אנדראה קמילרי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אנדראה קמילרי
Andrea Camilleri
לידה 6 בספטמבר 1925
פורטו אמפדוקלה, איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 17 ביולי 2019 (בגיל 93)
רומא, איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית העלמין הפרוטסטנטי של רומא עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מועדפת ספרות פשע, רומן, סיפור קצר, שירה, מסתורין, תסריט עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה איטליהאיטליה איטליה
תקופת הפעילות 19502019 (כ־69 שנים)
מקום לימודים
  • האקדמיה הלאומית לאמנויות הבמה על שם סילביו ד'אמיקו
  • אוניברסיטת פלרמו עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • קצין בכיר במסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית (2003)
  • פרס מונדלו (2002)
  • Prix Mystère de la Critique (1999)
  • Pepe Carvalho Award (2014)
  • פרס ריימונד צ'נדלר (2011)
  • מדליית כסף של מסדר ההצטיינות האיטלקי לתרבות ואמנות עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אנדראה קאלוג'רו קמילריאיטלקית: Andrea Calogero Camilleri;‏ 6 בספטמבר 192517 ביולי 2019) היה סופר, תסריטאי ובמאי איטלקי יליד סיציליה. הוא ידוע מחוץ לאיטליה בעיקר בזכות סדרת ספרי בלש שמתרחשת בסיציליה וגיבורה הוא המפקח סלבו מונטלבנו.

קלימרי התגורר ברומא. היה נשוי ואב לשלוש בנות.

שנותיו הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קמילרי נולד בעיר פורטו אמפדוקלה בסיציליה. הוא סיים תיכון ב-1943, והיה פטור ממבחן סיום הלימודים בשל פלישת בעלות הברית לסיציליה. ביוני אותה שנה הוא התפנה מעירו ונדד ברחבי סיציליה, ברגל ובמשאיות צבאיות איטלקיות וגרמניות, כדי להתחמק מההפצצות המאסיביות של בעלות הברית. קמילרי כתב על קורות תושבי סיציליה בחודשים שלקראת ובמהלך פלישת בעלות הברית בספר כלב הטרקוטה (1996, לא תורגם לעברית).

בשנת 1944 נרשם ללימודי ספרות אותם לא סיים. בשנת 1945 החל לפרסם סיפורים קצרים ושירה בעיתונים וכתבי עת.

קריירה כבמאי תיאטרון וטלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1949 החל ללמוד בימוי באקדמיה הלאומית לאומנויות דרמטיות על-שם סילביו ד'אמיקו, ברומא. מאז סיום לימודיו ב-1953, ביים למעלה מ-100 הצגות, בייחוד מחזות של המחזאי הסיציליאני לואיג'י פיראנדלו, שהיה מכר של הוריו. גם בספרי המפקח מונטלבנו מופיעים מוטיבים ממחזותיו של פיראנדלו, כמו עץ הזית שעוזר למפקח לחשוב.

הוא היה הראשון שהציג מחזה של סמואל בקט באיטליה: המחזה סוף משחק, ראשית בהפקת תיאטרון ברומא, ולאחר מכן בהפקה טלוויזיונית.

בשנת 1954 כמעט התקבל למשרה בטלוויזיה הממלכתית האיטלקית, RAI, אבל לבסוף נדחה בשל חברותו במפלגה הקומוניסטית. הוא התקבל בכל זאת לעבודה ב-1958, ובמשך שנות ה-60 ביים מספר רב של תוכניות.

בשנים 1977–1997 היה מרצה לבימוי באקדמיה הלאומית לאומנויות הדרמטיות. הוא פרסם מאמרים רבים בכתבי עת לתיאטרון וספרות.

קריירת כתיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב־1978 פרסם בהוצאה עצמית את הרומן הראשון שלו, Il corso delle cose, שנכתב 10 שנים קודם לכן. ב-1980 התפרסם ספרו השני, שובל של עשן (Un filo di fumo – תורגם לעברית בתוך הקובץ עונת הציד), רומן היסטורי המתרחש בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. בספר זה הוא מתאר לראשונה את העיר הבדיוניות ויגטה, שבה מתרחשים גם ספרי המפקח מונטלבנו. שני הספרים לא הצליחו במיוחד, אם כי שובל של עשן זכה לפרס ספרותי מקומי בסיציליה.

לאחר הפסקה של 12 שנה, הוא פרסם בשנת 1992 את עונת הציד. הספר היה רב-מכר, ופתח את הקריירה שלו כסופר מצליח.

בשנת 1994 פרסם את La forma dell'acqua (צורת המים), הספר הראשון בסדרת המפקח מונטלבנו, והספר הבלשי הראשון שלו. שמו של מונטלבנו הוא מחווה לסופר הספרדי מנואל וסקס מונטלבן. הספר זכה להצלחה, ופתח סדרת ספרים ארוכה, שיצאה לאור בקצב של יותר מספר בשנה. בימי חייו של קמילרי יצאו בסדרה 26 רומנים ו-9 קבצים של סיפורים קצרים. ספרי הסדרה תורגמו לאנגלית ושפות נוספות. הסדרה גם עובדה לסדרת טלוויזיה שמשודרת החל מ-1999 ברשת הטלוויזיה הממלכתית האיטלקית.

במקביל המשיך קמילרי לפרסם ספרים אחרים, ובכלל זה רומנים היסטוריים, ספרים פנטסטיים, ועוד.

ספריו שתורגמו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מהלך הסוס (שוקן, 2003), מאיטלקית: ארנו בר. במקור - La mossa del cavallo, 2000.
  • צורת המים (כתר, 2003), מאיטלקית: מירון רפפורט. במקור - La Forma Del Aqua, 1994.
  • עונת הציד: שני רומנים קצרים (שוקן, 2004), מאיטלקית: ארנו בר. תרגום של שני הרומנים - La stagione della caccia, 1992, ו- Un filo di fumo, 1980.
  • האישה בחליפה האפורה (אחוזת בית, 2011), מאיטלקית: אלון אלטרס. תרגום של - Il tailleur grigio, 2008.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אנדראה קמילרי בוויקישיתוף