אסנת פישמן
 | |
| לידה |
25 במרץ 1972 (בת 52) תל אביב-יפו, ישראל  |
|---|---|
| מדינה |
ישראל |
| תקופת הפעילות | מ-1995 |
| מקום לימודים |
בית צבי |
| פרסים והוקרה | פרס קלצ'קין לשחקנית מצטיינת לשנת 2003 |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
אסנת פישמן (נולדה ב-25 במרץ 1972 בתל אביב) היא שחקנית קולנוע ותיאטרון ישראלית.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולדה בתל אביב וגדלה ברמת השרון לאב העוסק בעיבוד שבבי מדויק ואם קוסמטיקאית. בצה"ל שירתה בתיאטרון הגדנ"ע. בשנת 1995 סיימה את לימודיה בבית הספר לאומנויות "בית צבי". במהלך לימודיה זכתה במלגות שונות: מלגת קרן התרבות אמריקה-ישראל בשנים 1993, 1994, 1995 ובמלגות ע"ש עדה בן-נחום, ירון ירושלמי, משה זעירי, וזהרה שאקוב.
בתיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתיאטרון הספרייה: ב-1995 גילמה את ארסוליה בהצגה "להלביש ערומים" מאת לואיג'י פיראנדלו שעיבד וביים יורם פאלק.
בפסטיבל תיאטרון קצר: ב-2003 שיחקה בהצגה "מחזה לילה" מאת יהושע סובול שביים בן לוין.
בתיאטרון הקאמרי[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1996 גילמה את לוצ'יאנה בהצגה "קומדיה של טעויות" מאת שייקספיר שביים עמרי ניצן בתיאטרון הקאמרי. ב-1997 גילמה את אוליביה בהצגה "הלילה השנים עשר" מאת שייקספיר בבימוי מיכאל גורביץ'; גילמה את הכלה בהצגה "רצח" מאת חנוך לוין בבימויו של עמרי ניצן, וגילמה את אסתר וולף (אינגריד) בהצגה "אדון וולף" שכתב הלל מיטלפונקט (על פי "וולפונה" מאת בן ג'ונסון) וביים אילן רונן. ב-1998 גילמה את מרתה (החליפה בתפקיד זה את לימור גולדשטיין) בהצגה "המורדים" שכתבה עדנה מזי"א וביים עמרי ניצן. ב-1999 גילמה את אלמה בהצגה "אלמה" שכתב וביים יהושע סובול[1], וגילמה את שירה בלאו כהן בהצגה "המפקח" מאת ג'ון בוינטון פריסטלי שעיבד וביים שמואל הספרי[2]. ב-2001 גילמה את דוניה רוסיטה בהצגה "דוניה רוסיטה הרווקה" מאת פדריקו גארסיה לורקה שביים דוד מוכתר-סמוראי, וגילמה את מיקי בהצגה "הרב קמע" שכתב וביים שמואל הספרי (על פי "טרטיף" מאת מולייר)[3]. ב-2002 גילמה את דפנה בהצגה "אקורדיונים" שכתב וביים שמואל הספרי[4].
בתיאטרון הבימה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-2003 גילמה את אילנה סומו-ברנדשטטר בהצגה "קופסה שחורה" שעיבד וביים חנן שניר ע"פ ספרו של עמוס עוז[5]. ב-2004 גילמה את נטליה פטרובנה בהצגה "חודש בכפר" מאת איוואן טורגנייב שעיבד וביים חנן שניר. ב-2005 גילמה את האם בהצגה "מלחמה" מאת לארס נורן שביים אילן רונן. ב-2006 גילמה את רוחמה בהצגה "נמר חברבורות" מאת יעקב שבתאי שביים חנן שניר, וגילמה את ג'ודי בהצגה "חתונה מושלמת" מאת רובין הודון שביים מוני מושונוב.
ב-2007 גילמה את מיקה בהצגה "החותנת" מאת אנדרו ברגמן שעיבד רשף לוי וביים אלון אופיר. ב-2008 גילמה את טומי בהצגה "משוגעת" שכתבה (בשיתוף עם השחקנים) וביימה יעל רונן[6]. באותה שנה גילמה את הלן בהצגה "החגיגה" שכתבו תומאס וינטרברג, מוגנס רוקוב ובו הר הנסן וביים חנן שניר. הצגה זו הייתה קופרודוקציה של תיאטרון הבימה ותיאטרון הקאמרי. ב-2009 גילמה את אירנה ניקולייבנה ארקדינה בהצגה "השחף" מאת אנטון צ'כוב בבימויו של רמי הויברגר[7]. ב-2011 שיחקה בהצגה "מונוגמיה" מאת סטלה פילי שביים רמי הויברגר[8], וגילמה את ולריה בהצגה "קוויאר ועדשים" מאת ג'וליו סקארניצ'י ורנצו טאראבוזי שביים מוני מושונוב. ב-2013 גילמה את בקי בהצגה "אם הבית" מאת הלל מיטלפונקט שביים אלון אופיר[9]. ב-2014 גילמה את אסיה בהצגה "המאהב" מאת אברהם ב. יהושע שעיבדה שחר פנקס וביימה שיר גולדברג, וגילמה את אלכס פוקסט בהצגה "חיזור גורלי" מאת ג'יימס דירדן שביים משה קפטן[10].
ב-2015 החלה לגלם את המרקיזה דה מרטיי בהצגה "יחסים מסוכנים" מאת כריסטופר המפטון ע"פ רומן מכתבים מאת דה לאקלו שביים אילן רונן. ב-2016 החלה לגלם את אנה קוונגל (תפקיד ראשי) בהצגה "לבד בברלין" על פי הנס פאלאדה שביים אילן רונן[11].
ב-2017 שיחקה את דסי (התפקיד הראשי) במחזה "עושה כרצונו" מאת מוטי לרנר, על פי ספרה של אסתי וינשטיין, שביימה איה קפלן בתיאטרון הבימה[12]. באותה שנה שיחקה גם במחזה "Love Love Love"[13].
בשנת 2021 שיחקה במחזמר "עוד חוזר הניגון" מאת מוטי לרנר, על פי הביוגרפיה של נתן אלתרמן מאת דן לאור[14].
במרץ 2023 הופיעה בהצגה לאופולד-שטאט בתיאטרון הבימה.
בקולנוע ובטלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1999 גילמה את המורה שולה בסדרה "שמש" וגילמה תפקיד אורח בסדרה "כסף קטלני". בשנת 2000 גילמה את זוהר שלום בסרט הקולנוע "הבולשת חוקרת" שכתב חיים מרין וביים מרק רוזנבאום[15]. על תפקידה בסרט זה הייתה מועמדת לפרס אופיר לשחקנית הטובה ביותר[16]. ב-2001 גילמה את טליה בעונה השנייה של סדרת הדרמה "שבתות וחגים" שביים רני בלייר[17]. ב-2002 שיחקה בסרט הטלוויזיה "אהבות אחרונות" שכתב וביים יצחק צפל ישורון[18]. ב-2003 גילמה את ליהיא, אומנית תל אביבית בסרט "האסונות של נינה" שכתב וביים שבי גביזון[19]. ב-2004 גילמה את מיקי בטלנובלה של HOT "מיכאלה" שביים יצחק שאולי. ב-2005 שיחקה בדרמה הטלוויזיונית "מה אתה סח" שכתב אבנר ברנהיימר (על פי סיפור מאת גפי אמיר) וביים איתן צור[20]. ב-2009 גילמה את נירית ברק בסדרת הנוער "ראש גדול" ב-yes; גילמה את אלונה בשן בסדרת המתח "תמרות עשן" של HOT3 שכתב נח סטולמן וביים עודד דוידוף וגילמה את פנינה פסטרנק בסדרה "גירושים נפלאים" שכתבה לימור נחמיאס וביים עופר ויצמן. ב-2012 שיחקה בסרט "רווקה פלוס" שכתב וביים דובר קוסיאשווילי. ב-2016 שיחקה בתפקיד הראשי בסרטו של איתן גרין "חדרי הבית". ב-2017 שיחקה בתפקיד ראשי בסרטו של צחי גראד "הבן-דוד"[21]. ב-2021 משחקת בסדרה "הבאר". ב-2022 עלתה הסדרה "שנות הירח", בה מגלמת פישמן את נורית גפן. באותה שנה שיחקה בסרט הסיפור שלנו. שם שיחקה את שרון בראל. בחודש מאי בשנת 2022, עלתה לשידור ב-HOT סדרת הטלוויזיה "ירושלים", שם היא משחקת את דמותה של רבקה. ב-2023 עלתה לשידור הסדרה "השגרירות", בה היא מגלמת את אלנה מימן, אשתו של השגריר. כמו כן, גילמה בזיגי את הפסיכולוגית אוריאן פישמן.
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
פישמן הייתה נשואה לאמרגן אורן גורביץ', ולהם בת שנולדה בשנת 2009 ובן שנולד בשנת 2012, אורן ואסנת התגרשו בשנת 2019.
פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1997 זכתה בפרס המלגה על שם עדנה פלידל בתיאטרון הקאמרי.
זוכת פרס קלצ'קין לשחקנית מצטיינת לשנת 2003, על תפקידה בהצגה "קופסה שחורה"[22].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אסנת פישמן, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
אסנת פישמן, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- אסנת פישמן, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
- אסנת פישמן, בארכיון הבימה
- תמי שמשקריץ, הקווים האדומים של אסנת, באתר nrg, 22 במאי 2002
- רותי זוארץ, "אחרי כל הטיפולים הפסיכולוגיים שעברתי אני כבר לא מצפה לגאולה", באתר גלובס, 29 ביוני 2008
- גבי בר חיים, בלונדיניות נהנות פחות, באתר nrg, 2 בינואר 2009
- מירב הראל, אסנת פישמן מדברת עם בעלה שבע פעמים ביום, באתר ynet, 11 ביוני 2010
- ליאת רון, את יודעת כמה פעמים לא קיבלתי תפקידים כי אני זוהרת מדי?, באתר גלובס, 23 בספטמבר 2014
סמדר שיר, "זה התפקיד הכי קשה שעשיתי בחיים", באתר "ידיעות אחרונות", 29 בנובמבר 2017- יעל געתון, "במאי מפורסם התעלל בי נפשית, זה היה גיהינום", באתר וואלה!, 7 במאי 2018
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ מיכאל הנדלזלץ, חיית במה: המיקום של "אלמה" בעייתי, באתר הארץ, 7 באוקטובר 2009
- ^ נילי ברקן, קריקטורה במקום אמירה חברתית, באתר גלובס, 22 בדצמבר 1999
- ^ הרב קמע, באתר הארץ, 27 במרץ 2001
- ^ תמי זילברג, נפיחת אקורדיון, באתר גלובס, 24 במרץ 2002
- ^ ציפי שוחט, אחרי ההתרסקות, באתר הארץ, 20 במאי 2003
- ^ מיכאל הנדלזלץ, משוגעת עם קבלות, באתר הארץ, 30 ביוני 2008
- ^ רון שוורץ, לפוצץ את הבועה, באתר גלובס, 15 בפברואר 2010
- ^ טל לוין, עכבר העיר, "מונוגמיה": עוד פעם אחת על קריסת מעמד הביניים, באתר הארץ, 2 באוגוסט 2011
- ^ מיכאל הנדלזלץ, "אם הבית": עלובות החיים, באתר הארץ, 24 במאי 2013
- ^ מיכאל הנדלזלץ, "חיזור גורלי": סקס והבמה המסתובבת, באתר הארץ, 9 בדצמבר 2014
- ^ מיכאל הנדלזלץ, "לבד בברלין": גלויות מימים חסרי אונים, באתר הארץ, 12 בספטמבר 2016
- ^ אורין ויינברג, "עושה כרצונו": סיפורה של אסתי ויינשטיין מצמרר על הבמה, באתר ynet, 6 בפברואר 2018
רון שוורץ, חיים של אחרים, באתר גלובס, 15 בפברואר 2018 - ^ מרט פרחומובסקי, עכבר העיר, "Love Love Love": הפקה אנרגטית ומעודנת, באתר הארץ, 10 במרץ 2017
- ^ ננו שבתאי, "עוד חוזר הניגון": מסכת צעקנית, קיטשית ושטחית שקשה לקרוא לה מחזה, באתר הארץ, 7 בנובמבר 2021
- ^ דלין - משקיעה גם ב"הבולשת חוקרת", באתר גלובס, 14 בנובמבר 2000
- ^ מרב יודילוביץ', הוליווד פינת יצחק שדה, באתר ynet, 14 בנובמבר 2000
- ^ יחלו צילומי העונה החדשה של "שבתות וחגים", באתר הארץ, 7 במאי 2002
- ^ "היה או לא היה" יפתח את רצועת השידור החדשה של סרטים מקומיים בהפקת הכבלים, באתר הארץ, 1 בינואר 2003
- ^ אורי קליין, נינה, אל תלכי, באתר הארץ, 18 בספטמבר 2003
- ^ נילי ברקן, הבורגנים חוזרים, באתר גלובס, 27 בינואר 2005
- ^ אורי קליין, "הבן דוד": קומדיה של טעויות על שמאלני נאיבי, באתר הארץ, 8 במאי 2018
- ^ ציפי שוחט, פרסי הבימה לשחקנים, יוצרים ועובדים, באתר הארץ, 24 בפברואר 2004