אנוק איימה

אנוק איימה
Anouk Aimée

לידה	27 באפריל 1932 (בת 91) פריז, צרפת
שם לידה	Nicole Françoise Florence Dreyfus
מדינה	צרפת
תקופת הפעילות	מ-1947
מקום לימודים	St Leonards-Mayfield School
בן או בת זוג	Nikos Papatakis (12 באוגוסט 1951–אוקטובר 1955) פייר ברוך (20 באפריל 1966–16 במרץ 1969) אלברט פיני (7 באוגוסט 1970–יוני 1978) מרצ'לו מסטרויאני
פרסים והוקרה	פרס גלובוס הזהב לשחקנית הטובה ביותר - סרט דרמה (1966) פרס באפט"א לשחקנית הטובה ביותר (1968) פרס סזאר של כבוד (2002) פרס השחקנית הטובה ביותר (1980) דוב הזהב של כבוד (2003)
פרופיל ב-IMDb

ניקול פרנסואז פלורנס דרייפוס (בצרפתית: Nicole Françoise Florence Dreyfus), ידועה יותר בשם הבמה שלה, אנוק איימה (בצרפתית: Anouk Aimée; נולדה ב-27 באפריל 1932; מבטאים: אָנוּק אֶמֶה), היא שחקנית קולנוע יהודייה-צרפתייה. זכתה בפרס גלובוס הזהב לשחקנית הטובה ביותר ובפרסים רבים נוספים והייתה מועמדת לפרס האוסקר.

ביוגרפיה

איימה נולדה כפרנסואז סוריה דרייפוס (Françoise Sorya Dreyfus) בפריז שבצרפת להנרי דרייפוס, ששינה את שם משפחתו בהמשך למוריי, שחקן קולנוע יהודי ולשחקנית ז'נבייב סוריה, שחקנית קולנוע קתולית. היא גדלה כקתולית אך התגיירה כשגדלה.

היא החלה את הקריירה הקולנועית שלה ב-1947 בהיותה בת 14. היא גילמה דמות בשם אנוק בסרטו של הבמאי אנרי קאלף ואימצה את שם הדמות כשם הבמה שלה. מאוחר יותר בחרה בשם המשפחה איימה על פי הצעתו של ז'אק פרוור. ב-1958 היא גילמה את האמנית הטראגית ז'אן אבוטרן בסרט Les Amants de Montparnasse. מאוחר יותר היא הופיעה בלה דולצ'ה ויטה, 8 וחצי, ובסרטו של ז'אק דמי לולה. היא זכתה בפרס גלובוס הזהב לשנת 1967 בקטגוריית השחקנית הטובה ביותר לסרט דרמה והייתה מועמדת לפרס האוסקר כשחקנית הטובה ביותר עבור תפקידה בסרט שהביא לה תהילה בינלאומית גבר ואישה. ב-1980 היא זכתה בפרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל קאן בשל הופעתה בסרטו של מרקו בלוקיו Salto nel vuoto, שבה זכה מישל פיקולי (בן זוגה בסרט) בפרס השחקן הטוב ביותר של פסטיבל קאן.

חיים אישיים

לראשונה, נישאה לאדוארד צימרמן, בהיותה בת 17, נישואים שהסתיימו בגירושין מקץ שנה, עת נחשף רומן שניהלה עם השחקן הבריטי הנודע, טרוור האוורד, לצידו שיחקה בסרט "סאלאמנדאר הזהב", ב-1950. בעלה השני היה במאי הסרטים ניקוס פפטקיס, לו הייתה נשואה בשנים 1951–1954, ממנו יש לה בת, מנואלה, שהיא ילדתה היחידה. היא הייתה נשואה לשחקן הבריטי אלברט פיני בין השנים 1970–1978. איימה ביקרה פעמים מספר בישראל, הייתה מיודדת אישית עם הנשיא, שמעון פרס ונחשבת לתומכת ישראל.

היא גם הופיעה בסרט Festival in Cannes בשנת 2001 כמילי מארקן.

פילמוגרפיה

• La Maison sous la mer ,1946.
• Les Amants de Vérone ,1949.
• La Bergère et le ramoneur ,1952.
• Le Rideau cramoisi ,1952, בבימויו של אלכסנדר אסטרוק – קתרין.
• Ich suche Dich ,1953, בבימויו של או.וו. פישר – פרנסואה מורה.
• Les Mauvaises Rencontres ,1955, בבימויו של אלכסנדר אסטרוק – קתרין.
• Tous peuvent me tuer ,1957, בבימויו של הנרי דקואה - איזבל.
• Pot-Bouille ,1957, בבימויו של ז'וליין דוביביה – מארי.
• Les Amants de Montparnasse ,1957‏ בבימויו של ז'אק בקר – ז'אן אבוטרן.
• La tête contre les murs ,1958, בבימויו של ג'ורג' פראנג'ו - סטפאני.
• Les Dragueurs ,1958, בבימויו של ז'אן-פייר מוקי - ג'ין.
• Marie Antoinette: The Journey ,1959‏ בבימויו של אנטול ליטבק – אווה.
• 1960, לה דולצ'ה ויטה, בבימויו של פדריקו פליני – מדלינה.
• Le Farceur ,1960, בבימויו של פליפה דה ברוקה – הלן.
• L'Imprevisto ,1961, בבימויו של אלברטו לאטודה – קלייר.
• Sodome et Gomorrhe ,1961 , בבימויו של רוברט אולדריץ' - לה ליין ברה.
• Le Jugement dernier ,1961, בבימויו של ויטוריו דה סיקה – אירן.
• 1961, לולה, בבימויו של ז'אק דמי – לולה.
• Les Grands chemins ,1962, בבימויו של כריסטיאן מרקה – אנה.
• Le Jour le plus court ,1962, בבימויו של סרג'ו קורבוצ'י.
• 1962, 8 וחצי בבימויו של פדריקו פליני, 1962.
• Il successo ,1963.
• 1966, גבר ואישה בבימויו של קלוד ללוש – אן.
• Un Soir, un train ,1968.
• Model Shop ,1968.
• Justine ,1969.
• 1969, הפגישה, בבימויו של סידני לומט.
• Si c'était à refaire ,1976.
• Mon premier amour ,1978, בבימויו של אליה שוראקי – האמא ז'אן רומן.
• Salto nel vuoto ,1979, בבימויו של מרקו בלוקיו) - מרתה פנטיצ'לי.
• Tragedy of a Ridiculous Man ,1981 בבימויו של ברנרדו ברטולוצ'י – ברברה ספג'יארי.
• Qu'est-ce qui fait courir David ? ,1981, בבימויו של אליה שוראקי – הלן.
• Le Général de l'armée morte ,1983 בבימויו של לוצ'יאנו טובולי – La Comtesse Betsy.
• Viva la vie ,1983, בבימויו של קלוד ללוש – אנוק.
• Success Is The Best Revenge ,1984, בבימויו של ירז'י סקולימובסקי – מוניק.
• Un Homme et une femme: vingt ans déjà ,1986, בבימויו של קלוד ללוש, אן גוטיה.
• La Table tournante ,1988, בבימויו של פול גרימו – voix de la bergère.
• Bethune: The Making of a Hero ,1990, בבימויו של פיליפ בורסוס - מארי פרנס קודיר.
• Rupture(s) ,1993, בבימויה של כריסטין ציטי – מרתה.
• Les Marmottes ,1993, בבימויו של אליה שוראקי – פרנסואה.
• Les Cent et une nuits ,1994, בבימויה של אניס ורדה – L'actrice d'un jour.
• 1994, משהו ללבוש, בבימויו של רוברט אלטמן – סימון לוונטל.
• Dis-moi oui ,1995, בבימויו של אלכסנדר ארקדי – קלייר.
• L'univers de Jacques Demy ,1995, בבימויה של אניס ורדה – בתפקיד עצמה.
• Hommes, femmes, mode d'emploi ,1996 בבימויו של קלוד ללוש – האלמנה.
• Riches, belles, etc ,1997, בבימוי בוני שחופוליאנסקי – הפיה.
• 1998, ב-LA בלי מפה, בבימויו של מיקה קאוריסמאקי – בתפקיד עצמה.
• 1999, Madeleine 1999, בבימויו של לורן בוחניק – איב.
• 1999, אחת בשביל כולן, בבימויו של קלוד ללוש – אשת המוזיקאי.
• 2001, פסטיבל בקאן, בבימויו של הנרי יגלום – מילי מרקן.
• La Petite prairie aux bouleaux ,2002 בבימויה של מרסלין לורידאן-איבנס – מרים.
• Ils Se Marièrent et Eurent Beaucoup d'Enfants ,2003, בבימויו של איוואן אטאל – האמא של וינסנט.
• Margot ,2006, בבימויו של נגר דג'באדי – האמא של מרגו.
• De particulier à particulier ,2006, בבימויו של ברוס קובין – נלי.
• Holy Money ,2008, בבימויו של מקסים אלכסנדר – שרלוט.
• 2011, "השקט באהבה" (Tous les soleils), בבימויו של פיליפ קלודל – אגת'ה.
• 2019, "שנות חיינו היפות" (Les plus belles années d'une vie), בבימויו של קלוד ללוש – אן.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אנוק איימה בוויקישיתוף

• אנוק איימה, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• אנוק איימה, באתר AllMovie (באנגלית)
• אנוק איימה, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• אנוק איימה, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• אנוק איימה, באתר Discogs (באנגלית)
• ריאיון עם אנוק איימה באתר "הארץ"
• סנדי פיטרמן-לואיס, אנוק איימה, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
• אנוק איימה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)