אציקלוביר

אציקלוביר
שם IUPAC
	2-amino-9-((2-hydroxyethoxy)methyl)-1H-purin-6(9H)-one
שמות מסחריים בישראל
	זובירקס, ציקלומד, אציקלו-וי, סופרה-ויר, וי-ראל, אציקלוביר טבע, אסיביר, אציקלובניר
נתונים כימיים
כתיב כימי	C8H11N5O3
מסה מולרית	225.21 גרם למול
נתונים פרמוקוקינטיים
זמינות ביולוגית	10–20%
מטבוליזם	תימידין קינאז ויראלי
זמן מחצית חיים	2.2–20 שעות
הפרשה	כלייתי
בטיחות
מעמד חוקי	תרופת מרשם
קטגוריית סיכון בהריון	קטגוריית סיכון B3 (אוסטרליה), קטגוריית סיכון B
מזהים
קוד ACT	S01AD03, D06BB03, J05AB01
מספר CAS	59277-89-3
PubChem	2022
ChemSpider	1945

אציקלוביר (בלועזית: acyclovir או aciclovir) היא תרופה אנטי-ויראלית, אנלוגית לגואנין, המשמשת בעיקר לטיפול בהתפרצויות הרפס סימפלקס. זוהי אחת התרופות האנטי-ויראליות הנצרכות ביותר, בשימוש טופקלי במשחה היא אינה דורשת מרשם רופא, כתרופה סיסטמית בטבליות או בסירופ היא דורשת מרשם רופא. היא נמכרת בישראל בין השאר תחת השמות המסחריים זובירקס, ציקלומד, אציקלו-וי, סופרה-ויר, ואציקלוביר טבע.

התרופה מתערבת בתהליך השכפול העצמי של הנגיף ובכך מונעת את חידוש התרבית ומאפשרת למערכת החיסונית של הגוף לחסל את שאריות הנגיף המתפרץ. התרופה אינה מרפאת את מחלת ההרפס, היות שאינה יעילה כנגד הנגיף הרדום המשתכן בגנגליונים העצביים.

בזמנו ראו באציקלוביר תחילתו של עידן חדש בטיפול האנטי-ויראלי, היות שהוא מאוד ספציפי ובעל רעילות נמוכה לתאים. בשנת 1988 הוענק פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לפרמקולוגית גרטרוד עליון על פיתוח תרופת האציקלוביר ותרופות נוספות.

מנגנון פעולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אציקלוביר נבדלת מהתרופות האנלוגיות לנוקלאוזיד שקדמו לה, בכך שהיא מכילה מבנה נוקלאוזידי חלקי בלבד - טבעת הסוכר מוחלפת במבנה שרשרת פתוח. הטבעת מומרת באופן בררני לצורת חד-זרחה על ידי אנזים תימידין קינאז נגיפי, המבצע זרחון ביעילות גבוהה פי כשלושת אלפים מאשר תימידין קינאז תאי. לאחר מכן, צורת החד-זרחה עוברת זרחון נוסף לצורת התלת-זרחה האקטיבית, aciclo-GTP, על ידי קינאזים תאיים.

Aciclo-GTP הוא מדכא חזק במיוחד של DNA פולימראז נגיפי; משיכתו לפולימראז נגיפי גדולה פי 100 ממשיכתו לפולימראז תאי. צורת החד-זרחה שלו גם מתמזגת לתוך ה-DNA הנגיפי ובכך מביאה לסיום השרשרת. בנוסף, הוכח כי אנזימים נגיפיים לא מסוגלים להסיר את ה-aciclo-GTP מהשרשרת, דבר המביא לדיכוי כל פעילות נוספת של ה-DNA פולימראז. בתוך התא, ה-aciclo-GTP עובר מטבוליזם מהיר למדי - ייתכן ועל ידי אנזימי פוספטאז תאיים.

תרופת האציקלוביר פעילה כנגד רוב המינים במשפחת ההרפס, ואלה מובאים כאן לפי סדר כושר הפעולה של התרופה:

וירוס ההרפס סימפלקס 1
וירוס ההרפס סימפלקס 2
וירוס וריצלה-זוסטר (VZV)
וירוס אפשטיין בר (EBV), או lymphocryptovirus
וירוס ה-Cytomegalovirus (CMV)

התרופה פעילה בעיקר כנגד וירוסי ההרפס סימפלקס, ובמידה מופחתת נגד וירוס VZV. היעילות שלה אך מוגבלת כנגד וירוסי ה-EBV וה-CMV. התרופה אינה פעילה כנגד הווירוס הרדום בתוך הגנגליונים העצביים בגוף.

נכון להיום, לא נמצאה התנגדות משמעותית של הווירוס לתרופת האציקלוביר. מנגנוני התנגדות שכן נמצאו כוללים תימידין קינאז וירלי לקוי, כמו גם מוטציות לתימידין הקינאז, מוטציות ל-DNS פולימראז או שילוב בין שתי אלה, המשנה את רגישות המצע.

פרמקוקינטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסיסותו של האציקלוביר במים חלשה למדי, והזמינות הביולוגית הנמוכה שלו עומדת על כ-10-20%. מסיבה זו, במקרים בהם נדרש ריכוז גבוה יותר תיתכן החדרה בעירוי תוך-ורידי. במתן פומי ריכוז פלסמי מרבי מתקבל לאחר כשעה-שעתיים. שיעור הפצתו של האציקלוביר גבוה ושיעור התקשרותו לחלבונים בפלסמה עומד אך על 30%. זמן מחצית החיים של האציקלוביר כ-3 שעות.

תופעות לוואי[עריכת קוד מקור | עריכה]

תופעות לוואי (≥1%) אשר שויכו לאציקלוביר בעת טיפול מערכתי פומי או תוך-ורידי כוללות - הקאה, שלשול ו/או כאבי ראש. במינונים גבוהים, דווח על הזיות. תופעות לוואי נדירות יותר (0.1–1%) כוללות - רעידה, ורטיגו, בלבול, סחרחורת, בצקת, כאב פרקים, גרון כואב, עצירות, כאב בטן, פריחה ו/או חולשה כללית.

מתן אציקלוביר ורידי עשוי לגרום לפגיעה הפיכה בכליות בשיעור של 5%-10% מהמטופלים, עקב שקיעה של גבישי אציקלוביר בכליה. פגיעה זו מתרחשת יותר כאשר אציקלוביר ניתן באופן מהיר, ובייחוד בחולים מיובשים וכאלה עם פגיעה כלייתית. ניתן להפחית את הסיכון על ידי הידרציה מספקת, קצב איטי של עירוי והתאמת מינון בהתאם לתפקוד הכלייתי.

האציקלוביר יכול לגרום לתופעות לוואי נוירולוגיות, בייחוד באנשים עם תפקוד כלייתי ירוד.^[1]