אנדרה ז'וליבה

**אנדרה ז'וליבה**
**André Jolivet**
לידה	8 באוגוסט 1905; הרובע השמונה-עשר של פריז, צרפת
פטירה	20 בדצמבר 1974 (בגיל 69); הרובע השביעי של פריז, צרפת
מקום קבורה	בית הקברות של מונמארטר
מוקד פעילות	צרפת
מקום לימודים	סורבון
זרם	מוזיקה קלאסית
סוגה	אופרה, סימפוניה
שפה מועדפת	צרפתית
צאצאים	Pierre-Alain Jolivet
פרסים והוקרה	קצין בלגיון הכבוד; קצין מסדר האמנויות והספרות ;
	פרופיל ב-IMDb

אנדרה ז'וליבה (בצרפתית: André Jolivet; ‏8 באוגוסט 1905 – 20 בדצמבר 1974) היה מלחין צרפתי, שנודע בדבקותו בתרבות ובחשיבה המוזיקלית הצרפתית. המוזיקה של ז'וליבה נובעת מעניינו באקוסטיקה ובאטונאליות ובמקביל היא מושפעת ממוזיקה עתיקה ומודרנית גם יחד, בייחוד בכלי נגינה שהיו בשימוש בעת העתיקה. הוא חיבר במגוון צורות רחב למספר רב של סוגי הרכבים שונים.

לוח זיכרון לאנדרה ז'וליבה ברחוב דה וארן 59 בפריז

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ז'וליבה נולד בפריז להורים אמנים (בציור ובנגינת פסנתר), שעודדו אותו לבחור בהוראה. לתכלית זו למד במדרשה למורים והחל ללמד בבית ספר יסודי (בין תקופת לימודיו לתחילת עבודתו כמורה גם שירת שלוש שנים בצבא). בסופו של דבר בחר להגשים את שאיפותיו הוא בתחום האמנות וללמוד תחילה נגינה בצ'לו ואחר הלחנה. מורו הראשון היה פול לה פלם, שנתן לו בסיס איתן בהרמוניה ובקונטרפונקט. אחרי ששמע לראשונה קונצרט מיצירות ארנולד שנברג החל לגלות עניין במוזיקה אטונאלית ובהמלצת לה פלם התקבל כתלמידו האירופאי היחיד של אדגר וארז, שהנחיל לו את ידיעותיו בתחומי אקוסטיקה, מוזיקה אטונאלית, אשכולות צלילים ותזמור. ב-1936 ייסד ז'וליבה את קבוצת "צרפת הצעירה" (La jeune France) עם המלחינים אוליבייה מסייאן, דניאל-לזור ואיב בודריאה, שניסו להשיב לכנה צורת הלחנה אנושית יותר ומופשטת פחות. "צרפת הצעירה" התפתחה מאגודת המוזיקה הקאמרית החדשנית "לה ספיראל", שמסייאן ולזור הקימו שנה קודם לכן.

שינויים רבים חלו באידיאלים האסתטיים של ז'וליבה במהלך הקריירה שלו. שאיפתו הראשונית כנער מתבגר הייתה לכתוב מוזיקה לתיאטרון, שהשראתו ניכרה בחיבוריו הראשונים, בכלל זה מוזיקה לבלט. קלוד דביסי, פול דיקא ומוריס ראוול היו המלחינים הבאים שהשפיעו עליו אחרי ששמע קונצרט של יצירותיהם ב-1919; הוא חיבר כמה יצירות לפסנתר בתקופת לימודי ההוראה שלו לפני שהחל ללמוד אצל לה פלם. השפעתם של שנברג ווארז ניכרה מאוד בתקופה הראשונה שלו כמלחין בוגר, כשסגנונו נשען במידה רבה על אטונאליות ורעיונות חדשניים. "מאנה" (1933), ראשית "תקופת הקסם" שלו, הייתה יצירה בשישה חלקים לפסנתר, שכל אחד מחלקיה קרוי על שם אחד מששת החפצים שוארז השאיר בידו לפני שהיגר לארצות הברית. המגמה של ז'וליבה כמלחין לאורך כל הקריירה שלו הייתה "להשיב למוזיקה את משמעותה המקורית, הקדומה, כאשר הייתה הביטוי הקסום, לחש הכשף, לאמונות הדתיות של קבוצות אנושיות." "מאנה", גם כאחת מיצירותיו הבוגרות הראשונות, משקפת מגמה זו; ז'וליבה התייחס אל כתבי הקודש כאל קמיעות, עצמים בעלי כוח קסם. כתיבתו המאוחרת יותר ממשיכה לבקש במוזיקה את משמעויותיה המקוריות ואת כוחה לייצר ביטוי רגשי, טקסי וחגיגי.

ב-1945 פרסם ז'וליבה עבודה שקבעה, כי "מוזיקה צרפתית אמיתית אינה חבה דבר לסטרווינסקי, אף כי המלחינים נשענו במידה רבה על נושאים מן המוזיקה העתיקה בכתיבתם; ז'וליבה ו, צרפת הצעירה" דחו את הנאו-קלסיציזם והעדיפו סגנון החלנה עיוני פחות ורוחני יותר. בהמשך, בתקופת מלחמת העולם השנייה, רחק ז'וליבה מן האטונאליות והתקרב לסגנון כתיבה טונאלי ולירי יותר. אחרי שנים אחדות של עבודה בסגנון זה, הפשטני במופגן, תקופה שבה כתב, בשנת 1942, את האופרה הקומית Dolorès, ou Le miracle de la femme laide ובשנת 1943 את הבאלט Guignol et Pandore הגיע לפשרה בין סגנון זה ליצירתו המוקדמת, הנסיונית יותר. הסונאטה הראשונה לפסנתר, שנכתבה בשנת 1945, מגלה יסודות של שני הסגנונות גם יחד.

ז'וליבה מימש לבסוף את שאיפת נעוריו לכתוב לתיאטרון כשהתמנה למנהל מוזיקלי של הקומדי פרנסז בשנת 1945, משרה בה כיהן עד 1959. בעת כהונתו שם כתב מוזיקה למחזות של מולייר, רסין, סופוקלס, שייקספיר וקלודל, 14 יצירות בסך הכל. כמו כן המשיך להלחין לאולם הקונצרטים, לעיתים קרובות בהשראת מסעותיו התדירים ברחבי תבל, תוך שהוא עושה שימוש בטקסטים ובמוזיקה ממצרים, המזרח התיכון, אפריקה ואסיה ומטמיע אותם בסגנונו הוא, הצרפתי במובהק.

בשנות ה-50' וה-60' כתב ז'וליבה קונצ'רטי אחדים לכלים שונים, בהם חצוצרה, פסנתר, חליל, נבל, בסון, כלי הקשה, צ'לו וכינור. יצירות אלה, הזוכות להערכה רבה, תובעות כולן יכולת טכנית וירטואוזית ממבצעיהן. ז'וליבה הוא גם אחד המלחינים הבודדים שכתבו לאונז מרטנו, כלי נגינה אלקטרוני מוקדם. הוא סיים את כתיבתו של קונצ'רטו לכלי זה ב-1947, 19 שנים אחרי המצאתו. ז'וליבה ייסד את "המרכז הצרפתי להומניזם במוזיקה" (Centre Français d'Humanisme Musical) באקס-אן-פרובנס בשנת 1959, וב-1961 החל ללמד הלחנה בקונסרבטואר של פריז. הוא מת בפריז לפני שהספיק להשלים את האופרה Le soldat inconnu

רשימת יצירות נבחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוזיקה קאמרית

12 אינוונציות לחמישיית כלי נשיפה מעץ, חצוצרה, טרומבון וחמישיית מיתרים

2 סונאטות לפסנתר (1945, 1957)

אנדנטה ואדג'ו לכלי קשת

Chant de Linos לחליל, כינור, ויולה, צ'לו ונבל (1944)

Chant d'oppression לוויולה ופסנתר (1935)

Cinq Danses rituelles (1939)

"שישה מזמורי שבח" לוויולה סולו (1967)

Cinq Incantations לחליל (1936)

Cosmogonie

"סרמוניאל", מנחה לווארז לשישה כלי הקשה

"מזמור לעולם", עוגב

"מאנה", שישה קטעים לפסנתר (1935)

"מנדאלה", לעוגב

"פסטורלה לחג המולד", לחליל, בסון ונבל (1943)

רביעיית מיתרים (1934)

"רפסודיה לשביעייה", לשבעה כלי נשיפה מעץ וכלי קשת

"סרנדה" לשתי גיטרות (מוקדשת לצמד אידה פרסטי ואלכסנדר לאגויה)

סונאטה לחליל

סונאטינה לחליל ופסנתר (1961)

סונאטינה לחליל וצ'לו

סונאטינה לחליל וקלרינט

סונאטינה לאבוב ובסון

"סוויטה דלפית" ל-12 כלים

סוויטה קונצרטית לחליל וארבעה כלי הקשה

סוויטה קונצרטית לצ'לו (1965) * Concertos:

קונצ'רטי

2 קונצ'רטי לצ'לו (1962, 1986)

קונצ'רטו לחצוצרה, כלי קשת ופסנתר (1948)

קונצ'רטו לבסון, כלי קשת, נבל ופסנתר (1954)

קונצ'רטו לחליל וכלי קשת (1950)

קונצ'רטו לחליל וכלי הקשה (1965)

קונצ'רטו לנבל ותזמורת קאמרית (1952)

קונצ'רטו לאונדז מרטנו ותזמורת (1947)

קונצ'רטו לפסנתר

קונצ'רטו לחצוצרה (1954)

קונצ'רטו לכינור (1972)

מוזיקה תזמורתית

3 סימפוניות (1954, 1959, 1964)

חמישה מחולות ריטואליים (גרסה תזמורתית, 1939)

קוסומוגוני (גרסה תזמורתית

Danse incantatoire (1936)

סוויטה דלפית לכלי קשת, נבל, אונדז מרטנו וכלי הקשה (1943)

סימפוניה לכלי קשת (1961)

מוזיקה ווקאלית

שירים

Les Trois Complaintes du soldat לקול ותזמורת (1940)

Poèmes pour l'enfant לקול ואחד-עשר כלים (1937)

Songe à nouveau rêvé קונצ'רטו לסופרן ותזמורת

סוויטה ליטורגית לקול, אבוב, צ'לו ונבל (1942)

Épithalame למקהלה ב-12 קולות (1953)

מוזיקת קודש

La vérité de Jean, אורטוריה

מיסה אוקסור טואה

מיסה ליום השלום

בלט

אריאדנה

באלט הכוכבים

גיניול ופנדורה

L'inconnue

ארבע האמיתות Les Quatre Vérités

נופי ים Marines

אופרות

אנטיגונה

בוגומיל (לא גמורה)

דולורס או נס האישה המכוערת (1942)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Barbara Kelly: "André Jolivet". Grove Dictionary of Music and Musicians|Grove Music Online, ed. L. Macy. Accessed 28 May 2005. (subscription access).
Arthur Hoérée, Richard Langham Smith: "André Jolivet". Grove Dictionary of Music and Musicians|Grove Music Online (OperaBase), ed. L. Macy. Accessed 28 May 2005. (subscription access).
Association "Les amis d'André Jolivet" web site, accessed 16 Jun 05 [1]

ברברה קלי: "אנדרה ז'וליבה", מילון גרוב המקוון למוזיקה ומוזיקאים, בעריכת ל. מייסי.
ארתור הוארה, ריצ'רד לנגהם סמית: ,אנדרה ז'וליבה" מילון גרוב המקוון למוזיקה ומוזיקאים בעריכת ל. מייסי.
אתר העמותה "ידידי אנדרה ז'וליבה"