אמירה הס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אמירה הס
לידה 13 במרץ 1943
בגדאד, ממלכת עיראק עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1 בדצמבר 2023 (בגיל 80)
ירושלים, ישראל
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום ישראלית
שפות היצירה עברית, ערבית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 19802023 (כ־43 שנים)
בן או בת זוג עזרא הס עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס היצירה לסופרים עבריים עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אמירה הֶס (13 במרץ 19431 בדצמבר 2023) הייתה משוררת, ציירת ושחקנית ישראלית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה בשם אמירה עינצי-ברזאני לסלימה וחיים יצחק יהודה בבגדאד שבעיראק במשפחה אמידה בת שבעה ילדים. מצד אימה הייתה בת למשפחת בית-אדוני, שושלת של מקובלים ומשוררים, בהם אסנת התנאית (1590–1670). היא נמנית עם צאצאיו של המשורר חכם הרון ברזאני. בשנת 1951 עלתה לישראל עם הוריה ואחיה, ובתחילה גרה משפחתה במעברת יקנעם. משפחתה עברתה את שמה לבר-חיים. בגיל 12 עברה עם משפחתה לירושלים. היא סיימה את בית הספר התיכון ע"ש סליגסברג כלבורנטית, שירתה בצה"ל בחיל הרפואה, אולם שוחררה מן השירות בשל נישואיה ביולי 1972 למדבב עזרא הס, יליד גרמניה. למדה קורסים בערבית באוניברסיטה. הופיעה בכמה הצגות בתיאטרון הקהילתי בקראוון ובתיאטרון החאן.

הס נחשבה לאחת המשוררות המייצגות ביותר של המזרחיות ושל פמיניזם מזרחי.

בשנת 1984 הופיע ספרה הראשון, "וירח נוטף שגעון", שזיכה אותה בפרס לוריא.

שיריה מופיעים בכתבי עת ספרותיים: עיתון 77, מאזנים, הכיוון מזרח, אפיריון, ביטאון שירה, המוסך ועוד. הם גם הופיעו בעיתונים שונים ואחדים אף תורגמו לשפות זרות, ביניהן אנגלית, גרמנית, יוונית, ספרדית ורוסית.

בנוסף, הס הציגה את ציוריה בשתי תערוכות ציור, האחת בגלריה עמליה ארבל והאחרת בגלריה אנתיאה שבירושלים. בעלה נפטר ב-2010.

אמירה הס נפטרה ב-1 בדצמבר 2023 בירושלים, בגיל 80, לאחר מאבק במחלת הסרטן,[1] והובאה לקבורה בהר המנוחות.[2] הותירה אחריה שתי בנות ושלושה נכדים.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • וירח נוטף שגעון: שירים (עם עובד, תשמ"ה 1984)
  • שני סוסים על קו האור: שירים (עם עובד, תשמ"ז 1987)
  • רק במקום של הגן: דיאלוג שירי ואלתורים על התנ"ך / המשוררים – מרים איתן, אמירה הס, שמעון שלוש (ירון גולן, 1992)
  • בולע האינפורמציה, שירים, (ביתן, תשנ"ג 1993)
  • יובל, שירים, (כרמל, תשנ"ט 1998)
  • אין אישה ממש בישראל: שירים (הוצאת כתר, 2003)
  • הבולימיה של הנשמה: שירים (הליקון, תשס"ז, 2007)
  • כמו בכי שאין לו עיניים להיבכות: שירים (הוצאת עם עובד, תשע״ד, 2014)
  • לוציפר אהובי: פואמה (הוצאת גמא, 2013)
  • גלעד בלבי: שירים (הוצאת גמא, 2016)
  • ספר המזלות של אמירה (הוצאת עם עובד, 2018)
  • צער האהבות הכלואות (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2021)[4]
  • אם יבוא החסד: מקטעי זיכרונותי בפרוזה ובשירה (הוצאת גמא, 2021)
  • הפנים שלי אוקיינוס, לקט שירים (ביטאון שירה – הוצאה לאור, תשפ״ג 2022)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכּתביה:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]