיסטוריונים המודרניים[דרוש מקור] ששוללים את שתי גרסאות האגדה, וסוברים כי המסורות המדברות על כניסת אלכסנדר מוקדון לירושלים הן מאוחרות, והסבירות שאלכסנדר אכן ביקר בעיר נמוכה; לדעתם, הוא עבר דרך מישור החוף, לא התערב כמעט בעניינים שבתוך ארץ ישראל, ולכל היותר שלח כוח צבאי קטן לבסס את שליטתו באזורים אלו. בין הטענות שעולות מהסיפור של יוספוס הוא למשל שמתואר שאלכסנדר השתחווה בפני הכהן הגדול, בעוד היוונים ראו את את מנהג ההשתחוות (הפרסי, פרוסקינסיס (אנ')) כמנהג בזוי וכי לא סביר שהכובש היווני הגדול יהיה זה שמשתחווה לכהן אקראי ומכאן שמטרתו פשוט לפאר את הכהן היהודי. כמו כן מבקשים היהודים מאלכסנדר לשמור על זכויות הפולחן שלהם ושל יהודי בבל ואלכסנדר מסכים, אך באותה תקופה בבל כלל לא היתה תחת כיבושו של אלכסנדר ולא יכל להבטיח הבטחה שכזו. התיאור התלמודי של שמעון הצדיק ככהן הגדול בתקופתו של אלכסנדר אינו ברור כיוון שלפי דעת החוקרים כיהן שמעון ככהן גדול בזמנם של יורשי אלכסנדר, ואם האגדה נכונה, מדובר בסבו ידוע, וכתיאורו של פלאביוס. גם תיאור מקום המפגש בין היהודים לאלכסנדר באנטיפטריס אינו מתקבל על הדעת, בשל העובדה שהמקום לא היה קיים בתקופתו של אלכסנדר - אך ייתכן שחכמי התלמוד השתמשו בשם המאוחר לציון אתר גאוגרפי, ולא כטענה שהעיר הייתה קיימת כבר אז. עוד מציין הסיפור התלמודי ארועים דמיוניים שקרו לאלכסנדר, לדוגמא שהוא עף על כנפי נשרים ושבזמן אחר נכנס לעיר שכולה נשים וכי נראה שהביקור בירושלים הוא חלק מאותן אגדות.

כיוון שידוע שהייתה מרידה כלשהי של השומרונים נגד אלכסנדר מוקדון בערך ב-331 לפנה"ס, ייתכן גם שהיהודים שלחו נציגים לאלכסנדר או לבאי כוחו שהבטיחו שוב את נאמנותם לשליט, כאשר בראש המשלחת עמדו ראשי היהודים ובראשם הכהן הגדול שבאותה התקופה, כנראה ידוע. סביר להניח שהשליחים היהודים נשלחו עוד לפני שאלכסנדר עבר בחזרה דרך ארץ ישראל, ולאור העובדה ששום כוחות לא הופנו נגד היהודים וירושלים, הצליחו השליחים בשליחותם. עוד יש הטוענים כי הרס המקדש השומרוני שמתואר בסוף האגדה התלמודית לקוח כנראה מהרס שומרון על ידי היהודים בימי יוחנן הורקנוס הראשון.[דרוש מקור]

מנגד, פרופ' אריה כשר טען כי "הפסילה הטוטאלית של גירסת יוספוס, בטענה לסתירות הסטוריות וספרותיות, אינה עומדת במבחן הביקורת". לדעת כשר, סביר להניח שאלכסנדר הגדול אכן ביקר בירושלים, ונפגש שם עם הכהן הגדול וגדולי היהודים, כמתואר במסורת היהודית.[7]

שאלות וויכוחים אגדיים בנוכחות אלכסנדר[עריכת קוד מקור | עריכה]

התלמוד מציין מפגשים בין אלכסנדר ובין היהודים במספר מקומות נוספים.

במסכת תמיד[8] מוצג סיפור בו נשאלים עשרת חכמי הנגב שאלות שונות על ידי אלכסנדר (בין השאר: כיצד לחצות את הרי החושך), ועונים לו בחכמה. בתלמוד לא מבואר מי הם "חכמי הנגב", והאם נמנו על חכמי ישראל.

במסכת סנהדרין[9] מוצגים כמה סיפורים על גביהא בן פסיסא, שהגן על היהודים בפני טענותיהם של הגויים, בוויכוחים שנערכו לפני אלכסנדר.

במגילת תענית[10] מסופר כי אלכסנדר ביקש להיכנס לבית המקדש, בליווי גביהא בן פסיסא, אך חולי פתאומי כתוצאה מהכשת נחש מנעו מכך. כמו כן במגילת תענית המפגש עם אלכסנדר לא מתקיים בירושלים אלא באנטיפטריס, עיר שיוסדה על ידי הורדוס מאות שנים לאחר אלכסנדר.

גם לפי הפרשנים המסורתיים, לא נשללת ההנחה כי תיאורים אלו לא התרחשו במציאות, ואלכסנדר נלקח כדוגמה בלבד; או לחלופין, התרחשו האירועים בפני נציגות כלשהי של מוקדון. כך למשל טוען מהר"ל מפראג[11] כי בוויכוח עם זקני הנגב משמשת דמותו של אלכסנדר מוקדון כסמל לחכמי יוון בכללותם.

דמותו של אלכסנדר בתלמוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

התלמוד מביא גם מספר אגדות על אלכסנדר שאינן קשורות ליהודים.

מטרת רוב האגדות היא לזלזל בתאוותו של אלכסנדר לכסף, לעוצמה ולשלטון. לדוגמה, במסכת תמיד[12] מתואר ביקורו של אלכסנדר בממלכת האמזונות, במהלכו הגישו לו האמזונות כיכר לחם עשויה זהב המונחת על שולחן מוזהב. לתמיהתו של אלכסנדר כיצד יאכל לחם מזהב, השיבו בנות המקום: "אם לחם רצית, וכי לא היה לך במקומך לחם לאכול שהוצרכת לבוא לכאן?". בכך שם התלמוד ללעג את שאיפותיו הבלתי נדלות של אלכסנדר בפרט ושל דרך החיים היוונית בכלל לעושר ולכוח.

סיפור אחר[13] מציג אף הוא את חמדנותו של אלכסנדר, ומתוארת בו הגעתו לשערי גן עדן. אלכסנדר נוקש על שערי גן עדן, אולם נענה בשלילה ונאמר לו הפסוק[14]: ”זֶה הַשַּׁעַר לַה', צַדִּיקִים יָבֹאוּ בוֹ”. אלכסנדר מתחנן לקבל לפחות דבר-מה מגן העדן, ובתשובה הוא מקבל גלגל זעיר. אלכסנדר שלא מבין את פשר המתנה מנסה לחקור את הגלגל, ומגלה שהוא כבד יותר מכל רכושו וזהבו; חכמי ישראל, בתשובה לתמיהתו, מסבירים לו שזהו גלגל של עין, והעין רואה את הכל וחומדת בכל ואינה יודעת שבעה לעולם, ולא די לה בכל כסף וזהב שבעולם. לראיה, אמרו לו החכמים לכסות את העין בעפר ובאדמה, ואכן משכיסו אותה במעט עפר הפכה העין לקלה, משום שאינה יכולה עוד לראות ולחמוד חפצי ערך. באמצעות משל זה שם התלמוד לקלס את תאוות הבצע של אלכסנדר, שאינה יודעת שבעה לעולם; אולם לאחר פטירת האדם הוא אינו רואה עוד דבר, לאחר קבורתו בעפר ובאדמה, ואז אין לו עוד חפץ ברכוש. בכך רומזים חז"ל לכך שאת החיים יש להקדיש לדברים הנצחיים ולא לאגירת כסף וזהב שבבוא יומו האחרון של האדם אין בהם צורך עוד.

בתלמוד ירושלמי[15] ובמקורות נוספים[16] מסופר על ביקור אלכסנדר בממלכה רחוקה ("מלכו קצייא"), ועל משפט שעורך המלך בנוכחותו של אלכסנדר בין שני אנשים המתקוטטים על אוצר שנמצא. המלך מתאמץ כדי להשכין את השלום בין המתדיינים, ואלכסנדר מציין בפניו שבארצו שלו היו הורגים את שני האנשים ומחרימים את האוצר לטובת האוצר המלכותי. בתגובה משיב לו המלך: אם יורד הגשם וזורחת השמש בממלכתך, הרי אין זה בזכות בני האדם, שאינם יודעים לשפוט משפט צדק, אלא בזכות הבהמות שיש בה, שאינן מעוללות רעה לזולתן.

אגדות נוספות במדרשים הם למעשה חזרה על האגדות הנפוצות על אלכסנדר, כגון עלייתו לשמים במרכבת נשרים וכדומה.

אלכסנדר הגדול בספרות יהודית מאוחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

התייחסויות מאוחרות יותר אל אלכסנדר מוקדון בספרות היהודית הם למעשה עיבודים של סופרים מהשפה הלטינית. יוצא דופן הוא הספר יוסיפון מהמאה התשיעית לספירה, המציג התייחסות לאלכסנדר שמקורותיה שאובים מיוספוס פלביוס ומהתלמוד.

במקורות יהודיים מסוימים (פירוש הרב סעדיה גאון לספר דניאל, משנה תורה להרמב"ם), על פי כתבי היד התימניים, מכונה אלכסנדר "אלכסנדרוס מקרון", מלשון "קרן" המכה ומפלחת את אויביה.

העיבוד היהודי הראשון המוכר לנו של חיי אלכסנדר, "ספר תולדות אלכסנדר", מקורו במאה ה-12 והוא מיוחס לשמואל אבן תיבון או ליהודה אלחריזי.

הגרסה היהודית השנייה של חיי אלכסנדר היא "תולדות אלכסנדרוס" שנכתבה בידי עמנואל טוב עלם (בונפילס) בערך בסביבות 1350, והיא למעשה עיבוד התרגום הערבי של היצירה הלטינית על אלכסנדר. ישנו גם עיבוד שלישי מאוחר יותר, שמקורו אינו ידוע.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Anson Rainey, Steven Notley, The sacred bridge : Carta’s atlas of the Biblical world, Jerusalem : Carta, 2006, pp. 298-299

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 11, פרק ח, פסקאות ד-ז, סעיפים 347-321.
  2. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 11, פרק ח, סעיפים 338, 344-343.
  3. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 11, פרק ח, פסקה ו, סעיפים 341-340.
  4. ^ Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol. I, LXXII. Curtius Rufus, p. 447:
  5. ^ Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol. I, LXXII. Curtius Rufus, p. 449
  6. ^ חדשות בכתב העת של המכון האמריקאי לארכאולוגיה.
  7. ^ אריה כשר, מסע אלכסנדר הגדול בארץ-ישראל, בתוך: בית מקרא, ס"ב (טבת-אדר תשל"ה), עמ' 22.
  8. ^ דף ל"א עמוד ב', ול"ב עמוד א'.
  9. ^ דף צ"א עמוד א'.
  10. ^ מגילת תענית פרק ג'.
  11. ^ בחידושי אגדות, מסכת תמיד, דף ל"ב עמוד א'.
  12. ^ תלמוד בבלי, מסכת תמיד, דף ל"ב, עמוד א'.
  13. ^ תלמוד בבלי, מסכת תמיד, דף ל"ב, עמוד ב'.
  14. ^ ספר תהילים, פרק קי"ח, פסוק כ'.
  15. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת בבא מציעא, פרק ב', הלכה ה'.
  16. ^ בראשית רבה, פרשה ל"ג; ויקרא רבה, פרשה כ"ז, פסקה א'.