אמנון בירב
 | |
| אמנון בירב | |
| לידה |
19 באפריל 1934 (בן 89)  |
|---|---|
| מדינה |
 ישראל |
  | |
אמנון בירב (נולד ב-19 באפריל 1934[1]) הוא סופר ועורך ספרים ישראלי. בעבר היה עורך השבועון "מעריב לנוער".
חייו ויצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
כעורך מעריב לנוער[עריכת קוד מקור | עריכה]
בירב ערך את "מעריב לנוער" במשך 21 שנים (בשנים 1972–1993). הוא הפך אותו משבועון שחור-לבן המודפס על 16 עמודי נייר עיתון בתפוצה של 4,000 עותקים, לשבועון צבעוני מהודר המודפס על 100 עמודי כרומו בתפוצת שיא של 100,000 עותקים. זאת הייתה תקופת השיא של העיתון. בשנות השמונים השבועון היה קרוב להפוך לשבועון הנפוץ בישראל ולעקוף בכך אפילו את שבועון הנשים הנפוץ "לאשה". אמנון בירב ייסד את מוסד "כתבי הנוער" (כ"נ) של השבועון, ממנו צמחו עשרות רבות של עיתונאים ואנשי תקשורת בישראל.
בירב טיפח במשך שנים את התחרות לבחירת "צבר וצברית השנה" שתגמלה בני נוער על פעילות התנדבות חברתית וקהילתית. מ"תחרות הכישרונות הצעירים" השנתית של מעריב לנוער (ה"כוכב נולד" של השנים ההן) יצאו אמנים, זמרים ושחקנים מפורסמים רבים. הוא יזם את תחרות "נערת השנה" של מעריב לנוער שהייתה התשובה הצעירה לתחרות מלכת היופי וגילתה דוגמניות רבות, ביניהן שלי גפני (נערת השנה הראשונה) ורבות נוספות. בעבודתו כעורך "מעריב לנוער" טיפח בירב סופרים לנוער, שפרסמו סדרות וסיפורים קצרים בעיתון, ביניהם "פוצ'ו" (ישראל ויסלר), סמדר שיר, משה יהלום ואיטו אבירם.
אמנון בירב היה העורך הראשון שהכניס את החינוך המיני לתקשורת הפונה לבני נוער. המדור "על בנים ועל בנות", שבפרסומו החל בשנות השבעים, היה הראשון שאיפשר לבני נוער לשאול סקסולוג ולקבל תשובות בנושאים שהיו "טאבו" לנוער באותה תקופה, כמו אוננות, קיום יחסי מין, וסת, הריון, אמצעי מניעה וכדומה. סביב פרסום המדור היה ויכוח ציבורי כאשר חלק מההורים התנגדו לחשיפה של ילדיהם לנושאים אלה בגילאים צעירים. המדור עצמו נהפך לפופולרי בעיתון וזכה לאלפי פניות בחודש.
תחת עריכתו הציג "מעריב לנוער" ערכים חינוכיים והומניים בדרך קלילה וסיפורית שובת לב.
בשנת 1993 סיים אמנון בירב את תפקידו בשבועון.
לאחר "מעריב לנוער"[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר פרישתו מ"מעריב לנוער" ערך אמנון בירב את מוספי העיתון הכלכלי "טלגרף" ויצא לפנסיה מתפקידו כעורך ראשי של הירחון "עולם האישה".
לאחר פרישתו פנה אמנון בירב לכתיבה ועריכה של ספרים, בעיקר רומנים ומדריכים. ספרו "להיות סבא, להיות סבתא", שהווה מדריך לדור חדש של סבים וסבתות, הפך לרב מכר.
בירב חיבר עד היום יותר מ-13 ספרים. הבולטים ביניהם הם "סקופ מושחת" בהוצאת זמורה ביתן, "תיק אריאלה" בהוצאת אביב, המדריך "הדרך לזוגיות מושלמת" בהוצאת אסטרולוג, "שתי אימהות" בהוצאת אביב, וכן "תיק אריאלה", "רומן מזדמן", "סיפור לא פשוט" "עשר אהבות", "המלחמה האחרונה" וספרים נוספים. בין שאר עיסוקיו, הקים בירב הוצאת ספרים בשם "מעיין".
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ דודו כהן, על עיתוני הילדים של פעם (והיום), 19 באוקטובר 2008.