אנדראה מנטניה
 | |
| פסל (ככל הנראה בן זמנו) מברונזה של אנדראה מנטניה | |
| לידה |
1431 Isola Mantegna, איטליה  |
|---|---|
| פטירה |
13 בספטמבר 1506 (בגיל 75 בערך) מנטובה, דוכסות מנטובה |
| מקום קבורה |
Basilica of Sant'Andrea |
| לאום |
איטלקים |
| תחום יצירה |
ציור |
| זרם באמנות |
הרנסאנס האיטלקי |
| הושפע על ידי |
פרנצ'סקו סקוורצ'ונה |
| יצירות ידועות |
Camera degli Sposi, הקינה על מות ישו, Parnassus, דידו, מרקוס הקדוש, מות הבתולה, הטריומפים של קיסר |
| בן או בת זוג |
Nicolosia Bellini (1453–?) |
| צאצאים |
Francesco Mantegna, Ludovico Mantegna, Bernardino Mantegna |
| מספר צאצאים |
6 |
  | |
אַנְדְרֵאָה מַנְטֶנְיָה (1430–1506; באנגלית: Andrea Mantegna) היה צייר איטלקי רנסאנסי וחוקר ארכאולוגיה רומית. הוא היה חתנו של יאקופו בליני. כמו אמנים אחרים בני זמנו, מנטניה ערך ניסיונות בפרספקטיבה, בין השאר באמצעות הנמכת האופק כדי להגביר את תחושת המונומנטליות. ציורי הנוף האפרפרים והמתכתיים שלו, והדמויות שלו הנראות לעיתים קרובות כעשויות אבן, מעידים על גישה פיסולית-ביסודה לציור. מלבד זאת הוא ניהל גם סדנת הדפסים, אחת הגדולות והחשובות שפעלו בוונציה לפני שנת 1500.
תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראשית דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]
מנטניה נולד באִיזוֹלָה דה קַרְטוּרוֹ, בקרבת פדובה (אז חלק מן הרפובליקה של ונציה), בנו השני של נגר בשם בּיאג'וֹ. בגיל 11 הוא נעשה שוליה של פרנצ'סקו סקוארצ'יונה (Francesco Squarcione), צייר בן העיר פדובה. דומה כי סקוארצ'יונה גילה התלהבות ללא מצרים בכל הנוגע לאמנות עתיקה, והתעניין במיוחד ברומא העתיקה: הוא נסע ברחבי איטליה, ואולי גם יוון, אסף יצירות אמנות עתיקות - פסלים, תבליטים, כדים וכן הלאה - והכין אוסף ששימש אותו להכנת רישומים ושפתח אותו גם בפני ציירים אחרים. בה בעת, הוא המשיך לקבל על עצמו עבודות ציור שגרתיות, שחלקן בוצעו על ידי תלמידיו.
ציירים ותלמידי-ציור רבים (137, לפי אחד החישובים) למדו בסדנה של סקוארצ'יונה, שנפתחה בסביבות שנת 1440 והתפרסמה ברחבי איטליה. לפדובה נמשכו ציירים לא רק מוונטו אלא גם מטוסקנה השכנה, כגון פאולו אוצ'לו, פיליפו ליפי ודונטלו. ואכן, ראשית הקריירה האמנותית של מנטניה עוצבה בהשפעת אמנות פלורנטינית. מסופר כי באותה תקופה היה מנטניה התלמיד החביב על סקוארצ'יונה, שלימד אותו לטינית והורה לו לחקור שברים של פסלים רומיים. המורה נטה להשתמש באפקטים של תעתועי פרספקטיבה, שהשפיעו גם הם על כמה מחידושיו המאוחרים של תלמידו. מכל מקום, בגיל שבע-עשרה עזב מנטניה את מורו, ומאוחר יותר טען שסקוארצ'יונה הרוויח כסף מציוריו בלי ששילם לו עבור השימוש בהם.
עבודתו הראשונה - שאבדה בינתיים - הייתה ציור מזבח לכנסיית סנטה סופיה ב-1448. באותה שנה הוזמן מנטניה, לצד ניקולו פיצולו, לעבוד עם קבוצת ציירים גדולה בקפלת אוֹבֶטָרִי בכנסיית ארמיטאני בפדובה. בעקבות שרשרת של צירופי מקרים, מנטניה סיים את רוב העבודה בעצמו. סקוארצ'יונה לא היה מרוצה מן העבודות הראשונות בסדרה, שתיארו את חיי יעקב הקדוש: הוא אמר שהדמויות מזכירות יותר מדי פסלי אבן, ולכן יש לצבוע אותן בצבעי אבן מיד. סדרת הציורים אבדה ברובה במלחמת העולם השנייה בהפצצה של בעלות הברית ב-1944 על פדובה, אבל נותרו ממנה צילומים בשחור-לבן. העבודה הדרמטית ביותר בסדרה הייתה יעקב הקדוש מובל לגרדום, שצוירה מנקודת מבט נמוכה. טכניקות דומות אפשר לראות בציור המזבח לכנסיית סן זֶנוֹ בוורונה, כולל השימוש בפריטים אדריכליים כדי לתת מראה קלאסי.
ציורי-קיר מוקדמים אחרים של מנטניה הם שני קדושים מעל הכניסה בכנסיית סנט'אנטוניו בפדובה (1452) וציור-מזבח של לוקס הקדוש וקדושים אחרים בכנסיית סנטה ג'וסטינה (1453), הנמצא כעת בגלריית בְּרֶרָה במילאנו. עם הזמן מצא את עצמו האמן הצעיר מושפע יותר ויותר מיאקופו בליני, אביהם של הציירים ג'ובאני וג'נטילה. ב-1453 הסכים יקופו להשיא את בתו ניקולוזיה למנטניה. בין השנים 1495–1500, צייר את יהודית ושפחתה עם ראש הולופרנס.
ביוגרפיה של מנטניה נכללת בספרו של ג'ורג'ו וזארי חיי הציירים, הפסלים והאדריכלים הדגולים ביותר.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אנדראה מנטניה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- אנדראה מנטניה, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)