אמיר גילת
 | |
| לידה |
2 בינואר 1963 (בן 61)  |
|---|---|
| מדינה |
 ישראל |
| השכלה | |
| מעסיק |
מעריב |
  | |
אמיר גילת (נולד ב-2 בינואר 1963) הוא עיתונאי, דובר ויועץ תקשורת ישראלי. בשנים 2014-2010 כיהן כיו"ר רשות השידור.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
גילת נולד בחיפה. בעל תואר ראשון בהיסטוריה של המזרח התיכון ולימודי אפריקה ותואר שני במזרחנות ומדעי המדינה שניהם מאוניברסיטה העברית בירושלים. את הדוקטורט בנושא "צמיחתה של העיתונות המקומית הממסדית בחיפה (1950-1975)", עשה תחת הנחייתם של עוז אלמוג ומוטי גולני, במסגרת החוג ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת חיפה.
גילת עבד במשך כ-20 שנה בעיתון "מעריב", בו שימש כתב בחיפה והצפון, והיה ראש המערכת של האזור. באחת מכתבותיו שהתפרסמה בתחילת שנת 2000 במוסף "סופשבוע", חשף את מחקרו השנוי במחלוקת של תדי כץ, בו נטען שחיילי צה"ל מחטיבת אלכסנדרוני ביצעו טבח בכפר טנטורה ב-1948. בעקבות החשיפה נפסלה העבודה על ידי האוניברסיטה, ואילו כץ נתבע לדין, ובהתאם להסכם פשרה התנצל וחזר בו מההאשמה על הטבח. בינואר 2005 פוטר מהעיתון "מעריב" יחד עם כ-50 עיתונאים ועובדים אחרים, במסגרת תוכנית קיצוצים שערך העיתון[1].
גילת היה ממייסדי מהדורת החדשות המקומית של חברת הטלוויזיה בכבלים מת"ב בחיפה ובמשך כ-10 שנים ערך והגיש את התוכנית "עדשה מקומית", במקביל לימד בחוג לתקשורת באוניברסיטת חיפה. במרץ 2005 התמנה ליועצו של שר האוצר בנימין נתניהו[2]. בסוף 2005 מונה לראש מערך התקשורת, ההסברה והדוברות של אוניברסיטת חיפה, ללא מכרז. לאחר שהמינוי הוגדר כ"משרת אמון"[3]. בדצמבר 2007, היה גילת אומר להתמנות למנכ"ל הקבוצה שהקימה חברת מנו ספנות, שהתמודדה במכרז על תחנת הרדיו האזורי בחיפה[4]. המינוי לא ייצא לפועל לאחר שהקבוצה לא זכתה במכרז[5].
בנובמבר 2009 ביקש ראש הממשלה נתניהו למנות את גילת לתפקיד יו"ר רשות השידור, אך השר יולי אדלשטיין, שהיה ממונה על הרשות, החליט למנות את איש העסקים אמנון דיק[6]. זאת לאחר שמינויו של גילת לא אושר בוועדה לבדיקת מינויים בחברות ממשלתיות[7]. אמנון דיק לא מונה לבסוף לתפקיד ונתניהו שוב ביקש, ביוני 2010, למנות את גילת[8]. עם זאת, המינוי עוכב לאחר שהוועדה לבדיקת מינויים בחברות ממשלתיות ביקשה עוד "הבהרות" באשר לגילת[9]. בינתיים אישרה הממשלה, ב-12 ביולי 2010, את מינוי גילת לחבר מליאת רשות השידור[10]. במקביל תנועת אומ"ץ פנתה במכתב ליועץ המשפטי לממשלה ולעו"ד שפניץ' יו"ר הוועדה לבדיקת מינויים, במחאה על הכוונה למנות את גילת, בטענה כי "הוא אינו יכול לשמש בתפקיד זה - הן משום ששימש דוברו של נתניהו ויש לו היכרות אישית עמו, והן משום שהוא חסר הכישורים הניהוליים הנדרשים לתפקיד רם דרג מעין זה"[11]. ב-18 ביולי אישרה לבסוף הממשלה את מינויו[12].
גילת היה היושב ראש הראשון של רשות השידור שכיהן בשכר מלא, על פי חישוב של משכורת סגן שר (כ-41 אלף שקל בחודש ברוטו)[13]. ביולי 2011 דרשה אגודת העיתונאים את פיטוריו של גילת, בעקבות מינויו של מיכאל מירו למנהל "קול ישראל". לטענת האגודה, המהלך היה כרוך בהטיית מכרז תוך התערבות לשכת ראש הממשלה[14]. באוגוסט 2011, הוביל גילת מהלך של אישור תקציב פעילות הרשות בו הוחלט על השקעה של פחות מ-2% בהפקות מקור, במקום 33% על פי חוק הרשות[15]. ביוני 2013 פנתה דוברת הרשות למבקר המדינה, בבקשה לקבלת צו הגנה כחושפת שחיתויות והתלוננה על מסכת התנכלויות שמבצע בה לטענתה גילת[16].
באוגוסט 2014, עם התחלת הרפורמה ברשות השידור, נמסר שגילת יסיים את תפקידו כיו"ר הרשות[17].
עם סיום תפקידו כיו"ר רשות השידור, הקים גילת את NOWTV, מיזם טלוויזיה אינטרנטי שמטרתו להפיק תוכן שיווקי.
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
גילת מתגורר בחיפה, נשוי ואב לשניים.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הערך "אמיר גילת" בלקסיקון החיפאים, אישים ודמויות בחיפה, מאת ד"ר שי חורב, דוכיפת הוצאה לאור, עמ' 111, 2018, חיפה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- צבי זרחיה, שחר רן, מוטי בסוק, ליאור דטל, "אמיר גילת הוא אדם אינטיליגנטי - לא בטוח שיש לו מושג לאיזה צרה הוא מכניס את הראש שלו", באתר TheMarker, 1 ביולי 2010
- נתי טוקר, "ל'האח הגדול' יש רייטינג של 40%, אני רוצה את ה-60% הנותרים", באתר TheMarker, 3 באפריל 2012
- דוד אברהם, גילת: "מי שחושב שבמתכונת זו רשות השידור צריכה להיסגר - אני מסכים איתו", באתר וואלה!, 5 במאי 2013
נתי טוקר, בכירים ברשות השידור יוזמים להדיח את היו"ר: "משקר ומתפרע", באתר TheMarker, 6 בינואר 2014- לי-אור אברבך, בן-מנחם תוקף: גילת מנהל את ערוץ 1 כמו באסטה, באתר גלובס, 7 בפברואר 2014
- קישור לאתר https://nowtv.co.il/
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ שמוליק ינאי, לאחר החשיפה ב-TheMarker: עיתון "מעריב" הודיע רשמית על פיטוריהם של 100-50 עובדים, באתר TheMarker, 28 בינואר 2005
- ^ זאב קליין, אמיר גילת - יועץ התקשורת של נתניהו, באתר גלובס, 13 במרץ 2005
- ^ תמרה טראובמן, דוד רטנר, לאוניברסיטת חיפה מונה דובר ללא מכרז, באתר הארץ, 21 בנובמבר 2005
- ^ יעל גאוני, מכרז הרדיו: אמיר גילת ינהל את הקבוצה של מנו ספנות, באתר גלובס, 6 בדצמבר 2007
- ^ יעל גאוני, רדיו חיפה זכה במכרז המחודש להפעלת התחנה באזור חיפה והמפרץ, באתר גלובס, 16 במרץ 2008
- ^ מתן שירם, מנכ"ל בזק לשעבר אמנון דיק צפוי להתמנות ליו"ר רשות השידור, באתר גלובס, 8 בנובמבר 2009
- ^ לי-אור אברבך, שפניץ כבר פסלה בעבר את מועמד רה"מ ליו"ר רשות השידור, באתר גלובס, 30 ביוני 2010
- ^ צבי זרחיה, בנימין נתניהו ביקש למנות את ד"ר אמיר גילת ליו"ר רשות השידור, באתר הארץ, 30 ביוני 2010
צבי זרחיה, אמיר גילת, מקורבו של נתניהו, צפוי להתמנות ליו"ר רשות השידור, באתר TheMarker, 29 ביוני 2010 - ^ לי-אור אברבך, מינויו של ד"ר אמיר גילת ליו"ר רשות השידור נדחה שוב, באתר גלובס, 4 ביולי 2010
- ^ גילי איזיקוביץ, הממשלה אישרה את מינוי אמיר גילת לחבר מליאת רשות השידור, באתר הארץ, 12 ביולי 2010
- ^ אומ"ץ: אמיר גילת איננו יכול לשמש כיו"ר רשות השידור, באתר ערוץ 7, 30 ביוני 2010
- ^ לי-אור אברבך, הממשלה אישרה את מינויו של אמיר גילת ליו"ר רשות השידור, באתר גלובס, 18 ביולי 2010
- ^ לי-אור אברבך, האיש שמקבל מהמדינה 41 א' ש' בחודש - ואין לו בכלל תפקיד, באתר גלובס, 23 בדצמבר 2014
- ^ גילי איזיקוביץ, עיתונאים: לפטר את יו"ר רשות השידור, באתר הארץ, 10 ביולי 2011
- ^ גילי איזיקוביץ, רשות השידור תשקיע פחות מ-2% מתקציבה בהפקות מקור, במקום 33%, באתר הארץ, 23 באוגוסט 2011
- ^ אלכסנדר כץ, סוער ברשות השידור: הדוברת לינדה בר נגד היו"ר אמיר גילת - "התמוטטה בגללו", באתר אייס, 3 ביוני 2012
דוד אברהם, לינדה בר התמוטטה ופונתה לבית החולים, באתר וואלה!, 15 באוגוסט 2012
לי-אור אברבך, דוברת רשות השידור לינדה בר מבקשת הגנה כחושפת שחיתויות, באתר גלובס, 25 ביוני 2013
לינדה בר תובעת את הרשות: "גילת מתעמר בנשים לעיני כל", באתר וואלה!, 1 בינואר 2014 - ^ לי-אור אברבך, טלטלה ברשות השידור: המנכ"ל פוטר, מונה עורך ראשי, באתר גלובס, 11 באוגוסט 2014
| מנהלי רשות השידור | ||
|---|---|---|
| יושבי הראש | חיים יחיל • ולטר איתן • ראובן ירון • מיכה ינון • אהרן הראל • מיכה ינון • רינה שפירא • גיל סמסונוב • נחמן שי • אברהם נתן • גבריאלה שלו • משה גביש • אמיר גילת | 
|
| מנהלים כלליים | חנוך גבתון • שמואל אלמוג • יצחק לבני • יוסף לפיד • אורי פורת • אריה מקל • מוטי קירשנבאום • אורי פורת • רן גלינקא • יוסף בראל • יאיר אלוני • מוטי שקלאר • יוני בן-מנחם • יונה ויזנטל • ברי בר-ציון | |